צפירה עולה ויורדת

בהיותי בכיתה ו' פרצה מלחמת ששת הימים.

עמוד השער של אחד מאלבומי מלחמת ששת הימים

בימים שלפני המלחמה תרגלו אותנו המורים בירידה לקומת הקרקע של בית הספר, שהייתה מחופה בקיר מגן שנבנה כנראה במהלך מלחמת הקוממיות, ושימשה כמעין מקלט. לצורך תרגול הירידה למקלט, הופעל כאות האזעקה פעמון בית הספר בצלצול מקוטע. מחנך הכיתה שלנו, אריה לֶאבֶּל, היה מורה ותיק וקפדן, חווה את ההפצצות הרצחניות על תל אביב במלחמת העולם השנייה ובמלחמת הקוממיות במהלכן נהרגו מאות בני אדם^[1]; והתייחס ברצינות גמורה לתרגולים הללו. המורה לֶאבֶּל, או לייבלה כפי שקראנו לו מאחורי גבו, הקפיד על כללי הירידה הנכונה במדרגות שכללו היצמדות לצד ימין ואיסור חמור לרוץ בשום שלב של הירידה לקומת הקרקע.

קודרים היו הימים שלפני המלחמה. את הילדים הגדולים לקחו לחפור שוחות ברחבי העיר ולמלא שקי חול להקמת מתרסים בכניסה למבני ציבור שלמרביתם אז לא היו מקלטים. חלק גדול מהגברים היו מגויסים למילואים. הטיסות לחו"ל, שהיו מלאות עשרת מונים מהטיסות לארץ, הולידו את ההלצה על האחרון שיכבה את האור בשדה התעופה לוד. אנחנו הילדים התוודענו לראשונה לתוכנית "מצדה על הכרמל" מימי מלחמת העולם שעד היום מעבירה בי חיל ורעדה. דיבורים על הכשרת אצטדיון רמת־גן כבית עלמין צבאי נפוצו לכל עבר.

תפילת השחרית בימי שני נמשכת יותר זמן מהרגיל בגלל הקריאה בתורה. התלמידים בבית ספרי, מכיתה ה' ואילך, היו מחויבים להגיע לתפילה בבוקר שהחלה בשעה שבע ועשרים והתקיימה בבית הכנסת של בית הספר הנקרא עד היום על שמו – ביל"ו. ביום בו פרצה המלחמה, בשעה רבע לשמונה הופעלו הצופרים בכל רחבי הארץ בצפירה עולה ויורדת. על גג בית הספר היה מותקן צופר והצפירה הדהדה בקול מחריש אוזניים. היינו רגילים לשמוע צפירה – ביום הזיכרון וביום השואה – שבמהלכה היינו מיד קמים לעמידת דום. לכן, בחמישה ביוני 1967 בבוקר, כשנשמעה הצפירה, כולנו נעמדנו דום. המורה לֶאבֶּל היה הראשון שהתעשת. הייתה זו צפירה עולה ויורדת. הוא סימן בתנועת יד גדולה לכיוון היציאה מבית הכנסת. ישבנו במסדרון החשוך של קומת הקרקע, על הרצפה, במשך שעה ארוכה, עד שנשמעה צפירת הארגעה המיוחלת. חזרנו לכיתות והמורה לֶאבֶּל הודיע לנו כי המלחמה החלה, הלימודים מופסקים ועלינו לחזור לביתנו. לֶאבֶּל תדרך אותנו ללכת הישר הביתה – דבר שבדרך כלל לא היה קורה אצלנו כי תמיד היה לנו מה לעשות בתום הלימודים – ואם תישמע האזעקה בדרך הביתה, להיכנס לחדר המדרגות בבית הראשון הנקרה בדרכנו, ולהמתין שם עד לצפירת הארגעה. אם אין בניין קרוב, הוסיף ואמר, או שמתחילה הפצצה בלי התרעה מוקדמת, כפי שקרה בתל אביב במלחמת העולם, אזי מוטב להיכנס לאחד מהמכתשים בהם התפוצצה פצצה. לֶאבֶּל ידע להסביר לנו שפגז הנורה מאונייה, ופצצות מהאוויר, אינם נופלים פעמיים באותו מקום. לכן מכתש הנפילה הוא המקום הבטוח ביותר למצוא בו מחסה.

