מנואל (מֶני) פַּרְדוֹ – פרופיל של רוצח סדרתי

אבי דוידוביץ (אוקטובר, 2016)

מניין הנידונים למוות בארצות-הברית שהוצאו להורג בשנת 2012 עמד על 43 מורשעים. אחד מהם, מֶני פַּרְדוֹ[1], היה חייל ושוטר מצטיין שבחר להיות סוחר סמים, שודד מזוין ורוצח סדרתי. לא פחות מ- 9 בני אדם הוא רצח בירי מטווח קרוב. ביום שלישי, 11.12.2012, בשעה 19:31 החלו בבית הסוהר של מדינת פלורידה להזריק לו את זריקות ההמתה. כעבור 16 דקות הוכרז כמת והוא בן 56.

פרדו במהלך עדותו בבית המשפט ובבית הסוהר

בחרתי לספר את סיפורו של פַּרְדוֹ בגלל כמה סיבות, אך מעל כולן היא העובדה כי התובע במשפטו, היה חברי היקר דיוויד וכסמן ז"ל[2] (David Waksman) שהלך לעולמו בטרם עת ביום 14.12.2015 בן 71. דיוויד כיהן בזמן המשפט כסגן פרקליטת מדינת פלורידה לאזור מיאמי[3]. הפרשה הנדונה הייתה חסרת תקדים בפלורידה. במהלכה רצח פַּרְדוֹ יחד עם שותפו רולנדו גרסיה 9 בני-אדם ב- 5 אירועים שונים (ב- 4 מקרים בוצע רצח כפול), שכללו גם כמה מעשי שוד מזוין, בעיקר של של סמים. לפיכך מרחץ הדמים שנמשך כ- 90 ימים מגדירו כרוצח סדרתי לכל דבר ועניין. פַּרְדוֹ טען עד ערב הוצאתו להורג כי פעל ממניעים ויג'ילנטיים – ערכיים, מניע המכונה בספרות הקרימינולוגית "הרוצח בעל השליחות" (Missionary Killer), כאשר למעשה הוא לא היה אלא רוצח סדרתי "מאפיוזי" למטרות רווח. לדבריו, רשויות האכיפה נכשלו במלאכתן לנקות את הרחובות מסוחרי הסמים, ועל כן הוא לקח על עצמו את המשימה. לטענתו כל הנרצחים ללא יוצא מן הכלל היו פושעים וסוחרי סמים, ועל כן הגיע להם למות. על-פי חומר הראיות פַּרְדוֹ רצח את 9 קורבנותיו על רקע של סחר בסמים ובנשק, ובכלל זה שדידת אותם סוחרי הסמים, אך גם מתוך חשש שכמה מקורבנותיו יסגירו אותו למשטרה. חלק מהנרצחים היו אזרחים תמימים שכל פשעם היה שהם היו במקום ובזמן הלא נכון.

לא זו אף זו, בעת הדיווח למשטרה על מעשי הרצח, לא היה ידוע שמדובר ברצח סדרתי, על-כן כל המקרים נחקרו ב-6 תיקי חקירה שונים על-ידי 3 משטרות שונות בפלורידה שבאזורן נתגלו זירות העבירה. לאחר שנודע כי מדובר ברצח סדרתי, אוחדו התיקים לצוות חקירה אחד שכלל גם חוקרים מיחידת התיקים הבלתי מפוענחים (Cold Case Squad). ההליכים המשפטיים הדיוניים נגדו נמשכו שנתיים והתנהלו ב- 2 משפטים שונים – אחד נגד פַּרְדוֹ (המשפט העיקרי) והשני נגד שותפו – גרסיה[4]. במשפט העיקרי, שהיה מלא בהפתעות ותהפוכות, העידו כ- 100 עדים והוצגו כ- 300 מוצגים. בעקבות הפרשה נעצרו גם כמה חשודים בסחר בסמים וכן 2 חשודים בגין איומים על 2 עדי מפתח מטעם התביעה. זאת ועוד, חוקר המשטרה שהיה הממונה על החקירה הורשע בשנת 1994 ברצח אשתו ונדון למאסר עולם[5].

מֶני פַּרְדוֹ – ביוגרפיה, בחירות והתחברויות

מֶני פַּרְדוֹ פַּרְדוֹ נולד בניו יורק בתאריך 24.9.1956 וגדל בהארלם באזור ההיספני. אביו, מנואל, היה מלצר ובזמן מעשי הרצח היה פנסיונר בן 66. אמו, פטריסיה בת 73 עבדה כתופרת, והייתה לו אחות מבוגרת ממנו בשם אמנדה שבעת ההיא הייתה בת 35. פַּרְדוֹ למד בבית ספר קתולי והיה חבר פעיל בתנועת הצופים האמריקאית. את הלימודים בבית הספר התיכון הוא לא סיים והתגייס לצבא, שם שירת בצי ואף עוטר ב- 2 מדליות: אחת על שירותו המסור והשנייה על היותו צלף מיומן. בפברואר 1978, לאחר 4 שנות שירות, השתחרר מהצבא והוצב לשירות מילואים בכוחות המוטסים של המרינס. הוא החל לעבוד כפקיד בבנק והתחתן עם חברתו מרלין אותה הכיר שנה קודם, בעת חופשה מהצבא, כשנסע מבסיסו בקליפורניה לבקר את בת דודתו במיאמי, והיא הכירה לו את החברה הכי טוב שלה Marilyn Aguila. כעבור כ- 6 חודשים עברו בני הזוג למיאמי שם גרה כאמור משפחתה, והוא התגייס למשטרת התנועה במחוז Dade (מיאמי) בה זכה לתואר סייר התנועה של חודש יוני 1979 מטעם מדינת פלורידה.

