אשר רבי – פרופיל של רוצח סדרתי

אבי דוידוביץ (4.8.2017)

 במאמר רצח סדרתי בישראל ניתנה סקירה כוללנית על הרוצחים הסדרתיים שנתגלו בישראל. אחד מהם היה אשר רבי שפעל בארץ בין השנים 1979-1982. במהלך 6 תקיפות שונות הוא רצח חמישה בני־אדם, פצע 10 נוספים וניסה לרצוח קורבן נוסף. 15 מתוך 16 קורבנותיו היו ערבים, 6 נשים, ו- 4 ילדים.

כמו רבים מהרוצחים הסדרתיים השתמש רבי בנשק קר, אך הוא השתמש גם בנשק חם בעיקר כאשר ביקש לבצע הרג המוני – בדומה לרוצחי ההמונים. אחד מהרציחות שביצע – רצח הנזיר ג'ורג' פילומינוס – גרם לישראל מבוכה רבה בקרב העולם הנוצרי. אשר רבי נכלל בקטגוריה של הרוצחים הסדרתיים הפסיכוטיים, הנדירה ביחס לקטגוריות האחרות של הרוצחים הסדרתיים. אשר רבי היה בן 36 כשנתפס בתום הסדרה של מעשי רצח שביצע בין השנים. לחוקריו סיפר כי פעל על פי צו אלוהי. לדבריו, ציווה עליו אלוהים לגרש את הרע.

שכניו סיפרו אחרי שנעצר כי בלילות היה עושה "תיקון חצות" ובוכה על חורבן בית המקדש. לא דיבר בשבתות ולא שתה מים מהברז, אלא מי גשמים אותם הוא אגר בחצר צריפו. את הלחם הוא אפה בבית. לבש בגדים בלויים ולא הקפיד על ניקיונו. משפחתו, יוצאת אפגניסטן התגוררה בירושלים ועברה ל לשכונת שפירא בתל-אביב בשנת 1960. האב נפטר ואשר, שהיה הבכור, נשא בנטל פרנסת הבית – שני אחים ושלוש אחיות. שירת בצה"ל בחיל הקשר ובמשך השנים עבד כנהג משאית בהובלת חומרי בניין. שירת במילואים כולל במלחמת יום כיפור. אחרי המלחמה חלה הידרדרות במצבו. הוא חזר בתשובה והפסיק לעבוד. הוא מכר את המשאית והמכונית ואת מרבית הכסף תרם לישיבות וקנה לעצמו ספרי תורה. 4 שנים קודם לרציחות פתח חנות מכולת אך כעבור 3 חודשים הוא נכח לדעת שאינו סוחר ומכר את החנות. מאז לא עבד. בשנתיים שקדמו למעצרו סרב לחדש את רישיון הנהיגה שלו, וסרב לשאת אישה כל עוד לא ייבנה בית המקדש[1].

רבי נעצר על-ידי משטרת שכם ב-17 בנובמבר 1982. נזיר ממנזר באר יעקב בשכם הזעיק שוטרים וסיפר כי תפס אותו לאחר שטיפס בסולם על חומת המנזר. לאחר חקירה קצרה הודה רבי כי רצח כומר בשנת 1979 וניסה לרצוח נזירה באפריל 1982[2]. במהלך חקירתו הודה במעשים נוספים – רצח ד"ר קוגן ומשפחת בדרה בלוד[3]. רבי הוגדר כתמהוני שחזר ואמר במהלך חקירתו שיש להשמיד את העמלקים הטמאים, או כל מי שפוגע בדת היהודית[4].

קורבנותיו

ד"ר דוד קוגן

ד"ר קוגן היה רופא כללי ונשים. היה שותף לבעלות על בית חולים פרטי לחולי נפש בנס-ציונה ולמוסד לטיפול בילדים מפגרים "מקי"ם[5]" ברמלה. בשנת 1962 הועמד לדין על העלמת 137,000 ל"י ממס הכנסה[6]. בתאריך 7.3.1979 נרצח במרפאתו בתל-אביב. בן 65 היה. גופתו נמצאה על ידי אשתו משבושש לבוא הביתה בשלולית דם. דירתם הייתה באותו בניין. היה לבוש בבגדיו ולא בחלוק כי כנראה סיים את עבודתו. פצע עמוק בקרקפת נראה בברור. בשעה 9 בערב אשתו שוחחה איתו במרפאה עת המתינו שם גבר ואישה. רבי כנראה ביצע את הרצח זמן קצר לאחר מכן[7]. אשתו של המנוח, שרה קוגן, סיפרה גם כי בנוסף לאותו זוג שהמתין במרפאה, היה אדם נוסף שעורר את תשומת לבה על שום הופעתו המשונה. היה לבוש ברישול, לא מגולח וחבש כובע מצחייה. הקלסתרון שהרכיבה תאם את דמותו של רבי.

