סיכום עד כאן של הבחירות לכנסת ה-21

אבי דוידוביץ (‏15.4.2019)

כמה רשימות התייצבו על קו הזינוק וכמה נותרו? כמה רשימות עברו את אחוז החסימה וייכנסו לכנסת? מי היו שלוש הרשימות שהיו הכי קרובות לעבור את אחוז החסימה? אלו ידוענים יצאו מהבחירות וידיהם על ראשם? האם היו רשימות שקיבלו פחות מאלף קולות, ואיזו רשימה מחזיקה בשיא השלילי של מספר הבוחרים? דיון קצר על שאלות אלו ועל סוגיות פוליטיות נוספות בחלוף שבוע מהבחירות

הכנסת ה- 21. הצילום מתוך אתר הכנסת.

הבחירות לכנסת ה-21 התקיימו ביום 9.4.19 וביום 11.4.19 פרסמה ועדת הבחירות המרכזית את התוצאות הסופיות. מקץ שבוע לבחירות ראוי להרהר על כמה היבטים העולים מהן והנוגעים לתרבות הפוליטית בישראל. כזכור מדובר בבחירות שהיו אמורות להתקיים בחמישי בנובמבר ש"ז אך הן הוקדמו ביוזמת נתניהו ככל הנראה משיקולים הנוגעים להליכים הפליליים בהם הוא נתון.

47 רשימות התייצבו על קו הזינוק. שבע פרשו במהלך המערכה ביניהן הרשימות של חה"כ ציפי לבני, האלוף במיל' יום טוב סמיה והשר לשעבר אלי ישי, כך שהבוחר שנכנס לקלפי מצא לא פחות מ-40 רשימות המתמודדות על קולו – מספר שיא של רשימות שרצו לכנסת אי פעם. ברי לכולי עלמא שלפחות 20 מהן היו מיותרות לגמרי. קשה לקבוע מי היה הזוי ומנותק מהמציאות יותר – אלו שעמדו בראשן או אלו שבחרו בהן. אכן הזכות לבחור ולהיבחר היא אחת מיסודות הדמוקרטיה, אבל בכל זכות יש לעשות שימוש מושכל ואחראי. אין איש המערער על זכותי להתהלך בשדרות העיר לבוש בבגד ים, אך הכול יודו כי הרחקתי לכת. העובדות מדברות בעד עצמן. מתוך 40 הרשימות שהתמודדו רק אחת-עשרה עברו את אחוז החסימה (3.25%) ונכנסו לכנסת. עשרים ותשע רשימות נותרו בחוץ[1].

שקד ובנט, פייגלין ולוי אבקסיס – הכי קרוב לאחוז החסימה

שלוש הרשימות שהתקרבו לאחוז החסימה היו: הימין החדש בראשות שקד ובנט – 3.22%, זהות – תנועה ישראלית יהודית בראשות משה פייגלין – 2.74% וגשר בראשות אורלי לוי אבקסיס – 1.73%. שקד – שרת המשפטים ובנט – שר החינוך, חברי הקבינט, עשו תרגיל מסריח כאשר פרשו מהבית היהודי, שבנט בכבודו בעצמו עמד בראשו, יחד עם חברת הכנסת שולי מועלם. על פניו נראה כי השתן עלה לראשם ובקמפיין ראוותני שנוי במחלוקת ביקשו להיבחר לכנסת ולאייש הוא את תפקיד שר הביטחון ושקד להמשיך בתפקיד שרת המשפטים. על פניו נראה כי כשנודעו תוצאות הבחירות צהלו רבים וטובים והרימו כוסית משקה למפלתם – ביניהם כנראה גם בני משפחת נתניהו ומר ליברמן – כל אחד בביתו כמובן. הסיפור של פייגלין שווה דיון בפני עצמו ואין כאן המקום להרחיב בו. ככלות הכול גרף פייגלין לא פחות מ- 117,969 קולות! סביר להניח כי רובם ככולם נלכדו בפח הלגליזציה. במלים אחרות ניתן לומר כי מבחינת כמאה אלף אזרחים בוגרים בישראל העניין האקוטי ביותר העומד על סדר היום במדינה הוא התרת השימוש בקנביס ומוצריו וכי נפתרו כל בעיותיה של המדינה ונותרה רק שאלת הסדרת צריכת המריחואנה והחשיש. יש לומר מילה על חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס שפרשה מהמפלגה של ליברמן על כי הוא לא הועיד לה תפקיד שרה בעת שהצטרף לממשלה במהלך כהונת הכנסת ה-20. התקשורת פירגנה לה לא מעט בזכות הופעתה הנאה והמכה הקטנה שהנחיתה על ליברמן. מבושמת יתר על המידה מסקרים מחמיאים רצה לכנסת ברשימה עצמאית, כי מנועה הייתה לחבור לרשימה קיימת בגלל היותה פורשת ממפלגה מבלי שהחזירה לה את המנדט, ובדרך שכחה להסתכל נכוחה לעבר המציאות. עם זאת הישג מרשים היה לה כשלא פחות מ- 74,679 (1.73%) בוחרים הצביעו בעדה – כמות השווה בערך לשני מנדטים. אם הייתה חוברת לרשימה אחרת האם אותם בוחרים היו מצביעים לאותה מפלגה? ספק בעיני. סביר להניח כי הם היו חוזרים להצביע למפלגה לה הצביעו מימים ימימה.