בינואר 1980 והוא כבן 24, הסתבך בפרשת זיוף דוחות תנועה במהלכה נמצא שפברק למעלה מ- 100 דוחות "אזהרה". פַּרְדוֹ התפטר מהשירות ובכך חסך לעצמו עמידה לדין וסכנת פיטורין עם קלון. כחודשיים אחר כך התגייס למשטרה אחרת באזור מיאמי[6] כסייר. במהלך 5 שנות שירותו במשטרה זו אירעו כמה אירועים משמעותיים. הוא קיבל ציון לשבח על שביצע החייאה והציל את חייו של תינוק בן חודשיים שהפסיק לנשום. הוא חזר ללימודים במכללה מקומית וסיים תואר באכיפת החוק[7] בציון "מעולה" והתחיל לימודים לתואר שני במנהל. בתוך כך פַּרְדוֹ ועוד שלושה שוטרים הואשמו בשימוש באלימות במהלך מילוי תפקידם – אך בסופו של דבר התיק נסגר נגדם. באירוע אחר ירה פַּרְדוֹ על חשוד ופצע אותו. המשטרה הגיע להסדר כספי עם הפצוע ולא ננקטו נגד פַּרְדוֹ הליכים פליליים או משמעתיים. לפַּרְדוֹ ובת זוגתו נולדה בת אולם אחרי זמן קצר הם התגרשו, וכעבור כשנתיים הם חזרו ונישאו. בתאריך 21.6.85 הגיע לקיצו שירותו במדים, הוא פוטר מהמשטרה על רקע של פרשת סמים חמורה. פַּרְדוֹ התחבר לכמה סוחרי סמים שהיו קשורים לארגוני פשיעה קובניים וקולומביאניים. אחד מהם, Robert Acuna, היה שוטר לשעבר ששירת באזור בו גם שירת פַּרְדוֹ ונתפס באיי הבהמה בהברחת סמים. פַּרְדוֹ בהיותו איש משטרה טס לאיי הבהמה להעיד לטובתו שם הציג עצמו במשפט בכזב ששניהם היו סוכנים בין לאומיים הנלחמים בקרטלים של סמים. כשחזר פוטר מהמשטרה על אתר בגלל "אי התאמה והתנהגות בלתי ראויה". פַּרְדוֹ מחוסר העבודה בחר להיות שודד של סוחרי סמים בעיקר, סוחר סמים בעצמו ורוצח סדרתי. ככל הידוע ביצע פַּרְדוֹ יחד עם שותפו כמה עשרות מעשי שוד כאלו, כאשר בחלקם הם ביצעו גם את מעשי הרצח.

את שותפו לפשע – רולנדו גרסיה (Garcia Rolando) – שהיה בעת ההיא בן 23 – הכיר פַּרְדוֹ באמצעות גיסו – אחיה של אשתו. גרסיה עבד במרינה במיאמי אצל גיסו של פַּרְדוֹ וגם כשליח בחלקי חילוף למכוניות. הוא היה בעל עבר פלילי על שימוש במריחואנה, ותואר כמי שעושה "עבודות מזדמנות". לימים יעיד גרסיה שהוא ופַּרְדוֹ עבדו ישירות עבור סוחר סמים ידוע בשם רמון אלברו קרוז (Ramon Alvero Cruz) המכונה "הכושי" (El Negro). גרסיה טען שאלברו קרוז שלח אותם לשדוד סמים ממתחריו סוחרי הסמים. כך או כך בסופו של דבר פַּרְדוֹ וגרסיה יחסלו גם אותו במהלך סדרת מעשי הרצח שלהם.

כשהיה פַּרְדוֹ כבן 30, מה- 22 בינואר ועד ל- 23 באפריל 1986, הוא וגרסיה ביצעו את סדרת מעשי הרצח. המקור שמסר את המידע הדרמטי שהביא לגילוי הפרשה הוא טיפוס מפוקפק בשם קרלו ריבּרה (Carlo Manuel Ribera), בן 23, שעבד כמוכר בחנות לסרטי וידיו. בסוף שנת 1985, זמן קצר לפני תחילת מעשי הרצח, הוא התיידד עם גרסיה שהיה לקוח באותה חנות. גרסיה הכיר לריבּרה את פַּרְדוֹ וסיפר לו על מעשי הרצח שהם ביצעו על מנת לגנוב כסף מהקורבנות. כך נעשה ריבּרה שותף סוד שלהם. הם גם הראו לו תצלומי פולרואיד של כמה מהקורבנות אחרי שנרצחו.

מחשש שירצחו גם אותו, פנה ריברה למשטרה וחשף את הפרשה מיד אחרי הרצח השביעי. על מני פַּרְדוֹ סיפר שהוא היה מטורף, רוצח, שהלך תמיד עם מצלמת פולרואיד וצילם מה שעשה. בתחילת חקירתו במשטרה נבדק ריבּרה בפוליגרף ונמצא דובר אמת. יומיים אחר כך נעצר מני פַּרְדוֹ. מבחינת הקורבן השמיני והתשיעי מעצרו הגיע באיחור של יום[8].

המעצר

המעצר של פַּרְדוֹ התבצע בביתו ביום 7.5.1986. למשטרה היה ברור שמדובר בחשוד מסוכן ביותר, מזוין בכמה כלי נשק חם ובעל מיומנות מוכחת בהפעלתו. כוח של לא פחות מ- 43 אנשי משטרה באו לבצע המעצר והחיפוש[9] בביתו של פַּרְדוֹ. בעת המעצר הוא היה לבד בבית עם הכלב. הוא לא התנגד. רגלו הייתה מגובסת מפצע ירי כפי שאפרט בתיאור הרצח האחרון. אשתו נעצרה במכונית ליד הבית לאחר שהסיעה את בתם לבית הספר. המכונית תיתפס על החוקרים לבדיקה פורנזית וכמוצג לרצח השני. בחיפוש בבית מצאו השוטרים את הפריטים הבאים:

• פנס כחול מהבהב ומכשיר קשר גנובים מהמשטרה.
• כמות של מריחואנה.
• יומן שנתי עם רישומים על הרציחות כולל מספרים המציינים את מניין הנרצחים, רישומים של כלי נשק; וקטעי עיתונות על האירועים שהוצמדו לפי התאריכים לכל דף ביומן.
• כרטיסי אשראי של כמה מהקורבנות.
• מסמכים מבית החולים בניו יורק בו קיבל פַּרְדוֹ טיפול להוצאת הכדור מהירי ברגלו הפצועה. הקליע נמצא תואם גם לכמה מהכדורים מהם נורו כמה מהקורבנות.
• ספרי טלפונים ירויים מירי שביצע פַּרְדוֹ ככל הנראה לבדוק את משתיק הקול שלו. נמצאה התאמה בין הכדורים האלו לבין הכדורים מהם נורו חלק מהקורבנות.

יובהר כי בכל הזירות, להוציא אחת, בוצעו מעשי הרצח באמצעות אקדחי "Ruger 0.22. בסך הכול נעשה שימוש ב- 7 כלי נשק שונים אך אף לא אחד מהם נמצא בכל שלב של החקירה, גם לא התצלומים של הקורבנות כפי שתיאר ריברה, ולימים אישר פַּרְדוֹ כי אכן הם נעשו. התברר שריברה דייק בפרטים שמסר. פַּרְדוֹ תעד הכול – בתצלומים וביומן.

