הבחירות לכנסת ה- 21 והתרבות הפוליטית בישראל

בהתאם לאחוז החסימה (3.25) תיכנס לכנסת רק רשימה שתזכה בארבעה מושבים לפחות * זה לא מרתיע 43 רשימות מלרוץ לבחירות *בכל מקרה מצבה של המדינה ועתידה לא מעניינים כרבע ויותר מבעלי זכות ההצבעה * עבורם יום הבחירות הוא רק יום חופשי * גם אלו שבוחרים במועמדים מושחתים אינם מוטרדים יתר על המידה מאופיה הערכי של המדינה

אבי דוידוביץ (18.3.2019)

השופט חנן מלצר, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון –
יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21 (התצלום מתוך אתר ועדת הבחירות)

הבחירות לכנסת ה- 21 היו אמורות להתקיים בחמישי בנובמבר 2019 אך הן הוקדמו ביוזמת ראש הממשלה נתניהו ליום 9.4.19 כאשר התקבל החוק לפיזור הכנסת ה-20 ביום 26.12.2018. רבים טוענים כי הבחירות הוקדמו אך בגלל רצונו של נתניהו להיטיב עם מצבו בכל הנוגע להליכים הפליליים המתקיימים נגדו. לא זו אף זו, נתניהו – הנחשב בעיני מתנגדיו לגדול הפוליטיקאים במובן השלילי של המילה –  מיטיב לקרוא את המפה הפוליטית ולשלוט בסדר היום הציבורי. הוא יודע לזהות מתי יריביו הפוליטיים אינם מוכנים לבחירות או נמצאים בשפל מבחינת אהדתם הציבורית, ועל כן הוא יזם את המהלך המהיר להקדמת בחירות בדיוק במועד שהיה נוח לו מכל הבחינות. האופוזיציה, בתגובה מעין פבלובית, במקום להתנגד למהלך ולצפות שחבר אחד או שניים מהקואליציה יצטרף אליה ויסקלו את היוזמה – הצטרפה וזכתה בניצחון פירוס. לו הייתה בישראל אופוזיציה ראויה לשמה, הייתה מכשילה את היוזמה להקדמת הבחירות ובכך הייתה מבטיחה את סיכוייה להחליף את ממשלת נתניהו. נתניהו היה מאבד את יתרון העיתוי שרקח לעצמו, יריביו היו מוכנים כראוי למערכה וקרוב לוודאי שהוא היה אחרי השימוע עם כתב אישום ביד מה שהיה מעמיד את בחירתו לפארסה.

עובדות אחדות במספרים על הבחירות הממשמשות ובאות שופכות אור על הבגרות הפוליטית של חלקים לא מבוטלים מן הציבור.

עם תחילת המרוץ נרשמו לבחירות 47 ונכון להיום נותרו 43 רשימות המתמודדות לכנסת, שהוא ככל הנראה מספר שיא של רשימות שהתמודדו אי פעם לכנסת. גם אם יתעשתו עשרים רשימות עד ליום הבחירות ויסירו את מועמדותן – עדיין יוותרו 23 רשימות שהן מעל ומעבר. כמות כזו של רשימות מעוררת תמיהה גם לנוכח העובדה כי בשנת 2014 הועלה אחוז החסימה מ- 2% ל- 3.25%[1], אך גם לנוכח שיעורי ההצבעה בבחירות הכלליות העומד בשנים האחרונות בממוצע של כ- 68%[2]. מתוך כל אינפלציית הרשימות נראה כי רק בשלוש מהן מתקיימות בחירות מקדימות (פריימריס) הלכה למעשה והן הליכוד, העבודה ומרץ. המצער מכך היא העובדה שפוליטיקאים שכשרותם המשפטית מוטלת בספק אם לא לומר נעדרי כשרות משפטית מלשמש כנבחרי ציבור – ביניהם מי שהורשע בפלילים וכאלו שנתונים בעיצומם של הליכים פליליים – מתמודדים ונבחרים.

מה המשמעות של המציאות שתוארה לעיל?

קיום בחירות שלא במועדן פוגע ביציבות השלטונית במדינה וגורם בהכרח לקדנציות קצרות של שרים ובכירים אחרים בתפקידי מפתח ברשות המבצעת. קדנציות קצרות מביאות לתחלופה רבה של נושאי משרה ואיתה שינויים מהירים מדי במדיניות וקביעת סדרי עדיפויות בכל תחום עליו אמונה הרשות המבצעת. קדנציות קצרות מדי גורמות לאישים המכהנים בראש כל המערכים למיניהם להעדיף את ההישג המיידי על פני תכנון והשקעה לטווח ארוך. הרצון לגזור את הסרט היום מביא בהכרח להנעת פרויקטים קצרי ראי וללא מעוף, והקצאת מירב המשאבים לעניינים שבטווח המיידי מאשר בטווח הארוך. באטמוספרה שכזו קל לבעלי עניין לפעול ולקדם את ענייניהם על חשבון טובת הכלל. כרישי נדל"ן יצליחו להניע את סגירת שדה התעופה דב על חשבון רווחת תושבי אילת והתיירות אליה – כשאלטרנטיבה ראויה אינה בנמצא, והכול לטובת פתרון שאינו פתרון ליוקר הדיור במדינה.

