המרוץ למפכלות 2018

אבי דוידוביץ (‏23.07.2018)

חלק ממבקריו של רוני אלשיך אינם פועלים לשם שמיים * חלקם מונעים פוליטית נגדו בגלל חקירות נתניהו, אחרים חשים כי נפגעו ממנו אישית בעניין קידום וסטטוס ארגוני * ככלות הכול הוא הגיע למשטרת-ישראל חף מכל מחויבויות אישיות לכאלו ואחרים * כך או כך ממתנגדים כאלו מובטחת רטוריקת-נגד עשירה ופעילה מאד * מדוע מתבקשת הארכת כהונתו לשנה רביעית?

המרוץ למפכלות היא מעין ריצה למרחקים ארוכים ולכאורה אינו נפסק, וטוב שכך. "מוטב להיאבק בסוסים אבירים כאשר הבעיה היא איך לבלום אותם, מאשר לדחוק ולהאיץ שוורים המסרבים לזוז", אמר משה דיין לפני עשרות שנים. השאיפה של קצינים בכירים לאייש באחד מן הימים את כס המפכ"ל היא ברוכה ורצויה, כל עוד נעשית בגבולות האתיקה המקצועית. בחודשים האחרונים דומה כי הרצים רואים את האצטדיון בו מוצב קו הסיום למרוץ הנוכחי. רחש בחש מבעבע מעל השטח ומתחתיו סביב השאלה אם תוארך כהונתו של המפכ"ל ה-18 רוני אלשיך בשנת רביעית, או שימונה במקומו המפכ"ל ה-19. אפשר ואת יריית הפתיחה למרוץ הנוכחי הוציא המפכ"ל אלשיך בעצמו, במאי ש"ז, עת אמר בכנס פומבי כי ישקול בחיוב להישאר שנה נוספת בתפקיד. אינדיקציות נוספות להתחממות המרוץ ניתן לראות בידיעה שהתפרסמה ב- 2.7.18 לפיה: "בכיר במשטרה לערוץ 7: הדוברת והמפכ"ל סוגרים לנו את הפה". במרוץ למפכלות ישנם השואפים לבכורה וישנם החותרים לשפר עמדה.

המפכ"ל רוני אלשיך (התצלום מאתר משטרת-ישראל)

בנצי סאו – ההחמצה הגדולה

רוני אלשיך התמנה לתפקיד בדצמבר 2015 לאחר תקופה די מטלטלת בצמרת המשטרה. קודמו לכהונה יוחנן דנינו סיים קדנציה שכללה הארכה לשנה רביעית והארכה נוספת של חודשיים בגלל הבחירות לכנסת ה-20. לממשלה החדשה נדרש זמן למינוי המפכ"ל וניצב בנצי סאו מונה כממלא מקום המפכ"ל למשך כחצי שנה עד שאלשיך נכנס לתפקיד. לכאורה הכרוניקה נראית פשוטה אך מאחוריה השתררה במהלך השנים 2014-2015 בוקה ומבולקה בפיקוד הבכיר של הארגון. שורה של ניצבים, ביניהם סגן המפכ"ל, נאלצו לסיים את תפקידם באחת בגלל הסתבכויות פליליות ומנהליות שונות ומשונות – חלקם אף פוטר על אתר. הרעיון למנות למפכ"ל אישיות שלא שרתה קודם במשטרה הלך ותפס תאוצה. ככל הנראה ההזדמנות האחרונה שניתנה לבכירי הארגון שהמפכ"ל הבא יבוא משורותיו הייתה בנצי סאו. הוא מילא את התפקיד בהצלחה רבה בתקופה לא פשוטה ובעיקרה התפרצות טרור הסכינאות באוקטובר 2015, אך בו בעת הוא נאלץ להתמודד גם עם סכינאות מבית. מילוי מקום יכול לשמש כמבחן האולטימטיבי לכשירותו של המועמד לכהן בתפקיד. כל האחריות רובצת לפתחו אבל בפועל לא כל הסמכויות נתונות בידיו והסטאטוס הנגזר מהתפקיד אינו בחזקתו. קשה עוד כמה וכמה למלא את התפקיד כאשר שניים מאלו שאמורים להיות פקודיך – יורם הלוי וזוהר דביר – מתמודדים מולך על המינוי הנכסף, ולכאורה חותרים תחתיך. הצלחתו של סאו לשמש כממלא מקום המפכ"ל מתחדדת גם לנוכח אותה תחרות פנימית – אם לא לומר יריבות. באותם ימים הוא כמובן לבש את המדים הכחולים ונעל נעליים חצאיות. ייתכן ואם היה לובש את מדיו הקודמים "הירוקים", מתקופת שרותו רבת השנים במשמר-הגבול, היה נועל נעליים גבוהות המגינות יותר מפני הכשות נחשים – כפי שהעיד משה "בוגי" יעלון כשסיים את כהונתו כרמטכ"ל.

