פרשת מאיר טוביאנסקי – האם היא אכן אירוע חד פעמי?

אבי דוידוביץ (‏1.10.2018)

אין חולק כי לסרן מאיר טוביאנסקי נשעה מעשה נבלה * הכול מסכימים כי לאורך עשרות שנים הודחקה הפרשה אל מחוץ לתודעה של אזרחים רבים ואל שולי השיח הציבורי * רבים רואים בהוצאתו להורג כמקרה חד פעמי * במאמר זה נבחנה הפרשה בראיית מאקרו ובהקשר החברתי-תרבותי שלה * המסקנה המתבקשת כי אין מדובר באירוע חריג אלא בתופעה * רצח על פגיעה כביכול בביטחון המדינה

יפה כל שעה לתיקון עקוב, על אחת כמה וכמה בין חגי תשרי.

בית הקשתות בבית ג'יז - מקום הוצאתו להורג של טוביאנסקי
בית הקשתות בבית ג'יז – מקום הוצאתו להורג של טוביאנסקי

ביום שישי 21.9.18, בין יום כיפור לחג סוכות, התקיים בקיבוץ הראל אירוע רב משתתפים לזכר סרן מאיר טוביאנסקי ז"ל, במלאת 70 שנה להמתתו[1]. לפרשת טוביאנסקי נחשפתי רק כשהייתי בשנות העשרים המאוחרות שלי וגם זאת במקרה על אף שהייתי צעיר דעתן וקצין בצה"ל ובמשטרת-ישראל. ספרו של מיכאל בר-זוהר (1970) "הממונה – איסר הראל ועלילות שירותי הביטחון"[2] היה מונח על המדף בביתו של חותני וצד את עיני. כאשר הגעתי לפרק העוסק בפרשת טוביאנסקי כמעט ולא האמנתי שפרשה כזו אכן התקיימה. מאז ניצלתי כל הזדמנות לקרוא חומר וללמוד על הפרשה, וככל שהתעמקתי בפרטיה הבינותי את חשיבותה לא רק ההיסטורית אלא גם החברתית.

הפרשה בקליפת אגוז

במהלך מלחמת העצמאות, מספר שבועות לאחר הכרזת העצמאות, תוך התגברות המצור על ירושלים העברית, צומצמה אספקת החשמל לעיר על-ידי חברת החשמל שהייתה באותה עת בבעלות ובשליטה בריטית. מצב זה הביא להתקנת רשת חירום מיוחדת, בה טיפלה גם "יחידת החשמל" אותה הקים ארגון "ההגנה". יחידה זו נועדה לדאוג לאספקת חשמל גם למתקנים אסטרטגיים אשר נחשבו חיוניים למאמץ המלחמתי. באותה עת, הופגזה ירושלים קשות וחלק מהפגזים פגעו בכמה מהמתקנים הללו. הפגזות אלו עוררו חשד כי מרגל בקרב כוחות ההגנה מעביר מידע לבריטים אודות מיקומם של המתקנים, אותו הם העבירו לאויב. שירות הידיעות – ש"י (חייל ממנו התפתח לימים השב"כ) חשד בסרן מאיר טוביאנסקי, ששימש אותה עת כמפקד ב"הגנה", האחראי על שדה התעופה היהודי בירושלים. זאת, בשל פגישה שקיים עם המנכ"ל הבריטי של חברת החשמל, במהלך ההפוגה הראשונה במלחמה, במסגרת עיסוקו האזרחי כמהנדס בחברת החשמל הירושלמית. מעדויות העובדים שנכחו בפגישה עלה, כי השניים שוחחו על הצרכנים להם יש לספק חשמל גם במצבי חירום, והשוו בין הרשימות שכל אחד הביא עמו. ברשימותיו של טוביאנסקי הופיעו גם מתקנים שלא הופיעו ברשימות של המנכ"ל הבריטי. עקב כך, האחרון לחץ על טוביאנסקי למסור לו מידע על המתקנים הנוספים, ודרש ממנו להכין עבורו רשימה מפורטת שלהם, אותה העביר לו טוביאנסקי בהמשך. בדיעבד, הסתבר שהרשימה שהעביר טוביאנסקי לא הכילה מידע על המתקנים שהופגזו.

