פיליסייד בישראל – הרצאה ליום העיון לכבוד פרופ' שרה בן דוד

בתאריך 17.12.2019 התקיים באוניברסיטת אריאל בשומרון יום עיון לכבוד פרופ' שרה בן דוד בהגיעה לגבורות * להלן ההרצאה שנשאתי בכנס

התעניינותי בתופעת הפיליסייד בישראל באה בעקבות עבודותיי על רצח רבים (המוניים וסדרתיים); כשהתברר לי כי כ- 40% מכלל הרציחות ההמוניות במדינה כללו פיליסייד.

כאשר התחלתי לבחון את התופעה נתקלתי בכמה אתגרים:

הראשון היה הצורך בהגדרה אופרציונלית לתופעת הפיליסייד בישראל; כי ההגדרה "הורים הרוצחים את ילדיהם" רחוקה מלמצות את התופעה ולהתוות את בדיקתה, מהטעמים הבאים:

ראשית, למושג "רוצח" מתלווה אסוציאציה משפטית של מי שהורשע ברצח. אם כך, כיצד ייחשב פקד מייקל פישר שירה למוות באשתו, מפקח הילה בכר, ובילדיהם יובל בן השלוש וירדן בת החודשיים, והתאבד על אתר? הוא לא הורשע ברצח – וגם לא יוגש נגדו כל כתב אישום.

וכיצד תיחשב מרינה דוידוביץ שהטביעה למוות את בנותיה נעמה בת השבע וליטל בת השלוש ולא הורשעה כי נמצאה בלתי שפויה?

או סדרה של פיליסיידרים שבגלל אילוצים משפטיים כאלו ואחרים לא הורשעו ברצח אלא בעבירות אחרות כגון: הריגה, המתת תינוק, או אפילו העלמת לידה – שהיא עבירה מסוג עוון?!

לפיכך, החלטתי לטובת שיקוף התופעה כהווייתה, לא לכבול עצמי להגדרות משפטיות – אף לא במשתמע – ולהשתמש במושג "המתה בזדון" ולא במושג רצח.

כך, כל פיליסיידר שגם אם לא הועמד לדין על המתת ילדיו בזדון מכל סיבה שהיא – או הורשע בעבירה שאינה רצח – ייכלל במסגרת התופעה הנבדקת; זאת כאשר כל מקרה שלא הסתיים בהרשעה ברצח ייבחן לגופו של עניין אם עסקינן בפיליסייד אם לאו.

לדוגמא: תיירת ממולדובה ילדה בסתר בירושלים תינוק שלדבריה מת בלידה, ובמשך יומיים הסתובבה עם גופתו בתיקה עד שזרקה אותה לאשפה. כעבור כמה ימים התייצבה במרחב דן לדווח על האירוע. כשיצאו למקום השלכת הגופה כפי שהצביעה – הגופה כבר לא נמצאה ומן הסתם לא ניתן היה לאמת או להפריך את גרסתה אם הוולד נולד חי או מת. היא הועמדה לדין בגין העלמת לידה ונדונה לשמונה ימי מאסר – שזו הייתה תקופת מעצרה עד למשפטה. היא כמובן לא תוגדר כפיליסיידרית. לעומתה – הסבתא מסעודה מצרי בת השבעים – שגם הורשעה בהעלמת לידה, לאחר שזוכתה מרצח, תיחשב כן כפיליסיידרית – כי על־פי החשד היא המיתה את התינוקת שנולדה לבתה בת השש-עשרה על-ידי השלכתו לביוב ואחר כך קברה את גופתו; ואך בגלל קשיים ראייתיים הורשעה כאמור בהעלמת לידה.

מה לסבתא ולפיליסייד שאמור להיות המתה בזדון של ילדים בידי הוריהם?

סבא מקבוצת גבע טיפל במסירות עד אין קץ בנכדתו האוטיסטית ובכך סייע גם לאמה – בתו – שגידלה אותה בגפה. הוא ירה למוות בנכדה האהובה בהיותה בת שבע, ליד קיבוץ עינת, והתאבד על אתר; כי נעשה חולה וחשש שלא יוכל לפרנס את המשפחה ולסייע בידם, וכך גם ביקש לגאול את בתו מהטיפול המתיש בילדה. האם הוא לא ייחשב כפיליסיידר רק בגלל היותו – ביולוגית – סבא?

