האם פיטוריו של המפכ"ל הרצל שפיר היו סבירים ומוצדקים?

אבי דוידוביץ (‏9.1.2021)

תקציר

מטרת המחקר וחשיבותו

הרצל שפיר היה אלוף בצה"ל שמונה בשנת 1980 למפכ"ל השביעי של משטרת־ישראל. שר הפנים שמינה אותו, ד"ר יוסף בורג, היה השר הממונה מיניסטריאלית על המשטרה, ולידו פעל אגף, בראשות יעקב מרקוביץ, שתיכלל את עבודת המטה בענייני המשטרה במשרד. מקץ שנה לכהונתו, פוטר שפיר מהמשטרה על־ידי השר בורג. הדעה הרווחת היא כי הפיטורין נעשו בכדי לסכל חקירה ששפיר ביקש לקיים על חשדות כנגד בורג ומקורביו, שעלו כביכול מחומר מודיעיני שכונה בשם 'תיק אפרסק'.

---

לפיכך, מחקר זה בדק את הנסיבות לפיטוריו של שפיר, והאם הם נבעו משיקולים שאינם ענייניים ובלתי סבירים.

מונה בזכות מעלותיו – הודח בגלל מגרעותיו
ראש הממשלה מנחם בגין (מימין) לוחץ ידו של מפכ"ל המשטרה הנכנס רב־ניצב הרצל שפיר.
במרכז שר הפנים, ד"ר יוסף בורג.
(צילום: הרמן חנניה, (2.1.1980). המקור: אתר התצלומים הלאומי/לשכת העיתונות הממשלתית)

חשיבותו של המחקר דנן היא בכך כי זו הפעם הראשונה שהטענה כי הפיטורין בוצעו בגלל 'תיק אפרסק', נבדקה אמפירית במחקר שיטתי, שאִפשר הסקת היסקים תקפים לגבי נסיבות הדחתו של שפיר. יחד עם זאת וכפועל יוצא מהממצאים, העלה המחקר סדרה של תובנות הנוגעות להפעלת משטרה בחברה דמוקרטית, ולאינטראקציה שבין המפכ"ל ובין השר הממונה עליו.

תחום המחקר והשיטה

המחקר נערך במסגרת מדעי החברה ובמהלכו נבדקו, כמקרי בוחן (case study), שלושת האירועים המרכזיים, שנטען לגביהם כי הם היו בבסיס העילות לפיטורין: 1) השתלת הידיעה הפיקטיבית על קיומם של שישה עדי־המדינה נגד השר אבו־חצירא; 2) ההקלטה הסמויה של התדרוך של מרקוביץ לכתבי המשטרה בבית סוקולוב; 3) פרשת 'אפרסק'.

המחקר דנן הוא מחקר איכותני. השיטה, אשר נגזרה מתחום המחקר וממטרתו, התבססה על ניתוח תוכן, שנעשה בהקשר החברתי הרלוונטי לתקופה בה התרחשו האירועים. כהליך משלים לניתוח התוכן הטקסטואלי התקיימו ראיונות אישיים עם כמה בעלי תפקידים ומומחים רלבנטיים.

חומר הגלם למחקר כלל בעיקר מקורות ראשוניים כגון פרוטוקולים של ישיבות הכנסת וראיונות עם האישים שעמדו במרכז ההתרחשויות, כפי שהופיעו בעיתונות היומית ובטלוויזיה.

הממצאים – כללי

בשליש האחרון לכהונתו של שפיר, מחודש ספטמבר 1980 ואילך, יחסי הגומלין בינו ובין שר הפנים, ובין סגל הפיקוד הבכיר של משטרת־ישראל וכתבי המשטרה, היו במשבר אמון חריף הולך וגובר. מציאות זו הייתה אחת מהסיבות העיקריות להתרחשות שלושת המקרים, שנבדקו במחקר, אשר גם הם הזינו והעצימו את המשבר. להלן תיאור המקרים:

1) הידיעה הפיקטיבית על עדי המדינה התפרסמה ב־5 בספטמבר 1980, בעיצומה של חקירת השר אבו־חצירא, והיא נמסרה לעיתונות, ערב קודם, בנסיבות שנתבררו במחקר כדלקמן. בידי היחידה החוקרת, יאח"ה, בראשותו של בנימין זיגל, היה עד־מדינה אחד נגד אבו־חצירא, שהיה נתון ללחצים קשים שיחזור בו מהודעותיו שהפלילו את השר. זיגל, שביקש לחזק את עד־המדינה, ולהקל על גיוס עדי מדינה נוספים נגד השר, פנה למפכ"ל, הרצל שפיר, וביקש כי יורה לדובר־המשטרה, אריה ארד, להדליף כי בידי המשטרה יש יותר מעד־מדינה אחד נגד אבו־חצירא. באותו יום הוצאו צווי עיכוב יציאה מן הארץ נגד שישה חשודים, אחד מהם היה עד־המדינה. במהלך הדלפת הידיעה לאחד הכתבים, נוצרה אי הבנה בין הדובר לכתב, שהבין כי כל השישה הנ"ל הם עדי־מדינה נגד השר; וכך יצא עיתונו בכותרת הראשית. המשטרה נאלצה להוציא מייד הכחשה לידיעה, ונפתח מחול שדים לגבי השאלה מי נתן את ההוראה להשתיל את הידיעה הפיקטיבית.

ממצאי המחקר העלו כי שפיר מסר חמש גרסאות שונות לגבי נסיבות השתלת הידיעה, כאשר באף לא אחת מהן נאמרה האמת.

את הגרסה הראשונה מסר שפיר יומיים אחרי פרסומה, במהלך שיחה בארבע עיניים עם השר בורג, שלאור פרסום הידיעה והכחשתה ביקש לדעת מה קרה. שפיר השיבו כי התקיים שיח עם החוקרים על האפשרות להדליף ידיעה בעניין, והדובר, אריה ארד, מיהר להוציא אותה על דעת עצמו. לנוכח תגובתו של בורג כי יש להדיח את ארד בשל כך, שפיר גיבה אותו בטענה כי הוא היה אך כלי תמים בעניין. שפיר הסתיר מבורג כי השיח עם החוקרים לא היה אלא בקשה מפורשת שהוא קיבל מזיגל להשתיל ידיעה כאמור באמצעות הדובר, וכי הוא בעצמו הינחה את אריה ארד להוציאה לתקשורת.

לפי הגרסה השנייה, שנמסרה במהלך ראיון לעיתון 'דבר' ב־24 בספטמבר, שפיר לא ידע מי הדליף את הידיעה, וכי אם היה יודע – היה מונע זאת. גרסה זו, שהייתה מופרכת לחלוטין, רמזה למעשה כי מי שהדליף את הידיעה היה זיגל.

הגרסה השלישית ניתנה במהלך ראיון לטלוויזיה, בתאריך 24.12.1980, יומיים אחרי ששפיר קיבל את מכתב 'הנזיפה' מבורג על התנהלותו בפרשת ההקלטה בבית סוקולוב. שפיר טען בגרסה זו כי מדובר ב'סליפ' מלשכת הדובר, שמישהו שילם על זה. גם בגרסה זו שפיר הסתיר את העובדה כי זיגל פנה אליו בעניין, וכי הוא הנחה את הדובר להוציא את הידיעה. בשונה מהגרסה הראשונה, שפיר קבע במשתמע בגרסה זו כי ארד נושא באחריות לעניין וראוי לסנקציה, אם כי הוא לא האשימו במישרין.

הגרסה הרביעית ניתנה לוועדת המשנה לענייני משטרה של ועדת הפנים של הכנסת, בתאריך 30.12.1980, כאשר האדמה בערה מתחת לרגליו, ואחרי שהעיתון שפרסם את הידיעה הפיקטיבית חשף כי המדליף היה אריה ארד. שפיר טען כי הדובר הוציא את הידיעה בניגוד לדעתו, ועל כך הוא שילם מחיר. בניגוד לכל הגרסאות הקודמות, בגרסה זו אישר שפיר למעשה כי הוא ידע על העניין למפרע; ובניגוד לגרסה הראשונה, טען שפיר בגרסה זו, כי הגיע לארד עונש על התנהלותו. גם בגרסה זו הסתיר שפיר את העובדה כי הוא הנחה את ארד להוציא את הידיעה.