לסגן-אלוף איסר בארי, ראש שירות הידיעות די היה בחשדות אלו כדי להוציא פקודת מעצר כנגדו. טוביאנסקי נעצר במהלך חופשה בתל-אביב ביום 30.6.1948, והובא לבית-ג'יז (כיום אתר ליד קיבוץ הראל), שם הועמד לדין בפני טריבונל שנחזה להיות "בית דין שדה". לאחר שנאמר לו כי הרשימה שמסר הובילה להפגזת המתקנים האסטרטגיים, תפס הקצין בשערות ראשו, ומלמל בתגובה להאשמה בריגול – "מה עשיתי?". מעשים אלו נראו בעיני "השופטים" כהודאה באשמה. טוביאנסקי הורשע פה-אחד באשמת בגידה ונגזר עליו עונש מוות שבוצע מיד. היינו, באותו יום טוביאנסקי נעצר (ככל הנראה המעצר בוצע כדין) נחקר, הועמד לדין, הורשע, נדון למוות והוצא להורג. הרכב "השופטים" כלל שלושה קצינים שהיו גם אלו שחקרו את טוביאנסקיו והיו מפקודיו של  איסר בארי. למותר לציין כי "במשפט" לא נוהל פרוטוקול מסודר; טוביאנסקי לא היה מיוצג ולא ניתנה לו הזדמנות להביא עדים מטעמו, ולאחר שהורשע ונגזר דינו – לא ניתנה לו ההזדמנות להגיש ערעור על העונש או בקשה לחנינה. לא זו אף זו, עונש המיתה הוצא לפועל על ידי כיתת יורים שנבחרה מגדוד שחנה באזור עוד לפני תחילת המשפט על ידי סא"ל בארי, וגופתו נקברה קבורת חמור במקום. תחילה, לא נמסרה הודעה למשפחתו ורעייתו חיפשה אחריו במשך זמן רב. כשהתגלה המקרה, היא פנתה אל ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, על-מנת שיפעל ל"ניקוי" שמו של בעלה. בעקבות הפנייה הורה בן-גוריון לחקור את שאירע, והטיל זאת על סא"ל אהרון חוטר-ישי, לימים הפרקליט הצבאי הראשי. בסופו של דבר התברר כי טוביאנסקי היה חף מפשע, בן גוריון התנצל בפני האלמנה, ועצמותיו הועברו לקבורה בטקס צבאי מלא. בהמשך הדברים הועמד איסר בארי לדין פלילי בגין הריגה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"פ 47/49),  הורשע ונדון למאסר בן יום אחד תוך שבית המשפט הוסיף המלצה למחילת העונש. לבקשת הרמטכ"ל חנן הנשיא את בארי כך שהוא לא ריצה את עונשו כלל וכלל.

הכנס בקיבוץ הראל

לכנס בקיבוץ הראל הגעתי לאחר שנתקלתי בהזמנה שפרסמה נעמי לויציקי בדף הפייסבוק שלה. מכובדים ומלומדים רבים נשאו דברים בכנס. כולם כמובן הביעו שאט נפש מהאירוע הנורא, רובם התייחסו בצורה כזו או אחרת להדחקת האירוע מסדר היום הציבורי לאורך שנים ולעובדה כי רק בשנה האחרונה הוחלט בצה"ל לציין את העניין באורח ממוסד. אין כאן המקום להרחיב ולתאר את האינטרסים שהיו להדחיק את האירוע, ומנגד את האינטרסים העומדים מאחורי הפעולות להעלות את העניין לשיח הציבורי. דיוננו יתמקד בטענה שעברה כחוט השני לאורך הכנס והיא כי מדובר באירוע חריג, יוצא דופן, ללא תקדים – שלא נשנה מאז בישראל.

האומנם?!