או להבדיל, הנבל רוני רון שרצח את נכדתו רוז פיזאם בת הארבע וחצי בהיותו למעשה גם אביה החורג. גם הוא – פיליסיידר.

וכיצד יוגדר בן בלייעל אחר, יוסי חזן שמו, שהיה בן זוגה של צעירה בשם אילנה, ולבסוף נישא לאחותה רחל. לאילנה שידכו את ז'קי בן ה- 75, והיא ילדה את מורן. יוסי חזן היה לא רק "דודה" של מורן אלא גם "בן־בית" אצל אילנה והוא התעלל במורן בכל דרך שאתם לא מעלים על דעתכם – למשל כשהרטיבה דחף לה פלפל חריף. מורן בת השלוש שכבה חמישה חודשים בבית חולים ללא הכרה כתוצאה מהמכות שספגה מחזן – עד שמתה. יוסי חזן מוגדר על־ידי לא רק כבן בלייעל אלא גם כפיליסיידר.

לפיכך, הצטרפתי לדעת גדולים, ביניהם שרה ווסט, כך שגם הורה מאמץ ושאר קרובי משפחה שהם guardians דה-פקטו (ולאו דווקא דה-יורה); דהיינו המקיימים קשר כוללני עם צאצא – וממיתים אותו בזדון כשהיה תחת משמורנותם – יוגדרו כפיליסיידרים. (אגב, רשימת המקורות כולל זה של שרה ווסט מופיעה בדוח שלי על הפיליסייד בישראל, הנמצא באתר שלי).

אם כך, ההגדרה האופרציונלית לפיליסייד בישראל תהיה לכאורה: המתה בזדון של ילד בידי משמורנו.

ומהו ילד? האם ילד הוא מטבע לשון המציין גיל, או קטגוריה המציינת מעמד אישי (בנו או בתו של פלוני)?

מלומדים רבים הגדירו את קורבן הפיליסייד גם על־ידי התניית גילו כקטין – היינו עד גיל שמונָה־עשר; אך ישנם מלומדים אחרים שאינם מתנים את גיל הקורבן, ולשיטתם האב בן ה-60 משכונת לון בבאר־שבע שירה למוות בבתו הנכה בת הארבעים – כי ביקש לגאול אותה מייסוריה, והתאבד על אתר – ייחשב כפיליסיידר.

מסיבות שאין כאן הזמן להרחיבם החלטתי לצעוד בדרכה של שרה ווסט ורבים אחרים, ולהתנות את הגדרת קורבן הפיליסייד גם בגיל – כמי שטרם מלאו לו שמונֶה־עשרה שנים; אך גם בזה התעוררה בפני בעיה. בגלל קושי בהשגת מידע על קורבנות הפיליסייד בישראל מצאתי שלוש בְּנות שמונֶה־עשרה שהומתו בזדון על-ידי אביהן; ולא הצלחתי לדייק אם הן היו יומיים לפני גיל שמונָה־עשר או יומיים אחרי –

המקרה הראשון היה חואטו פדלון שזרק על בתו פתיליה בוערת כי חשד שהיא עוסקת בזנות. היא הספיקה למסור הודעת שכיב מרע שאפשרה בין השאר את מאסר העולם שהוטל עליו; השני היה מרדכי סמדג'ה שזרק את בתו מהקומה הרביעית, על־כי יצאה עם בחור שלא מצא חן בעיניו; והשלישי – שמו גדיד (מקרה שטיפלתי בו כשהייתי הממונה על החקירות בתחנת ראשון־לציון). הוא שחט את בתו ואשתו בהתקף פסיכוטי. שלוש הנערות האומללות האלו היו רווקות, חיו בבית ההורים, והיו סמוכות על שולחנם – לפיכך החלטתי להגדיר אותן שלוש בְּנות שמונֶה־עשרה כקורבנות פיליסייד על־ידי מתיחת גיל השמונָה־עשר בהגדרה.

לאור כל זאת ההגדרה האופרציונלית שהתוויתי לבדיקה שערכתי על הפיליסייד בישראל, והלכתי בעקבותיה לכל אורך התהליך הייתה: המתה בזדון של צאצא, שטרם מלאו לו תשע־עשרה שנים, על-ידי משמורנו.

