האמת על בדיקות הפוליגרף – חלק שני

אבי דוידוביץ (‏29.06.2017)

בחלק הראשון של המאמר הוצגו שתי השיטות המקובלות לבדיקות הפוליגרף: שיטת שאלות הביקורת (שב"ק) ושיטת פרטי החקירה המוכמנים (פח"ם) * שיטת השב"ק – אינה בהכרח תלוית אירוע – ולמרות שהיא שיטת הבדיקה הנפוצה ביותר, היא חסרת כל ביסוס מדעי ועלולה להביא להפללת תמימים ולזיכוי אשמים רבים * לעומת זאת שיטת הפח"ם שהיא בהכרח תלוית אירוע, מוגבלת מאד ביישומה, אך מבוססת היטב על עקרונות מדעיים

"מכונת השקר". פרופ' גרשון בן-שחר. (התצלום מאתר א.מ.ת)

שימוש בפוליגרף למיון וסינון עובדים

כפי שראינו בחלק הראשון למאמר, התפתח הפוליגרף במטרה לזהות אמירת שקר ומעורבות של חשודים בביצוע עבירה ספציפית. מן האשליה שמטרה זו הושגה באמצעות הפוליגרף – בעיקר בשיטת שאלות הביקורת – קצרה הדרך אל הרעיון שיש ביכולתה של מכונה זו גם להבחין בין בני-אדם אמינים והגונים ובין טיפוסים מפוקפקים. רעיון מופרך זה יושם הלכה למעשה בבדיקות של מועמדים לעבודה במקומות רגישים, וכן לבדיקות תקופתיות במקומות כאלה. גם אם היה תוקף כלשהו לבדיקות פוליגרף, על אירוע ספציפי, באמצעות שיטת שאלות הביקורת – הרי שהרעיון שבדיקה בשיטה זו תספק לנו מידע מהימן לאבחון תכונות אנושיות באופן כללי – תכונות שאינן תלויות באירוע ספציפי – הוא מופרך לחלוטין – קל וחומר כאשר ערכן המדעי של בדיקות הפוליגרף בשיטת השב"ק, שווה לקליפת השום. עיקר תכליתן של בדיקות הפוליגרף לצורך מיון וסינון במקומות עבודה הוא לחזות את התנהגותם של הנבדקים בכל הנוגע למהימנותם. בשונה מתכונות אנושיות שהן יציבות יחסית, כמו אינטליגנציה, תכונות כגון יושר והגינות הן תלויות מצב והקשר. לדוגמא – מדען יכול להיות ישר מאד בכל הנוגע לעבודתו המדעית ובה בעת לבגוד ברעייתו, או לרמות את שלטונות המס. אדם יכול להיות שומר חוק באופן כללי אך במצבי קיצון כמו מצוקה כלכלית הוא עלול לפנות להתנהגות עבריינית. לאורך דורות נאלצו הומוסקסואלים לרמות בכל הנוגע לנטייתם המינית מחשש שיאבדו "סיווג בטחוני", או קריירה מבטיחה – למרות היותם אנשים מצוינים בכל המובנים – וכך הלאה וכך הלאה דוגמאות לאין ספור המעידים על מה שנמצא כיום במסגרת המחקר במדעי ההתנהגות כי ההתנהגות האנושית אינה עקבית, והיא תלויה במידה רבה במצב בו נמצא היחיד.