"משפט השדה" שנעשה לטוביאנסקי לא היה משפט אלא משפח והוצאתו להורג הייתה למעשה רצח. מבחינה היסטורית אכן נראה האירוע כמקרה חד פעמי, ובכך לכאורה צדקו הדוברים בכנס. אולם אם בוחנים את התהליך ולא את שיטת הביצוע מגיעים למסקנה שונה לחלוטין. תהליך רציחתו של טוביאנסקי כלל קבוצה של אנשי צבא שסברו שגורם מסוים אשם במעשה חמור ונורא הפוגע בביטחון המדינה, ובשם הביטחון ולמען המדינה כהבנתם, ומתוך תחושה שהאחריות לתיקון המצב או מניעת הסכנה מוטלת אך ורק על כתפיהם, הם מבצעים מעשה ויג'ילנטי[3]. לא זו אף זו, פעולתם זוכה ללגיטימיות רבה בקרב חוגים נרחבים בציבור ובכלל זה רשויות האכיפה המגיבות למבצעים בסלחנות מופלגת.

לפיכך אם מתייחסים לתהליך האמור ניתן למצוא מקרים רבים בהם חבורה של אנשי ביטחון או יוצאי צבא סברו שגורם מסוים – יחיד או קבוצה –  ביצעו מעשה חמור הפוגע קשות בביטחון המדינה, ועליהם בלבדית מוטלת החובה לאיין כמעט בכל מחיר את הסכנה, והם מבצעים פשע ויג'ילנטי שבעיניהם ובעיני רבים אחרים נתפס כלגיטימי לחלוטין ובמידה מסוימת גם לגאלי. הדוגמאות לכך הן רבות ונביא אך שתיים מהן.

מאיר הר-ציון

נקמת הרצח של שושנה הר-ציון, אחותו של הלוחם המהולל מאיר הר-ציון ושל חברה עודד וגמייסטר (18), שבוצעה חלקה בירדן וחלקה בישראל, במדבר יהודה, דרומית מערבית לחברון, ביום 5.3.1955, הייתה לפרשה שנעשתה כמעט חלק ממורשת הקרב של מאיר הר-ציון. תחילתה של הפרשה כשלושה חודשים קודם לכן, בתאריך 23.12.1954, כשיצאה שושנה בת ה- 18 וחצי לטיול לפני גיוסה לצה"ל עם חברה עודד וגמייסטר, בנחל ערוגות שהיה אז בממלכת ירדן. בעת חנייה למנוחה הותקף הזוג על-ידי בדווים שככל הנראה רצו בעיקר לשדוד את הרובה החצי אוטומטי שהיה בידי שושנה והיה שייך לאחיה מאיר הצנחן. שושנה ועודד התגוננו באמצעות הנשק וברימונים שהיו להם עד שהוכרעו על-ידי התוקפים. החיפושים אחרי הזוג נמשכו כמה שבועות, עד שבדווים הסכימו בתאריך 15.2.1955 להראות לשלטונות את הקבר[4]. ניכרו סימני התעללות בגופות[5].

