רצח המוני

אבי דוידוביץ (3.7.2017)

הקדמה

רצח המוני הוא סוג של רצח רבים. בחרתי להשתמש בשם רצח רבים לתופעה הנקראת בלועזית Multiple Victims Murder (אדלשטיין, 1999) או על-ידי מלומדים אחרים בשם Multiple Victims Homicides (כמו – Douglas, Burgess, Burgess, & Ressler, 2006: 437) וזאת למרות שבעברית הולך ומשתרש המושג רצח מרובה קורבנות (אדלשטיין, 1999). ראשית, אני נמנע בדרך כלל מלהשתמש במושג קורבן בכל הנוגע לקרימינולוגיה בכלל ולויקטימולוגיה בפרט, אלא אני מעדיף את המושג "נפגע עבירה". לטעמי המושג קורבן טומן בחובו יסוד פטאלי, גורלי. כאילו גזירת שמים נגזרה, או איתרע מזלו של אדם והוא נעשה קורבן למעשה פלילי – ולא היא. בני אדם נפגעים מעבירות לא בגלל גורל מר ולא בגלל כוונה אלוהית נסתרת. הם נפגעים מהן כתוצאה מהתנהגות הנעשית בדרך כלל במזיד, על ידי עבריין. לכן גם השימוש במושג "מרובה קורבנות" מעלה הֶקְשר מעט פאסיבי. כאילו רוצח רָצַח ובמקרה נפגעו מספר בני-אדם. המושג "רצח רבים" מיטיב לטעמי לבטא את כוונת הרצח. רוצח רבים התכוון בדרך כלל לקטול את כל מי שנפגע, או שהוא לקח בחשבון את התוצאות האפשריות של מעשיו. רצח רבים נבדל מרצח רגיל לא רק במובן הכמותי של מניין הנפגעים, אלא גם במניע ובכוונה של הרוצח, ובמאפיינים נוספים המבדילים בין פשיעה ייחודית זו ובין המתות פליליות אחרות. ככלל, נחלק רצח רבים ל-2 קטגוריות עיקריות – רצח המוני ורצח סדרתי.

רצח רבים מהו?

בספרות ניתן למצוא הגדרות רבות לרצח רבים, חלקן סותרות זו את זו. אינני רוצה להישאב לפולמוסים שאין בהם תוחלת ולכן הדיון כאן בהגדרת רצח רבים יהיה קצר וממוקד. (DeLisi & Scherer, 2006: 367) הגדירו עבריינים שביצעו המתות רבות, היינו (Multiple Homicide Offenders), כנאשמים שרצחו יותר מאדם אחד במסגרת מסכת פלילית אחת[1]. על אף הבהרתם מהי מסכת פלילית[2], נותרה הגדרתם חלולה. ראשית, היא מתייחסת לנאשמים – ולפיכך נשאלה השאלה אם במקרה בו הרוצח לא הוגדר כנאשם, היינו לא הועמד לדין, בין אם בגלל שמת ובין אם מסיבה אחרת, האם הוא גם ייחשב כרוצח רבים לפי הגדרה זו? שאלה נוספת המתעוררת מן ההגדרה הנ"ל היא למה הכוונה ברצח של יותר מאדם אחד? האם שני נרצחים הם בגדר רצח רבים, או שלושה, או שמא יותר? ועניין מהותי נוסף הטעון בירור לא רק בקשר להגדרה זו, אלא גם לרבות אחרות – האם ניסיון לרצח ייחשב גם במניין מעשי הרצח? לפיכך מצאתי לנכון ליתן הגדרה הממצה את הייחודיות של התופעה בה אנו עוסקים כהאי לישנא: רצח רבים הוא המתה בזדון ובכלל זה ניסיון להמתה בזדון, של שלושה בני אדם ויותר, על-ידי אדם אחד או יותר שחברו לשם כך. אסביר את ההגדרה על פי מרכיביה:

