אבי דוידוביץ

נולדתי בשנת 1955 בתל־אביב-יפו. למדתי בבית הספר ביל"ו ובתיכון עירוני י"א. בצה"ל שרתי בהנדסה קרבית בבית־הספר להנדסה צבאית (בה"ד 14) כמפקד מחלקה וכקצין ההדרכה של בית הספר והשתחררתי בדרגת סגן, והתגייסתי למשטרת־ישראל ממנה פרשתי לאחר כשלושים שנות שירות בדרגת ניצב־משנה. רוב תפקידי במשטרה היו בתחום הלחימה בפשיעה: ראש מחלק סמים ביחידה מרכזית, קצין מודיעין ובילוש בתחנת רמלה ובתחנת פתח־תקווה, וראש המשרד לחקירות ומודיעין בתחנת רמלה ובתחנת ראשון־לציון. מילאתי מספר תפקידים ביחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובין-לאומית (היאחב"ל) – ראש צוות, ראש מפלג וסגן ראש היחידה. בין השנים 2003 – 2006 שימשתי בתפקיד ראש יחידת הביקורת הפנימית של משטרת־ישראל.

אני בעל תואר ראשון בהצטיינות בקרימינולוגיה ראשי וסוציולוגיה ואנתרופולוגיה משני; ותואר שני בהצטיינות בקרימינולוגיה מחקרית יישומית – שניהם מאוניברסיטת בר-אילן. עבודת המחקר שלי (התיזה) הייתה על הפשע המאורגן בישראל.

לפירוט קורות החיים

הייתי בין מקימי התוכנית האקדמית הראשונה בישראל ללימודי פרופילאות פלילית, ובמשך כמה שנים עמדתי בראשה. בין לבין כתבתי את הספרים הבאים: ושיודע לשאול – על התשאול המקצועי והאפקטיבי (2010); ואת הספר ילדים אבודים – הורים רוצחים: פיליסייד בישראל (2021).

והכי חשוב – אני סבא לדניאל, אופיר, עומר, שחר ונח.

אני מקווה כי תמצאו עניין רב באתר שלי הכולל מחקרים ומאמרים מקצועיים, פובליציסטיקה וסיפורים קצרים – חלקם אוטוביוגרפיים.

אשמח לקבל תגובות ומשובים ולשיתופים בכל רשת חברתית הנגישה לכם.

בברכת חיים ושלום,

אבי דוידוביץ