ביום 6.3.1955 התלוננה ירדן כי קבוצת חיילים חדרה לשטחה באזור חברון, מערבית לים המלח והרגה חמישה מנתיניה. אדם שישי שוחרר על-ידי החוטפים וסיפר כי המעשה נעשה כתגובה על רצח שושנה ועודד. ועדת שביתת הנשק שבדקה את הגופות מצאה שארבע מהנרצחים הומתו באמצעות מכשיר חד, כשחיטה, והחמישי בירי. בו ביום נעצרו מאיר הר ציון (21) וחבריו לנשק – יורם נהרי "ימו", זאב סלוצקי ועמירם הירשפלד. מעצרו של הר-ציון היכה בהלם את המדינה. הוא היה בעל ציון לשבח מהימים ששרת ביחידת הקומנדו האגדית ה- 101. הוא קיבל דרגת סרן מבלי שעשה קורס קצינים מהרמטכ"ל, משה דיין, שאמר עליו "החייל המזהיר ביותר בהיסטוריה היהודית מאז בר-כוכבא". התברר כי הר-ציון פרש זמנית מהצבא לאחר רצח אחותו. חבריו לרצח היו כבר אזרחים לאחר שהשתחררו מיחידת ה- 101 ומהצנחנים. ככל הנראה היו איתם שני חברים נוספים אשר הצליחו לחמוק מההליך הפלילי. הם יצאו לפעולה בליל שבת 4-5 למרץ 1955, ופנו למאהל בדווי שם תפסו ארבעה ערבים והובילו אותם לואדי סמוך בכדי להרגם. בדרך נתקלו במאהל נוסף וניסו לפרוץ לתוכו. משם שניים ברחו – אחד נורה ונהרג והאחר הצליח להימלט. בדווי זקן שהיה במקום נלקח על ידם ושוחרר על-מנת שיספר למה נחטפו ונרצחו החמישה. מעבר לגבול בשטח ישראל חיכו להם חברים נוספים מגדוד הצנחנים 890 – גם בכדי לסייע במידת הצורך[6]. ספק עם הנרצחים אכן היו קשורים לרצח של שושנה ועודד. סביר להניח כי אף לא אחד מחבורתו של הר-ציון שלט בשפה הערבית במידה המתאימה לתחקור מעמיק. גם הזמן שעמד לרשות המבצעים בשטח לא אפשר חקירה יסודית. ייתכן וכל חטאם היה שהם אולי היו בני השבט אליו גם השתייכו רוצחי שושנה ועודד.

הר-ציון ושלושת חבריו נעצרו לשמונה ימים לצורך חקירה. בעקבות המעצר הורחק הר-ציון מהצבא לחצי שנה. תיק החקירה שנפתח בגין קשירת קשר לבצע פשע נסגר מחוסר הוכחות. גם אם ניקח בחשבון את אמצעי החקירה של אותם הימים, לא יהיה זה מופרך לטעון כי הרשויות בישראל לא יצאו מגדרן על מנת להגיע לחקר האמת.

טבח כפר קאסם

טבח כפר קאסם התרחש ביום 29.10.1956, הוא היום הראשון למבצע קדש. ישנה מחלוקת לגבי מספר הנרצחים והפצועים. מניין אלו שנורו עם הגעתם לכפר הוא 43 נרצחים ועוד 13 פצועים. תושבי הכפר מוסיפים למספר זה עוד ארבעה אנשים שנורו לאחר הטבח בתוך הכפר[7]. בין הנרצחים היו שישה ילדים מתחת לגיל 14, ו- 13 נשים.

סיפור האירוע יובא כאן בתמצית. כפר קאסם, שהיה חלק מאזור שנקרא "המשולש הקטן", ומרבית האוכלוסייה הערבית במדינה באותן שנים היו נתונות לממשל צבאי. עם תחילת "מבצע קדש", הוחלט בצבא להטיל עוצר על המשולש הקטן. מפקד החטיבה, אלוף-משנה יששכר שדמי[8] החליט על דעת עצמו להקדים את שעת תחילת העוצר מ- 21:00 ל- 17:00, אך הודעה על כך נמסרה למוכתרים רק בסביבות 16:30. מפקד גדוד משמר -גבול, רב-סרן שמואל מלינקי, שהיה תחת פיקודו של שדמי, שאל אותו כיצד לנהוג במפרי העוצר. מלינקי טען כי שדמי השיבו בביטוי בערבית "אללה ירחמו" שמשמעותו בהקשר דנן "הם מתים". שדמי הכחיש שכך השיבו וגרסתו התקבלה על-ידי השופטים. אין מחלוקת כי בקבוצת הפקודות שקיים מלינקי למפקדי הפלוגות והמחלקות, הוא הורה במפורש "לירות ולהרוג ללא סנטימנטים" בכל מפר עוצר. למרות הוראותיו הברורות של מלינקי, להוציא מפקד אחד כל המפקדים הפעילו שיקול דעת ולא ביצעו את הפקודה הנוראה[9].

