התחקיר על מי שהסגיר את אנה פרנק ומשפחתה

אבי דוידוביץ, 26.2.2022

בגיליון 3033 של "7 ימים" (ידיעות אחרונות. 25.2.2022 עמ' 60-54) התפרסמה כתבת ענק על הפייק תחקיר שפורסם בספר שיצא לאחרונה לאור (בהוצאת הארפר קולינס) "הבגידה באנה פרנק – חקירת תיק בלתי מפוענח" (The Betrayal of Anne Frank: a cold case investigation). על פניו נראה כי הכתבה מעניקה לספר ולסרט, שכנראה ייצא בעקבותיו, פרסום לא רע. בהתחשב ברגישות הנושא מצאתי לנכון להתעמק בכתבה ולהציף את הערותיי. ככלות הכול אני מתמצה לא מעט בחקירות פליליות ויש לי מושגים די טובים בשיטות מחקר מדעיות.

אחד מהשחקנים הראשיים של הפייק תחקיר הזה הוא וינס פאנקוקה (להלן החוקר הראשי) המוצג כסוכן FBI בדימוס. לדבריו, המלאים ברומנטיקה מאוסה (באחד מהערבים הנעימים של מיאמי בשנת 2016, כמה חודשים אחרי שפרש משירות הרפתקני של עשרות שנים בבולשת הפדרלית, כשהוא מתכנן עם רעייתו שייט תענוגות בקרביים) הוא מקבל טלפון מסוכן חשאי הולנדי, אתו עבד בעבר במסגרת שירותו בבולשת; המזמין אותו לחקור מי הלשין על אנה פרנק. הכתבה אינה מוסרת לנו מי הוא אותו סוכן חשאי וכיצד הגיעו אליו יוזמי הפייק תחקיר הנ"ל.

יוזמי הפייק תחקיר הנ"ל (להלן היזמים) מוצגים כעיתונאי ובמאי הולנדים. כמו במרבית אופרות הסבון הטורקיות, גם עליהם מסופר שהרעיון לחשוף את זהותו של המלשין נולד במוחם כששניהם היו בתקופה מאוד דומה בחייהם – גירושים לא קלים וחיפוש מה לעשות עם עצמם. כך הם הלכו שעות באמסטרדם וגלגלו רעיונות.

רק על הסיפור הזה, של לידת הרעיון לגלות את המלשין, שווה לעשות סרט.

היזמים שלפנינו אינם רק סוג של מיטיבי לכת – אלא גם קווזי מלומדים דגולים. "נעשה חקירה פלילית ולא מדעית" החליטו לעשות. הווי אומר שעל פי מומחיותם וניסיונם "חקירה מדעית" היא בטלה ומבוטלת לעומת "חקירה פלילית". לא הבנתי בדיוק את ההבדל וההיררכיה בין שתי החקירות האלו. האם בחקירה פלילית אין נעזרים באמצעים ושיטות מדעיות והאם "החקירה מדעית" אינה מבוססת על עובדות?

הקשקוש הזה על "נעשה חקירה פלילית ולא מדעית" מזכירה לי שרלטנים ונוכלים לא מעטים שמערבבים את קורבנותיהם בשגב לשוני, בעודף מלל ובמושגים מעורפלים – מקצועיים או מקצועיים למחצה. אבל בכך לא הסתיים הערבוב – היזמים שלנו החליטו שאת החקירה הפלילית שלהם (ולא המדעית כאמור) הם יבססו על אינטליגנציה מלאכותית וביג דאטה ועיבוד נתונים – לא פחות!

על שימוש במושגים מקצועיים ומקצועיים למחצה בקרב רמאים כבר דיברנו.

כדי להשלים את סיפור את המתח של לידת הפייק תחקיר הזה מספרים לנו היזמים כי הם חשבו לשתף את המשטרה ההולנדית בחקירה. "בהתחלה רחרחנו אצל המשטרה ההולנדית" הם אמרו.

למה לרחרח למה ולא לפנות בצורה רשמית למשטרה?

אולי היה ברור להם שהמשטרה בהולנד אינה סניף של מחלקה להיסטוריה, או גורם שנותן שירות חקירות לעיתונאי ובמאי שעברו זה לא מכבר גירושים לא קלים, כחלק מהחזרה שלהם לשגרה.

אלא מה? ליזמים שלנו יש הסבר מדוע הם לא פנו למשטרה בהולנד – כי הרי השאלה הזו רלבנטית לא פחות גם לשלב בו הם "גילו" את החשוד.