המתה בזדון – נמנעתי מלהשתמש במושג רצח לא רק בכדי להימנע מטאוטולוגיה אלא בעיקר על-מנת שההגדרה תמצה את התופעה. למושג רצח יש גם הגדרה משפטית שהיא צרה ודווקנית כנאה וכיאה למשפט הפלילי. היצמדות להגדרות משפטיות עלולה לעוות תיאור של תופעה קרימינולוגית בכלל, ובכל הנוגע למימדיה בפרט. לעתים מואשמים רוצחים או מורשעים בעבירת הריגה, משיקולים משפטיים שונים. אי הכלתם במסגרת מחקרית כרוצחים מגחכת את המחקר ואת החוקר. למשל משה לוי "מזריק הנפט", המית את אשתו הראשונה וניסה להמית באותה שיטה גם את אשתו השנייה ואדם נוסף. הוא הורשע בסדרה של עבירות חמורות ובראשם הריגה וניסיון לרצח. ברצח הוא לא הורשע מטעמים משפטיים מהותיים שאינם רלבנטיים לעובדה כי מדובר על-פי מאפייני שיטת הביצוע והשכל הישר ברצח סדרתי. לכן לפי העניין גרימת חבלה חמורה תוכל להיחשב לצורך מחקר זה כניסיון לרצח, והריגה לרצח – ואלו יכולים להיכלל במסגרת רצח רבים. לא זו אף זו, השימוש במונח המתה בזדון נועד להוציא מתכולת ההגדרה המתות רבים שנעשו במהלך תאונות שונות ובכלל זה תאונות דרכים – גם אם האשמים הורשעו בהריגה; וכן הרג רבים שנעשה על-ידי חיילים במסגרת מלחמתית, ולא הוגדר על-ידי הרשויות המדינתיות או הבין-לאומיות כפשע מלחמה.

ניסיון לרצח – ניסיון לרצח במדינת ישראל היא עבירה עצמאית[3]. במקרים רבים המבדיל בין הניסיון ובין הרצח הוא רק עניין של מזל או גורל, תלוי בעין המסתכל. לפעמים העובדה שהמעשה לא הסתיים ברצח, היינו נפגע העבירה לא מצא את מותו, אלא נותר בגדר הניסיון – אינה תלויה בעבריין כלל וכלל, אלא יכולה להיות כתוצאה מטיפול רפואי מהיר ויעיל, או כי הכדור שנורה מרובה צלפים במטרה להרוג החטיא את הלב בכמה מילימטרים. הממצאים הסטטיסטיים של עבירות הרצח והניסיון לרצח מצביעים על מגמה זהה. קיים מתאם גבוהה בין שתי עבירות אלו (r=.909) המוכיח מעל לכל ספק ששתי הקטגוריות כמעט זהות והמפריש ביניהן הוא מידת ההצלחה בלבד (פישמן וארגוב, 1980: 31).

לשון סביל – ההגדרה מנוסחת בלשון סביל בשונה מהגדרתם של דליסי ושרר המנוסחת בלשון פעיל ומתייחסת לנאשמים. כפי שכבר הערתי, המחקר מתייחס גם למקרים בהם איש לא הועמד לדין, מכל סיבה שהיא. לטעמי על הקרימינולוג להפעיל שיקול דעת ולהשתחרר מהגדרות משפטיות כובלות. כך אדם שלא הורשע בדין יכול להיחשב לצורך המחקר כעבריין[4]. לדוגמא – עד מדינה, נאשם שמת, נאשם שאינו בר עונשין מטעמי גיל או שפיות וכיוצא באלה.

שלושה בני אדם או יותר – מיותר לפתח דיון על מניין הנפגעים על מנת שאירוע ייחשב כרצח רבים. (אדלשטיין, 1999) היטיב לדווח על השיטות השונות שהתפתחו במחקר בעניין דנן. כך למשל (Douglas, Burgess, Burgess, & Ressler (2006 טענו שרצח המוני ייחשב מעל 4 נפגעים, בולמוסי – מעל 3, וסדרתי מעל 2. לטעמי רצח רבים על כל תצורותיו ייחשב כמעשה בו נפגעו כאמור שלושה בני אדם ויותר. לא זו אף זו, הגדרתי מוציאה מעשים של "רצח כפול" שהכלתם במסגרת זו תגרום להטיה בחקר התופעה בגלל כמותם הרבה ביחס לכמות רצח הרבים כפי שהגדרתי.

לפיכך ההגדרה שהצעתי ממצה מקרים רבים שנכון להכלילם במסגרת התופעה של רצח רבים, שהגדרות אחרות עלולות להוציאם מגדרה.