הגרסה החמישית ניתנה כ־12 שעות אחרי הגרסה הרביעית, אור ליום 31.12.1980, כתוצאה מלחץ מצידו של אריה ארד אשר התרגז ונעלב מהגרסה הרביעית. קדמה לגרסה זו התייעצות שנמשכה כמה שעות עם ארד, ראש אח"ק (יחזקאל קרתי) וזיגל, והיא יצאה במתכונת של הודעה רשמית לעיתונות מטעם המפכ"ל. בגרסה זו הועלתה לראשונה טענה כי, בנקודת הזמן בה יצאה הידיעה, היו בידי המשטרה ארבעה עדי מדינה. שפיר טען כי בנסיבות העניין הוא אישר להוציא ידיעה, שהייתה לדבריו נכונה, כי בידי המשטרה יש יותר מעד מדינה אחד; אך הפרסום על שישה עדי מדינה נוצר כתוצאה מרושם מוטעה. בגרסה זו שפיר ניסה להסתיר כי היו לו ארבע גרסאות קודמות ושנות. לגופו של עניין, המחקר העלה כי ב־4 בספטמבר, ערב השתלת הידיעה, לא היו ככל הנראה ארבעה עדי מדינה בידי המשטרה, אך המחקר לא הצליח לקבוע זאת באופן חד משמעי. עם זאת, במחקר הוכח כי היה רק עד מדינה אחד נגד אבו־חצירא; וכי שאר שלושת עדי המדינה, שככל הנראה נעשו עדי מדינה אחרי ה־5 בספטמבר, לא היו נגד אבו־חצירא – אלא נגד חשודים אחרים שנחקרו בפרשיות שנחקרו בקשר למשרד הדתות. לפיכך, להודעה של שפיר כי באותה נקודת זמן היה יותר מעד מדינה אחד נגד השר, לא הייתה אחיזה במציאות.

2) ההקלטה הסמויה של התדרוך של מרקוביץ לכתבי המשטרה בבית סוקולוב, על־ידי איש מודיעין מהיחידה־המרכזית של מחוז תל־אביב, התקיימה בתאריך 17 בדצמבר 1980. לדובר משטרת־ישראל, אריה ארד, נודע יום קודם על קיום התדרוך, שאליו לא הוזמן איש מדוברות המשטרה. שפיר הורה כי דובר מחוז תל־אביב, שמעיה קידר, יגיע לאירוע ויקליט אותו, אולם הוא סירב לעשות כן. בסופה של מסכת התקשרויות ובירורים אם ההקלטה אמורה להיות סמויה, פסק המפכ"ל כי היא תהיה גלויה. למרות זאת, נשלח לאירוע איש המודיעין כאמור, בלבוש אזרחי, מצויד במכשיר הקלטה זעיר, ששימש לצרכי איסוף מודיעין וראיות בסתר – מבלי שמרקוביץ ידע על כך. במהלך התדרוך התבררה זהותו ותכלית הגעתו למקום, ומהומה פרצה.

השר בורג הטיל על מבקר אגף המשטרה, ניצב שמואל איתן, לברר את נסיבות ביצוע ההקלטה. כשנודע לשפיר על מינויו של ניצב איתן, הוא מינה קצין בודק מטעמו לברר את העניין – תנ"ץ יהושע כספי – באמתלות שהופרכו במחקר זה. כספי לא היה רשאי לבדוק את התנהלותם של קצינים בעלי דרגה גבוהה ממנו ובכלל זה המפכ"ל; ולמעשה הוכתבה לו הטענה כי ניתנה לקידר הוראה לתאם את ההקלטה עם אנשי משרד הפנים – מבלי שהוא היה מוסמך לאמתה.

שני הקצינים הגישו את דוחות הבדיקה לממונים עליהם, אך נחלקו במיהות האחראי לתקרית. ניצב איתן הטיל את מלוא האחריות על אריה ארד, ובמידה פחותה על שמעיה קידר. לעומתו, מצא כספי כי שמעיה קידר היה האחראי הבלבדי לתקרית, בכך שלא ביצע את ההוראה שניתנה כביכול מהמפכ"ל, לתאם את ביצוע ההקלטה עם אנשי משרד הפנים. במחקר נמצא יסוד סביר להניח כי הוראה כזו לא ניתנה.

ניצב איתן אף ייחס לשפיר אמירת אי אמת בכך שאמר שההקלטה נועדה לצורכי הביטאון המשטרתי 'מראות' – בשעה שהיא נועדה, על פי מסקנותיו, לשמש את שפיר כנשק כנגד המשרד.