הגעתי הביתה והמשימה הראשונה הייתה לסייע לאמי להדביק על החלונות סרטים מדבקים ולהצמיד לתריסים בריסטולים שחורים בכדי לקיים את הוראות האפלה. בבניין בו גרנו לא היה מקלט והיה עלינו לרדת לשכנות שגרו בקומה הראשונה מתחתינו. דיברנו עם הסבא שלי על המלחמה שפרצה ועל הצורך לתפוס מחסה בקומה הראשונה, אך הוא ביטל את הדברים בתנועת יד תוך מלמול המילה "שטויות" באידיש.

אחרי הצהריים אזעקה פלחה את האוויר. ניגשנו לזיידע שלנו והפצרנו בו לרדת איתנו לשכנות שלנו, לגב' מיקש והגברת וייס. אבל הוא עשה עצמו כאינו שומע ובתנועת יד הראה לנו את כיוון היציאה מהחדר שלו, כשהוא ממשיך לשבת על הכורסא שלו, בצמוד לחלון, ובידו ספר תהלים. ירדנו למטה – אמי אחי ואני. אבי היה במילואים. הבית של השכנות היו חשוך ואפל. שתיהן היו אחיות שנותרו לבדן בעולם אחרי השואה. כעבור שנים אחדות הן נפטרו ובהעדר יורשים הדירה שלהן נמסרה לאפוטרופוס הראשי. בעוד אנו יושבים במסדרון נשמעו קולות נפץ המומים. מאוחר יותר נודע לנו, ולא מדובר צה"ל שלא דיווח על נפילות, שפגזים ירדנים נחתו בכיכר מסריק. כעבור שעה קלה נשמעה צפירת הארגעה וחזנו לבית. זיידע אמר שהוא לא שמע שום קולות נפץ.

למחרת בבוקר, כשהייתי בשירותים, חלף מטוס קרב בטיסה נמוכה מאד מעל הבית. נבהלתי מאד ויצאתי מהשירותים בבעתה. אחי אמר לי שבמקרים כאלו צריך להשתטח על הרצפה. למרבה המזל בשירותים שלנו היה די מקום לשכב על הרצפה.

את שאר ימי המלחמה ביליתי כשאני צמוד למקלט הרדיו. היה לנו בבית טייפרקורדר – שהיה באמת טייפ – רקורקדר – היינו רשם קול על סלילים. עם המיקרופון שלו הקלטתי חלק מיומני החדשות בהם דווחו הניצחונות שלנו.

על מניין החללים שמענו רק בתום המלחמה. אלבומי הניצחון למיניהם נעשו לרבי המכר במדינה ואת מרביתם ידעתי כמעט בעל פה. מאז הקמת המדינה ועד היום מלחמת ששת הימים הייתה המלחמה העקובה מדם שפקדה את מדינת ישראל במניין הנופלים בכל יום של לחימה. עבורי זו הייתה המלחמה הראשונה שחוויתי כאדם העומד על דעתו. הצפירה העולה והיורדת נעשתה עם השנים לחזון נפרץ במחוזותינו, ובתל אביב בכלל זה, ונכדיי כבר חוו אותה לא פעם ולא פעמיים. איש אינו מעלה על דעתו היום להפיק אלבומי ניצחון. לטעמי הניצחון ההוא לא היה אלא סוג של ניצחון פירוס.

12.12.2022

---

^[1] בספטמבר 1940 הפציצו מטוסים של איטליה הפאשיסטית את העיר וגרמו לכ־ 120 הרוגים וכמה מאות פצועים. ביוני 1941 הופצצה העיר על ידי מטוסים של צרפת הנאצית והרגו 13 בני אדם ועוד כמה עשרות נפגעים. במלחמת הקוממיות ביצעו המצרים שורה של הפצצות מן האויר על העיר במהלכן נהרגו כ־ 150 בני אדם ועוד עשרות נפגעו. בכל ההפצצות הנ"ל נגרמו לעיר נזקים כבדים לרכוש פרטי וציבורי.