סמיון גרפמן, גל הירש ואורן חזן – פתטיות במיטבה

כמה רשימות שבראשן עמדו דמויות די מוכרות הוכו שוק על ירך אם לא לומר נזרקו לכל הרוחות, והן: בט"ח – ביטחון חברתי בראשות סמיון גרפמן, מגן בראשות גל הירש ואורן חזן בראשות "צומת". אחד המאפיינים של הבחירות הנוכחיות היא העובדה כי במרבית הרשימות צוין שמו של המנהיג בשם הרשימה – תופעה שלא הייתה קיימת בחמישים השנים הראשונות של המדינה. סמיון גרפמן נעשה מוכר לציבור הרחב בעיקר בזכות סרטונים ויראליים שרצו ברשתות החברתיות בהם נשא דברים חברתיים בנימה היתולית ובמבטא חינני. 4,618 אזרחים (0.11%) סברו שדי בכך בכדי שרשימתו תיכנס לכנסת. תא"ל במיל' גל הירש, במה שנראה כמסע נקם במשטרת-ישראל על שחקירה שהתנהלה נגדו סיכלה את מינויו למפכ"ל המשטרה, ביקש להיבחר לתפקיד השר לביטחון הפנים. ככל הנראה 3,415 אזרחים (0.08%) חשבו שסגירת חשבון עם המשטרה היא סיבה טובה להטיל לקלפי את הפתק עם אותיות רשימתו "נץ". אורן חזן הוא כנראה הדמות הגרוטסקית מבין השלושה. אחרי שנזרק מהליכוד בבושת פנים בבחירות המוקדמות (פריימריס), רץ להקים לעצמו רשימה בדרכו הייחודית. העיתונאי והבדרן חנוך דאום דיווח כי חזן הציע לו להצטרף למפלגתו באמצעות משלוח מסרון. 2,431 (0.06%) חשבו שחזן הוא המחוקק האולטימטיבי ובחרו בו. הלוואי והייתה לי הזדמנות לפגוש את אחד מבוחריו שאינו חברו או קרוב משפחתו ולשמוע את משנתו הסדורה שהביאתו לבחור בו.

המועדון המפוקפק של הרשימות שקיבלו פחות מאלף קולות

עד כמה סהרורים לכאורה יכולים להיות אנשים שהקימו רשימות יעידו המספרים הבאים: 16 רשימות זכו בפחות מ- 1,000 קולות (0.02% – 0.01%). אחת מהן היא רשימה בשם שווים (אותיות ףנ) שלפי דף הפייסבוק שלה מדובר ב"מפלגה" בראשות עורכות הדין מירית ענתבי וטלי גוטליב. ככל הידוע גם עו"ד בשם פיני פישלר הצטרף אליהם. 401 אזרחים הצביעו בעדם. עם זאת מצבם מצוין ביחס לרשימה המחזיקה בשיא השלילי של הבחירות לכנסת ה- 21. זוהי רשימה בשם ברית עולם עם האותיות "זך" שזכתה ב- 216 קולות ולה מועמד יחיד בשם עופר ליפשיץ שטען שהקב"ה שלח אותו לגאול את עם ישראל – ודי לחכימא ברמיזא. מעניין לפגוש את 216 בוחריו. וכבר אמרנו: הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות מקודשת בדמוקרטיה ואל לאיש לכרסם בזכות זו בדרך שאינה עולה עם תפיסת היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עם זאת אין חובה לממש זכויות כשאין צורך בכך וכשהן מהוות אך סוג של מטרד חברתי.

בשורה התחתונה יודגש כי 366,123 קולות בוזבזו על רשימות שלא עברו את אחוז החסימה ובכך הם תרמו את חלקם לחוסר היציבות הפוליטית בארץ ולפגיעה במשילות, וככל הנראה גם לחיזוק הסחטנות הפוליטית מצד מפלגות קטנות, סחטנות העולה למשלם המסים בכסף רב על חשבון פרויקטים תשתיתיים חיוניים.