החוקרים שהיו בביתו לא יכלו שלא להתרשם מחיבתו העזה של פַּרְדוֹ לנאציזם. הוא אסף מזכרות של נאצים וכל מה שקשור אליהם. בחדרו על הקיר היו תלויים תצלום של היטלר ודגל נאצי. במגירה בחדר השינה הם מצאו למעלה מ- 40 ספרים של נאצים ועליהם. כמו כן היה לו אוסף של 3 רובים עליהם הופיע צלב קרס. התברר כי על אחד הכלבים שלו היה קעקוע של צלב קרס על הרגל. עם זאת הוא צוטט בעיתון מקומי בשנת 1986[10], לאחר שנעצר, כי אהבתו למדים ולרייך השלישי אינה מעידה על כי הוא בעל אישיות קיצונית. לדבריו הוא רק אוהב היסטוריה ואין זה אומר שהוא נאצי או קומוניסט. הוא אמריקאי. לטענתו הוא תמיד אהב עניינים צבאיים – לטעמו לובשי המדים הם האנשים הטובים. במהלך המשפט יתברר כי הוא אכן היה אוהד מושבע של הנאציזם. ישנם לא מעט אנשים המתקשים להבין שנאשמים רבים פשוט משקרים לגבי התנהגותם ומעשיהם. מדוע זה שסחר בסמים, שדד ורצח יימנע מלשקר במצח נחושה? כהערת אגב יצוין כי צחוק הגורל הוא שעורך-הדין שלו והתובע במשפטו היו יהודים, ו- 2 מהמושבעים היו שחורים.

התובע במשפט – דיוויד וכסמן ז"ל

בתוך כך התברר כי פַּרְדוֹ נטה להגזים גם ברזומה הצבאי שלו: נמצא שכתב בקורות החיים שלו כי היה מפעיל ראדאר בצוות אויר בדרום וייטנאם בין השנים 27.9.73 – 20.3.74 כאשר בפועל הוא התגייס לצבא חודש אחר כך, ב- 4.2.74.

מיד לאחר שנודע על מעצרו התראיינו בני משפחתו בתקשורת. אביו טען שבנו חף מפשע וכי הוא מאמין שמישהו אחר ביצע את הרציחות המיוחסות לו, וכי הוא אך נפל למלכודת שהטמינו לו אויביו, כי מקנאים בו: "יש לו אויבים רבים במשטרה כי הוא אכף את החוק" הסביר לעיתונאים. אמו ואחותו הסבירו כי הוא לא מסוגל לעשות מעשים כאלו. הן סיפרו על מקרה בו פַּרְדוֹ טיפל בכלב פצוע שאסף ברחוב, וכי הוא לא יכול לפגוע אפילו בזבוב. הן תיארו מקרה שבביתם היה עכבר ואילו הוא לא הרשה להם לשים מלכודת כי "יש לו זכות לחיות", ואף הוא שׂם אוכל לעכבר. אחותו הדגישה כי הוא רצה רק תמיד להיות במדים: צבא, משטרה – להיות בסביבת משמעת: שיגידו לו מה לעשות. הסנגור של מני פַּרְדוֹ, רונלד (רון) גרלניק[11], אמר לתקשורת: "אני סבור שהם מנסים לפתור את כל הרציחות במחוז דייד ע"י כך שיפילו אותם על מֶני. אני ראיתי במֶני פַּרְדוֹ אדם אחראי, אדם שירוץ לתוך אש להציל תינוק או תינוק טובע". כנראה והנכונות של סנגורים להצהיר הצהרות מסוג זה היא תכונה אוניברסאלית בקרב עורכי דין רבים. עורך הדין גרלניק גם הגן עליו כאשר נפתחו נגדו הליכים פליליים בהיותו במשטרה בגין התנהגות אלימה.

לאחר שנעצר ולאורך משפטו טען פַּרְדוֹ שגרסיה חף מפשע ואילו ריברה אינו אלא שקרן. בשלב מאוחר של המשפט הועלתה טענה על שפיות. פסיכולוג של ההגנה טען כי הוא לא היה שפוי בעת ביצוע הפשעים המיוחסים לו וכי הוא סובל מפרנויה סכיזופרנית. דומה כי הנכונות ליתן חוות דעות מהסוג דנן מאפיינת פסיכולוגים ופסיכיאטרים רבים ברחבי העולם. במרץ 1987, כשנה אחרי מעצרו וכשנה לפני המשפט, הצהיר פַּרְדוֹ בראיון לעיתון שהוא חף מפשע ועל-כן ייצא זכאי במשפט. הוא גם הדגיש כי למרות המצב אין בדעתו להתאבד או להשתגע. המציאות הייתה שונה – כאשר תנהל המשפט הוא שינה את האסטרטגיה שלו וטען שאכן הוא ביצע את מעשי הרצח אך כויג'ילנט, ואם יש משהו שהוא מצטער עליו הוא כי לא הספיק לחסל עוד כמה "כאלו".

לאחר ביצוע המעצר והשלמת החקירה התבררה התמונה בכל הנוגע לביצוע 9 מעשי הרצח כפי שיתואר להלן.

מעשי הרצח

כל מעשי הרצח ובכלל זה אתרי מציאת הגופות היו במחוז דייד (Miami-Dade County) שהינו המחוז המאוכלס ביותר בפלורידה והשמיני המאוכלס ביותר בארצות-הברית. מספר תושביו מתקרב ל- 3 מליון בני אדם. מיאמי היא העיר הגדולה במחוז. מרחץ הדמים נמשך כ- 90 יום במהלכו נרצחו 9 בני-אדם – 6 גברים ו- 3 נשים – ב- 5 אירועים שונים, היינו ב- 4 אירועים התבצע רצח כפול. רוב מעשי הרצח בוצעו בבתי הקורבנות שם גם נמצאו הגופות. רק 3 גופות נמצאו בשטחים פתוחים. בכל מעשי הרצח נעשה שימוש באקדחים – מרביתם תוצרת רוגר בקליבר "0.22 עם משתיקי קול, כאשר בכל המקרים נורו הקורבנות מספר רב של פעמים, בין 4 ל- 10 פעמים, מטווח קצר מאד, בעיקר בחלק העליון של הגוף. כל הנרצחים היו בטווח הגילים 31 – 43. ככל הנראה 6 מהם היו מעורבים בפעילות פלילית – מרביתם בסמים. להוציא גופה אחת שסימני מכות ניכרו עליה – כל הנרצחים לא הוכו והגופות לא הושחתו.

הרצח הראשון – סוחר סמים ובן זוגו

הרצח הראשון היה רצח כפול ובוצע ככל הנראה בתאריך 21.1.86 בביתם של הנרצחים  במיאמי. הקורבנות היו מריו אמאדור (Mario Amador) בן 33 שהיה מהנדס וסחר בסמים, ובן זוגו רוברטו אלפונסו (Roberto Alfonso) בן 28 שעבד בחניון ולא היה קשור לעסקי הסמים אלא פשוט היה בבית בעת האירוע ופַּרְדוֹ לא רצה שיישאר עד שיעיד נגדו. לאמאדור היה קוקאין למכירה אבל פַּרְדוֹ וגרסיה החליטו לחסוך כסף ולגנוב את החומר. הם באו לביתו של אמאדור באמתלה שבאו לקנות 2 ק"ג מהחומר. לאחר שאמאדור הביא להם את הסם, פַּרְדוֹ הורה לו ולבן זוגו לשכב על הרצפה וירה בהם מטווח קרוב באקדח "0.22. בגופתו של מריו נמצאו 8 פצעי ירי בראש ובחזה, ואצל רוברטו 4 בראש. הזירה נראתה כזירת רצח מקצועי.