כאמור, התושבים שעבדו מחוץ לכפר לא ידעו על הקדמת העוצר והם חזרו לכפר לאחר השעה 17:00 כשהעוצר כבר החל. שבעה לוחמים מהמחלקה בפיקודו של סגן גבריאל דהן שנפרסה בסמוך לכניסה הראשית לכפר, כולל הוא עצמו, ירו בכל קבוצה של תושבים שהגיעה לכפר. הגופות של כל קבוצה הונחו בצד הדרך על מנת למנוע מהקבוצה הבאה את המראה. מספר הנשים הגדול יחסית נבע מן העובדה שמרביתן עסקו במסיק זיתים והן חזרו הביתה במשאית אחת.

כל האחראים לטבח הועמדו לדין בגין רצח בבית דין צבאי. טענת ההגנה שהועלתה על-ידי לוחמי המחלקה כי הם מלאו פקודה בזמן חירום נדחתה הן על-ידי הערכאה הדיונית והן על-ידי ערכאת הערעור. השופט בנימין הלוי שישב בראש מוטב בית הדין קבע כי מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה ועל כן אין לקיימה. בסופם של ההליכים המשפטיים נקבע אשמתם ועונשם כדלקמן: מפקד החטיבה, אלוף-משנה יששכר שדמי, שזוכה מאשמת הרצח הורשע בגין חריגה מסמכות בגלל שהקדים את שעת העוצר על דעת עצמו, ונדון לקנס כספי בסך 10 פרוטות. שדמי נשאר לשרת בצה"ל ולימים קודם לדרגת תת-אלוף. מפקד הגדוד, רב-סרן שמואל מלינקי הורשע ברצח ונדון ל- 14 שנות מאסר. בשנת 1964 שוחרר מהצבא בדרגת אלוף-משנה[10]. מפקד המחלקה, סגן גבריאל דהאן הורשע ברצח ונדון ל- 10 שנות מאסר. לימים הוא התמנה למנהל הבונדס באחת מבירות אירופה. טוראי-ראשון עופר שלום, רצח – 10 שנים. טוראי מחלוף הרוש, טוראי אברהם אליהו, רב-טוראי גבריאל עוליאל, טוראי אלברט פחימה, וטוראי ארמונד נחמני הורשעו בניסיון לרצח ונדונו לשלוש שנות מאסר. נחמני חזר לשרת במשמר הגבול עד שנת 1971.

איש מבין אלו שנדונו למאסר לא ריצה בפועל יותר משנת מאסר אחת.

הרצח של טוביאנסקי לא היה אירוע חד פעמי

התייחסות אל פרשת טוביאנסקי כאל אירוע חד פעמי נובעת ככל הנראה מראיית מיקרו של מאורעות היסטוריים וחברתיים. בראיית מאקרו של אותם מאורעות ובהבנת ההקשר של כל אחד מהם ניתן לראות את המכנה המשותף שלהם ולהסיק את המסקנה המתבקשת כי אין מדובר במקרה חריג אלא בתהליך הנובע ממציאות חברתית – תרבותית נתונה. אומנם לכל מקרה יש את הנסיבות הקונקרטיות שלו – חשוד בבגידה ובריגול, ערבים השוחטים יהודים, ומפירי עוצר במהלך מלחמה. לכל מקרה יש את שיטת הביצוע שלו – מראית עין של בית דין שדה צבאי, חוליית פטריוטים ויג'ילנטים, ולוחמים הממלאים פקודה חוקית כביכול. לכל מקרה התגובה החברתית הקונקרטית – העמדה לדין של האחראי והטלת עונש מאסר למשך יום אחד – שגם הוא בוטל בחנינה; חקירה שהעלתה חרס; ומשפט צבאי על רצח וריצוי מאסר בפועל של פחות משנה אחת. אך יחד עם זאת המכנה המשותף ברור. הטבח שביצעו מאיר הר-ציון וחבריו וטבח כפר קאסם נעשו על-ידי אנשי ביטחון, או יוצאי צבא, כתגובה לאירוע שנתפס בעיניהם כמעשה חמור הפוגע קשות במדינה ובביטחונה, ומתוך תחושה סובייקטיבית של שליחות ונאמנות לקבוצת ההתייחסות שלהם, ובעיקר מתוך הבנתם כי לא רק שזו חובתם המלאה היא לבצע את המעשה, אלא כי אין מישהו מלבדם שיבצע זאת. בעיניהם מעשי הטבח שביצעו היו לגיטימיים לחלוטין ובמידה רבה חלקם ראו בזה מעשה לגאלי. לא זו אף זו, חוגים נרחבים בציבור בכלל ובמערכת הביטחון בפרט – גם אם לא העניקו לגיטימיות מוצהרת למעשיהם – ידעו למצוא את כל הנסיבות המקלות וההצדקות להקל בעונשם או להימנע מהטלת עונש בכלל. כמו כן נמצא כי המעשים שתוארו לעיל ודומים אחרים עברו בנקודות זמן שונות ולפי העניין תהליך מכוון של הסתרה, הכחשה, השלמה והדחקה – כאשר כל המקרים האלו נעשו בדרך כלל בשם הביטחון ולמענו. לעתים, "בשם הביטחון" נוטלים לעצמם גורמים שונים דרגות חופש ערכיות ומוסריות מופקרות.

