רוצחת סדרתית כחול לבן – שרה אלקנוביץ


אבי דוידוביץ (6.8.2017)

בתוך שמונה ימים היא ירתה בתחכום רב בארבעה גברים ושתי נשים שנסעו באוטובוסים בתל-אביב וחולון * הפאניקה שהשתררה הייתה חסרת תקדים * במהלך היפנוזה הצליח אחד העדים להרכיב קלסתרון באמצעות צייר קריקטורות ידוע * ביום העשירי היא נתפסה ומעולם לא הועמדה לדין על מעשיה * זוהי שרה אלקנוביץ שהייתה אז בת 39

במאמר רצח סדרתי הגדרתי את התופעה כביצוע, או ניסיון לבצע שלוש המתות בזדון ויותר, באירועים שונים, כשבין כל אירוע מתקיימת הפוגה (תקופת צינון) של למעלה מ-24 שעות. הכללת עבירת ניסיון לרצח בהגדרה והצבתה במובן מסוים כשוות ערך לרצח היא חריגה בספרות הקרימינולוגית. הטעמים להכללתה בהגדרה פורטו בהרחבה שם. נאמר רק בקליפת אגוז כי במקרים רבים ההבדל בין הרצח ובין הניסיון לרצח הוא משתנה שאינו תלוי בתוקף, שהתכוון להמית בזדון את קורבנו, אלא תלוי ברוח שהסיטה את הקליע בכמה מילימטרים מהלב, או באמבולנס שהגיע לזירה תוך כמה רגעים והעניק טיפול מציל חיים וכיוצא באלה דברים. כפי שהוצג במאמרי, קיים מתאם גבוה בין שתי עבירות אלו (r=.909) המוכיח מעל לכל ספק ששתי הקטגוריות האלו כמעט זהות והמפריש ביניהן הוא מידת ההצלחה בלבד – שבדרך כלל שאינה תלויה כאמור ברוצח. לפיכך הדרת עבירת הניסיון לרצח מהקטגוריה הקרימינולוגית של רצח ורוצחים מחלישה את התוקף של המחקר בתחום ואף מגחכת אותו. במאמר רצח סדרתי בישראל ניתנה סקירה כוללנית על הרוצחים הסדרתיים שנתגלו בישראל, ממנה עולה כי מבין 15 הרוצחים הסדרתיים שנתגלו במדינה, פעלה בישראל על-פי הגדרתי כאמור רוצחת סדרתית אחת ושמה שרה אלקנוביץ. היא ירתה ב- 6 בני אדם, הואשמה בעבירות שאינן ניסיון לרצח אך לא הועמדה לדין בגלל אי שפיות. האם לצורך המחקר אין להכלילה בשל כך במסגרת הקטגוריה של הרוצחים הסדרתיים? אלקנוביץ, הצטיידה באקדח ועמלה להסליקו כדבעי בתוך תיק היד שלה, הקפידה להתאמן בירי ובחרה את הנפגעים במדויק ומתוך כוונה ברורה ומוגדרת להמיתם. למזלם הטוב הכדור בעל הקליבר הקטן פגע במקום בגוף שלא המיתם. ככל הנראה הידע שרכשה בכלי נשק ומצבה הנפשי מנעו ממנה את ההפנמה כי הירי שהיא מבצעת אינו קטלני (ליבוביץ-דר, 2002).

שרה אלקנוביץ – הקלסתרון הופק באמצעות היפנוזה.