הגופות נתגלו בדירה לאחר שהתעורר חשד אצל השכנים כי הם לא נראו כמה ימים. במשיבון בדירתם הייתה הודעה מחבר אשר הזהיר את אמאדור מגרסיה שהולך עם שוטר לשעבר השודד סמים. פַּרְדוֹ וגרסיה התרברבו בפני ריבּרה על הרצח ואף הראו לו תצלום פולרואיד של גופת גבר שהם קראו לו מריו. ריבּרה העיד שהוא ראה גם עיתונים עם ידיעות על הרצח בשולחן של גרסיה.

ביומן של מני פַּרְדוֹ שנפס על-ידי המשטרה בעת מעצרו היה רשום ביום 21.1.1986: "11:45 מריו 23,000" – כנראה הכוונה לשעת הרצח ולסכום בדולרים המבטא את שווי הסמים שנשדדו. בדפי היומן של היומיים שלמחרת היו מוצמדים קטעי עיתונות על הרצח, ורשומים סדרה של חמשת המספרים הבאים: 212-12853; 212-14255; 212-13226; 212-21900; 212-21722. כתב היד ביומן זוהה כשל כתב ידו של פַּרְדוֹ. בתחילה חשבו החוקרים שאלו מספרי טלפון באזור ניו יורק, שם קידומת המספרים היא 212, אולם זה הוביל אותם למבוי סתום כי הייתה חסרה ספרה בכל מספר. לבסוף קפצה הברקה בראשו של החוקר הממונה – זה שאחר כך רצח את אשתו – הוא העלה השערה שנמצאה נכונה כי מדובר במספרים סדרתיים המוטבעים על כלי נשק. התברר שיצרן הנשק רוגר אכן משתמש בסדרת מספרים המתחילה בספרות 212. החוקר נתן ליצרן את כל המספרים והתברר שאלו אקדחי "0.22 שנמכרו לחנות נשק במיאמי. בבדיקה בחנות התברר כי כל חמשת האקדחים ואקדח ברטה נוסף נרכשו בתאריך 24.1.86 על-ידי מריו אמאדור, אשר זוהה באמצעות רישיון הנהיגה שלו – היינו יומיים אחרי הירצחו. זאת ועוד, כרטיס ההגירה של אמאדור נמצא אצל פַּרְדוֹ בחיפוש בדירתו, ו- 26 מעתקים של טביעות אצבעותיו של גרסיה נמצאו על מסמכי המכירה של האקדחים הנ"ל.

הרצח השני – נַשָּׁק ומודיע של משטרה פדרלית

ברצח השני נרצח מיכאל מילוט "פרנצ'י" (Michael "Frenchy" Millot), בן 43, נַשָּׁק שמוצאו מהאיטי – מדינה שתושביה דוברים צרפתית ומכאן כינויו. פרנצ'י ייצר ומכר נשק וחלקי נשק ובכלל זה משתיקי קול, גם באופן בלתי חוקי. הרצח בוצע כשבוע לאחר הרצח הראשון, בתאריך 28.1.86. פרנצ'י מכר משתיקי קול לפַּרְדוֹ, שבשלב מסוים חשד שהוא מודיע פדרלי – והוא אכן היה – שרוצה להפלילו. פַּרְדוֹ החליט לחסלו והזמינו לנסיעה במכונית ההונדה השייכת לאשתו. גרסיה נהג במכונית ולידו ישב הקורבן כאשר פַּרְדוֹ ישב מאחור. במהלך הנסיעה ירה פַּרְדוֹ בראשו ובגבו מאחור 6 כדורים עם אקדח 9 מ"מ. את הגופה הם זרקו בשדה ב- Miramar, והיא נמצאה למחרת ע"י מטפלת בצמחים. משטרת Miramar פתחה בחקירה במהלכה הם תפסו 8 כלי נשק בביתו של "פרנצ'י". אחד מהם היה תת-מקלעMac-10  שהיה שייך לפַּרְדוֹ. כמו כן הם מצאו אצל המנוח גם כרטיס ביקור של פַּרְדוֹ.

מספר ימים אחר הרצח, חברתו של גרסיה, מריה פרננדז, שעבדה כקופאית במסעדה, לקחה את מכונית ההונדה למגרש רכב לטיפול וניקוי יסודי. לאחר המעצר של פַּרְדוֹ הרכב נלקח לבדיקה פורנזית אך לא נמצא בו דבר מפליל[12]. עם זאת התברר לחוקרים כי זמן קצר לפני כן הוחלף הריפוד למושבים ונעשה בו טיפול במוסך הונדה ימים אחדים לאחר הרצח. אנשי המוסך שהחליפו הריפוד העידו כי על מושבים היו "כתמים כהים". בטופס שמולא לרכב כשהוכנס לטיפול במוסך נרשם שהייתה בעיה עם האורות. הטכנאים במוסך העלוה על משטח הגבהה לבדוק את הגלגלים ותחתית הרכב. במהלך הבדיקה אחד הטכנאים מצא קליע של 9 מ"מ תקוע שם. הטכנאי אומנם זרק את הקליע אך הוא זכר זאת היטב והעיד על כך. פרנצ'י היה הקורבן היחיד בסדרת מעשי הרצח שנורה באקדח 9 מ"מ. השאר נורו ב- "0.22 עם משתיק קול.

בתוך כך הופיע פַּרְדוֹ במשטרת Miramar וביקש את הנשק שלו. בהזדמנות זו הוא גם ביקש להתקבל לעבודה אצלם כשוטר. הוא עבר מבחן קבלה בכתב ב- 22.4.86 – ככל הנראה ביום הרצח הרביעי (שרה מוסה ופרה קונטרו), שהיה אם כך יום עמוס מאד בלוח הזמנים של פַּרְדוֹ. אגב, שבוע לפני בחינת הקבלה בעל-פה שנקבעה לו במשטרת Miramar – הוא נעצר.

ביומנו רשם פַּרְדוֹ ביום הרצח בכתב ידו "מיכאל סולק" (MICHAEL EXILED). לדף היומן מ- 4.2.86 צורפו קטעי עיתונות על הרצח. מני פַּרְדוֹ התרברב בפני ריברה שהרצח היה "מכה טובה", שהם חיסלו "פאדרל" (הכוונה לסוכן ברשות פדרלית).