בורג הודיע כי הוא מקבל את דוח איתן כדוח הקובע לגבי נסיבות ההקלטה ומיהות האחראים לה, אם כי הוא נמנע מלקבל את הטענה בדבר תכליתה של ההקלטה, כפי שטען ניצב איתן. בעקבות זאת הוציא בורג מכתב 'נזיפה' חסר תקדים למפכ"ל, בו הוא קבע כי שפיר נכשל בקיום הסדר הממשלי ונימוסי עבודה אלמנטריים, ובשמירה על חירות האזרח וחופש העיתונות. לימים, בורג טען כי בעקבות פרשת ההקלטה הוא פנה לראש־הממשלה והודיע לו כי בדעתו לפטר את שפיר.

3) 'אפרסק' לא היה תיק חקירה, אלא לקט מודיעין של ידיעות גולמיות. מרביתן לא נאסף בפעילות יזומה. הידיעות הללו לא טופלו במסגרת חקירה סמויה ואף לא נבדקו. מקצתן העלה חשדות נגד אישי ציבור מסוימים; ומרביתן עסק בהקצבות כספים, לכאורה שלא כדין, על ידי אישים ממשרד הפנים ומרשויות מקומיות מסוימות, שחלקם היו מקורבים לשר הפנים. שר הפנים עצמו לא נחשד באף לא אחת מהידיעות הנ"ל.

בסוף אוקטובר, או בתחילת נובמבר 1980, נודע לשר בורג על קיומן של ידיעות כאמור, והוא פנה למפכ"ל וביקש לדעת במה מדובר. המפכ"ל כינס בלשכתו ישיבה דחופה עם זיגל וקרתי, וביקש להתעדכן בעניין. מאחר והידיעות לא טופלו כאמור לעיל, נדרשה קצינת ההערכה לעבוד במשך לילה שלם בכדי להכין את החומר להצגה בפני המפכ"ל, שהתקיימה ב־3 בדצמבר. באותו יום התייצב שפיר בפני בורג, ומסר לו עדכון על החומר, כפי שהוא מצא לנכון לעדכנו, תוך שהוא הדגיש בפניו כי החומר לא עמד בפני חקירה גלויה. בורג קבע כי אין לטפל בחומר באופן גלוי, אלא רק אחרי הבחירות לכנסת, שהיו אמורות להתקיים ביוני. שפיר הסכים עם ההנחיה הזו. בפגישה נוספת שהתקיימה בין בורג ושפיר ב־14 בדצמבר, דרש בורג לקבל את כל החומר המודיעיני הנדון, אך שפיר התנגד לכך.

ב־16 בדצמבר נפגש שפיר עם חברו, רב־אלוף במילואים חיים לסקוב, וטען בפניו כי בורג ביקש ממנו לשמוע פרטים על חומר הנוגע למשרד הפנים, וכי בגלל הבחירות אין לחקור בזה. כאשר נודע לציבור על הפגישה הזו, הועלתה נגד שפיר ביקורת על כך כי אם סבר שהנחיותיו של בורג ניתנו שלא כדין, היה עליו לפנות ליועמ"ש ולא לחברו הטוב משכבר הימים.

ב־25 בדצמבר שפיר כינס בלשכתו ישיבה עם זיגל וביקש כי החומר יצולם בשני עותקים. עותק אחד הוא הפקיד בכספת בלשכתו ועותק שני הוא לקח לביתו והחזיק בו לכאורה שלא כדין.

ב־31 בדצמבר פיטר בורג את שפיר בשיחה בארבע עיניים, שבמהלכה איים שפיר על בורג כי אם לא יחזור בו מהחלטתו לפטרו, יאונה רע למפלגתו. על־פי ממצאי המחקר עלה בסבירות גבוהה כי שפיר התכוון להשתמש באפרסק בכדי לממש את איומיו.

למחרת היום, הדליף שפיר לחה"כ יוסי שריד את 'אפרסק', וכך העניין נודע לציבור. בעקבות כך גם נתגלה כי שפיר החזיק ברשותו את העותק השני מהחומר.