שרה אלקנוביץ הייתה בת 38 כשביצעה סדרה של 5 מעשי ירי במשך 8 ימים במהלך חודש אפריל 1976, באוטובוסים או בסמוך לתחנת אוטובוס באזור תל-אביב וחולון. במהלך הסדרה  נפצעו 6 בני אדם, מתוכם 2 נשים ותייר אחד מגרמניה המערבית. הפציעות נעו מקל ועד קשה. הירי בוצע באמצעות אקדח בעל קליבר זעיר "0.22 אותו רכשה ברישיון בינואר אותה שנה. את האקדח הסליקה בתיק שתפרה במיוחד בכדי שתוכל להפעילו מתוך התיק. היא נעצרה יומיים לאחר הירי האחרון, ביום 13.4.1976. בבית המשפט המחוזי נקבע כי את המעשים ביצעה מחמת אי שפיות ועל כן נשלחה לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. ערעור המדינה נגד החלטה זו לא התקבל ע"י בית המשפט העליון שפסק כי "… בזמן ביצוע העבירות המיוחסות לא ידעה המשיבה להבדיל בין טוב לרע, אך עקב מחשבות-שווא של פסיכוזה פרנואידית פעלה מתוך דחף לאו-בר-כיבוש. ועוד קובעים הרופאים, כי במצב הנפשי הנוכחי, אין המשיבה מסוגלת לעמוד בדין, והיא זקוקה לאשפוז בבית-חולים פסיכיאטרי סגור". אחרי כשנה וחצי של אשפוז באברבנאל היא שוחררה ומאז היא חיה בודדה בקריית טבעון מקצבת הביטוח הלאומי. מיום שחרורה ולפחות עד שנת 2002, היינו במשך כ- 26 שנה –  לא נודע על אשפוזים פסיכיאטריים נוספים. השכנים מספרים על סכסוכים רבים איתה (ליבוביץ-דר, 2002). על פניו נראה כי מדובר בהחלמה מהירה ומלאה ממחלת נפש קשה – כמעט נס רפואי. היא מעולם לא נישאה ולא ילדה.

אלקנוביץ נולדה בשנת 1938 בקישינב בירת מולדובה שהייתה אז בברית-המועצות. הוריה היו בתקופת המלחמה במחנה ריכוז והיא נעשתה חולה במהלך המלחמה. אחרי המלחמה סיימה בית ספר תיכון ובית ספר לאחיות ועבדה כאחות. כשהייתה בת 23 התאהבה בבחור יהודי. הקשר ביניהם הסתיים ברע משחשדה בו שהוא רוצה לשאתה לאישה על-מנת לקבל דירה כפי שהיה מקובל אז בברית-המועצות. בעקבות המשבר הזה היא ניסתה להתאבד ואושפזה פעמיים. בשנת 1973, בהיותה בת 35 עלתה ארצה עם הוריה בעקבות אחותה שעלתה לארץ שנה קודם. היא לא רצתה לחיות בקרבת הוריה והתגוררה בקיבוץ חולדה שם למדה עברית. אחר-כך עברה לחולון – שם התגוררה עד מעצרה – ולאורך תקופה עבדה כאחות בקופת חולים.

כרוניקה של מסע לרצח סדרתי

תוכניתה לצאת למסע הרג יצאה אל הפועל בינואר 1976 – ארבעה חודשים לפני התקיפה הראשונה – כאשר רכשה ברישיון את האקדח ו- 1,000 כדורים, התאמנה בירי והכינה את התיק להסלקת הנשק ולתפעלו מתוכו.

ביום ראשון, 4.4.1976, על הבוקר יצאה אלקנוביץ לדרך. היא הגיע לתחנה המרכזית בתל-אביב והסתופפה בתור לאוטובוס דן קו 4 ברחוב הגליל. עמיחי שם טוב (20) כששם את רגלו על מדרגת  האוטובוס נורה בגבו התחתון, בחוליה המותנית של עמוד השדרה – מקום שלא אפשר אז את הוצאת הקליע. במהלך השנים התפורר הקליע שהיה עשוי מעופרת ונעלם במחזור הדם. כאשר דווח למשטרה על האירוע – כי מדובר בפציעה מירי – שמדובר בפליטת כדור בתור לאוטובוס והדיווח שיצא לתקשורת היה שהנפגע נפצע קל. במשטרה חשדו, ללא כל בסיס, שהנפגע נורה על רקע קשריו עם העולם התחתון (נובל, 2007: 25-34). חשד שאפשר ומקורו בגישה סטריאוטיפית – לומברוזויאנית – עם תמהיל של האשמת הקורבן שבא כנראה ליישב דיסוננס קוגניטיבי.

למחרת, יום שני, ה-5 באפריל, נורה הצעיר משה יונגר (17) כשעמד לעלות לאוטובוס קו 93 בחולון לכיוון תל-אביב. הירי התבצע מסוג של מארב בין שיחים שהיו על המדרכה בסמוך לתחנת האוטובוס. האימונים במטווח הוכיחו את עצמם. יונגר נפגע בטחול ובמעיים, חודשיים היה מאושפז ובמשך שנים רבות סבל מהפציעה. לימים נישא אונגר לחברתו שהייתה לידו כשנפגע מהירי אך כעבור כמה שנים הם התגרשו. הירי על אונגר גם דווח לכלי התקשורת שאינו קשור לפלילים – פליטת כדור – ומצבו של הנפגע הוגדר "אינו מעורר דאגה". רק לאחר שנתפסה אלקנוביץ דווח כי רוטשו לו המעיים.