השאלות הנשאלות בבדיקות פוליגרף לצורך מיון וסינון עובדים הן שאלות כלליות והיפותטיות כגון: "האם אי פעם השתמשת בסמים?" האם גנבת אי פעם ממעביד קודם שלך?" האם הואשמת אי פעם בהטרדה מינית?". כזכור, סוג כזה של שאלות משמשות את הבודק בשיטת שאלות הביקורת כאשר מדובר בבדיקה על אירוע ספציפי. אם בבדיקה למיון וסינון הפכו השאלות האלו לשאלות הרלוונטיות, מה תהינה לפיכך שאלות הביקורת? מאחר ואין בבדיקה לצורך מיון וסינון שאלות ביקורת במובן המקובל, נערכת בה השוואה בין השאלות הרלוונטיות הנ"ל – בינן ובין עצמן. דהיינו, אם תגובת הנבדק לשאלה בעניין הסמים תהיה חזקה יותר מתגובתו לשאר השאלות, יניח הבודק שהנבדק שיקר בתשובתו לשאלה זו. אבל שוד ושבר, כלל ההכרעה לפי שיטת בדיקה זו מתבסס על שתי ההנחות המופרכות הבאות: 1) התגובות הפיזיולוגית הנמדדות בפוליגרף משקפות אמירת שקר. 2) תגובותיו של הדובר אמת תהיינה זהות לכל השאלות שיוצגו לו בבדיקה. על מופרכותה של ההנחה הראשונה הרחבנו בחלק הראשון של המאמר – אין כל בסיס מדעי להנחה שלאמירת שקר ישנו ביטוי פיזיולוגי. באשר להנחה השנייה, כי הדובר אמת יגיב באופן זהה לכל השאלות שיוצגו לו, הרי ברור וידוע כי בני אדם מוטרדים ומעוּררים באופן שונה מנושאים שונים. כך למשל יש מי שיוטרד יותר משאלות הקשורות למין משאלות הנוגעות לגניבה – זאת ללא קשר לאמירת אמת או שקר.

על יעילותן האפסית כמעט של בדיקות אלו ניתן ללמוד ממספר דוגמאות, כגון זו של המרגל אולדריך איימס ששירת 31 שנים ב- C.I.A, מתוכם 9 שנים כמרגל שתול של ברית-המועצות. על הנזקים העצומים שהוא גרם למדינתו ניתן ללמוד בין היתר מכך שהוא מסר ל-K.G.B שמות של 11 סוכנים אמריקאים, שבעקות כך 4 מהם הוצאו להורג[1]. יודגש כי לאורך השנים הצליח איימס להערים על בדיקות הפוליגרף השגרתיות שעשו לו. לעומת זאת דוגמא זו של אשם שנמצא תמים ((false negative מדווח דיוויד ליקן על רב-סרן אמריקאי, בוגר מכללת ווסט פוינט, שהתמחה בסובייטולוגיה ושירת כמתרגם ב"טלפון האדום" בין וושינגטון למוסקבה, בתקופת הממשל של הנשיא רייגן, והיה כמובן בעל סיווג בטחוני גבוהה ביותר. במהלך בדיקת פוליגרף שגרתית הוצגה לו השאלה "האם שוחחת על מידע סודי עם גורם חוץ כלשהו?" והוא השיב בשלילה. הבודק קבע שהוא שיקר. ליקן שמע על כך כאשר אותו רב-סרן התקשר אליו להתייעץ איתו כיצד אפשר להערים על הפוליגרף, בעקבות הפרק בספרו הדן בעניין. בטלפון הבא שלו לליקן הוא סיפר לו כי החלק הקשה בבדיקות שעשו לו בהמשך היה לשמור על ארשת פנים אדישה[2] – ודי לחכימא ברמיזה.

בגלל המופרכות והחדירה לפרטיות בבדיקות לצרכים תעסוקתיים נאסרו בדיקות אלו על-ידי המחוקק האמריקאי במגזר הפרטי[3]. עם זאת השימוש באמצעי זה ברשויות הממשלתיות לאכיפת החוק ובסוכנויות המודיעין בארצות-הברית – מותר ורווח. במדינות רבות במערב אירופה לרבות צרפת וגרמניה חל איסור על השימוש בפוליגרף על-ידי רשויות המדינה. בצרפת ביצוע חקירת פוליגרף מהווה עבירה מנהלית אפילו במסגרת המשטרה[4]. בישראל מותר לבצע בדיקות פוליגרף נוהליות (שלא במסגרת חקירה פלילית) אך ורק בנוגע לבדיקות סינון בטחוני בהתאם למוסדר בחוק. בדיקות נוהליות אחרות על-יד רשויות המדינה הן אסורות ומכאן יובן מדוע נדרשה המשטרה לחקיקה מפורשת על מנת לאפשר בדיקות פוליגרף לצורך "התאמה תעסוקתית"[5]. עם זאת ההצלחות של הבדיקות האלו נובעות רובן ככולן מההרתעה שהן מציירות – לא בגלל יעילותן הן –  אלא בגלל החשש מפני הבדיקה, הנובע מאי ידיעת העובדות לאשורן בכל הנוגע לבדיקות, ובגלל האדרתן והפצת כזבים בכל הנוגע לבסיס המדעי שלהן ולשיעור דיוקן.