סוגים של רצח רבים

רצח רבים נחלק לשני סוגים עיקריים: רצח המוני ורצח סדרתי. ככלל רצח המוני מתרחש בעיקר בזירה אחת ובפרק זמן קצר. רצח סדרתי מתרחש לאורך משך זמן ממושך, כאשר ישנה הפסקת "צינון" בין אירוע לאירוע, והוא מתבצע על-פני זירות רבות. המהדרין מוספים סוג נוסף, רצח בולמוסי, שהוא למעשה תת-סוג של רצח המוני. רצח בולמוסי הוא מעין "מסע רצח". הוא מתבצע בפרק זמן קצוב של כמה שעות, ובכמה זירות. המאפיינים הקרימינולוגיים דומים ואף זהים לרצח המוני, למעט ההבדלים בשיטת הביצוע – ריבוי זירות. במדינות בהן התופעה שכיחה, יש טעם והגיון להפריד בין רצח המוני ורצח בולמוסי. בישראל, בה כל המקרים של רצח המוני ובולמוסי גם יחד[5] מונים כמה עשרות בלבד, אין טעם בהפרדה זו והיא עלולה להביא לעיוות הממצאים והמסקנות.

רצח המוני

רצח המוני מהו?

המונח הלועזי Mass Murder תורגם לעברית למושג רצח המוני. אין כאן המקום להעמיק ולדון אם המונח העברי אכן מדויק הוא מהבחינה הלשונית, אם לאו. ייתכן והמונח "קטל רבים" הוא מדויק יותר, אך מאחר והמושג רצח המוני כבר השתרש בספרות, אין טעם לשנותו. יש המגדירים רצח המוני כרצח של מספר נפגעים, בפרק זמן קצר יחסית במהלך אירוע חד פעמי (אדלשטיין, 1999, עמ' 23 – 26), כאשר המונח מספר הנפגעים מתייחס בדרך כלל ל- 3 ומעלה. עם זאת ישנם חוקרים שמבחינתם רצח המוני הוא של 2 נפגעים ומעלה (Messing & Heeren, 2004, p. 133), וישנם אף שמתייחסים אל רצח המוני כאל פשע במהלכו נרצחו 4 בני אדם ומעלה (DeLisi & Scherer, 2006, p. 369). לטעמי, וכפי שהסברתי בפרק רצח רבים מהו? אדם, או קבוצה מסוימת, הרוצחים או מנסים לרצוח שלושה אנשים ויותר, הרי הם רוצחים המונים. ההיצמדות ל- 3 מקרים של רצח ומעלה וההתעלמות מניסיון לרצח מובילה לאבסורד ולעיוות המחקר. כך למשל ברצח במועדון הבר-נוער בו נרצחו "רק" 2 בני אדם, היה מעשה של רצח המוני לכל דבר ועניין. הרוצח התכוון לרצוח כמה שיותר בני אדם – לפחות כמספר של הכדורים שהיו לו במחסנית. אלמלא העזרה הראשונה של כוחות ההצלה, הפינוי המהיר על-ידי מד"א והטיפול הרפואי המעולה שניתן בבתי החולים ל- 10 פצועי הירי – סביר להניח כי מניין הנרצחים היה גבוה מ-2.

ההגדרה המקובלת מתייחסת לרצח המוני ככזה הנעשה בתוך פרק זמן קצר יחסית. בדרך כלל מקובל להגדיר פרק זמן קצר בטווח של כמה שעות ובכל מקרה לא מעבר ל- 24 שעות. ישנם המהדרים בקטגוריה שיצרו תת-קבוצה נוספת בשם רצח בולמוסי או מסע רצח – Spree Murder והכוונה לכמה מעשי רצח שנעשו בכמה זירות, ברצף הנמשך 24 שעות לכל היותר.

מאפייני הרצח ההמוני

הרצח ההמוני מתבצע בדרך כלל על-ידי רוצח המכיר את הנפגעים, להוציא במקרים של רצח המוני על רקע של שנאה וטרור. מדובר בפעולה חד פעמית על רקע חוסר יכולת להתמודד עם מצב מסוים כגון גירושין או פיטורים. במרבית המקרים זהותו של הרוצח נחשפת כי הוא בדרך כלל הוא מתאבד על אתר, או שהוא נהרג, או נעצר, על-ידי סוכני אכיפת החוק, או על ידי הנפגעים בפועל או בכוח. לכן רוצח המוני אינו יכול להיחשב כרוצח סדרתי כי הוא לוקח בחשבון שאחרי האירוע הוא יתאבד, ייהרג או ייעצר על אתר. רוצח ההמונים עושה לרוב שימוש בנשק חם (אדלשטיין, 2009: 26 – 74).