לפיכך ניתן לקבוע כי הרצח של טוביאנסקי לא היה אירוע "חד פעמי". שתי הדוגמאות שהובאו כאן – מעשי הטבח שנעשו על-ידי מאיר הר-ציון ובכפר קאסם אינם הדוגמאות היחידות. קצרה היריעה מלמנות את כולם אך נציין שהרשימה מסתיימת לפי שעה בהריגת המחבל על-ידי החייל אלאור עזריה בחברון בשנת 2016. גם פשע זה הוא מורכב למעשה מאיש כוחות הביטחון (חייל) המגיב למעשה חמור (פיגוע) והורג מחבל מנוטרל  (ויג'יליניסם), מתוך תחושה סובייקטיבית כי זה הדבר הנכון לעשות, וחובה לעשותו, ואין שם אחר שיבצע המעשה זולתו. גם התגובה החברתית למעשהו כללה אהדה ותמיכה עצומה. רשויות האכיפה הקלו בדינו במידה מופלגת ובכלל זה שחרור מוקדם ממאסרו.

יבורכו מארגני הכנס בקיבוץ הראל על כל פעולתם להביא את פרשת טוביאנסקי ולקחיה לזירה הציבורית. ככלות הכול רק הכרת אותם אירועים והפנמת לקחיהם עשויה להפחית את הישנותם בעתיד.

הערות

[1] האירוע התקיים ביוזמת ובחסות קיבוץ הראל והמועצה האזורית מטה יהודה, ברית יוצאי "ההגנה", יד לבנים, המרכז למורשת בן גוריון, מכון ז'בוטינסקי בישראל ונעמי לויצקי – בתו של עורך הדין אשר לויצקי שייצג את אלמנתו של טוביאנסקי ובהשתתפות השופט בדימוס אליקים רובינשטיין – לשעבר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, יעקב בנטוב – בנו של מאיר טוביאנסקי ועוד רבים וטובים.

[2] בהוצאת ויידנפלד וניקלסון.

[3] ויג'יליניסם נחשב בטעות כ"לקיחת החוק לידיים" אך למעשה מדובר בהפרת החוק וברמיסתו ברגל גסה.

[4] על המשמר, 8.3.1955.

[5] הוד, א' (עורך). (1998 – 1999). ספר האירועים (כרך ב). ירושלים: משטרת ישראל, אגף כוח אדם, יחידת היסטוריה. עמ' 141 – 142.

[6] זקבך, א'. (2013). פעולת הנקם של מאיר הר ציון: מציאות וזיכרון. (מ' חזן, עורך) ישראל (21), 37 – 59.

[7] יש גם המוסיפים שלושה חללים נוספים: אביו של אחד הנרצחים שמת ככל הנראה מהתקף לב בשעה שהודיעו לו על מות בנו, ושני עוברים של נשים הרות שנורו בין 43 הנרצחים בכניסה לכפר.

[8] בעת כתיבת שורות אלו התבשרנו כי הוא הלך לעולמו בגיל 96.