רבי, אחרי שנעצר בנובמבר 1982, מסר כיצד רצח את ד"ר קוגן במרפאתו שבשדרות רוטשילד 109 בתל-אביב. הוא הכיר את הרופא לאחר שידידתו עברה הפלה במרפאתו. הקורבן "ביצע הפלות ועקר ולדות" על כן החליט רבי לרצחו. הוא סיפר לחוקריו כי כאשר הגיע למרפאה ביום הרצח בשעת ערב, המתין במקום זוג – גבר ואישה. אחרי לכתם נכנס פנימה ואמר לרופא כי יש לו גירוי באזור החלציים. ד"ר קוגן טיפל גם במקרים של מחלות מין. כאשר התכופף המנוח לבחון את המקום, הלם בו בגרזן שהסתיר במעילו. לדברי רבי, הגרזן ששימש אותו לרצח הרופא, שימש אותו גם ברצח הנזיר. לאחר רצח ד"ר קוגן, הוא הסתיר את הגרזן במקום מחבוא ליד שכם. משביקש להוציא את הגרזן בשלישית, לא מצא את מקום המחבוא, על כן קנה גרזן חדש[8].

משפחת בדרה בלוד

לרצח משפחת בדרה קדם ניסיון "כושל" שנעשה כשבועיים לפני הרצח של ד"ר קוגן. אור ליום 24.2.1979, חדר אלמוני לבית משפחת בדרה בשכונת הרכבת בלוד, ודקר 6 נשים – 2 "קשישות"[9] ו- 4 נערות בגילאים מ- 11 עד 17 – במעשה שתואר כהתקף אמוק. הנפגעות הופתעו בשנתן על-ידי התוקף, שבידיו היו מה שנראה כ-2 סכינים. מבלי אומר החל לדקור "על ימין ועל שמאל" כשהוא גרום להם פצעים עמוקים וקשים. משסיים התקיפה עזב את המקום בהליכה מוזרה, כשהוא מתנדנד מצד אל צד[10]. למרות הפצ

הקלסתרון שהופץ אחרי רצח משפחת ברדה (דבר, 23.4.1979, עמ' 4) ותצלומו בסמוך למעצרו (מעריב, 3.12.1982, עמ' 3)

עים הקשים שנגרמו לבני המשפחה, איש לא נפטר, על-כן חזר רבי להשלים את המשימה, כחודש אחרי רצח ד"ר קוגן. היה זה ביום שלישי 10.4.1979, בסמוך לשעה 6 וחצי בערב. הדיווח שהתקבל היה על אלמוני שזרק רימון לחדר המגורים וירה בתת-מקלע עוזי לדירת המשפחה. אחמד בדרה (40) ו-2 בנותיו נהרגו – מונה בת ה- 17 ומרילין בת ה- 9 (בעיתונים אחדים דווח שהייתה בת 6 ובאחרים צוין שהייתה בת 11). אשתו אביגיל בת 37, ו- 3 ילדים אחרים נפצעו קשה – רונית בת 13, לילי בת 16 והתינוק פואד בן שנה וחצי[11]. כן נפצע פועל מהשטחים בשם סעיד סווארקה בן 51 שהתארח אצל המשפחה. תיאור התוקף שביצע את התקיפה הקודמת זהה לתיאור הרוצח. ייתכן ובתקיפה זו השתמש הרוצח גם בגרזן[12]. לאחר הרצח הצליחו שני אנשים לתפוס אותו, אך הוא איים עליהם ברימון שהיה ברשותו והם נאלצו לשחררו לא לפני שראו אותו בברור ויכלו לזהותו. חלק מהעדים טען שהחשוד נראה בעבר משוטט באזור.