ב־4 בינואר 1981, הועבר כל החומר לבדיקתו של היועמ"ש, פרופ' יצחק זמיר, שקבע כי מרבית החומר אינו ראוי לחקירת משטרה. לימים התברר כי החומר שהועבר לחקירה הוביל בסופו של דבר לכתב אישום אחד ולהרשעתו של ראש מועצת גני־תקווה בעבירות של מרמה והפרת אמונים.

פירוט הממצאים

במחקר זה התברר כי בכל שלושת מקרי הבוחן נתגלו התנהגויות בלתי ראויות מצידו של שפיר, שכללו: בריחה מאחריות, אי קבלת מרות הדרג המדיני, דיווחים שאינם אמת, והעלבת עובדי ציבור. להלן יצוינו, בקליפת אגוז, התנהגויות בלתי הולמות כפי שבאו לידי ביטוי באחד ממקרי הבוחן – פרשת ההקלטה בבית סוקולוב, שלדברי השר בורג הביאה אותו להחלטה לפטר את שפיר.

התחמקות מאחריות: כשנתגלו כשלים שנגרמו בעטיו של שפיר, הוא התחמק מלקחת את האחריות עליהם, ואף הטילה על אחרים. בגרסה ב' בפרשת הידיעה על עדי המדינה הוא הטיל את האחריות להשתלת הידיעה – במשתמע – על זיגל; ובגרסה ד' הוא הטילה במלואה על אריה ארד. בעניין ההקלטה בבית סוקולוב הוא הטיל את האחריות על שמעיה קידר, על כי הוא לא הקליט בעצמו את האירוע – כי אם היה עושה כן ההקלטה הסמויה לא הייתה מתגלית. ניתן לראות גם התחמקות מאחריות מצידו של שפיר בהיעדרות ממקום בו היה עליו להימצא כמפכ"ל המשטרה. ביום המבצע של מסירת דמי הכופר, שנדרשו לאחר חטיפתו של הילד אורון ירדן, שפיר לא הגיע לשטח בטענה שהוא חולה, אבל הוא כן יצא באותן שעות לבילוי במלון המלך דויד בירושלים.

אי קבלת מרות הדרג המדיני: בתבחין זה יובאו דוגמאות אחדות מהמקרים שנתבררו במחקר והן – סירובו לצאת לוועידת האינטרפול במנילה; ההקלטה בבית סוקולוב ולקיחת העותק מאפרסק, שנועדו לשמש ככלי נגד בורג ומרקוביץ. בפרשת הקלטה בבית סוקולוב התברר כי מינויו של כספי לקצין בודק, אחרי שהשר מינה את ניצב איתן לבדוק את התקרית ומבלי לדווח לו, נועד לדה־לגיטימציה למינויו של איתן ולמסקנותיו, וגם להקשות על עבודתו. כך למשל דווח כי כשביקש ניצב איתן לצלם את מכשיר ההקלטה בו השתמשו בבית סוקלוב, רשם קול זעיר תוצרת נגרה, נאמר לו כי הדבר טעון אישור המפכ"ל; כמו־כן הוא סורב לקבל את תוצאות בדיקות הפוליגרף שנעשו לאריה ארד ולשמעיה קידר, והוא קיבלן רק אחרי שהשר דיבר עם המפכ"ל! וראש מפלג המודיעין של הימ"ר לא מסר לניצב איתן מידע מלא, כי הוא לא חשב שהוא צריך לתת לו כל כך הרבה פרטים כפי שנתן לתנ"ץ כספי.

דיווחים וטענות שאינם אמת נמצאו במחקר למכביר, לדוגמא: בפרשת עדי המדינה – שפיר המציא חמש גרסאות כאשר באף לא אחת מהן נאמרה האמת.

בעניין ביטול נסיעתו לוועידת האינטרפול במנילה ברגע האחרון – מטעמו של שפיר נמסר כי ביטול הנסיעה נעשה בגלל דיוני התקציב ובגלל סיכומי החקירה נגד השר אבו־חצירא. התברר כי שני האירועים האלו לא מנעו ממנו מלצאת לסיור לימודי באירופה שאורגן בדקה התשעים.