איך לנצח את הבדיקה

רוב רובם של בודקי הפוליגרף ומזמיני הבדיקות טוענים שהבודקים המנוסים יודעים לזהות את מי שמנסה לנצח את הבדיקה. העובדות הן כי מחקרים רבים הצביעו על כך שניתן בקלות לאמן לקראת בדיקה בפוליגרף נבדקים "אשמים", כך שיצאו דוברי אמת[6]. מדובר באימוץ טכניקות פשוטות למדי שבעזרתן ניתן להגביר את התגובות לשאלות הביקורת. כזכור, מרבית הבדיקות מבוצעות בשיטת שאלות הביקורת, כאשר כלל ההכרעה לפי שיטה זו הוא ההשוואה בין התגובות לשאלות הרלוונטיות לבין התגובות לשאלות הביקורת – היינו תגובה חזקה יותר לשאלה הרלוונטית מצביעה על אמירת שקר. לפיכך אם מגבירים את התגובה לשאלות הביקורת, יסיק הבודק שהנבדק דובר אמת. הגברת התגובה לשאלות הביקורת יכולה להתבצע על ידי:

1. אמצעים פיזיים – גרימת כאב נשיכת הלשון או אימוץ שרירים.
2. אמצעים מנטליים – מחשבה על אירוע מרגש או מפחיד או ביצוע פעולה מנטלית התובעת מאמץ בכל פעם שמוצגת שאלת ביקורת.

ישנם ממצאים מחקריים[7] לפיהם ניתן לדכא תגובות פיזיולוגיות גם לשאלות הרלוונטיות ע"י אמצעים מנטליים כגון: כניסה למצב של התרגעות כללית או מדיטציה, או הסחת דעת או התנתקות מהחרדה המלווה לשאלה הרלוונטית, וכן על-ידי תרגול בהיפנוזה לפני הבדיקה במטרה ליצור שכחה זמנית של העבירה. וגם באמצעות אימון בשיטת  הביופידבק. האמצעים המנטליים קשים יותר לגילוי מאשר האמצעים הפיזיים. אפשר גם להוריד חרדה כללית או את התגובות אליהן – היינו לשכחך תגובות פיזיולוגיות במהלך הבדיקה – על-ידי שימוש בסמים או תרופות לפני הבדיקה.

דוגמא נוספת לאשם שהצליח להכשיל את הבדיקה באה מחברי הטוב עודד בוכנר, שהפנה את תשומת לבי לפרשה שהתרחשה בשנת 1980, במהלכה הוצתו מתקנים שונים בבסיס חיל-האוויר "תל-נוף". הדלקות כובו על ידי צוותי הכיבוי של הבסיס בפיקודו של מפקד תחנת הכיבוי סרן יוסף לב. חקירת ההצתות שנערכה במשך כשנה על ידי מצ"ח, בסיוע משטרת ישראל ושב"כ, לא הניבה מאומה – ההצתות המשיכו. רבים מאנשי הבסיס נבדקו בפוליגרף, וביניהם גם סרן יוסף לב שנמצא דובר אמת. בעקבות ההצתה ה-11 זומן סרן יוסף לב לחקירה נוספת. היה זה בתאריך 5 באוגוסט 1981. לתדהמתם הגדולה של חוקריו, הפעם הוא הודה בביצוע סדרת ההצתות בבסיס, על רקע שאיפותיו להתקדם בדרגה. הוא נדון ל-12 שנות מאסר, דרגותיו הצבאיות נשללו ממנו והוא סולק מהצבא. ככל הידוע לעודד בוכנר, סרן יוסף לב הכין עצמו לקראת הבדיקה, כנראה על-ידי כך שרץ לפני הבדיקה כ- 20 ק"מ ונטל מספר כדורי "ווליום".

