חשבון נפש

אבי דוידוביץ (1998)

מאמר שכתבתי לפני 18 שנה בהיותי סגן-ניצב במשטרת ישראל בתפקיד ראש מדור חקירות במטה-הארצי, והתפרסם בכתב העת של משטרת-ישראל "מראות" (גיליון 169, נובמבר-דצמבר 1998) –  על הטיפול המשטרתי בתופעת העבריינות שאינו מספיק יעיל, והשירות שמקבל האזרח מהמשטרה אינו כפי שצריך להיות; על הנטייה לנצל יותר מדי את הסמכויות שניתנו למשטרה; על שינויים הכרחיים הנדרשים בארגון ובתרבות הארגונית, ועל הצורך בהתמקצעות בכל תפקידי המשטרה. עורכי כתב העת "מראות" הוסיפו בכיתוב מובלט כי הדברים הם בגדר דעתו האישית של הכותב.

העמוד הראשון של המאמר כפי שהתפרסם ב"מראות"

 

 

 

 

מיד עם הופעת הגיליון פרסמה ניקול קראו ב"הארץ" כתבה גדולה בה היא מצטטת חלקים נכבדים מהמאמר שלי. הכתבה הזו עוררה גלים בתוך הארגון: רמיזות של מורת רוח מדברי במאמר נשלחו אלי מהקומה החמישית במטה-הארצי וככל הידוע לי עורכי כתב העת "קיבלו על הראש" על כך שהביאו לדפוס מאמר שכזה שנכתב על-ידי קצין בכיר בשירות.

 

הארץ, 2.12.1998

היום, בפרספקטיבה של הזמן, אני לא רק שחותם על כל מילה שכתבתי באותו מאמר, אלא שהוא נראה לי כאילו נכתב אתמול – וכמובן מדויק, אקטואלי ונכון.

הלינק למאמר המלא:

http://134725.livepage.co.il/image/users/134725/ftp/my_files/%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F%20%D7%A0%D7%A4%D7%A9.pdf?id=3145817