אחמד בדרה עבד בתנובה ועסק במסחר של מוצרי פלסטיק. את אשתו אביגיל הכיר 20 שנה קודם. אביגיל, ילידת עכו, הייתה בת של יהודי שהתאסלם. מכאן השמות העבריים שניתנו לכמה מהילדים.

בשלבים הראשונים של החקירה נודע כי המשטרה בדקה חשד כי הרצח בוצע על רקע עיסוקה של אם המשפחה – אביגיל – בהגדת עתידות, בניחוש מזלות, בכישוף ובריפוי. שלושה ימים לאחר הרצח הבחין טרקטוריסט, שעבד בשדה לא הרחק מבית המשפחה, באדם שתיאורו התאים לתיאור שמסרו בני המשפחה, כשהוא לבוש מדים וחמוש בעוזי וישן מתחת לעץ. כשהבחין החשוד בטרקטוריסט שהתקרב אליו, ברח. תיאור הרוצח היה כבן 35, בעל תסרוקת פרועה, שפם וזקן, פנים מוארכות במקצת וחבש כובע עם מצחייה – תאור המתאים במדויק לרבי[13]. ביולי 1979 הכריזה המשטרה על פרס כספי גדול, בסכום של רבבות ל"י, שיינתן למי שיביא מידע שיביא לגילוי הפרשה. הגילוי של שתי התקיפות הגיע כאמור רק בעקבות מעצרו של רבי בשכם, בנובמבר 1982.

הכומר והנזירה

הכומר הנזיר ג'ורג' פילומינוס (Philoumenos) היה קפריסאי שהשתייך לכנסייה היוונית אורתודוכסית. הוא נרצח בתאריך 30.11.1979 בכנסיית באר יעקב שבשכם. בסמוך למועד הרצח דווח בעיתונות כי הוא נרצח בדקירות סכין והיו סימנים של התפוצצות רימון ליד גופתו. צוות חקירה מיוחד שהוקם לחקור בנושא בנפת שומרון עצר 8 חשודים לרבות שומר הכנסייה – כולם תושבי מחנה הפליטים עסכר שליד שכם. נטען אז כי המניע לרצח נטען היה פלילי. על החקירה הוטל איפול מלא[14]. האיפול לא מנע תגובות נזעמות בארץ ובעולם ובעיקרן הטענה כי הרצח בוצע ממניעים אידיאולוגיים ולא "פליליים". האיפול אף תרם ככל הנראה להפצת שמועות שונות על נסיבות הרצח ובהן טענה כי הנזיר עונה לפני מותו על-ידי כריתת אצבעות ידו[15].

רבי סיפר בחקירתו כי ביום הרצח חדר למנזר בקפיצה מעל גדר המנזר. הוא ראה את הנזיר יורד למרתף התפילה וזרק לעברו את אחד מרימוני היד שגנב מצה"ל בעת ששירת במילואים. כאשר סבר שהנזיר עודנו חי ועלול לזהותו, רוצץ את גולגולתו בגרזן. בעת מנוסתו מהזירה הוא קפץ מעל הגדר ושבר את רגלו. נהג מונית ערבי אסף אותו והביאו לממשל בשכם. הוא הועבר לטיפול במחנה צבאי סמוך ומשם העבירהו לבית החולים תל-השומר. הוא הגדיר עצמו כמקרה סעד, ומשרד הרווחה שילם בעד אשפוזו. לטענתו הוא ביקר במנזר באר-יעקב פעמים רבות, במצוות האל. באחד הפעמים, באפריל 1982, ראה את נזירה ליד המנזר עם קבוצת צליינים. הוא השליך לעברה רימון יד, ואחר כך עלה להר גריזים וקרא בתורה במשך יומיים.