ריבוי רשימות גורם בהכרח לכיווץ הרשימות הגדולות ולהרכבת קואליציה רבת רשימות קטנות. כך כוחן של הקטנות בא לידי ביטוי בחלוקת התפקידים הן ברשות המבצעת והן ברשות המחוקקת במידה העולה לאין שיעור על הנתח החברתי אותן הן מייצגות. הרשימות הקטנות צוברות כוח פוליטי חסר כל פרופורציה למשקלן בכלל הציבור ובכך הן יכולות לקדם את האג'נדה שלהן על חשבון טובת הכלל.

הבבואה האולטימטיבית לתרבות הפוליטית הקלוקלת בישראל היא העובדה שפוליטיקאים מושחתים נבחרים ואינם מורחקים מהשלטון המרכזי והמקומי. הדוגמאות למרבה הצער הן רבות מדי מכדי שניתן לפרטן – הן ברשויות המקומיות והן בשלטון המרכזי. מדהים לראות אזרחים המצקצקים בלשונם על השחיתות הפושה בארצנו ובו בזמן הם בוחרים במנהיגים מושחתים. חלקם יתרצו את בחירתם בהיות נבחרם לא רק כשיר לכהונה אלא הכשיר מכולם. ועניין זה טעון הרחבה. עובד ציבור, קל וחומר עובד ציבור בכיר ועל אחת כמה וכמה נבחר ציבור, חייב למלא שני תנאים הכרחיים קודם שיהיה רשאי למלא תפקידו או לשאת במשרתו. התנאי הראשון הוא כשירותו ובכלל זה השכלה, ניסיון וכיוצא באלה, והתנאי השני הוא כשרות משפטית. היינו, העדר התנהגויות – גם אם הן אינן פליליות – שהעמידוהו בניגוד עניינים, שפגעו באינטרסים ציבוריים, שפגעו באמון הציבור בשירות הציבורי וברשויות השלטון, ומעל לכל – התנהגויות שפגעו בשלטון החוק ובאפשרויות להזדמנות שווה לכול. נבחר ציבור הלוקח שוחד יכול שיהיה אישיות בעלת יכולות ניהוליות יוצאות דופן ושובל של עשייה מעוררת הערצה – אך בלקיחת השוחד הוא פגע בעיקרון ההזדמנות השווה לכול, הוא מעל באמון הציבור ברשויות ורמס את שלטון החוק. הוא אינו מהווה דוגמא כפי שצריך שיהיה ובסופו של יום יש לזכור – בתי העלמין מלאים באנשים שלא היה להם תחליף כביכול.

אחוזי ההצבעה שהלכו ופחתו עם השנים – אפילו שיום הבחירות הוגדר כיום שבתון – מעורר מחשבה נוגה על האחריות האזרחית מצידו של מי שיכול ואינו מגיע לקלפי. על פניו נראה כי קיים מתאם בין ריבוי הרשימות, שיעור המצביעים בפועל, תכיפות הבחירות במדינה בעשרים השנים האחרונות וריבוי הפוליטיקאים הנגועים בשחיתות. דומה כי למנהיגות מסוימת התרבות הפוליטית המדאיגה הזו נוחה ורצויה. כך כנראה הם מצליחים להיבחר שוב ושוב וחלקים רבים מדי מן הציבור נוהרים כסומים אחריהם.

הערות

[1] אחוז החסימה במדינת ישראל עלה לאורך השנים מ- 1% שהתקיים מהכנסת הראשונה ועד לכנסת ה-12. לקראת הבחירות לכנסת ה- 13 הועלה האחוז ל- 1.5%. בשנת 2004 עלה האחוז ל- 2% ובשנת 2014 עלה לאחוז הנוכחי. יש אומרים כי העלאת אחוז החסימה מ- 2% ל- 3.25% נבעה בעיקר מתוך הרצון לחסום את הרשימות הערביות מלהיכנס לכנסת ולא רק בכדי לחסום רשימות זוטות וקיקיוניות.

[2] הממוצע מתייחס לשלוש הבחירות האחרונות: בשנת 2009 (65%), בשנת 2013 (68%) ובשנת 2015 (72%).

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הבחירות לכנסת ה- 21 והתרבות הפוליטית בישראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s