מימדי התופעה

בניגוד לרושם הנוצר מהסיקור התקשרותי של מקרי הרצח, השיעור של מקרי הרצח ההמוני בארצות-הברית הינו פחות מ- 1% מכלל מקרי הרצח. החשיפה התקשורתית והדרמה הגדולה המלווה אירועים אלו נוטעת בציבור את התחושה כי מדובר בתופעה רחבה בהרבה. ראוי לציין כי מסיבות תרבותיות שאין כאן המקום לפרטן, התופעה שכיחה בעיקר בארצות-הברית לעומת מדינות אחרות. מספר הנפגעים בממוצע בכל אירוע של רצח המוני הוא 4.8 בני אדם.

מאפייני הרוצח ההמוני

רוב הרוצחים ההמוניים (94.4%) הם גברים. מאחר ומקור הממצאים הוא ממחקרים שנעשו בארצות-הברית ההתפלגות האתנית היא על-פי לבנים וכושים. מרבית הרוצחים ההמוניים הם לבנים – 62.9%. עם זאת לכושים יש ייצוג יתר לעומת חלקם באוכלוסיה הכללית. הגיל הממוצע של הרוצח הוא מעל 30. אם מסננים את הרוצחים ההמוניים המבצעים ירי בבתי ספר – שהם בדרך כלל קטינים – הרי הגיל הממוצע של הרוצח ההמוני הוא מעל 40 שנה.

התקשורת מתייחסת לרצח המוני כאל טירוף ואל המבצע עצמו כמטורף במובן של "חולה רוח" או "חולה נפש". המציאות שונה בהרבה. מרביתם אינם חולי נפש במובן המשפטי של המושג. המאפיינים האישיותיים של רוצח ההמונים משתנים בהתאם לסוג הרצח. לחלקם יש רקע פסיכופתולוגי שבעיקרו דיכאון. ישנם מקרים בהם זוהתה פרנויה, התנהגות אנטי סוציאלית, תחושה קשה של קורבנות, ניכור ותפיסה שהאחרים הם האחראים לסבלם. מרביתם הם אנשים מבודדים שבדרך כלל אינם מצליחים לתפקד היטב בתפקידים בוגרים. מאפיינים נוספים בהתאם לעניין הוא רקע של הצקות ובדידות בילדות, חיבה לאמצעי לחימה ולאלימות, חשדנות ונרציסיזם.

במקרים רבים אין לרוצח ההמונים רקע פלילי, או של שימוש בסמים. למחציתם היו הרשעות קודמות ורק ל- 16% מהם היו הרשעות בעבירות אלימות. למותר לציין כי מאפיין זה משתנה מסוג לסוג על פי הטיפולוגיה ומהערכת אופי העבירה. כך למשל לא ברור אם הפרת צו (צו הרחקה למשל) נחשבת כעבירת אלימות.

מבחינת המעמד האישי בדרך כלל הרוצח ההמוני הוא רווק או גרוש, שסבל לאחרונה מאובדן כלשהו – בעבודה או ביחסיו האישיים.

מאפייני הנפגע

מרבית נפגעי עבירת הרצח ההמוני בארצות-הברית, שרק משם יש לנו התפלגויות סטטיסטיות, הם לבנים – 71.6%. ממצא זה מתיישב היטב עם העובדה כי במרבית המקרים קיימת הכרות בין הרוצח ההמוני ובין הנפגעים. מעשי רצח אלו מתרחשים בעיקר בתוך הקבוצה האתנית והמשפחתית. שיעור הצעירים הנפגעים שהם מתחת לגיל 20 הוא יחסית גבוה למקרי הרצח הרגילים ועומד על 34%. ממצא זה נובע בעיקר מתופעות הרצח ההמוני בתוך המשפחה ובבתי הספר. גם לנשים כנפגעות עבירת הרצח ההמוני יש ייצוג יתר לעומת מקרי הרצח הרגילים – בין ¹/₃ ל- ¹/₂ מהנפגעים הם נשים. בקרב הגברים מציין אדלשטיין (2009) כי בעלי הסיכון הגבוה ליפול קורבן לרצח המוני הוא בגלל סוג העבודה שלהם – מעסיקים למשל.

כאמור, מרבית הנפגעים מוכרים לרוצח. בין 30% ל- 40% הם בני משפחה, וכשיעור הזה הם אחרים המוכרים לרוצח ממקום העבודה, או ממוסד המספק שרות כלשהו (בנק, משרד רווחה וכד'). רק כ- 20% מהנפגעים אינן מוכרים אישית לרוצח, בעיקר כשמדובר ברצח על רקע שנאה וטרור, חיסול עדים וכיו"ב.