הרצח של הכומר הנזיר פילומינוס הונצח היטב בכנסיה היוונית אורתודוכסית יחד עם פרטים שאחיזתם במציאות רופפת או לא קיימת. במנזר מקאריאס (Machairas) שליד ניקוסיה בקפריסין הונצח הרצח על ידי ציור קיר על תקרת הכניסה בו נראה יהודי "טיפוסי" המחזיק בידו גרזן ובכיסו נראה רימון רסס כשהוא עומד להתנפל על נזיר חסר אונים העומד ליד באר[16]. ראוי להבהיר כי פילומינוס מופיע בתצלום ישן שהוא עומד ליד הבאר במנזר באר-יעקב. במקורות יוונים אורתודוכסיים רבים דווח כי שבוע לפני הרצח הגיעו קבוצה של ציונים למנזר ותוך כדי טענות שהמקום הוא אתר יהודי קדוש דרשו שכל הצלבים והאיקונות יוסרו מהמקום. האב פילומינוס הצביע על הרצפה שנבנתה על ידי הקיסר קונסטנטינוס בראשית המאה הרביעית לספירה – 1,600 שנה לפני שקמה מדינת ישראל, וכי 800 שנה קודם לבניית המקום, הבאר לא הייתה בידי היהודים אלא בידי השומרונים. הקבוצה עזבה את המקום תוך השמעת איומים. ביום הרצח הם פרצו פנימה, כפתו את הכומר ועינו אותו על מנת שיתכחש לדתו. הם ניקרו את עיניו, וכרתו לחתיכות את אצבעות ידו הימנית, בהן היה מצטלב והמיתו אותו באכזריות. התוקפים עזבו את המקום לא לפני שניאצו את האתר על-ידי כתיבת כתובות וסמלים ציוניים. פילומינוס הוכרז כקדוש בשנת 2008[17].

סוף דבר

יומיים לאחר שנעצר ב-17 בנובמבר 1982 אחרי שנזיר ממנזר באר-יעקב בשכם הזעיק שוטרים וסיפר כי תפס אותו לאחר שטיפס בסולם על חומת המנזר, ככל הנראה בכדי לבצע את התקיפה השישית, הובא רבי לפני שופט שלום בנצרת ומעצרו הוארך ב- 15 יום. הוצא צו איסור פרסום על הפרשה כולה כיוון שמדובר באנשי דת ובגלל העובדה כי הפשעים בוצעו מעבר לקו הירוק[18]. אם אכן היו אלו העילות להוצאת צו איסור הפרסום, הרי שגם בשנת 1982 הן לא היו ולא נבראו. הוא נעצר עד תום ההליכים בגין כתב אישום שהוגש נגדו על רצח הנזיר וניסיון לרצוח את הנזירה. על רצח ד"ר דוד קוגן בתל-אביב ורצח משפחת בדרה בלוד הוחלט להגיש כתב אישום נפרד. הוא נשלח להסתכלות[19] כשבסופה הוא לא הועמד לדין על אף לא תיק אחד שהיה חשוד בו, בגלל מצבו הנפשי הקשה. מאז שאושפז בתחילת שנת 1983 לא נודע דבר על גורלו.

הערות:

[1] מעריב, 3.12.1982, עמ' 3.

[2] מעריב, 2.12.1982, עמ' 3.

[3] מעריב, 2.12.1982, עמ' 3.

[4] מעריב, 1.12.1982, עמ' 16.

[5] מוסד לקידום ילדים מפגרים.

[6] חרות, 19.8.1962, עמ' 4.

[7] דבר, 8.3.1979, עמ' 2.

[8] מעריב, 1.12.1982, עמ' 16.

[9] הסבתא פטמה בדרה וקרובת משפחה מרבת עמון, עזיזה בדרה, שתיהן בנות 60. ההורים היו בטיול בחו"ל.

[10] מעריב, 26.2.1979, עמ' 12.

[11] מעריב, 6.7.1979, עמ' 11.

[12] דבר, 13.4.1979, עמ' 10.

[13] דבר, 23.4.1979, עמ' 4.

[14] דבר 5.12.1979, עמ' 2.

[15] מעריב, 10.3.1980, עמ' 7.

[16] דיווח של דנה שגב מיום 20.5.2008 באתר אסימון – אתר הנשים של ישראל http://www.asimon.co.il/ArticlePage.aspx?AID=5412&AcatID=81#At. המידע אוחזר ביום 8.1.2014.

[17] כתבה מיום 1.1.2011 באתר של הכנסייה היוונית אורתודוכסית. אוחזר ביום 8.1.2014. http://lordjesuschristhavemercy.blogspot.co.il/2011/01/new-martyr-philoumenos-hasapis-of.html

[18] מעריב, 2.12.1982, עמ' 3.

[19] מעריב, 17.12.1982, עמ' 5.