ובכן, לפי היזמים שלנו המשטרה בהולנד הייתה מאוד מעורבת בשיתוף פעולה עם הנאצים ובהסגרת יהודים. מה שנכון – נכון. וכמו ששעון שאינו פועל מדייק פעמיים ביממה, גם בפייק תחקיר יכולות להיות עובדות נכונות. אבל היזמים המלומדים הנ"ל שכחו דבר מה, על פניו נראה שייתכן ולמשטרה ההולנדית היה כן אינטרס להיכנס לתמונה – בוודאי מהשלב שהתגלה להם החשוד "האמיתי" – היהודי וָן דֶן בְרֶח – גילוי שהיה קצת "מנקה" את הכתם הנוראי וההיסטורי שרובץ על המשטרה ההולנדית בתקופת השואה. מכאן שהתירוץ לאי שיתוף המשטרה ההולנדית בחקירה הוא גם פייק תירוץ.

הואיל וציינתי את זהותו של "החשוד האמיתי" לפי היזמים שלנו, ורמזתי על מניע אפשרי להפלת תיק ההסגרה של משפחת פרנק על יהודי – אומר זאת בבירור: אכן היו יהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים ועוזריהם.

ההיסטוריונית וחוקרת השואה חנה יבלונקה פרסמה כי בשנות החמישים והשישים הוגשו למשטרת־ישראל, על־ידי ניצולי שואה, לא פחות מ־ 200 תלונות נגד יהודים – על־פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. התנהלו 40 משפטים שמרביתם הסתיימו בהרשעה. אחד המורשעים אף נדון למוות (יחזקאל אינגסטר), אך עונשו הומתק על ידי הנשיא (קתדרה 82, תשנ"ז. עמ' 146). העניין הוא שהפייק תחקיר הנ"ל לא רק שאינו מגלה את זהותו של המלשין, אלא בהפלת התיק על וָן דֶן בְרֶח ממשיך התחקיר הזה במשהו מן השיטות הנאציות האנטישמיות, שגם הן התבססו על "קביעות מדעיות" בכל הנוגע לטוהר הגזע והאשמת היהודים בתחלואי העולם.

ונחזור לכתבה.

היזמים שלנו משיגים מימון ומקימים צוות של 23 קרימינולוגים, היסטוריונים, פסיכולוגים, ואנשי דאטה. תענוג לקרוא שהיו בצוות אנשי דאטה. זה בוודאי נותן תוקף מדעי לאנשי המדע האחרים שהיו בצוות מתחומי הקרימינולוגיה, הפסיכולוגיה וההיסטוריה. ואופס, זו חקירה "פלילית" ולא "מדעית" – אז מה עושים שם כל אנשי המדע האלו? נו טוב, יש לנו את החוקר הראשי פאנקוקה שיסגור לנו את הפינה הזו. יש מישהו שמתמצא לכאורה בחקירות פליליות.

כבר אמרתי לכם שהסיפור האישי של היזמים שלנו שווה ספר וסרט ובעצם הם הסיפור. ובכן שמעו סיפור מהכתבה:

היזמים שלנו מקימים חברת הפקות בכדי לממן את הפרויקט. הם קוראים לחברה בשם פרידיציו (כך נרשם בעיתון) – בגידה בלטינית. (עזבו את הדיוק – צ"ל פרודיטיו). "בדיעבד, היה בשם הזה משהו נבואי" אומרת לנו הכתבה. האם "7 ימים" לקח בחשבון את האפשרות שאולי לא היה כאן משהו נבואי אלא מטרה שסומנה מראש?! הולכים על היהודי!

אגב בנצרות המושג פרודיטיו proditio – בגידה כאמור – שמור לסיפור הסגרתו של ישוע לידי הרומים בידי היהודים. אחד מאבני הראשה של האנטישמיות הקלאסית.

ובכן החקירה הפלילית מתחילה בכך שצוות החקירה המיוחד (להלן הצח"ם) שופך לתוך תוכנית הביג דאטה שלהם את כל המידע העצום שהם אספו; והוקוס פוקוס יוצאת להם רשימה המכילה 25 חשודים בהסגרת משפחת פרנק לנאצים – ביניהם כמובן וָן דֶן בְרֶח.

הכתבה מעדכנת אותנו שהתנהלו נגדו שתי חקירות משטרתיות, בשנת 1948 ובשנת 1963, אבל הוא יצא מכלל חשד. האם עלינו להבין מכך שהוא נחשד בהלשנה על משפחתה של אנה פרנק? ואם כן, האם לא היה כדאי לברר על בסיס מה נפתחו שתי החקירות האלו? ומה הן הניבו ועל שום מה הן נסגרו? העיתון שלנו סבר כנראה שמידע זה אינו מספיק רלוונטי, כמו למשל הרלוונטיות של המידע שמסרו לנו על השיטוט של יזמינו במשך שעות ברחובות אמסטרדם בחיפוש אחרי רעיונות לתעסוקה ולמלא את הריק הקיומי שממנו סבלו כנראה אחרי גירושיהן.

לגופו של עניין, הכתבה לא מבהירה לנו על בסיס אלו אינדיקציות הורכבה רשימת החשודים וכיצד הוסר נגדם החשד? האם הצח"ם השתמש גם ב"קאונטר-ביג-דאטה" כדי להפריך את החשדות שהעלתה האינטליגנציה המלאכותית בה הם עשו שימוש?