הרצח השלישי – סוחר סמים וחברו

הרצח השלישי גם היה רצח כפול של קורבנות מס' 4 ו־5, כפי שגם פַּרְדוֹ רשם את מספריהם ביומנו. הנרצחים היוLuis Robledo  בן 37 שעסק בניקוי יבש וסחר בסמים. הוא נמצא ירוי עם 4 יריות בראש ובחזה. חברו Ulpiano Ledo בן 39 – רתך במקצועו, שהיה גם כהן סנטריה (דת קובנית המתאפיינת במאגיה שחורה) נורה 4 פעמים – בראש, בצוואר ובחזה. פַּרְדוֹ וגרסיה הלכו לדירה של רובלדו לקנות קוקאין. במהלך הקניה פַּרְדוֹ ביקש סליחה והלך לשירותים. הוא יצא עם אקדח "0.22 שלוף עם משתיק קול וירה בהם. נתז כדור אף חדר לקיר של השכן.

רובלדו נהג להתקשר מדי יום לאימו. בתאריך 26.2.86 הוא לא התקשר. למחרת, מצאה המשפחה המודאגת את שתי הגופות.

גרסיה השתמש בכרטיס הויזה של רובלדו לקנות מכשיר וידיו טייפ במחיר 367$, ובכרטיס אמריקן אקספרס של המנוח לקנות רדיו ורמקולים למכונית במחיר 586$. טביעות אצבעותיו של גרסיה נמצאו על הקבלות. ריברה סיפר למשטרה שפַּרְדוֹ וגרסיה הראו לו תצלום של איש מת בעל פנים מוארכות ופיקת גרון בולטת. לרובלדו הייתה פיקת גרון בולטת.

בדף היומן של מני פַּרְדוֹ מ- 1.3.86 צורפו קטעי עיתונות על הרצח.

הרצח הרביעי – 2 נשים סוחרות ברכוש גנוב ומלבינות הון

הרצח הרביעי שהתבצע בתאריך 22.4.86 התפרסם במיוחד בין היתר כי היעד לרצח היו 2 נשים ואף לא גבר אחד כמו בשאר המקרים, וגם בגלל שאמה של אחת הנרצחות (שרה מוסה) הרבתה להופיע בתקשורת. שתיהן היו לסביות שגרו יחד. האחת, שרה מוסה Sara Musa בת 28 הייתה טכנאית רנטגן וספגה 4 יריות בראשה ובצווארה. השנייה, פרה קונטרו Farah Quintero בת 31 עבדה כמזכירה משפטית, עשתה הפלה שבוע קודם. היא ספגה 10 יריות: בראש, באוזן, בפה, בחזה, בזרוע וביד, וגם הוכתה בראשה בצינור ברזל. אמה של שרה מוסה מצאה את הגופות באותו היום.

בביתן היה חדר ששימש כמקדש סנטריה – פרה קונטרו הייתה מאמינה של הסנטריה וקיימה את הפולחן של הדת הזו. שתיהן הכירו את פַּרְדוֹ וגרסיה מכך שהן היו "מכבסה" להלבנת הון. הן היו מקבלות מהם כרטיסי אשראי גנובים של קורבנותיהם. כזכור החשד היה שפַּרְדוֹ וגרסיה ביצעו סדרה של מעשי שוד בנוסף לאותם מקרי רצח הנסקרים כאן. מוסה וקונטרו היו קונות באמצעותם טובין מסוגים שונים, אחר כך מחזירים את המוצר לחנות ומקבלות החזר במזומן, או ממשכנים את המוצרים תמורת מזומנים. כך התפתח ויכוח בין פַּרְדוֹ וגרסיה מצד אחד ומוסה וקונטרו מצד שני על 50$ מטבעת ממושכנת. קונטרו שהיתה כאמור מאמינה של Santeria (כאמור סוג של וודו) עשתה כישוף כדי שפַּרְדוֹ וגרסיה ימותו. ייתכן וזו הסיבה שהיא הקורבן היחידי בכל הסדרה שהוכה. לפי עדותו של קרלו ריברה, פַּרְדוֹ וגרסיה סיפרו לו שהם רצחו אותן לפני שהן תגרומנה למותם. ריברה הוסיף כי גרסיה הראה לו תצלומים של נשים מתות.

ביומן של פַּרְדוֹ הוא רשם ביום הרצח "Dikes 2" (מילת גנאי ללסביות או לנשים מופקרות). טביעות אצבע של גרסיה נמצאו על קבלה של חנות משכון עבור תכשיטים שמוסה וקונטרו משכנו בחנות – במסגרת המכבסה להלבנת הון שהן הפעילו.

הרצח החמישי – סוחר סמים ובת זוגו

הרצח האחרון בסדרה התבצע בתאריך 23.4.86 והיה רצח כפול. הפעם היה היעד רמון אלברו – סוחר סמים גדול שפַּרְדוֹ וגרסיה ככל הנראה עבדו למענו והחליטו לחסלו. הקורבן השני שהיה איתו הייתה חברתו של רמון, שנרצחה בגלל שפשוט הייתה שם: קורבן קלאסי של מי שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. דייסי, Daisy Josefina Ricardo בת 37, הייתה בעלת מעבדה רפואית. היא נפרדה מבעלה וחיה עם רמון כשנה וחצי. ככל הידוע לא היה לה כל קשר לעסקי הסמים של רמון. גופתה נמצאה על־ידי רוכב אופנוע בשטח פתוח ב־ Hialeah שבאזור מיאמי כשבגופה 5 פצעי ירי – בראש, בפנים, בצוואר ובגב, כשהיא עונדת את התכשיטים שלה

רמון, Ramon Alvero המכונה "הכושי" (El Negro) היה בן 40. הוא עבד במעבדה, אימן נערים בבייסבול ובעיקר היה סוחר בקוקאין. גופתו נמצאה למחרת הרצח בתא המטען של מכוניתו באתר בניה. הוא נורה שבע פעמים – בראש, בפנים, בחזה וביד. פועלי הבניה ראו דם נוטף מתא מטען של מכונית אולדסמוביל שחורה מודל 1985 שחנתה בשטח והזעיקו את המשטרה. לפעמים סצנות הנראות בסרטים מבוססות על המציאות.

רמון אלברו קרוז היה אחיו של ג'וס אלברו קרוז שהורשע בהעלמת מס בחשד שהרוויח 3 מליון $ מהברחת מריחואנה בשנה אחת. קרלו ריברה מסר למשטרה שגרסיה ומני פַּרְדוֹ רצחו את רמון אלברו קרוז בגלל שפעמיים הוא לא הופיע לעסקת סמים איתם. לא מן הנמנע שהרצח בוצע על כי רמון חשד שהם מרמים אותו, או בגלל שהם רצו נתח גדול יותר מהסמים שהם הביאו לו ממעשי השוד, ובגלל שלא היה מרוצה ממעשי הרצח הכפולים שפגעו במוניטין שלו כסוחר סמים "סולידי". ייתכן וכל הסיבות "הטובות" האלו חברו יחד להחלטה של פַּרְדוֹ לחסל את רמון.