ישנם מקרים בהם הבודק אכן מגלה ניסיון להכשיל את הבדיקה, בייחוד כשמדובר בנבדק שלא התאמן והתכונן היטב למשימתו. נראה כי דוגמא טובה לכך נודעה במסגרת אחת השערוריות החמורות שהתגלו במשטרת-ישראל בתריסר השנים האחרונות. בשנת 2003 הוחשד ניצב-משנה יורם לוי בטרפוד חקירת רצח על רקע קשריו האסורים שהיו לו לכאורה עם עבריינים. חרף עננה זו הוא הומלץ לקידום לתפקיד ראש היחידה המרכזית של המחוז הדרומי, שנחשב לתפקיד בכיר ורגיש מאד בארגון, אך נתבקש לעבור קודם למינויו "תחקיר" לבדיקת הדברים. במסגרת התחקיר הוצע לו להיבדק בפוליגרף. הבודק התרשם כי יורם לוי התנשם והתנשף, זע ונע במידה שאיינה את היתכנות הבדיקה ועל כן הוא הפסיקה. האפשרות שלא הופרכה הייתה כי הקצין הבכיר הכשיל בכוונה את הבדיקה. מקבלי ההחלטות התעלמו מכל אלו והמינוי הנכסף יצא מהכוח אל הפועל[8]. לאור כל האמור במאמר עולה כי לא רק שחלק הארי של המסקנות מתוצאות הבדיקות בטכניקת השב"ק הן כחומר ביד היוצר, אלא גם קבלתן או דחייתן בפועל תלויה גם ברצונו של המזמין.

כאמור רוב הטכניקות להכשלת הבדיקות "עובדות" והן מתבססות על ידיעת אופן הפעלת המכונה, הכרה טובה של הליך הבדיקה, אימון ותרגול – רצוי מונחה לרבות בסימולציות, הקפדה על ניסוח שאלות שיתאימו לטכניקת הכשלת הבדיקה שתיבחר, וסיגול כללי התנהגות בעת הבדיקה כמו למשל שאין צורך למהר ולהשיב על השאלות בעת הבדיקה. הבדיקה אינה מבחן פסיכומטרי שזמן התשובות קצוב. "משיכת זמן" סבירה, מאפשרת יישום מוצלח של הטכניקה שנבחרה להכשלת הבדיקה.

פוליטיזציה

הפוליגרף נעשה במהלך עשרות השנים האחרונות לא רק לפרה קדושה שכאמור הגיע העת לשחטה, אלא גם לתעשייה שלמה שצו השעה הוא לפרקה. לנוכח הטעיה מתמשכת של הציבור על סגולותיה של המכונה מצד אחד, ואי נגישותו לידע מדעי בנושא מצד שני, התפתחה אמונה שלמה על האפקטיביות של הבדיקות – עד כדי כך שנחקרים לא מעטים מודים ממש בכניסה לבדיקה, עוד לפני שהחלה, מחשש כי הבדיקה תחשוף את סודם.

לבודקי הפוליגרף למיניהם יש אינטרס ברור להרבות בבדיקות ולהשפיע על כל הסדרה של קיום בדיקות רבות ככל הניתן. חלקם גם הצליחו למצב את עצמם כמדענים בתחום. בעקבות שערורייה זוטא שהתחוללה סביב סירובו של אליקים רובינשטיין להיבדק בפוליגרף, ערב כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בשנת 1997, הוקמה ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון דב לוין שנתבקשה להמליץ בנושא בדיקות פוליגרף לצורך סינון בטחוני לתפקידים בשירות הציבורי. אף לא מדען בכיר אחד נכלל בין חברי הוועדה ורוב חבריה היו אנשים משירותי הביטחון שעסקו בבדיקות פוליגרף. 14 עדים הופיעו בפני הוועדה, מהם רק מדען אחד מהתחום הרלוונטי. למותר לציין כי הוועדה לא גרמה לשינוי היסודי המתבקש בכל הנוגע לבדיקות פוליגרף בארץ.

