רצח אלי אזולאי מעמישב פתח-תקווה

אבי דוידוביץ (28.7.2017)

קיץ 1977, פתח תקווה – חיסול חשבונות בעולם התחתון * סחר בסמים * "כיפה אדומה" * רצח, שריפת הגופה וביתורה לעשרות חלקים * מידע מודיעיני מגיע למשטרה * חקירה מתוחכמת גם עם אמצעים טכנולוגיים * עד מדינה * משפט רצח והרשעה מהדהדת * 40 שנה ואין חדש תחת השמש – כמעט

 שכונת עמישב בפתח-תקווה נולדה בתחילת שנות ה-50 כ"מעברה" ובמהלך השנים נעשתה לשכונת מצוקה קשה. היא הייתה אחת השכונות הראשונות בארץ שזכתה להיכלל בפרויקט "שיקום השכונות", שיזם בסוף שנות ה- 70 ראש הממשלה מנחם בגין, ולא בכדי – היו בה "שיכונים"

מוזנחים לצד "אזבסטונים" מתפוררים, ובין לבין הזנחה מכמירה ועבריינות גואה. כמעט בכל קרן רחוב פעלה תחנת סמים. אמצעי לחימה לא היו חסרים שם, מרביתם הגיעו ממחנה הצבאי "סירקין" שמעבר לכביש. גם פג'ה – שכונת מצוקה נוספת לא הרחק מעמישב ומצפון לה – הייתה בעלת מאפיינים דומים לעמישב, אולי מעט מרוככים ביחס אליה. הכינוי פג'ה ניתן לה על שם כפר ערבי שהיה במקום עד 1948. לימים נקראה בשם שכונת יוספטל – אך רוב האוכלוסייה דבקה בשם פג'ה.

באחד ביוני 1977 התגייסתי למשטרה והוצבתי לתקופת חניכה בתחנת פתח-תקווה, עד לקורס הקצינים שהיה אמור להיפתח כמקובל במחוזותינו "אחרי החגים". בתוך כך צורפתי לצח"ם שמונה לחקור את הרצח של העבריין אלי אזולאי בעמישב. כטירון בחייל הסתכם תפקידי בצח"ם מן הסתם כסוג של "כוח עזר". לי, הייתה זו הזדמנות פז לצקת מים על ידיהם של חוקרים מדור הנפילים.

אלי אזולאי מרחוב צפת 20 בעמישב היה רווק בן 27 כשנרצח בליל שבת 5 באוגוסט 1977. אזולאי היה בן למשפחה ידועה ומוכרת בשכונה, בת 10 אחאים. אביו, הרב שמעון אזולאי, כבר לא היה בין החיים באותם ימים. אלי אזולאי חם המזג פנה לעבריינות. בתי סוהר לא היו זרים לו. הוא סחר בסמים באזור פתח-תקווה וניסה להתרחב בעסקיו, גם על חשבון אחרים. פיזית הוא לא היה חזק כל-כך. ייתכן וזו הסיבה שנהג להתהלך כשהרגיש מאוים עם רימון יד. "קמיקאזה" כינו אותו החברה. האיום ברימון עשה את שלו. שלושה שהיו מסוכסכים איתו חברו יחד בכדי לחסלו: ז'קי אוחנה, וירון אלרואי, ומאיר זריהן. שותף סוד נוסף היה להם והוא נסים אלון, שסיפק את הנשק. ליצחק "ז'קי" אוחנה (20) מרחוב טבריה בשכונה היה סכסוך אישי עם אזולאי. בחורה שיצא איתה בעבר יצאה לימים עם אזולאי. אוחנה לא אהב את הרעיון ובהזדמנות אחת תקף אותה. מישהו דיווח למשטרה ואוחנה היה בטוח שאזולאי הוא האיש. במהלך השנתיים בקרוב שאוחנה ישב בבית הסוהר על התקיפה הזו היה לו די זמן לחשוב על סגירת החשבון עם אזולאי. שבועות אחדים אחרי שהשתחרר מהכלא מצא אוחנה את הדרך. וירון אלרואי משכונת פג'ה הסמוכה היה מבוגר מאלי בשנתיים, נשוי לרות (20) ואב לתינוקת. אלרואי היה טיפוס אלים ללא כל עקבות. לטעמו, חדר אזולאי במכירות הסמים שלו לטריטוריה "שלו", מבלי לקבל את רשותו, מבלי לחלוק ברווחים וגרוע מכל – להתעלם מדרישתו לעזוב את השטח. בעולם הזה אלו התנאים המספקים בכדי "לבזבז" את היריב ללא התראה נוספת.