[9] רוזנטל, ר'. (2000). כפר קאסם – אירועים ומיתוס. תל-אביב: קו אדום – הוצאת הקיבוץ המאוחד.

[10] הפרטים האישיים לקוחים מתוך (רוזנטל, 2000, עמ' 178 – 195.)

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “פרשת מאיר טוביאנסקי – האם היא אכן אירוע חד פעמי?

  1. נכחתי בכנס המרשים התקיים בקיבוץ הראל.
    כפי שאביה של העיתונאית נעמי לויצקי, עוה"ד אשר לויצקי אמר, מדובר ברצח לכל דבר ועניין.
    ראוי להזכיר שההיסטוריון שבתאי טבת שחקר את הפרשה, מיחס לעובדה שאיש מהמעורבים בה לא באמת נתן את הדין. להיפך, רובם נשארו במערכת ואיף קודמו. לכך היו השלכות קשות בהמשך, כאשר בנימין גיבלי היה מעורב בפרשת "עסק הביש" והיה מעורב בזיוף חתימת ידו של שר הבטחון פנחס לבון על מסמך המאשר את הפעלת רשת הריגול היהודית במצרים. לטענתו של טבת, שיש בה טעם רב, ההתיחסות המקלה עם המעורבים תרמה בהמשך לכשלים חמורים בצה"ל.

    אהבתי

  2. אבי חברי,
    הריגתו של רס"ן (לאחר מותו) מאיר טוביאנסקי, אכן נעשתה מתחילתה ועד סופה כמעשה נורא ואיום. יש לקחת בחשבון כי ראשי היישוב והצבא, ניסו להקים מדינה יציבה. התקופה של אויבים, בריטים, מחתרות, וסמי ממסד עם כוחות כפופים היו ככאוס נוראי. להקים מדינה יציבה כצוק מרגבי עפר, הייתה כמעט דבר בלתי אפשרי. ביטחון המדינה היה לערך עליון ולא היה את הלוקסוס לפעול כמדינה דמוקרטית בעלת כל הגופים כמשתמע מכך. אכן מעשה נבלה נעשה, אך יש להעמידו במבחן הזמן והמרחב. המעשה שלכאורה בוצע בהתאם לחוק נעשה על ידי רשות ממסדית ולא על ידי מחשבה אישית של חייל או יוצא צבא, לדוגמה, הפרשות שציינת כולל אל אור עזריה שונות לחלוטין.
    מעשיי מאיר הר ציון וחבריו בוצעו אמנם על ידי חיילים, זה הקשר היחידי לפרשיות אחרים.
    טבח כפר קאסם בוצע על ידי אנשי משמר הגבול ערב מבצע "קדש". אכן מעשה לא אנושי בעליל. מבצעיו ביצעו פקודה שניתנה מרמת פיקוד גבוהה. פסק בית הדין הצבאי, כי הפקודה הייתה בלתי חוקית בעליל ושדגל שחור מתנוסס מעליה.
    אל לנו לשכוח כי הימים היו ימי המדינה שבדרך. למרות עוצמתנו שהוכחה במבצע, עדיין היינו מדינה עם צבא בהתגבשות.
    המידע שהעביר מאיר טוביאנסקי תרם להערכת מודיעין האויב, חזקה עלי, שזה לא היה המידע היחיד, אך ייתכן המכריע.
    אינני מקבל את מסקנותיך לגבי ההקשרים בין הפרשות שהעלתה.
    בזמני תרום המדינה היו מקרים רבים, בהם חוסלו אנשים רק על פי חשד שבגדו, ללא האשמתם בהליך כלשהו והזכות להגן על עצמם, אפילו ללא עורך דין. במקרים אלה רב הקשר בין פרשת מאיר טוביאנסקי.
    בל נשכח את תקופת ה"סזון" הנפשעת, רצח ממסדי הידוע כפרשת "אלטלנה". אירועים החרוטים לדיראון עולם בדברי ימי ישראל.

    אהבתי

להגיב על Oded Bochner לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s