"הבינגו" של הצח"ם היו שתי "תגליות" כלשונם.

התגלית הראשונה הייתה 956 קופגלטים (kopgeld כסף-ראש) – מעין שובר לתשלום שהנאצים נתנו לכל אדם שהסגיר יהודי בהולנד הכבושה. לא ברור כיצד הקופגלטים האלו קשורים לוָן דֶן בְרֶח – אם בכלל.

"התגלית" השנייה – ולטעמי העיקרית – היא מכתב אנונימי שאביה של אנה – אוטו פרנק – קיבל ובו נכתב שוָן דֶן בְרֶח הוא זה שהלשין עליהם וגם על אחרים. משום שלדעתי כל הביג דאטה והאינטליגנציה המלכותית והצח"ם עם כל ה־23 קרימינולוגים והפסיכולוגים וההיסטוריונים מתכנס למסמך הזה, ראוי להרחיב בעניין.

לפי היזמים שלנו, עותק מהמכתב נמצא בעיזבון של בלש משטרה שחקר את הפרשה, שנשמר אצל הנכד שלו. מומחה לבדיקת מסמכים קבע שהוא נכתב באותה מכונת כתיבה שבה השתמש אוטו פרנק כדי לכתוב מכתבים לחבריו. מכאן הסיקו היזמים שאוטו העתיק את המכתב. לא נדע כיצד הגיע המסמך לידיו של הבלש הנ"ל והאם נעשה בו שימוש במהלך החקירות שניהלה המשטרה בהולנד בשעתו. לא ברור אם אוטו פרנק התייחס אי פעם למכתב הזה ומה טעם מצא להעתיקו אם המקור היה בידיו?

לא זו אף זו, מוזר שאוטו פרנק, שמן הסתם תאב היה לדעת מי הסגירם לידי הנאצים, לא בדק את המידע שנרשם במכתב וככל הידוע לא התעמת עם וָן דֶן בְרֶח.

יתר על כן, בהנחה וההשוואה עם מכונת הכתיבה של אוטו היא תקפה מבחינת המדע הפורנזי, לא ברור מאימתי המכונה הזו הייתה בידיו של אוטו.

יזמים יקרים – רציתם חקירה פלילית? ובכן, אלו שאלות ששואלים חוקרים פליליים, ותתפלאו – גם מדעיים.

חמור מכך, שלא כמו התיאור הרומנטי המפורט של גיוס החוקר הראשי לצח"ם, באותו ערב רומנטי במיאמי, הכתבה אינה מבהירה לנו על סמך מה מתבססת הקביעה כי וָן דֶן בְרֶח ידע על המחבוא של משפחת פרנק, וכי הוא מסר רשימות של יהודים לנאצים כדי להציל את עצמו.

על הרשימות האלו הצח"ם יודע בזכות "עדות שמיעה ממשפט של מישהו ששמע מנאצים משוחחים ביניהם על רשימות של יהודים במחבוא, ויש להם את זה גם ממקורות נוספים". רק הביג דאטה יודעת איך זה מתקשר לוָן דֶן בְרֶח בכלל ולמשפחת פרנק בפרט, אבל מי אנחנו והאינטליגנציה המלאכותית שנתמודד עם עדות שמיעה של מישהו ששמע שיחה שלא ברור כיצד היא רלוונטית לענייניו.

זאת ועוד, איך בכלל מסמך שנמצא ככל הנראה על בסיס מידע אנושי ובדיקתו הפורנזית לכאורה, כפי שנעשית מזה מאה שנים ויותר, מתקשרת לביג דאטה ולאינטליגנציה מלאכותית? הרי אלו שיטות עבודה קלאסיות שבעיקרן לא השתנו מאות בשנים!

הפייק תחקיר שלפנינו מגיע לאקורד הסיום הפנטזיונרי שלו בסיפור של היזמים כי את הממצאים שלהם הם מעבירים למומחה לסטטיסטיקה משטרתית הקובע כי הם צודקים ברמת וודאות של 87-85 אחוזים.

כמי שעשרות שנים התעסק בסטטיסטיקה בכלל ובסטטיסטיקה משטרתית בפרט אני מעיד שאין בדיקה כזו, ואם היא "נעשית" – הרי אין לה תוקף.

לפיכך, הבדיקה הסטטיסטית הזו והממצא שלה כפי שמתוארים בכתבה אינם אלא פיקציה פתטית ותו לא. כמו כל המסקנה שוָן דֶן בְרֶח הוא זה שהסגיר את משפחת פרנק לציפורני הנאצים.

לסיכום – הערך של המחקר/תחקיר/חקירה דנן – בחרו כל שם שתרצו – הוא אחד ויחיד – איך לא עושים חקירה או מחקר, בוודאי לא כתבה.