שיעור ההצבעה – 68.46%

כשני מליון בעלי זכות הצבעה (2,000,283 ליתר דיוק) שהם כ- 32% מבעלי זכות ההצבעה לא הגיעו לקלפי. ניתן להניח כי מליון בעלי זכות הצבעה לא יכלו להגיע לקלפי בגלל ששהו בחו"ל (מאות אלפים בעלי אזרחות ישראלית מתגוררים בחו"ל – פעם קראו להם יורדים), או בגלל שמצבם הבריאותי לא אפשר זאת. לעומת זאת נראה כי מליון בעלי זכות הצבעה נהנו מהשבתון אך בגדו בחובתם האזרחית. נכון, על פי החוק בישראל מותר לא הצביע, אך לא כל מה שמותר ראוי לעשותו. על פי הדיווחים בתקשורת חלק ניכר מבעלי זכות ההצבעה שיכלו להגיע לקלפיות ונמנעו במכוון מלעשות כן היו הערבים. ככל הנראה רק כרבע מבעלי זכות ההצבעה בקרבם באו להצביע – עניין בפני עצמו שצריך להדאיג מאד את האוכלוסייה היהודית בארץ[2]. איש העסקים רוני מאנה אמר לאחרונה כי החיים הם כמו סופרמרקט – בסוף כולם מגיעים לקופה. במקרה של הדרתם ובדלנותם של ערביי ישראל התשלום לא יהיה רק במטבע עובר לסוחר. לעומת זאת סביר להניח כי שיעור ההצבעה בקרב החרדים הוא גבוה במיוחד ועולה על שיעור ההצבעה הכללי במדינה. הנה כי כן בכל בחירות ממלאים החרדים את חובתם האזרחית כנראה היחידה ובהצטיינות יתרה, ואין צורך להכביר מילים בנושא – המשכיל בעת ההיא ידום.

דפוסי ההצבעה מעניינים גם הם. נראה כי הימין חזק בפריפרייה והשמאל ככל שהוא קיים חזק במרכז. לפיכך נדון בשתי הערים הנמצאות בשני קצוות הארץ – קריית שמונה בצפון ואילת בדרום. מפלגות הימין שעברו את אחוז החסימה זכו באילת ל- 58.69% מהקולות לעומת 31.31% ממפלגות המרכז והשמאל ובכלל זה הערביות שעברו את אחוז החסימה. לנוכח מאבקם של תושבי אילת בהחלטה לסגור את שדה דב, עד כדי כך שראש העירייה מאיר יצחק הלוי שבת שביתת רעב במחצית השנייה של חודש מרץ – אך כשלושה שבועות לפני הבחירות – תמוה דפוס הצבעתם. בדרך כלל נוטים אזרחים "להעניש" ממשלה הפוגעת בצינור החמצן שלהם כלשונו של ראש העירייה, ולא להצביע בעבורה. כאן נראה כי או ששדה דב אינו צינור החמצן של אילת, או שראש העירייה אינו יודע שתושביו יכולים להסתדר בלי חמצן – אחרת קשה להסביר את דפוס הצבעתם. דומה המצב גם בקריית שמונה ואולי אף קיצוני יותר. שם 75.98% מהבוחרים הצביעו בעד מפלגות הימין. בקריית שמונה פעל חדר מיון קדמי במשך כ- 30 שנה. בשנת 2013 הוא נסגר והוחלף במוקד מד"א מצומצם. בתום מאבק ציבורי שהסתייע במידה רבה בזכות חה"כ יפעת שאשא ביטון (כתוארה אז) ממפלגת כולנו (כחלון) נפתחה בעיר מרפאה של רשת פרטית הפועלת 24/7 בסיבסוד ממשלתי. על פניו נראה כי המרפאה שנפתחה עדיפה על פני המוקד של מד"א אך אינה משתווה לחדר מיון קדמי. לעומת זאת נראה על פי תוצאות הבחירות כי תושבי קריית שמונה מרוצים מאד מהמצב. חברים רבים מספרים כי הצבעתם למפלגות הימין בכלל ולליכוד בפרט היא הצבעת מחאה כנגד מפא"י שפגעה בהם בעת שעלו לארץ. מבלי להיכנס לויכוח חסר התוחלת הזה נציין רק כי לא מפא"י על גלגוליה (המערך – העבודה) סגרה את שדה דב לרעת תושבי אילת ואת חדר המיון הקדמי בקריית שמונה; ואם התכוונו תושבי אותן ערים להעניש את מפא"י ייתכן מאד והם הענישו אך את עצמם – ההיסטוריה יודעת לספר על אזרחים שעשו בחירות שבסופו של דבר פגעו בהם עצמם. הסיפור האחרון למשל הוא סיפורו של הברקזיט באנגליה שם נתיני הממלכה הצביעו בשנת 2016 במשאל עם בעד הברקזיט בניגוד לכל הגיון כלכלי ומדיני כפי שהמציאות מוכיחה זאת.

הערות:

[1] כל הסטטיסטיקות המופיעות במאמר זה שאובות מאתר ועדת הבחירות המרכזית אלא אם צוין אחרת.

[2] מחוסר בנתונים לא ניתן לפלח את אוכלוסיית המשתמטים מהבחירות לפי מגזר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s