בפרשת בית סוקולוב – נמצא כי שפיר, שניסה להסתיר את התכלית האמיתית של ההקלטה, טען טענה מופרכת כי ההקלטה נועדה לביטאון המשטרה 'מראות'; וגם כי היא נועדה, כביכול, לבקשתו של ראש מז"פ, שהצטרף למרקוביץ לנסיעה למנילה. שפיר טען כי שמעיה קידר, דובר מחוז ת"א, הוזמן להשתתף בתדרוך. התברר כי קידר לא הוזמן – אלא הזמין את עצמו כשהוא נתבקש ליטול אתו מכשיר הקלטה – בקשה שהוא סירב לקיימה.

שפיר ניסה להזים את אחת ההערות שצוינה במכתב הנזיפה של השר בורג, על הפעלת איש מודיעין לביצוע תפקיד שאינו ייעודי – ההקלטה בבית סוקולוב, תוך שהוא היטעה את הציבור כי רס"ר אידל כהן, שביצע את ההקלטה, אינו איש מודיעין אלא איש טכני, שמקליט בכנסים משטרתיים, וכי הוא היה מוכר לכל העיתונאים שהשתתפו בתדרוך – פרט לאחד. האמת היא כי רס"ר אידל היה איש מודיעין מבצעי, ממחלק העיקוב הטכני בימ"ר ת"א, ואף לא אחד מבאי התדרוך הכיר אותו.

במטרה להיערך לביקורת הצפויה מדוח איתן, שפיר ניסה לקבל את טיוטת הדוח, עוד לפני שנמסר לשר, בטענת כזב כי השר אישר למסור לו אותו.

שפיר מסר כמה תירוצים למינויו של תנ"ץ כספי לקצין בודק – מינוי שנעשה בניגוד למנהל התקין. המחקר הוכיח כי לכל הנימוקים המוצהרים שלו למינוי לא היה אחיזה במציאות וכי מטרת המינוי הייתה להפריע לניצב איתן בעבודתו ולכרסם בתוקף מסקנותיו.

על מנת שהוא לא יהיה כבול להמלצה של כספי, להעמיד לדין משמעתי את שמעיה קידר, על כי לא קיים הוראה (שלא ניתנה), לתאם את ההקלטה עם אנשי משרד הפנים – דרש שפיר מכספי למחוק את המלצותיו. שפיר המציא כמה אמתלות לבקשה זו, שכולן הופרכו במחקר זה.

העלבת עובדי ציבור: במצבי לחץ ומצוקה נמצא כי שפיר עלב בעובדי ציבור ללא כל הצדקה. בפרשת ההקלטה בבית סוקולוב עומת שפיר בראיון בטלוויזיה עם העובדה כי רס"ר אידל כהן, שהקליט את האירוע, אמר לנוכחים באירוע שהוא איש מודיעין – עובדה שליבתה את השערורייה שנוצרה עם גילוי ההקלטה. שפיר, שניסה להציגו כאיש טכני, כסוג של soundman, תירץ את אמירת האמת על־ידי רס"ר אידל, שהביכה את שפיר, כי 'הוא לא חכם מעל למה שהוא צריך לעשות במקצוע שלו'. את סגל משרד הפנים הוא כינה בזלזול שם 'קרוקודלים' ו'פקידים'; ואל מרקוביץ הוא התייחס בביטול כאל 'איש האגף'. בישיבת סגל הפיקוד הכללי שהתקיימה בנעורים ב־29 בדצמבר, השתלח שפיר במרקוביץ ובניצב איתן, שהיו משתתפים קבועים בפורום – בעיקר בגלל הדוח של ניצב איתן על התקרית בבית סוקולוב, מבלי שאפשר להם להגיב, למרות שהם ביקשו זאת שוב ושוב.