כעבור יומיים, ביום רביעי, באה התקיפה השלישית שהניבה מבחינתה של אלקנוביץ 2 נפגעים. בסמוך לשעה 08:40 ברחוב סלמה בתל-אביב, באוטובוס קו 17 שנסע לתל-אביב נורה יוסף שלום (25) לוטש מתכות, מקרית שלום בתל-אביב, שעמד בחלק האחורי של האוטובוס ונפגע מאחור. בהלה נוצרה באוטובוס, הנהג עצר וכל הנוסעים ירדו. בתוך כך חיה הנה, אם לילד בן 3 שהייתה נשואה לשוטר חשה בדם שיורד לה מהחזה. ככל הנראה חנה ישבה לידה של אלקנוביץ וכשהיא אמרה לה שיורד לה דם – אלקנוביץ צחקה. הקליע התברר בבית החולים, החטיא את הלב שלה במילימטר אחד. מי שרצה הוכחה נוספת לכך שגם אם הוגש כתב אישום על עבירה שאינה רצח, מסיבות משפטיות שונות (הנפגע שרד את ההתנקשות, הסדרי טיעון וכד') או שהעבריין לא הועמד כלל לדין, יש בכל זאת להתייחס אליו לפי העניין, מבחינת המחקר המדעי, כאל רוצח.

המתלונן יוסף שלום (עומד במרכז) משחזר הירי בקו 17. יושב משמאל גבריאל נובל שהתצלום לקוח מספרו "אזיקים בג'ינס".

ככל הנראה עד לאירוע השלישי המשטרה לא קישרה בין שני האירועים. האירוע השלישי היה נקודת המפנה בחקירה. הקליע היה זהה לקליע ממנו נפגע יונגר באירוע השני. המשטרה הבינה שהיא מתמודדת עם יורה אחד וככל הנראה מדובר ביורָה. גבריאל נובל בספרו אזיקים בג'ינס מציין שאחד הנוסעים הבחין בחשודה, למיטב הבנתי מדובר בנפגעת חיה הנה שהסכימה לסייע בהכנת קלסתרון באמצעות היפנוזה אצל ד"ר מוריס קליינהאוז כאשר הצייר שהתנדב למשימה היה הקריקטוריסט הנודע קריאל גרדוש "דוש". ככל הידוע לי היה זה אחד המקרים הבודדים והאחרונים בישראל שנעשה לעד תהליך היפנוטי מלא בכדי להפיק ממנו מידע על מעשה פשע. בדיעבד התברר כי הקלסתרון היה דומה להפליא לאלקנוביץ. מצוד חסר תקדים אחרי היורָה נפתח במחוז תל-אביב של המשטרה. השוטרים הבינו שהירי מתבצע מהתקן כלשהו וזאת בגלל שאף לא תרמיל אחד נמצא בזירות, וקול הירי כמעט ולא נשמע. ביקשו ממשרד הפנים את כל בעלי הרישיונות לאקדח זעיר ("0.22) והצליבו את כתובותיהם עם אזורי הירי ומסלולי קווי האוטובוסים בהם בוצעו. כמעט כל היחידה המרכזית עם תגבור נוסף של שוטרים יצאו למארבים באוטובוסים, לכתובות בעלי האקדחים המתאימים ועוד כהנה וכהנה. מוקד המשטרה הוצף בעשרות טלפונים של אזרחים מבוהלים שחשדו בכל מיני אנשים אותם הכירו או לא.

האירוע הרביעי בו נפגע הקורבן החמישי התרחש כבר למחרת, ביום חמישי ה- 8 באפריל בסמוך לשעה 14:00. מדלן הבדלה (25) גננת שישבה בחלק האחורי של אוטובוס קו 93 שנסע מתל-אביב לקריית שרת שבחולון, נורתה ונפגעה בכבד. הרופאים העדיפו שלא להוציא את הקליע, אולם לבסוף הם נענו ללחץ של המשטרה שביקשה לברר אם מדובר באותו אקדח ממנו נורו הנפגעים הקודמים.