אזור ההתרחשויות. המפה מהשנים האחרונות.

מאיר זריהן (29, נשוי +2) מעמישב החזיק מעצמו קצת יותר ממה שאזולאי חשב שהוא. זריהן לא אהב את דרגות החופש שאזולאי לקח לעצמו בכל הקשור למכירות הסמים. לשותפו של זריהן לסככת האבטיחים, נסים אלון, שההכנסות ממכירות הסמים במקום עלו על אלו שהיו ממכירות האבטיחים, גם היה ריב עם אזולאי. נסים אלון (27) מפג'ה (יוספטל) נודע בכינוי "מקס השחור". מכור לסמים היה האיש. השמועות אמרו שאישה שחי איתה נאלצה לעסוק בזנות בכדי לפרנסו. בין מקס ובין אזולאי פרץ סכסוך על חצי "שק" חשיש. "שק" היה הכינוי למה שהיה ידוע יותר כ"סוליית חשיש", על שום המראה השטוח והגודל שלה. סולייה רגילה שקלה כ- 1.2 ק"ג. אזולאי חשד שמקס איתר את מקום המחבוא שלו – "הזולא" – וגנב משם את "החצי שק" שהוטמן שם. אזולאי דרש ממנו "פיצוי" ואיים עליו. דרישות כאלו אצל טיפוסים כאלו מסתיימות לעתים קרובות בשקים אחרים. לנסים אלון היה אקדח גנוב. עד מהרה התגבשה אצל השלושה ההחלטה להוציא להורג את אזולאי. במשך כמה שבועות הם תכננו את הרצח. תוכנית אחת לא יצאה אל הפועל כי אזולאי לא הגיע לפגישה שנקבעה ביניהם. תוכנית שנייה נעשתה והפעם הצטיידו באקדח שמקס נתן לזריהן לצורך החיסול. זריהן יצא עם אלרואי ל"ניסוי כלים" – מטווח  – בו הם ירו על חמור והרגו אותו.

בצהריי יום הרצח הגיע אזולאי לביתו של אלרואי ודרש ממנו להפסיק את המסחר שלו באזור שאזולאי תבע עליו מונופול. אלרואי אמר לו שהוא יחשוב על כך והזמינו לשוב לביתו בשעה שש בערב, להמשך הדיון. אזולאי הגיע בשעה היעודה אחרי שלבני משפחתו אמר שהוא הולך לבקר את חברו אלרואי. כאחד שידע שהוא לא הולך לבית כנסת לקבלת שבת, הוא הביא איתו רימון יד – מה שבטוח – בטוח. אלרואי ביקש לעכבו עד שזריהן ואוחנה יגיעו ויצא איתו למרפסת הבית לשיחת חולין, עד שהם הגיעו בסמוך לשעה שבע וחצי בערב. ברגע שהם נכנסו, הם תפסו את אזולאי שניסה להגיע לרימון שלו. אלרואי ירה לעבר באזולאי 2 יריות. האחת פגעה בלבו והשנייה בצווארו. אזולאי מת במקום. על אף הזעקות וקולות הירי איש מהשכנים לא חש לעזרה ולא הזעיק את המשטרה. אלרואי הכניס את הגופה למזוודה סגורה בחבלים, הורידה למטה וניקה את הדם כשגם אשתו רות שהייתה עדה לרצח מסייעת לו. מאוחר יותר בלילה נפגשו השלושה שוב, גנבו קטנוע "למברטה" וזריהן ואלרואי לקחו את המזוודה על הקטנוע לכיוון המקום שהכינו מראש לצורך העלמתה. בדרך היה תקר לגלגל והם נאלצו לשאת את המזוודה עד שהחבלים נקראו ואז נאלצו לסחוב הגופה כל הכתפיים בתורנות עד לחורבה, שבה השאירו מבעוד יום טוריה סכין וגרזן, 2 צמיגים ומיכל נפט. זריהן יצא להביא את אוחנה ואלרואי נשאר להדליק את הגופה שבערה כשעתיים. אלרואי ביתר אותה לשניים וכל אחד לקח חלק וחילק לחלקים קטנים יותר. הם החלו לחפור בורות בכדי להטמינם, אבל אז עלה השחר והם נאלתו להפסיק ולפזר בשטח את החלקים.