ברשותכם הערת ביקורת על ההגדרה הזו. מקורות המידע המוגבלים שעמדו לרשותי גם אילצוני לוותר על מובן חשוב מאד בהגדרה האופרציונלית והוא עבירת הניסיון לרצח – או בהתאמה לעניינינו ניסיון להמתה בזדון. עוד בשנת 1980 מצאו מיודענו גדעון פישמן ומרדכי ארגוב כי קיים מתאם גבוה מאד בין רצח וניסיון לרצח; מתאם המוכיח מעל לכל ספק ששתי העבירות האלו הן כמעט זהות, והמפריש ביניהן הוא מידת ההצלחה בלבד – שאינה תלויה כמובן בתוקף. מכאן גם מסוכנותו של המנסה אינה פחותה מזו של המבצע. ובכלל, התניית אחריות פלילית במזלו של העבריין היא שגויה ומנוגדת לערכי היסוד של המשפט הפלילי. לכן, בכל עבודותיי על רצח רבים נכללו גם המקרים שהוגדרו על-ידי רשויות האכיפה כניסיון לרצח. ככלל, אי הכללת עבירת הניסיון לרצח בהקשר של מעשי רצח במחקר היא לטעמי טעות קשה.

מכאן שהיה נכון להכליל גם ניסיונות להמתה בזדון של צאצא בידי משמורנו במסגרת ההגדרה שבניתי. משהתברר לי כי הדיווח במקורות שעמדו לרשותי על מקרים בהם משמורנים ניסו להמית בזדון את הצאצאים שלהם הוא חסר ביותר, ומקוצר זמן לא ארחיב בעניין – לא נותר לי אלא לוותר על הכללת ניסיונות ההמתה בזדון בהגדרה ומכאן גם באיתור אותם המקרים. התנחמתי מעט בעובדה כי כל הנתונים שדווחו על תופעת הפיליסייד בישראל לא כללו סטטיסטיקות על ניסיונות של משמורנים לרצוח את ילדיהם.

האתגר השני שהתעורר עם תחילת תהליך בדיקת התופעה היה פשיטא: מה היקפה?

סריקת כל המקורות הרלבנטיים העלתה חרס. ליתר דיוק נמצא חוסר עצום בנתונים בסיסיים וסתירות מהותיות בין הממצאים. כך למשל על פי ספרה החשוב של ד"ר לימור עציוני ניתן להסיק כי בממוצע מתבצע כל שנה בישראל פחות מפיליסייד אחד, ואילו על פי מחקרה של דפנה שפון (התיזה שלה לתואר שני באוניברסיטה העברית) ניתן להסיק כי בממוצע מתבצעים בישראל מדי שנה מעל חמישה פיליסיידים. גם הנתונים על פטרנל ומטרנל פיליסייד מבלבלים – על-פי הדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיעוט מהפיליסיידרים הם האבות, ואילו על פי לימור עציוני רוב הפיליסיידרים הם האבות. דוח וינטר (ועדה בין משרדית), שהסתמך על נתונים של המועצה לשלום הילד, קבע שרק מקצת מהפיליסיידרים הן האמהות, ואילו מהדיסרטציה של דפנה שפון עולה לעומת זאת כי 50% מהפיליסיידרים הן האמהות.

לא זו אף זו, בכל המקורות אין נתונים על המקרים לפי התפלגויות שונות כגון שיטת ביצוע, מניע, גיל הקורבן ומגדרו וכיוצא באלה.