כאמור, בתהליכם כאלו ואחרים הלך ונעשה הפוליגרף למכשיר פוליטי – כלי ואמצעי ל"חיסול חשבונות" עם יריבים בכוח או בפועל, בדומה מה שנראה שהניע את חה"כ דוד אמסלם והשר אביגדור ליברמן בהצעותיהם הנואלות לבדיקות פוליגרף (ראה הרחבה בחלק הראשון למאמר). הפוליגרף גם נעשה אמצעי לקידום אינטרסים מעמדיים אחרים. כך לדוגמא זכור לי מקרה משירותי במשטרת-ישראל. באותם שנים בדיקות לצורך התאמה תעסוקתית כמעט ולא נעשו, ומה שהתקיים הן בדיקות לצורך סיווג בטחוני, שנעשו בשב"כ, בהיקף של עשרות בודדות של בדיקות בכל שנה, בעיקר לקצינים. מדובר כמובן בבעלי תפקידים ששרתו בתפקידים רגישים ביותר. מאחר והקצאת הבדיקות האלו לאנשי המשטרה הייתה נתונה ומדודה, "התור" לבדיקה כאמור נמשך לעתים חודשים רבים. במקרה הנדון התמנה קצין בכיר לתפקיד רגיש, בניגוד לעמדתו של הממונה על אותה יחידה, שככל הנראה חפץ בקצין אחר למשרה החשובה ההיא. נראה כי אותו ממונה פעל בכל דרך שהייתה לו במטרה לסכל את המינוי, שהיה מקובל על רוב הצמרת המקצועית והפיקודית של הארגון. אחת הדרכים שמצא אותו ממונה הייתה לשלוח את הקצין לבדיקת פוליגרף בדחיפות רבה – מן הסתם על חשבון נבדקים אחרים "בתור". פרט לבדיקה זו הקצין לא נדרש לכל תחקיר. דומה כי לצערו הרב של אותו ממונה עבר הקצין את הבדיקה בהצלחה מלאה.

הגיעה השעה להסדיר את המצב המופקר בכל הנודע לבדיקות פוליגרף בארץ ובעיקר:

1. לאסור קטגורית קיום כל בדיקת פוליגרף לצרכים תעסוקתיים, ובכלל זה לצורך מיון וסינון עובדים.
2. לאסור קיום בדיקות פוליגרף לצרכי חקירה אלא אם הן מתקיימות בשיטת שאלות הפח"ם.

 

הערות

[1] How Ames Fooled the CIA. NEWSWEEK 5/9/1994.

[2] Lykken, David T (1998). A tremor in the blood: uses and abuses of the lie detector. New York: Plenum Trade. Pp. 3.

[3] Employee Polygraph Protection Act (EPPA).

[4] הנחיית היועץ המשפטי למשלה מספר 3.1102 (2009): שימוש בפוליגרף על-ידי רשויות המדינה. עמ' 5-6.

[5] פרק ב' להנחית היועמ"ש  – ראה הערה 4.

[6] Handler, Mark & Honts Charles (2015). A Literature Review of Polygraph Countermeasures and the comparison Question Technique. Polygraph, 44 (2) 129-139.

[7] The British Psychological Society (2004). A review of the current scientific status and fields of application of Polygraphic Deception Detection. Final report. UK.

[8] ועדת בדיקה לבחינת התנהלות מערכת אכיפת החוק בפרשת האחים פריניאן והשוטר צחי בן אור, "ועדת זיילר". (2007) עמ' 89-94.