טביעות אצבעותיו של פַּרְדוֹ נמצאו על שעון הסייקו של דייסי. טביעות אצבע של גרסיה נמצאו על תא המטען של המכונית של רמון בה נמצאה גופתו. אצל פַּרְדוֹ נמצאה הכתובת של הקורבנות ותרשים מסלול הנסיעה בכתב ידו. בדף היומן של פַּרְדוֹ מתאריך 26.4.86 צורפו קטעי עיתונות, כשטביעות אצבע של גרסיה נמצאו עליהן. למותר לציין כי טביעות אצבע למכביר של פַּרְדוֹ נמצאו על יומנו.

ברצח הזה משהו השתבש. פַּרְדוֹ נפצע בקרסול ככל הנראה מירי בשוגג של גרסיה במהלך וידוא ההריגה או המתת היתר (Over kill) שהם נהגו לעשות בהנאה מרובה. מיד לאחר האירוע פַּרְדוֹ הפצוע וגרסיה ברחו לניו יורק, תוך שהם קנו כרטיסים לטיסה ברגע האחרון בשמות הבדויים: Orlando Castro ו- Manuel Cruz. קרוז אגב, הוא שמה האמצעי של אמו של פַּרְדוֹ. פַּרְדוֹ הגיע לבית חולים בניו יורק וטען שמישהו ירה בקרסול ימין שלו בעת שטייל עם "בן דודו" לאורך שד' ברודווי. לדבריו הם נסעו לניו יורק לבקר את הוריו. הם סיפרו לשוטרים שהוזעקו לבית החולים שהם בילו כחצי שעה בבר ואחרי זה החליטו ללכת לטייל ברגל. במהלך הטיול הם ראו מכונית כחולה עם שני אנשים, שמעו קול ירייה ופַּרְדוֹ חש בצריבה חזקה בקרסול ימין, והמכונית התרחקה במהירות.

קו פרשת המים של הפרשה הייתה ההתרחשות בניו יורק. דיוויד וכסמן ז"ל, ויליאם אלי שכיהן בתפקיד Chief Detectievs ב- NYPD (תפקיד מקביל לראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל) ואני בעת ביקור בלשכתו במנהטן בשנת 2002.

חוקרי המשטרה חקרו מספר רב של אנשים שגרים ועובדים באזור בו לדברי פַּרְדוֹ וגרסיה היה הירי, אך הם לא מצאו עדים למקרה, או מישהו שיעיד שהיה מקרה כזה. המנתחים הוציאו מרגלו של פַּרְדוֹ קליע "0.22 שהתאים לכדורים שהרגו את דייסי. הבלשים אתרו דייל שעבד בטיסה לניו יורק שהעיד שפַּרְדוֹ עלה לטיסה לניו יורק צולע ונזקק לכיסא גלגלים, כשהוא סיפר שהוא נפגע בתאונת דרכים. במשך כל הטיסה הוא סבל מכאבים.

ניתן להניח כי עד למעצר של פַּרְדוֹ, שבועיים אחר כך, הם לא ביצעו אף לא רצח אחד נוסף, לא רק בגלל הפציעה של פַּרְדוֹ ברגל, שחייבה את פַּרְדוֹ להיות עם רגל מגובסת, אלא בגלל חוסר במידע ונגישות לסוחרי סמים – כי הם חיסלו את אלברו שעל־פי החשד הוא סיפק להם את המידע על הקורבנות. ייתכן וגם הבריחה שלהם לקבל טיפול רפואי בניו יורק – עם כל מה שקרה שם – ציננה מעט את "רוח הקרב" שלהם.

המשפט

כשנתיים חלפו מאז שפַּרְדוֹ וגרסיה ביצעו את סדרת מעשי הרצח ועד שנפתח משפטו בפני חבר מושבעים בבית המשפט של מחוז דייד-מיאמי. משיקולים משפטיים שאין כאן המקום להרחיב בהם הופרדו המשפטים של פַּרְדוֹ וגרסיה, כאשר המשפט של פרדו נחשב למשפט העיקרי כי הוא הואשם בכל 9 מעשי הרצח, ולא ב- 6 כפי שגרסיה הואשם בתחילה. ברגע האחרון – ליתר דיוק 4 ימים לפני שהתחיל המשפט העיקרי – הועלתה על-ידי ההגנה טענת אי שפיות. פסיכולוג מטעם ההגנה שבדק את פַּרְדוֹ טען שהוא לא היה שפוי בזמן שביצע את הרציחות, והוא עדיין אינו שפוי. הפסיכולוג מצא כי מדובר באדם משכיל, מיטיב להתבטא, כשיר לעמוד לדין ומבין את התוצאות של מעשיו, אבל אינו מבחין בין טוב ובין רע. הוא פסיכוטי ובמצב של סכיזופרניה פאראנואידית. מדובר אם כך באדם איום, מסוכן, משוגע, וכי לדעתו הוא אינו שפוי מזה זמן רב. לעומת זאת, פסיכולוג שמונה על-ידי בית המשפט טען שאומנם התנהגותו היא חריגה אך הוא שפוי לגמרי – הוא רק רשע. טענת האי שפיות נדחתה. גם במבחן של 24 השנים שחלפו מאז המשפט ועד להוצאתו להורג עולה כי אכן פַּרְדוֹ לא היה חולה נפש, הוא ביצע את פשעיו מתוך בחירה חופשית והיה כשיר לגמרי לעמוד לדין. אין לי אלא להצטרף לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולהעדיף שלא להביע את דעתי באשר לפסיכולוג שבא מטעם ההגנה ולחוות דעתו.