האירוע החמישי והאחרון התרחש בדיוק שבוע אחרי הראשון, ביום ראשון ה- 11 באפריל בסמוך לשעה 11:00. הפעם נורה בגבו אולריכט קאמפה (18) תייר מגרמניה המערבית, בלונדיני כחול עיניים, שחקן כדורעף שטייל בשוק הכרמל בתל-אביב עם חבריו.

המעצר

יומיים אחרי האירוע החמישי, ביום שלישי ה- 13 באפריל, התקשר למשטרה יהושע כרמי, מנהל בית ספר בחולון, וסיפר כי בעת שהתאמן בירי במטווח, ראה אישה מתאמנת בירי ומתנהגת באורח מוזר ביותר. סמל-ראשון אברהם יעקובי יצא למטווח, ביקש את רשימות המתאמנים ומצא את שמה של אלקנוביץ. נסע לדירתה והופתע מהדמיון של האישה שפתחה לו את הדלת לקלסתרון שהחזיק בכיסו. הוא ביקש את האקדח והיא מסרה לו אותו מיד. בהמשך התברר כי 4 מתוך 6 הקליעים שנורו זוהו במז"פ ככאלו שנורו מאקדחה. אלקנוביץ נעצרה על אתר. גם התיק ששימש לירי נתפס. הסיוט הסתיים (ליבוביץ-דר, 2002). ראוי לציין כי ידוע לי על גרסאות אחרות לנסיבות המעצר וחקירתה. ככלות הכול להצלחה יש אבות רבים. היו שטענו כי היא לא הודתה מעולם. לעומת זאת היו שטענו כי היא הודתה וטענה בגאווה כי ביצעה את הירי לחסל חבלנים – השם הקודם למחבלים – והראיה כי היא פגעה רק בצעירים שנראו לה כערבים. כאשר הוטחה בפניה העובדה כי קאמפה הבלונדיני כחול העיניים אינו נראה כערבי – השיבה ללא היסוס שהוא היה נאצי.

נובל (2007) מדווח שאלקנוביץ נעצרה בעקבות תפנית שחלה ביום שישי, 9 באפריל, אחרי האירוע הרביעי.  לדבריו מנהל המטווח בחולון התקשר למשטרה ודיווח כי אישה ממוצא רוסי מקפידה להגיע למטווח ולירות באקדח "טו-טו" מדי יום שישי אחרי הצהריים. אבל לא היה לו את הפרטים שלה. צוות בלשים המתין לה במטווח אלא שבאותו יום היא לא הגיע להתאמן. כנראה וחשה שמילאה את מכסת אימוני הירי שלה באותו השבוע. ביום ראשון לפנות ערב הגיע צוות שטיפל ברשימות הנשים של בעלי האקדחים לביתה והיא נעצרה. תיאור התיק שהכינה מעורר עד היום השתהות. היה זה תיק אישה מעור עם רצועה לתלויה על הכתף. בתוך התיק היא תפרה רצועות גומי שהצמידו את האקדח לדופן הפנימי. מול הקנה היא חוררה חור שהוסתר בפיסת עור תואמת. כשרצתה לירות, הכניסה את ידה לתיק, הרימה את פיסת העור בחוט התפור אליה, כיוונה וירתה. חלל התיק שימש כמשתיק קול. התרמיל נפלט לתוך התיק.