מסקנות

• לקט של ידיעות מודיעיניות גולמיות שהצטברו ביאח"ה ולא טופלו מבצעית או חקירתית, נהפכו ל'תיק אפרסק' בעקבות הדלפה של שפיר, למחרת פיטוריו ממשטרת־ישראל. 'אפרסק' נעשה לאבן הראשה למיתוס, שטופח על ידי שפיר, כי בורג פיטר אותו בגלל שהוא ביקש, כביכול, לפתוח בחקירה בעניין.
• עיקרו של המיתוס הוא כי באפרסק היו חשדות נגד בורג ומקורביו, ולכן הוא ביקש לקבל את החומר המודיעיני, ואף הורה לשפיר שלא לפתוח בחקירה. משסרב שפיר למלא את הדרישות, הוא סולק מתפקידו אך ורק בשל כך, ובכך סוכלה החקירה ב'תיק אפרסק'.
• ממצאי מחקר זה הזימו לחלוטין את המיתוס והצביעו על העובדות הבאות:
  • ראש יאח"ה (זיגל), ראש אח"ק (קרתי) והמפכ"ל (שפיר) לא סברו שיש להיערך לחקירה, אלא להמשיך באיסוף המודיעין. לפיכך החומר לא הגיע כלל וכלל לידי החוקרים, ופתיחה בחקירה גלויה לא עמדה על הפרק.
  • השר בורג הינחה את שפיר כי אין לפתוח בחקירות גלויות, ובכלל זה בעניין 'אפרסק', עד אחרי הבחירות שהתקיימו ביוני 1981. שפיר הסכים להנחיה זו, ובדין.
  • השר בורג ביקש לקבל לידיו את החומר המודיעני. שפיר התנגד לכך. היועמ"ש לא הכריע בשאלה אם השר היה רשאי לבקש את החומר, אולם הוכח במחקר כי כך היה נהוג בשנים שקדמו לבורג כשר הממונה על המשטרה.
  • אם סבר שפיר כי שתי בקשותיו של בורג היו בלתי הולמות והיו יכולות להסב נזק להליכי חקירה, היה עליו לפנות ליועמ"ש. כך או כך, משהחליט שפיר לדווח לבורג דיווחי חסר על החומר שהיה באפרסק – היה עליו לדווח על כך ליועמ"ש.
• על רקע המשבר העמוק ביחסים בינו ובין בורג ומרקוביץ, שפיר ארגן לעצמו 'תחמושת' והגנות למיניהן כגון:
  • הקלטתו הסמויה של מרקוביץ בבית סוקולוב, שנועדה לכאורה לתפוס 'על חם' את מרקוביץ מתדרך נגד שפיר.
  • פגישתו עם חברו, הרמטכ"ל לשעבר, לסקוב, שנועדה להבטיח לעצמו 'אליבי'.
  • שפיר לא פנה ליועמ"ש בעניין החומר המודיעני שהיה באפרסק, על מנת שיהיו לו כמה שיותר דרגות חופש בכדי להשתמש בחומר.
  • שפיר הכין לעצמו עותק מהחומר. הוא לקח אותו לביתו והחזירו רק אחרי שנתבקש לעשות כן.
• כאשר בורג פיטר את שפיר בשיחה בארבע עיניים, שפיר ניסה להניאו מלממש את החלטתו באיום באפרסק.
• למרות שהוגשה עתירה לבג"ץ נגד הפיטורין, נמנע שפיר מלהצטרף אליה והיא בוטלה. החלטתו זו של שפיר גרמה לירידה מהירה מסדר היום של פרשת אפרסק והפיטורין. גם החלטתו שלא לקבל עליו יותר תפקיד ציבורי לא סייעה לו לקדם את טענותיו על פיטוריו.
• לימים טען שפיר בכחש, כי במטרה להבטיח את הצבעת השרים בממשלה בעד אשרור הדחתו, בורג הדאיג את השרים כי יש בידי משטרת־ישראל תיק מודיעין על אישים וגופים פוליטיים, וכנראה גם עליהם.
• על פניו נראה כי הדלפת אפרסק על ידי שפיר גרמה נזק לחקירה העתידית. זאת, בדומה לפרשת עדי המדינה בה נגרם נזק למשטרה בעקבות הוראתו של שפיר להדליף ידיעה פיקטיבית.
• שפיר נבחר לכהן כמפכ"ל בזכות מעלותיו. הדחתו, שהייתה סבירה לחלוטין, נבעה מרצף של אירועים, בהם התגלה כי אמינותו של שפיר לקויה, והתנהגותו כלפי הדרג המדיני הייתה בלתי הולמת.
• על פניו נראה כי אם 'אפרסק' היה גורם בהחלטה של בורג לפטר את שפיר, הרי הוא הצטרף למכלול הסיבות להחלטתו, ובוודאי לא היה הגורם העיקרי והמכריע.
• בסופו של דבר ניתן לומר על החומר המודיעני שהיה באפרסק כי 'ההר הוליד עכבר'.
• השאלה כיצד נותר המיתוס על כנו טעונה מחקר נפרד.

למחקר המלא