פַּרְדוֹ מעיד בבית המשפט – סיפור נולד

גולת הכותרת במשפט שנמשך 10 ימים הייתה עדותו של פַּרְדוֹ. דומה כי ניתן לומר שבאותו היום (13.4.1988) הייתה זו ההצגה הטובה ביותר במיאמי. פַּרְדוֹ דיבר אל המושבעים וכיוון את דבריו אל דעת הקהל. בעדותו הראשית הדגיש פַּרְדוֹ כי החליט להעיד בניגוד לעצת עורך דינו וזאת על-מנת שהמושבעים יבינו את מניעיו. על פניו נראה כי לעורך-הדין של פַּרְדוֹ היה חשוב מאד כי יובהר שהוא מעיד בניגוד מוחלט לעצתו. הוא הכחיש שהיה סוחר סמים וכי הוא אינו רוצח – כי קורבנותיו לא היו בני-אדם. "נהניתי ממה שעשיתי, נהניתי לירות בהם". הוא רק מצטער שהוא הרג רק מעט. "במקום 9 הייתי צריך להיות כאן על 99. הם טפילים, הם עלוקות ואין להם כל זכות לחיות. מישהו היה צריך להרוג את האנשים האלו". המניע שלו לדבריו היה לחסל סוחרי סמים ההורסים את המדינה ומשחיתים את צעיריה. פַּרְדוֹ השווה עצמו לקמיקאזה במשימת התאבדות "התרסקתי לתוך נושאת מטוסים, לקחתי איתי 9 אנשים. זה נקרא צדק מוחלט". החיים שלו אינם חשובים "לא אכפת לי אם אתם חושבים שמה שעשיתי זה רצח. לא אכפת לי אם תמצאו אותי אשם ברצח. אלך לשורת הנידונים למוות, לא אכפת לי. זה לא מטריד אותי". לטענתו מגיע לו קרדיט על השלמת המשימה – "הם לא ימכרו סמים לאף לא אחד מהילדים שלכם" הדגיש תוך שהוא ממשיך ומישיר מבטו אל המושבעים. הוא סיפר שהוא המשיך לירות בקורבנותיו אחרי שהם מתו בכדי "להעניש אותם". אחר כך הוא צילם את גופותיהם במצלמת פולרואיד על-מנת לוודא כי גם נשמותיהם מתו – וכאן הוא הסביר את העניין. לדבריו הוא קרא פעם בספר על נאצים שהנשמה חיה 3-4 דקות לאחר המוות. לכן אחר הירי הוא שרף את התצלומים במאפרה מיוחדת מבהט. כך "שלחתי את נשמותיהם לגיהינום בגלל הסבל שהם גרמו". בהיותו אוהד מוצהר של היטלר, הוא קרא לדבריו 500 ספרים על נאציזם. סוחרי הסמים הם הנגע של שנות ה- 80 כשם שהיהודים היו הפסולת של החברה בזמנו של היטלר. פַּרְדוֹ מסכים עם היטלר ששחורים הם נחותים. אבל, הוא אינו שונא את כל היהודים או השחורים. הוא כמו היטלר שונא קומוניסטים. עורך דינו הוא יהודי, וכמה מחבריו הם שחורים. גרסיה הוא איש טוב ואינו אלא קורבן. לעומת זאת ריברה הוא סוחר סמים ופַּרְדוֹ ניצל את הקשר שלו איתו להפיק ממנו מידע על סוחרי הסמים. פַּרְדוֹ מציין שהוא אכן לא רצה להיתפס כי רצה להשלים את המשימה שלו.

חקירה נגדית, פסק הדין וביצועו

את החקירה הנגדית ניהל דיוויד וכסמן ז"ל בכישרון רב. לכאורה הודאתו המפורשת של פַּרְדוֹ בביצוע מעשי הרצח מותירה את התביעה כמעט מחוסרת עבודה בחקירה הנגדית. אבל תיאור זה הוא רק לכאורה – המציאות מורכבת מאד. מדובר במשפט המתנהל בפני מושבעים העלולים להיות מוטים ומושפעים מטיעונים וממסרים שאינם מן העניין. ככלות הכול המושבעים הם אשר קובעים "אשם" או "לא אשם" ואין הם מנמקים את החלטתם. לדיוויד ז"ל היה חשוב להבהיר למושבעים כי מעשי הרצח לא נעשו ממניע ויג'ילנטי כפי שפַּרְדוֹ טוען, אלא שמדובר בסוחר סמים ששדד ורצח סוחרי סמים, או אנשים שהוא חשש שיפלילו אותו, אך גם אנשים תמימים לחלוטין – וזאת בניגוד לעדותו הראשית של פַּרְדוֹ שכול הנרצחים היו סוחרי סמים ללא יוצא מן הכלל. כך למשל התמקד דיוויד ז"ל ברווח הכספי שהוא הפיק ממעשי הרצח. לדוגמא – לשאלה למה יומנו מראה כי עשה 20,000$ ממכירת בלוק של קוקאין, השיב פַּרְדוֹ כי הוא עשה רק 2,000$ כי הוא היה צריך כסף להוצאות: לנשק ולכדורים. כאן קרה את אשר לא יאומן – מדובר במשפט שעיקרו רצח של 9 בני אדם והתובע עושה עם הנאשם חשבון הוצאות! פַּרְדוֹ מעיד שכל כדור עולה 10 סנט. "אם כך", אמר התובע, "זה עולה רק 1.30$ להרוג את מריו אמאדור ורוברטו אלפונסו". "זו השקעה טובה למדי" הגיב פַּרְדוֹ, וככל הנראה בכך היטה את הכף לחובתו. אם היה מישהו מהמשובעים שהזדהה עם המניעים הויג'ילנטיים של פַּרְדוֹ והיה מצביע לזיכויו – הרי אחרי שנתברר לו כי הנאשם הוא גם "סתם גנב" – התיישבה דעתו עם השכל הישר.

בביקורי בבית המשפט הפלילי של מחוז דייד במיאמי בשנת 1995 שם נשפט פרדו.

גם בחקירה הנגדית הוא הוציא את שותפו, רולנדו גרסיה, מכל אשמה וטען שאת כל הרציחות הוא ביצע לבדו.

בסיכומי התביעה טען דיוויד ז"ל כי המניע של הנאשם היה פשוט סחר בסמים. הוא רצח סוחרי סמים, הוא רצח עדים פוטנציאלים, אנשים אשר היו עלולים להסגיר אותו או כאלו שהיו חייבים לו כסף. הוא רצח נשים שהוא לא חיבב, או לא בטח בהן.

יומיים אחרי עדותו התכנסו המושבעים להכריע את הדין. 6 וחצי שעות נדרשו להם בכדי להרשיעו בכל 9 מקרי הרצח + 4 מעשי שוד + 5 עבירות בנשק.

בטיעונים לעונש – ביקש פַּרְדוֹ "סיום מפואר" ושלא ידונו אותו למאסר עולם שעבורו זה יהיה חרפה. "אינני פושע, אני חייל. אני מבקש עונש מוות, השלמתי את משימתי". פַּרְדוֹ ביקש שלא להקשיב להוריו שהתחננו למידת הרחמים, ולעורך דינו שטען שאינו שפוי, או למפקד המשטרה ב- Sweetwater שהעיד לטובתו בכך שמנה את מעשיו הטובים.

המושבעים נזקקו לשעתיים וחצי בכדי "להמליץ" על העונש – מוות על כל נרצח, "המלצה" שאומצה על-ידי השופט בתאריך 20.4.1988.