למחרת החזיר זריהן את הנשק למקס וסיפר לו על כי החיסול בוצע בהצלחה.

השמועות על היעלמותו של אזולאי החלו לעבור מפה לאוזן, הגיעו לבני משפחתו שהחלו לחפשו ובהמשך הגיעו גם למשטרה. האם המודאגת יחד עם אחד מבני המשפחה הגיעה לתחנת פתח-תקווה לדווח על היעדרותו של אזולאי. מפקד התחנה היה מרדכי ונטורה – קצין נמרץ ואמיץ, רב-פקד צעיר יחסית לעמיתיו מפקדי התחנות. הוא ומשפחתו התגוררו בבניין התחנה כפי שהיה מקובל עד אותם שנים. הוא לא רק עבד ופיקד על התחנה, הוא חי אותה. ונטורה דווח על פרטי האירוע. לא בכל יום מגיעה משפחה של עבריין ומודיעה על היעדרותו.

יומיים אחרי הרצח, ביום ראשון, היה ברור לחוקרים כי אזולאי נרצח.

החקירה

המהלך הגלוי הראשון שנעשה היה חיפוש בביתו של אלרואי, והוא נבע מן העובדה כי לשם הלך אזולאי ומאז לא נראה יותר בחיים. עובדה זו נתנה גם כיסוי טוב למניעת חשיפת מקור המידע למשטרה. ביום שלישי ה- 9 באוגוסט נערך החיפוש. נתפסו 6 אצבעות חשיש, מאזניים לשקילת סמים ועוד אמצעים לחיתוך והכנת מנות סמים. אלרואי נעצר על אתר כחשוד בסחר בסמים. הוא נחקר על קשריו עם אזולאי והרחיק עצמו מכל עניין הקשור לרצח. הוא הירבה לשתוק בחקירותיו. ביום חמישי הובא לבית משפט שהאריך את מעצרו ב- 8 ימים[1]. הימים ימי פגרת בתי המשפט המתנהלים בתורנות – עובדה הגורמת לחוקרים לא רק להתרוצץ לבתי משפט מחדרה ועד אשדוד, בכלי-רכב בלי מזגנים, אלא לפגוש שופט אחר כמעט בכל דיון.