לימים סיפר פרופ' מוריס קליינהאוז לליבוביץ-דר (2002) כי מאחר ורוב היריות היו באוטובוסים מחולון לתל אביב ולהיפך, הוא העריך בשעתו שהיורה  גר בחולון, ולאור העובדה כי מדובר בקליע זעיר, וכי נשים אם הן משתמשות בנשק הן משתמשות בנשק הגנתי היינו בעל קליע זעיר, הרי מדובר באישה. עוד הוסיף קליינהאוז בשנת 2002 כי מאחר וזה היה המקרה הראשון מסוגו בארץ, הניחו אז כי היורה היא עולה חדשה כנראה מברית-המועצות. מניין ברית-המועצות? כי היא משתמשת באקדח בכדי לפגוע בגורם המתסכל, הגוף הגברי. לעומתה – אישה מרקע תרבותי מזרחי הייתה משתמשת בסכין. זאת כי במשטר הקומוניסטי במזרח אירופה חונכו הנשים לשאוף להידמות לגברים, ובנשק חם הן ראו כלי גברי. הוא גם סבר שהיא גרה לבד, כי אם הייתה גרה עם משפחה, הייתה מתגלית עוד קודם. אין לי כל יכולת לאמת את הסיפור. גבריאל נובל בספרו כתב כי פרופסור קליינהאוז נתן להם פרופיל של היורה. בין היתר אמר להם שמדובר באישה מתוסכלת מבחינה מינית – וזאת כי היא יורה לקורבנות בתחת: "היא חושקת בצעירים שחומים, ומתוך תסכול שהיא לא משיגה אותם היא רוצה לפגוע באזור מיני אצלם, אבל חבל לה לפגוע בהם מקדימה. היא נמצאת בשיא הבשלות הנשית, וזה מתאים לגיל 40, אבל נשיותה אינה ממומשת כי היא רווקה". לנוכח העובדות האלו ישפוט הקורא – ולא כחכמה שלאחר מעשה – את הפרופיל שבנה פרופ' קליינהאוז.

סוף דבר

המקרה של שרה אלקנוביץ מעלים שורה של תובנות עליהן דיברתי בהרחבה במאמריי על הרצח הסדרתי. נסקור אותן לא לפי סדר חשיבותן וראשית עיוורון הקשרLinkage Blindness , המגבלה האובייקטיבית של הרשות החוקרת לקשר בין מקרים ולהבין שמדובר במבצע זהה. גם במקרה דנן היו משתנים בשיטת הביצוע שהשתנו מזירה לזירה. 2 קורבנות היו נשים. מקרה אחד אירע בשוק ולא באוטובוס או בתחנה. לא כל הנפגעים הגברים היו דומים – אחד מהם התייר הגרמני נראה שונה לחלוטין מהשאר. לא כל היריות כוונו לאזור העכוז – לפחות אחת נפגעה בחזה. תגובת המשטרה היא גם אופיינית לרציחות סדרתיות. לפני גילוי ותפיסת הרוצח מגמה של המעטה בדיווח, ואחרי התפיסה דיווח מעצים. אומנם רוב הרוצחים הסדרתיים הם גברים, ואם ישנן נשים ברציחות הן בעיקר בתפקידי צייד וסיוע. אך יש גם רוצחות סדרתיות עצמאיות – באופן היוצא מן הכלל. מרביתן רוצחות לטובת השגת רווח חומרי – שלא כפי שהיה במקרה שלפנינו. את אלקנוביץ הכללתי כרוצחת סדרתית על רקע פסיכוטי – כי כך קבעה הרשות השופטת, ואין לי את היכולת להפריך את הקביעה  הזו אם כי אני מטיל ספק בתקפותה. טיעון זה מוביל אותי לטענה המסכמת כי לאור מקרים לא מעטים שרוצחים הצליחו להוליך שולל פסיכיאטרים רבים, ולאור חוות דעת פסיכיאטריות מנוגדות המוגשות לעתים לבתי המשפט מטעם התביעה וההגנה – שומה על החוקר והתובע, אם הוא סבור כך מבחינה מקצועית – לעשות ככל יכולתו כדין, לקעקע חוות דעת פסיכיאטריות בעלות כוונה למדיקליזצייה של הפשע והפושע.

מקורות

ליבוביץ-דר, ש'. (22 אוקטובר 2002). פתאום היא ירתה. אוחזר ב- 11 ינואר 2015, מתוך "הארץ": http://www.haaretz.co.il/misc/1.834328

נובל, ג'. (2007). אזיקים בג'ינס. תל-אביב: קווים הוצאה לאור.

עיתונות עברית:

"דבר" – 5.4.1976, עמ' 6. 6.4.1976, עמ' 2. 8.4.1976 עמ' 3. 12.4.1976, עמ' 1. 14.4.1976, עמ' 1. 16.4.1976, עמ' 8. 10.5.1976, עמ' 6. 28.5.1976, עמ' 4.

פסקי דין:

ע"פ 506/76 בית המשפט העליון.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “רוצחת סדרתית כחול לבן – שרה אלקנוביץ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s