חלק מניצבים אז לא הבין כנראה את גודל השעה. לאותם שניים אצה הדרך במיוחד. במקום לנהוג כפי שגדי אייזנקוט נהג כשהוצע לו תפקיד הרמטכ"ל והפנה את המציעים לבני גנץ, הם המשיכו להתמודד מול סאו. הסוף יודע. בהתנהגות מופתית קיבל בנצי סאו את אלשיך לחפיפה סדורה ופשט את מדיו. אפשר לומר כי דביר והלוי נושאים באחריות להכנסתו של אלשיך לעבודה בקומה החמישית במטה-הארצי. לממשלה לא הייתה ברירה אלא למנות מפכ"ל מבחוץ. בתנאים שנוצרו כל ממשלה בישראל לא הייתה ממנה למפכ"ל אף לא קצין אחד מתוך הארגון.

רוני אלשיך – הפתעה לטובה

ככלל, מינוי מפכ"ל מבחוץ הוא מינוי רע ואין כאן המקום להכביר במלים ולהסביר מדוע הוא מינוי לא טוב. רוני אלשיך לא הגיע למשטרה כגואל או כמושיע אלא אך ורק בעטיין של הנסיבות. המשטרה עבדה היטב לפניו ותפעל היטב אחריו, אבל הוא היה הפתעה לטובה. רשימת הליקויים בהתנהלותו, שרובם ככולם נגרמו בגלל חוסר ניסיונו, אינה עניין של מה בכך. מן הסתם ישנם ששילמו את שכר הלימוד בגינם. הליקוי החריף ביותר הנזקף לחובתו הוא החלטותיו בכל הנוגע לניצב רוני ריטמן – מתחילת הפרשה בזימונו לחקירה במח"ש ואילך. כבר אז טענתי כי היה צריך להעבירו מתפקידו כראש להב 433 (למשל לראש אגף התנועה) ועם שקיעת האבק מעל הפרשה היה אפשר להחזירו לתפקידי ניצב משמעותיים לא פחות. לעומת זאת רשימת הישגיו של המפכ"ל אינה קצרה, גם אם לחלקם הזמן גרמם – כמו התפתחויות טכנולוגיות – או תוצאה של אבולוציה ארגונית נורמלית לה שותפים רבים אחרים בארגון. מכל מקום הם נעשו במשמרת שלו ושלילת אחריותו להתרחשותם אינה אלא רעות רוח. ההישג העיקרי שלו אינו חומרי. לא ניתן לכמתו במשאבים כמו תקציב ותקנים או במדדים סטטיסטיים של שינויים בכמויות התיקים הפלילים וכיוצא באלה. הוא הישג ערכי ומוסרי שאין לו שיעור. המפכ"ל אלשיך נקלע להתמודדות חסרת תקדים עם מסע של דה-לגיטימציה לרשות חוקרת שיצאה מראש ממשלתנו וחילחל גם לעושי דבריו ברשות המחוקקת. אף לא מפכ"ל אחד נקלע לעוצמות כאלו של הכפשות ולחקיקה מגמתית ולעומתית כפי שחווה אלשיך. אל מול כל אלו הוא עמד כחומה בצורה, כצוק איתן וכמוכיח בשער, תוך כדי שהוא חוטף אישית אש וגופרית מזה שעתידו בשירות הציבורי תלוי בו במידה רבה. המבחן האמיתי והיסודי של מפכ"ל אינו רק בהשגת משאבים חומריים או בהצלחה במדדים סטטיסטיים, אלא בעמידה על ערכים ועל שלטון החוק. המפכ"ל אלשיך עמד במבחן הזה בהצטיינות יתרה.