לפיכך, לא נותר לי אלא לאתר את כל המקרים שדווחו במקורות שעמדו לרשותי שכללו: עיתונים, פסקי דין, דוחות של ארגונים ממשלתיים וארגונים לא ממשלתיים מוכרים, ספרות מקצועית לרבות מאמרים ודיסרטציות, ושיחות עם גורמים ברשויות האכיפה ובכלל זה שופטים. כך אותרו 172 אירועים שהתבצעו בין השנים 1949 – 2017 (הדוח נכתב בשנת 2018); ועל־פיהם התברר כי בממוצע שנתי מתבצעים בישראל 2.5 פיליסיידים, המהווים אומנם אחוז זניח מכלל הרציחות הפליליות, אך זו ההמתה הרצחנית ביותר ביחס לרציחות "הרגילות" [ובכלל זה רצח במשפחה שאינו פיליסייד, רצח על רקע של סכסוך בין עבריינים,  honor murder(בעידן התקינות הפוליטית איני מֵעֵז לומר את המושג בעברית), או רצח תוך כדי ביצוע מעשה פשע אחר כגון אונס, שוד ועוד] – הרצחניות של הפיליסייד באה לידי ביטוי בצורה מובהקת בשורה של תבחינים:

  • כמות הנפגעים בכל אירוע בממוצע.
  • שיעור האירועים בהם נפגע יותר מקורבן אחד בכל אירוע.
  • שיעור האירועים מכלל הרציחות ההמוניות.
  • שיעור הפיליסיידרים המתאבדים.
  • שיעור הפיליסיידרים מתוך משמידי המשפחות.

בנוסף למידת הרצחניות הגבוהה העלו ממצאי הבדיקה גם מאפיינים ייחודיים נוספים לפילסייד, לדוגמא:

  • שיעורן הגבוה מאד של הנשים בכלל – לא רק אמהות – כמבצעות עיקריות, היינו ללא הנשים שהיו שותפות למבצע העיקרי כמו מארי פיזם הידועה לשמצה ופאטמה בשיר שסייעה לאביה לרצוח את אשתו השנייה ושלושת ילדיהם המשותפים.
  • שיעור גבוה של קטינים כמבצעים עיקריים – מרביתם קטינות. כל הקטינים ללא יוצא מן הכלל המיתו אך ורק ולדות.
  • גיל קורבנות הפיליסייד עומד בממוצע על 4 שנים, כאשר החציון הוא שנתיים והשכיח הוא 0 (תינוקות בני יומם).

מכאן ניתן להסיק כי הסיכוי לקורבנוּת פיליסייד גדל ככל שגיל הצאצא צעיר יותר.

הגיל החציוני שנתיים והשכיח 0 נובעים מן הממצא כי 38% מהאירועים היו המתת ולדות. המתת ולדות מקבלת בספרות קטגוריה ספציפית בטיפולוגיה של קורבנות הפיליסייד לפי גיל, שביטוייה המעשיים בחוק ובמשפט של המתת ולדות מעלים שאלה ערכית אם אין עסקינן בהיררכיה של הקורבנות הנקבעת על פי גילם – כאשר הוולדות (נאונטיסייד) נחשבים כקורבנות סוג ג', תינוקות עד גיל שנה (אינפנטסייד) נחשבים קורבנות סוג ב', ואחר כך שאר הקטינים, שאם הם מהמוצא האתני והסוציו־אקונומי המתאים, הם ייחשבו כקורבנות סוג א'.

גם הטיפולוגיה לפי הזיקה לקורבן – מטרנל ופטרנל פיליסייד מזמינה דיון ערכי על פשיעה ומגדר, וגם לטיפולוגיה זו ביטויים מעשיים במשפט כפי שניתן לראות בשקופית. הרוב המכריע של כתבי האישום בגין רצח הוגש נגד אבות ובני זוג של האם, בשעה שהרוב המכריע של כתבי אישום על עבירות אחרות הוגש נגד האמהות.

לכן, הטיפולוגיה המקובלת עלי ובאמצעותה תיווכתי את ממצאי הבדיקה למסקנות היא הטיפולוגיה לפי מניע. בהשראת המלומד פיליפ רזניק, אימצתי ארבע קטגוריות – נאמנות, תועלת, כוח ושליטה, ופסיכופתולוגי והוספתי קטגוריה חמישית והיא מניע לא ידוע – שנבעה גם ממגבלות מקורות המידע וגם מן המציאות הפשוטה שחוקרים רבים כנראה שוכחים אותה, והיא כי ישנם מקרים שהמניע לא התברר, גם אם האירוע הסתיים בהרשעה מהדהדת. למשל נדב סלע שרצח את אשתו דור בת ה־23, ואת ילדיו יוסף בן השנה ושמונה חודשים ובנימין בן השמונה חודשים, ואת בן השכן שהתארח בביתם נחמן עתיה בן האחד־עשרה, וניסה לרצוח את אחיו נתן בן העשר שנפצע והעמיד פני מת. סלע נדון לארבעה מאסרי עולם ולעוד עשר שנות מאסר, הכול במצטבר, ופיצוי לכל אחד מיורשי הנרצחים ולבן השכנים נתן עתיה. המניע לרצח מעולם לא נתברר לרשויות ובוודאי גם לא לי. למרבה הצער ישנם חוקרים שמשייכים לקטגוריית המניע הפסיכופתולוגי, כברירת מחדל כמעט, מקרים בהם המניע אינו ידוע. חוקרים אלה מגחכים את עצמם ובוודאי את עבודתם.