במהלך 24 השנים בהן נאבק כנגד הרשעתו ועל המתקת עונשו היה אסיר במעמד של "נידון למוות" (death row). הוא פרסם מודעות בעיתונים וביקש להתכתב עם אנשים. עשרות נשים נענו לפנייתו, התכתבו איתו ואף שלחו לו כסף בסכום כולל של 3,500$ – עובדה שזיכתה אותו בכינוי "רומאו הנידון למוות". ארוחתו האחרונה כללה אורז, שעועית אדומה, צלי חזיר וירקות. לקינוח הוא ביקש משקה חלב וביציים, עוגת דלעת וקפה קובני. זו ארוחה שאמורה לעלות על פי נהלי בית הסוהר לא יותר מ- 40$, המבוססת על מצרכים זמינים ומבושלת בבית הסוהר.

העיתונאים שצפו בביצוע גזר הדין לא יכלו לשמוע את מילותיו האחרונות בגלל תקלה במערכת הקול. דוברות בית הסוהר מסרה כי הן היו: "Airborne forever" (לוחם בכוחות המוטסים לעד) ו"אני אוהב אותך מיצ'י אהובה" – בתו. זמן קצר לפני הוצאתו להורג הוא כתב הצהרה שחולקה לתקשורת בה בין היתר טען כי הוא לא רצח את שלוש הנשים מתוך ששת קורבנותיו – שזה כמובן עומד בסתירה לעדותו בבית המשפט בה הודה ברציחתן.

סוף דבר

לפרשה נחשפתי לראשונה בשנת 1994 בהרצאה של דיוויד וכסמן ז"ל בקורס חקירות המתה שהשתתפתי בו בלואיויל, קנטקי, שם הכרנו והתיידדנו. מאז ועד לביצוע גזר הדין התעדכנתי מדיוויד במהלך ביקוריי אצלו, ביקוריו אצלי ובדוא"ל על כל פרטיה ונפתוליה. העניין שמצאתי בפרשה לא היה קשור לרצח הסדרתי, שהרי היו רוצחים סדרתיים "מפורסמים" בהרבה מפַּרְדוֹ, וגם לא ממהלכי החקירה שאינם יוצאי דופן. מה שריתק אותי לפרשה הזו היה הלגיטימיות לויג'יליסם המתקיימת בקרב אנשים רבים עד כדי אהדה – ובמקרים מסוימים אף הערצה של ויג'ילנטים. פַּרְדוֹ – איש מושחת, סוחר סמים, שודד ורוצח סדרתי אכזר – לא בכדי בחר לטעון שלא היה אלא ויג'ילנט. הוא ידע כי טענה זו יכולה לצבור אהדה במידה שתשפיע על המושבעים לזכותו, או על גורמים פוליטיים שבסמכותם להעניק חנינה, או לפחות המתקת העונש. בסופו של דבר האסטרטגיה שלו נכשלה בזכות האסטרטגיה החכמה של דיוויד ז"ל בבית המשפט, שתרמה להבנה ולהכרת המציאות שהוא פשוט סתם שקרן, פושע נאלח ולא ויג'ילנט אידיאולוגי. עם זאת מרחפת השאלה מה היה קורה אם באמת הוא היה ויג'ילנט צרוף? אסתכן בניחוש כי הוא לא היה מוצא להורג. לא זו אף זו, אני מוכן להמר על כך שהיום, מקץ 30 שנה למעשי הרצח והוא בן 60 – היה מני פרדו כבר מתהלך חופשי, ואולי אף היה נעשה ידוען – בייחוד עם קורבנותיו היו מתרבות הנגד (counter-culture).

הערות:

[1](Manuel Pardo Jr. (Manny.

[2] דיוויד ז"ל סיפק לי בשעתו חומר רב על הפרשה אשר שימש אותי לכתיבת כתבה זו, ובכלל זה חומר משטרתי, פסקי דין, קלטת וידיו מקורית מעדותו של פרדו בבית המשפט, וקטעי עיתונות.

[3]Eleventh Judicial Circuit of Florida.

[4] המאמר מתמקד במני פרדו לכן רק אציין בקשר לגרסיה כי הוא הואשם ב- 6 מעשי רצח מתוך ה- 9. לאחר סדרה ארוכה של משפטים וערעורים הוא נותר לבסוף עם עונש של 25 שנות מאסר, מתוכם הוא ריצה כ- 16 שנים ושוחרר להתהלך חופשי.

[5] מדובר בסמלMacarthur "Ted" Theodore אשר זכה לשבחים רבים על עבודתו בחקירה זו, לרבות תעודת הוקרה מפרקליטת המחוז ז'אנט רינו, שלימים הייתה שרת המשפטים של ארצות-הברית.

[6] Sweetwater.

[7] התחום נקרא באנגלית Criminal Justice שהתרגום המוצלח ביותר לו לעברית הוא אכיפת החוק.

[8] בשעתו ניסיתי לברר ללא הצלחה מדוע לא הופעל ריברה כנגד פרדו וגרסיה באופן סמוי לפני מעצרם לצורך איסוף ראיות חפציות וקוליות.

[9] בארצות-הברית נדרשת המשטרה המבקשת להוציא צו חיפוש להציג בפני בית המשפט חומר ראייתי רב המבסס את טענתה כי במקום ישנן ראיות מפלילות. חלק גדול מן הטיעונים של המשטרה התבססו על עדותו של ריברה כי מני פרדו מחזיק בבית רכוש גנוב.

[10] Herald Staff Writers.

[11] Ronald (Ron) Guralnick.

[12] Vronsky, Peter וחבריו כתבו בספרם (SERIAL KILLERS – TRUE CRIME ANTHOLOGY (2014 בעמ' 196 כי המכונית הוטבעה על ידי פרדו – עובדה שאינה נכונה. לא כל מי שכותב ספר מרשים מדייק בכל הפרטים. כך גם ארנון אדלשטיין (2006) בספרו קריירה פלילית ועבריינות סדרתית, בעמ' 123-124 מביא את המקרה של פרדו כדוגמא לרוצח סדרתי משימתי. המחבר מתאר את פרדו כמי ש"נטל על עצמו למחוק את בעיית הסמים, באמצעות רצח סדרתי של המשתמשים והסוחרים בסמים. לאחר שהיה יורה בקורבן הוא היה שודד אותו ומשתמש בכסף למימון הנשק והתחמושת שלו". תיאור זה רחוק מלשקף את המציאות. ראשית, לא כל הנרצחים היו עברייני סמים. 3 נרצחים היו אזרחים תמימים ורביעי היה סוחר נשק ולא עסק בסמים. שנית, במשפט של פרדו וגם של גרסיה הוכח כי המניע העיקרי לסדרת הפשעים היה רצח לשם שוד, או למניעת גילויים ותפיסתם על-ידי המשטרה.