המידע על הרצח מקבל חיזוקים נוספים ובמטה מרחב המרכז[2] מחליטים להקים צוות חקירה מיוחד – צח"ם – בראשות מפקח אריה שגיא, קצין המודיעין של התחנה. לסגנו מונה רס"ר שלום טוויק. חוקר נוסף שצורף לצח"ם היה רס"ל עובדיה מרימו. שניהם היו חוקרים מהמעלה הראשונה שגם היום, בפרספקטיבה של 40 שנה, ולאחר שעסקתי לא מעט במקצוע אני רק יכול להוקיר את ההזדמנות שנפלה בחלקי לעבוד איתם וללמוד מהם. טוויק היה חוקר עם עצבים של ברזל וסבלנות של פיל. הוא היה מסוגל לשבת שעות על שעות ולתשאל נחקר – גם את האלימים והמופרעים שבהם, בלי לאבד את השלווה או את הריכוז. מרימו היה חוקר אנרגטי, ערום כשועל ופיקח כמו שד. מרבה לחייך, לטבל את דבריו באימרות מצחיקות ולהתחבב על כולם; גם על הקשוחים שבעבריינים – וכך היה מצליח לדובב נחקרים רבים, להתגבר על קונפליקטים מורכבים ולהגיע להישגים מקצועיים מרשימים. מטעם מטה המרחב מי שמלווה את הצח"ם הוא קצין החקירות, התביעות והתפקידים המיוחדים – קחת"ם[3] – סגן-ניצב שמעון סביר, שהיה קצין מדור הנפילים בעל שם ידוע.

חברי הצח"ם בפגישה חגיגית אצל מפקד המרחב נצ"ם אנוש גבעתי (במרכז). מימין לשמאל: משה והבה – קצין מז"פ מרחבי [אחראי גם על המעקב הטכני (מ"ט)], החוקר סלח, הרכזת תמי, המחבר, הכתב, תבורי – בלש, עובדיה מרימו, שלום טוויק, אריה שגיא – ר' הצח"ם וסנ"ץ שמעון סביר.
ביום חמישי 11/8 נעצר מאיר זריהן ולמחרת הוארך מעצרו ב- 15 יום כשהוא מוגדר על-ידי החוקר "כראש כנופית הסמים המעורבת בסכסוך על מיקומן של תחנות הסמים באזור". בית המשפט השלום בכפר-סבא התרשם מהמידע המפורט שהגיע ממקור בעל נגישות גבוהה מאד לחשודים. גם זריהן מכחיש כל קשר להיעלמותו של אזולאי. בניגוד לאלרואי הוא מדבר יותר עם החוקרים. את חלקם הוא מכיר מגיל צעיר מאד. כעת, כששני החשודים המרכזיים נמצאים במעצר – בהפרדה – מתחילה מלחמת המוחות במטרה להגיע לפריצת הדרך. הצח"ם מחפש את החשוד השלישי – אוחנה – שנעלם מהאזור. מאמץ מודיעיני ממוקד מניב מידע היכן הוא מסתתר –  במושב תירוש שליד בית שמש. ביום ראשון 14/8 קולטים אותו אנשי הבילוש שיצאו לעצרו, הוא מנסה לברוח ולבסוף נעצר במרדף מלווה ביריות. כשאומרים לו במה הוא חשוד, הוא לא מבין על מה הם מדברים. ביום שלישי מעצרו מוארך ב- 11 יום. באותו יום תקבל החקירה את התפנית שכולם ציפו לה.

טוויק תישאל את זריהן. הוא דיבר אליו בגובה העיניים וידע לרכוש את אמונו. הוא פנה להיגיון של העבריין האכזר הזה וגם אל הרגש שלו – ככל שהיה לו. לצורך כך הוא אפילו ביקש להביא את אמו של אזולאי שתתחנן בפניו שייתן לה לפחות קבר שתוכל לבכות על בנה האהוב. טוויק העריך שאם האישה האומללה לא תצליח לפתוח את סגור לבו של הנבל, הוא לפחות ישתכנע שאכן המשטרה יודעת הרבה ובכלל זה שאזולאי אינו בין החיים. לקראת סוף היום אזולאי התכנס בעצמו יותר ויותר ולבסוף נשבר. הוא יהיה עד מדינה. מבחנו הראשון היה הצבעה על מקום שריפת הגופה וביתורה. בלילה שבין יום שלישי לרביעי הוא נלקח לזירה והחוקרים הצליחו למצוא כמה חלקים שנראו להן כשרידי עצמות וממצאים נוספים. למחרת ביום רביעי, באור יום, נמשכו הסריקות בזירה גם באמצעות כלב גישוש וגשש. חלקים רבים ומוצגים נוספים נמצאו. הזיהוי של העצמות נעשה במכון לרפואה משפטית בראשות ד"ר בצלאל בלוך, שגם יצא לזירה בעצמו להתרשם ולנסות למצוא חלקים נוספים. הזיהוי היה כמובן נסיבתי אבל בדרגה גבוהה מאד של דיוק. כשקיבלה המשפחה של אזולאי את ההודעה על כי בנם נרצח ומה נעשה עם גופתו, היה שברם קשה מנשוא. עצמותיו הובאו לקבורה ליד קבר אביו בירושלים כעבור כ- 10 ימים.