סוגים של רצח המוני

הספרות מציעה אין ספור של טיפולוגיות – סוגים של רצח המוני. דומה כי כמעט כל חוקר שעסק בתחום הציע טיפולוגיה משל עצמו (אדלשטיין, 1999, עמ' 47 – 70. כספי, 1999, עמ' 73 – 74). בהסתמך על מעשי הרצח בישראל וניסיוני האישי בשדה מצאתי לנכון להציע טיפולוגיה שתשמש אותי בהצגת המקרים שהיו בישראל ובניתוח הממצאים. הטיפולוגיה דלהלן מתבססת על מניעי הרוצח ונחלקת ל-7 קטגוריות עיקריות, כשכל אחת מהן מתחלקת לקטגוריות משנה. יובהר כי במציאות אין טיפוס "טהור". מרבית הרוצחים ההמוניים מבצעים את הרצח מתוך יותר ממניע אחד. אולם בכל מקרה ניתן לאפיין מניע עיקרי ומניע משני.

1.     שנאה, אידיאולוגיה וטרור

המספר המצומצם יחסית של מעשי הרצח ההמוני בישראל בכלל, ועל רקע אידיאולוגי במובן הרחב של המושג בפרט, הביא אותי להחלטה כי נכון לקבץ תחת קטגוריה אחת את הרצח ההמוני שנעשה מתוך שנאה (Hate Crime), אידיאולוגיה וטרור[6]. בדרך כלל עיקר הרטוריקה של מבצעי פשעי השנאה היא במושגים אידיאולוגיים ובכלל זה ציות לפקודה – למשל פרשת טבח כפר קאסם. קטגוריה זו מתאפיינת בדרך כלל בהיעדר היכרות בין הרוצח ובין נפגעי העבירה. בחירת הנפגעים נעשית על-פי מפתח תרבותי, סקטוריאלי, או אתני. לרוצח יש משנה ערכית ורעיונית סדורה לגבי המעשה, ובהתאם תבאנה הצדקותיו לנטרול מצפונו הוא, או לצרכי תעמולה כלפי הקבוצה אליה הוא משתייך, או כלפי תרבות הנגד שלו.

2.     פסיכוטי

שיעור המקרים בהם נשה רצח המוני על רקע פסיכוטי, היינו כתוצאה ממחלת נפש ובהשפעתה, הינו בטל בששים. במצב זה אין מאפיין במשתנה ההכרות בין הרוצח ובין הנפגעים. בחירת הנפגעים היא בדרך כלל הזדמנותית, סימבולית. חשוב להבהיר כי לא כל רוצח המוני שלא הועמד לדין על רקע נפשי הוא רוצח פסיכוטי. לפעמים הוא שחקן מוצלח שפגש פסיכיאטר תמים.

3.     כוח ושליטה במשפחה

למרבה הצער והחלחלה מדובר בקטגוריה שכיחה למדי. הרצח מתבצע בדרך כלל בתוך המשפחה הגרעינית, בדרך כלל על-ידי אחד ההורים – בעיקר על-ידי האב, אך גם על-ידי אחד מהאחאים. המניע העיקרי למעשים אלו הוא שאיפת הרוצח להשיג כוח ושליטה במשפחה – אני קובע, אני החשוב, אני המרכז.

4.     נקמה

הנקמה יכולה להיות כלפי יחידים – בת זוג לשעבר ובני משפחתה, או מעסיק לשעבר, ובתוך כך ייפגעו בני אדם נוספים.

5.     נאמנות

המניע של רצח המוני זה הוא להציל כביכול את הנפגעים מגורל מר ורע, ולמנוע מהם סבל וצער. גם מעשים מצמררים אלו נעשים בדרך כלל בתוך המשפחה הגרעינית עד כדי "השמדת המשפחה". בדרך כלל המבצעים הם אנשים שהם לא רק נורמטיביים אלא למרבה הזוועה הם בעלי סטטוס חברתי מוערך. אלו מקרים בהם החליט אחד ההורים – בדרך כלל אב המשפחה – להשמיד את המשפחה ובכך למנוע מהם, לשיטתו, צער וגורל מר.