ככל הנראה, לראשונה בתולדות המדינה יימנע מראש הממשלה מלהשתתף בהחלטה על הארכת כהונתו לשנה רביעית של המפכ"ל, או על מינוי מפכ"ל אחר. האחריות רובה ככולה תיפול על כתפיו של השר לביטחון הפנים ומוטב יעשה אם יאריך את כהונתו של המפכ"ל בשנה נוספת. לנוכח האתגרים העומדים לפתחו של מפכ"ל המשטרה אינני רואה עדיין ניצב מכהן המספיק בשל וראוי לכהונה. במידה רבה ניתן לומר מבחינה זו כי הארגון נמצא באותה סיטואציה בה היה ערב מינויו של רוני אלשיך.

טועה הסובר כי כל ניצב הרוצה בכך מתאים למפכלות. ראיתי כאלו הגורסים כי "מי שהועלה לדרגת ניצב, שומה עליו שיתאים להיות מפכ"ל, שאם לא כך איך קיבל ניצב?!". אם זהו ההיגיון בקידום לדרגת ניצב הרי הוא נכון גם לקידום לדרגת תת-ניצב, היינו כי שומה על כל תנ"ץ להתאים לניצב – וכך הלאה בפירמידת הדרגות – מי שקיבל רב-פקד מתאים לסגן-ניצב ומכאן הגזירה השווה כי מי שסיים קורס קצינים מתאים להיות מפכ"ל. לא זו אף זו, עם כל הניצבים מתאימים למפכלות – ניתן להטיל הגרלה ביניהם מי יזכה בפיס וחסל סדר התמודדות ויריבות. פתק ההגרלה יחליף את הסכין הוירטואלית.

סביב שולחן סגל הפיקוד הכללי (ספ"כ) יושבים בדרך כלל קצינים מעולים ומנוסים, מפקדים אמיצים ומסורים שכל אחד מהם הוא בעל זכויות רבות והישגים נכבדים. בכל נקודת זמן רק מקצתם אכן בשלים וראויים לעבור מחדר ישיבות הספ"כ דרך הדלת הצדדית ולהתיישב מאחורי שולחן המפכ"ל. אין בעובדה זו בכדי לפגוע באף לא אחד מהם. ככלות הכול מפכ"ל אינו "עוד ניצב", או רק ניצב אחד "שמגיע לו". מפכ"ל זו קטגוריה נוספת של בכירות – גם אם היו כאלו שמונו לתפקיד ולא ניחנו בתכונות אלו.

שמותיהם של הניצבים זוהר דביר ויורם הלוי עולים שוב ושוב כמועמדים למפכלות. שניהם קצינים שמילאו בהצלחה יתרה תפקידי ליבה שרק מעטים יכולים למלאם. יורם הלוי בהתנהלותו כראש להב 433 אל מול הממונה עליו ראש אח"מ סגלוביץ בשנת 2009, בהתנהגותו כלפי בנצי סאו, בפרשת המגנומטרים ביולי 2017, ולאור הידיעות שהתפרסמו במאי 2018 והוכחשו על המגעים שקיים עם ראש ממשלתנו – עדיין לא הוכיח כי מהבחינה הערכית הוא ראוי למפכלות, ונטל ההוכחה עליו. לזוהר דביר (53) שכאמור גם הוא גיבור חייל, לא תזיק שנה נוספת להתחמם על הקווים.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “המרוץ למפכלות 2018

  1. דברים מעניינים.
    אלא שדומה שהכותב הנכבד קצת מעגל פינות ומציג תמונת מצב וורודה, הרבה יותר מהמציאות באשר למשטרת ישראל ולתרבות האירגונית שלה. אלשייך אולי ניסה לשנות משהו אבל דומה שהרבה נותר כשהיה.
    הנה רק מהיום ידיעה שמעוררת תמיהה לגבי הקביעות שהמצב במשטרת ישראל השתפר:
    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5316120,00.html

    אהבתי

  2. […] בנצי סאו הוא הניצב היחידי במשטרת-ישראל שמונה על-ידי הממשלה לשמש כממלא מקום המפכ"ל, כיהן בתפקיד חמישה חודשים תמימים ולבסוף לא מונה לכהונה הרמה. ככל הידוע הניצב האחר ששימש כממלא מקום התמנה אחר כך למפכ"ל והוא שאול רוזוליו שהיה מ"מ משך כחודש ימים בעקבות מותו הפתאומי של קודמו אהרון סלע. אי מינויו של סאו למפכ"ל היתה החמצה גדולה. […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s