ביום חמישי 18/8 נעצר אחרון המעורבים – נסים אלון הלא הוא מקס השחור. הוא לא היה מעורב ברצח בפועל ולא בניסיון להעלים את הגופה. חלקו היה בכך שסיפק את האקדח ביודעין לביצוע הרצח וקיבל אותו בחזרה לאחר מכן. רק כשהבין שאם יסגיר את האקדח לא יוגש נגדו כתב אישום בגין הרצח, הוא נאות להוביל את החוקרים למעביר מים בקצה השכונה שלו – פג'ה – לא הרחק מביתו, שם הטמין חבילה קטנה ובה האקדח. אלרואי ואוחנה ממשיכים להכחיש וכמעט ולא מדברים בחקירה. הם עדיין לא יודעים שזריהן "פתח עליהם". החוקרים מנסים להוציא מהם הודאה מבלי לחשוף זאת בפניהם. לכן נעצרת אשתו של אלרואי – רות (20) שהייתה עדה לרצח ושותפה להעלמת הראיות. המעצר של אשתו אינו משפיע עליו. החוקרים יצליחו להוציא ממנה הודעה המאשרת את עיקרי המעשה והיא לא תעמוד לדין על חלקה. בין לבין נמצא גם הקטנוע ששימש להעברת הגופה.

במאמץ אחרון לפני חשיפתו של זריהן נעשה תרגיל חקירתי לאוחנה ולאלרואי. השניים נלקחו במיניבוס עצורים[4] לבדיקה כביכול במכון לרפואה משפטית. הם הושבו כבולים הרחק אחד מהשני וכאשר הגיעו לחצר האחורית של המכון – מקום מוצל ושקט – עשו עצמם השוטרים המלווים כאילו הם נכנסים למכון להודיע על הגעתם. הסיטואציה שהם נלקחים לבדיקה במכון הטרידה אותם מאד. בעוד הם "ממתינים" לבדיקה, המתעכבת מסיבות שונות ומשונות, ניהלו השניים שיחה קולחת בה הם בין היתר מנסים להבין אלו שרידים של הגופה עלולים להימצא אצלם. השיחה הייתה מרתקת וזכורה לי במיוחד – משהוטל עלי לתמלל אותה.

סוף דבר

מכתב הערכה מהממ"ר לחברי הצח"ם

התיק נוהל בפרקליטות מרכז על-ידי עדנה ארבל. המשפט התנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בפני הרכב שופטים בראשות חנה אבנור והשופטים יוסף חג-יחיא וישראל גלעדי. מצד הנאשמים התייצבו עורכי הדין צבי לידסקי – שנחשב אז כפרקליט צמרת, עו"ד אברהם אורן שהיה דמות ידועה מאד בפתח-תקווה[5] ועו"ד א. לוצקי. עד המדינה העיד יומיים ב- 12 וב- 13 באוקטובר, וב- 29/10 שוגר עם משפחתו לחו"ל. קו ההגנה העיקרי היה כי אזולאי הגיע לדירה של אלרואי עם רימון במטרה לחסלם ואילו הם פעלו אך מתוך הגנה עצמית. עורכי הדין ניסו לקעקע את עדותו של זריהן בין היתר בטענה כי מדובר במי שיזם את הרצח והיה הפעיל בתכנון ובביצוע. המשפט הסתיים במרץ 1978. אלרואי ואוחנה הורשעו ונדונו למאסר עולם. מקס השחור שהואשם רק בעבירה של החזקת נשק ללא רישיון, נדון ל- 4 וחצי שנות מאסר.