כפי שכבר ציינתי, הקרימינולוג אינו תלוי בהכרח בהגדרות משפטיות והוא רשאי להעריך מהו המניע על פי ניתוח ממצאי המקרה באמצעות השכל הישר, ובכל מקרה בו אין בסיס עובדתי ממנו ניתן להסיק בהגיון צרוף על המניע – מוטב לפנות לקטגוריה "מניע לא ידוע" מאשר להשלים מסקנות על פי הדמיון.

זאת כמובן בנוסף למקרים בהם זהותו של הפיליסיידר לא נודעה – בדרך כלל עסקינן בגופות של ולדות שנמצאו זרוקות באתרים שונים וקצרה ידה של המשטרה מלהגיע אל הפיליסיידרית; כך מן הסתם אין לדעת מה היה המניע להמתה. יחד עם זאת היו מקרים שסביר להניח כי לרשויות נודע המניע, אך בגלל מגבלות מקורות המידע שעמדו לרשותי -המניע לא התברר לי למרות כל המאמצים לחשוף את מירב המידע בכל פיליסייד שנעשה בארץ.

ככלל ניתן לומר כי הפקת תועלת מהמתתו של הצאצא היא המניע העיקרי לאירועי הפיליסייד והיא באה לידי ביטוי מוחלט בקרב הפיליסיידריות.

 לעומתן, הפיליסיידרים (בלשון זכר) מנסים באמצעות הזוועה להשיג כוח ושליטה ובכלל זה נקמה. אחד הפיליסיידרים הבולטים בתת קטגוריה זו (הנקמה) הוא איתי בן דרור – יימח שמו – (מתנצל על חוסר האובייקטיביות המדעית והאקדמית) שלאחר שתכנן את הזוועה במשך כחודש ימים, רצח בדם קר את שלושת ילדיו: עומר בן התשע, רוני בת השמונה ואור בן החמש; ב-137 דקירות סכין במצטבר; רק משום שרצה לנקום באשתו לשעבר, לילך שם טוב, כי נפרדה ממנו.

  לסיום, אציין לגבי הפיליסיידריות כי שיטת הביצוע המאפיינת אותן היא הפקרה ובמקום השני חנק. הרצחניות אצלן היא נמוכה בהרבה מזו שבקרב הפיליסיידרים, כשאף לא אחת מהן השמידה משפחה. הפיליסיידריות נוטות לפעול עם שותפים יותר מאשר הפיליסיידרים שנוטים לפעול לבדם, והן מתאבדות פחות מהם בהרבה. המניע השכיח אצלן הוא כאמור התועלת ואחריו נאמנות. וככלל הן נוטות לפגוע בצאצאים צעירים יותר מאשר הפיליסיידרים.

לגבי הפיליסיידרים (בלשון זכר): כאמור שיעורם הוא נמוך בהרבה מהפיליסיידריות. אך אם מתעלמים מהמתת הוולדות – הם הרוב ורובם כאמור מונעים מתוך כוח ושליטה.

שיטת הביצוע השכיחה אצלם היא מכות ואחריה סכין. אגב, ישנם חוקרים שניסו לאפיין את שיטת הביצוע לפי מגדר ומידת האלימות – היינו כי אבות נוטים לאמצעים אלימים יותר מאשר האמהות; ובדוח שהוצאתי התייחסתי גם לזה וכמובן גם הצגתי ממצאים נוספים ומסקנות שמסגרת הזמן שהוקצתה לי אינה מאפשרת הצגתם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s