6.     רווח

הקטגוריה השישית בטיפולוגיה שאני מציע לרצח המוני היא האינסטרומנטלית ביותר מבין כולן. כאשר המעשה מכוון ישירות לעבר אדם מסוים, ויחד איתו נרצחים כמה נוספים, במטרה להשיג רווח ממותו. למשל לצורך השגת ירושה, או השגת דמי ביטוח החיים של הנפגע, או השתלטות על רכושו כתוצאה ממותו. במקרה זה קיימת בדרך כלל הכרות עם אחד הנפגעים לפחות, ובחירתו אינה מקרית אלא מכוונת. מניע עקיף לעשיית רווח מאפיין פעילות פלילית כמו סחיטת דמי חסות "פרוטקשן". על מנת להמחיש לנסחט שהסוחט אכן מתכוון למה שהוא אומר, מתבצע רצח המוני של אנשים שקשורים בצורה כלשהי ליעד לסחיטה. ייתכן מאד והם אינם מוכרים כלל לרוצח וגורלם הרע זימן אותם למקום ולזמן שהביא למותם.

7. רצח ללא מניע ידוע

רצח ללא מניע ידוע הוא תופעה מוכרת. ישנם מקרים בהם המניע אינו מתברר מסיבות שונות – או שהעבריין אינו מתגלה ולא ניתן להצביע על מניע ברור לרצח, או שהעבריין אינו מספק הסבר למעשה. 13% ממקרי הרצח בפילדלפיה סווגו כרצח ללא מניע ידוע. גם בישראל התרחשו מספר מקרים שאין לסווגם אלא בקטגוריה זו. כך למשל רצח אסף שטיירמן (18) בשנת 1996 ע"י רעי חורב, סיגלית חיימוביץ וליבי גלוזמן; רצח התייר ג'פרי הנטר וניסיון לרצוח את חברתו שרלוט גיב ע"י דניאל עוקב בשנת 1997; הניסיון לרצח של זיוה אוחנה (30) בשנת 2003 ע"י טל מוסקוביץ (23); והטבח שביצע לכאורה נדב סלע (28) במושבה מגדל בינואר 2017. על-פי החוק בישראל אין חובה על התביעה להוכיח את המניע לרצח. יחד עם זאת קביעת המניע חשובה מאד לצורך הגדרת המצב הנפשי של הרוצח ואחריותו הפלילית. לפי (Holcomb & Anasserial (1988 המאפיינים של הרוצחים האלו הם בדרך כלל: ללא היסטוריה של התמכרות לאלכוהול. השתחררו מהכלא זה לא מכבר. טוענים לאמנזיה בעת ביצוע הרצח. נוטים להכחיש את המעשה. נוטים להפגין התנהגות פסיכוטית אחרי המעשה ולהעמיד פנים שהם לא אשמים במעשה בגלל חולי נפשי.

מקרים של רצח המוני

אנואר מנשה

מקורות

אדלשטיין, א'. (1999). רצח מרובה קורבנות. באר-שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

כספי, י'. (1999). עבירות ועבריינים בישראל, 1948 – 1998. נתניה: אתיקה.

פישמן, ג', & ארגוב, מ'. (1980). הפשע בישראל – נטיות הפשיעה בישראל בשנים 1951 – 1976. עבריינות וסטייה חברתית , ח (1), 25-35.

DeLisi, M., & Scherer, A. M. (2006). Multiple Homicide Offenders: Offense Characteristics, Social Correlates, and Criminal Careers. Criminal Justice and Behavior , 367 – 391.

Douglas, J. E., Burgess, A. W., Burgess, A. G., & Ressler, R. K. (Eds.). (2006). Crime Classification Manual – A Standart System for Investigating and Classifing Violent Crimes (Second Edition). Sann Francisco: Jossey-Bass.

Holcomb, William R. & Daniel Anasserial E. (1988). Homicide without an Apparent Motive. Behavioral Science & Law. Vol. 6 No. 3. Pp. 429-437.

Messing, J. T., & Heeren, J. W. (2004). Another Side of Multiple Murder: Women Killers in the Domestic Context. Homicide Studies , 8 (2), 123 – 158.

הערות

[1] Criminal defendants who murder more than one person during a criminal episode.

[2] All criminal activity irrespective of when it was committed that comprises a single criminal case or filing. For example, a defendant who murders nine people during a 5-day span would, after capture, likely be charged with nine counts of murder. Even though the killings were committed at different times, overall the criminal episode and subsequent court filing comprises a discrete entity.

[3] סעיף 305 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

[4] למען הדיוק ייאמר כי על פי המצב המשפטי שנקבע במדינה בבג"ץ 428/86 (בעניין החנינות בפרשת "קו 300"), עבריין אינו רק מי שהורשע בדין, אלא גם חשוד וגם אדם שמייחסים לו עבירה פלילית.

[5] להוציא אירועי טרור של ערבים כנגד ישראלים ויהודים.

[6] ראה הערה 5.