מפי השמועה נודע כי מקס אלון נורה ומת בספטמבר 2000. לפי שמועה אחרת, קלושה עוד יותר, מאיר זריהן חזר לארץ כעבור מספר שנים וחוסל ככל הנראה בנסיבות שאינן קשורות לרצח של אלי אזולאי. על וירון אלרואי דווח בעיתונות כי בפברואר 1979 הוא הסתבך בבית הסוהר בהריגת אסיר אחר בשם רחמים סנקר. הוגש נגדו כתב אישום בגין הריגה אך לא ידוע כיצד הסתיים המשפט. בהמשך התברר כי הנשיא קצב את עונשו ל-21 שנה. ועדת השחרורים החליטה להפחית שליש ממאסרו, והוא השתחרר לאחר תקופת מאסר של 14 שנה בשנת 1991. כך ריצה רוצח אכזר אך 14 שנה על רצח מזעזע. בשנת 1996, בהיותו "אסיר ברישיון" (שליש) הוא ביצע סדרה של מעשים מגונים בילדה בת 8 ונדון ל-6 שנות מאסר, מתוכם 5 בפועל. ככל הנראה תקופת מאסר זו לא התווספה לתקופת המאסר שהיה עליו להשלים מהשחרור המוקדם על הרצח, והוא ככל הידוע השתחרר מהכלא בשנת 2001, לאחר ריצוי של 5 שנות מאסר בלבד. אם ועדת השחרורים לא הייתה מתערבת ברגל גסה בעונש שהוטל עליו בגין הרצח של אלי אזולאי ומשחררת את הנבל, הייתה נחסכת מאותה ילדה אומללה התעללות נוראה.

הערות

40 שנה חלפו – ונראה כאילו החקירה התנהלה ממש אתמול-שלשום.

[1] אצבע חשיש שקלה 3-5 גרם. כמות זו נחשבה לכמות מסחרית וביחד עם המאזניים והציוד האחר שנתפס שם ניתן היה אז להגיש כתב אישום בגין סחר בסמים. הסמכות של המשטרה להחזיק עצורים ללא צו הייתה עד 48 שעות ולא 24 כפי שהיא היום.

[2] המשטרה הייתה מאורגנת ב- 3 מחוזות. תחנת פתח-תקווה הייתה כפופה למרחב מרכז שהיה במסגרת המחוז הדרומי. מושבו של מטה מרחב מרכז היה ברמלה והיו כפופות אליו 7 התחנות הבאות: אשדוד, רחובות, בית-שמש, ראשון לציון, רמלה, לוד, ופתח-תקווה. הממ"ז היה אריה איבצן והממ"ר היה אנוש גבעתי.

[3] לימים שונה השם של התפקיד לקצין אח"ק.

[4] היו אלו מיניבוסים של פיג'ו ששימשו את המשטרה גם כניידות -למרות גודלם ומסורבלותם. לימים חלקם נמכרו באזרחות ומקצתם נעשו "אוטו גלידה".

[5] עו"ד אורן נרצח בשנת 1995 על-ידי לקוחו.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “ רצח אלי אזולאי מעמישב פתח-תקווה

  1. נראה לי שנפלה טעות במשפט "אלי אזולאי מרחוב צפת 20 בעמישב היה רווק בן 27 כשנרצח בליל שבת 5 באוגוסט 1978.", שכן כל העלילה מתנהלת ב- 1977, כך שלא יתכן שהרצח היה ב- 1978.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s