האמת על בדיקות הפוליגרף – חלק ראשון


אבי דוידוביץ ‏(26.06.2017)

החל מסוף מלחמת העולם השנייה הלך ונעשה נפוץ השימוש בפוליגרף בקרב סוכנויות לאכיפת החוק, ארגוני מודיעין וגורמים פרטיים * בודקי הפוליגרף הצליחו לשכנע עולם ומלואו בסגולותיו של המכשיר וביתרונותיה של הבדיקה באמצעותו – עד כדי כך שנעשה לפרה קדושה * עתה, משהצטבר ידע מדעי רב על ערכן של בדיקות הפוליגרף למיניהן – הגיע העת לשחטה

האם יש קשר בין החלטתו של שר הביטחון, חה"כ אביגדור ליברמן, להניע באמצעות סיעתו "ישראל ביתנו" הצעת חוק שתחייב את חברי הקבינט לעבור פעם בשנה בדיקה במכונת אמת[1]; ובין יוזמתו של יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, חה"כ דוד אמסלם[2], כי כל קציני החקירות של משטרת-ישראל יעברו בדיקת פוליגרף לצורך בדיקת התאמתם התעסוקתית, קרי בדיקת אמינותם? ייתכן והקשר בין שתי ההצעות הנואלות האלו הוא הפוליטיזציה של הפוליגרף. עם זאת שתי ההצעות האלו מעלות לשיח הציבורי את סוגיית התקפות של בדיקות הפוליגרף. לפיכך, לפני שניכנס לעובי הקורה של המכשיר והשימושים בו, ניזכר בכמה מקרים.

ליברמן ואמסלם – פוליטיזציה של הפוליגרף (התצלומים מאתר הכנסת)

כתב אישום חמור הוגש במרץ 2017 נגד הניצב לשעבר מנשה ארביב, שהיה ראש להב 433 ולפני כן מילא שורה של תפקידים חשובים במשטרת-ישראל[3]. כתב האישום מגולל פרשה חמורה לכאורה של עבירות שחיתות שביצע הקצין הבכיר לאורך מספר שנים. מעבר לתחושת הקבס והגועל שמעוררת הפרשה, עולה התהייה אם מנשה ארביב נדרש לעבור בדיקת פוליגרף כאשר התמנה לתפקיד ראש להב 433, ואם נבדק – מה הייתה תוצאת הבדיקה? אמיר אורן מ"הארץ" דיווח כי לפני שיצא ארביב לארה"ב לשמש כנציג המשטרה בצפון אמריקה, הוא עבר בהצלחה בדיקת פוליגרף[4]. לא זו אף זו, שלושה שבועות אחרי שנפתחה נגדו החקירה הגלויה, כשהוא יושב בביתו בסטאטוס של "חופשה כפויה", הוא עבר בהצלחה בדיקת פוליגרף פרטית[5]. האם לפנינו מקרה נוסף של אדם שעבר בהצלחה שתי בדיקות פוליגרף ויימצא אשם ושקרן?

דומה כי אין סופית היא רשימת הנבלים שעברו בהצלחה בדיקות פוליגרף (false negative). מקרה בולט אחד מני רבים הוא המרגל אברהם מרקוס קלינברג, שבהיותו סוכן פעיל של הק.ג.ב נשלח פעמים אחדות לבדיקת פוליגרף ועבר אותן בהצלחה מלאה[6]. לעומת זאת, רשימת התמימים שנכשלו בבדיקת פוליגרף (false positive) היא כנראה ארוכה עוד יותר. בתוכנית 60 דקות של רשת CBS הוצג תחקיר שנעשה בשנת 1986 בהובלתו של Doug Williams, חוקר משטרה לשעבר ובודק פוליגרף[7], במהלכו נעשה ניסוי לבדיקת מהימנותן של בדיקות הפוליגרף[8]. סוכנות כתב העת Popular Photography בניו יורק, שהייתה בבעלות CBS, הסכימה לשתף פעולה עם עורכי התוכנית והעמידה לרשותם את משרדיה וארבעה מעובדיה. לאחר שהתקינו במקום מצלמות נסתרות, הוזמנו בנפרד 3 בודקי פוליגרף שאותרו באקראי "בדפי זהב" הניו יורקי. לבודקים נאמר שמהמחסן נגנבה מצלמה יקרה ועל פי שיטת הביצוע ברור כי אחד העובדים הוא זה שגנבה. ארבעת העובדים – שני גברים ושתי נשים – ששיתפו כמובן פעולה עם עורכי התוכנית – נתבקשו להיבדק בפוליגרף על חלקם בגניבה, שכאמור לא הייתה ולא נבראה. הם תודרכו להשיב על כל השאלות בדייקנות ובכנות גמורה. הבודק הראשון בדק שלושה עובדים ומצא כי הם דוברים אמת. העובד הרביעי – פול – "הוחשד" טרם בדיקתו על-ידי מזמיני הבדיקה כמעורב בגניבה, והוא נכשל בבדיקה על אירוע שכאמור – לא קרה. כאשר הגיע הבודק השני "החשידו" העורכים את העובד השני – בוב. הפעם פול עבר בהצלחה את הבדיקה ואילו בוב נכשל. לבודק השלישי סיפרו שלוריין היא החשודה בגניבה. פול ובוב והאישה הנוספת עברו את הבדיקה בהצלחה, ואילו לוריין – נכשלה. ניתן רק לשער איזה נזק אישי היה נגרם לשלושת הנבדקים שנכשלו בבדיקה אם אכן אירוע כפי שבויים בתחקיר של "60 דקות" היה קורה במציאות.

מהו הפוליגרף ומהי הבדיקה באמצעותו

הפוליגרף אינו "מכונת אמת" ושמו המכובס והמסחרי "גלאי שקר" מעוות את יכולותיו. מקור השם פוליגרף הוא מיוונית – פולי פירושו רב ו- גרף פירושו רישום. הפוליגרף המודרני הוא מכשיר המודד באופן רציף ארבע תגובות פיזיולוגיות[9] לסדרה של שאלות המוצגות לנבדק, במטרה לזהות תשובה שקרית. המכשיר משמש בעיקר בהליכים פליליים ולצרכים תעסוקתיים. בהליכים פליליים הבדיקה היא תלוית אירוע. בשדה התעסוקתי – היינו לבדיקת אמינות באופן כללי – הבדיקה אינה תלויה באירוע קונקרטי[10].

הראשון שהשתמש במכשיר לצורך זיהוי אמת ושקר היה צ'זרה לומברוזו[11] עוד בשלהי המאה ה-19. המכשיר שלו בדק שינויים בלחץ הדם ובדופק – תבחינים הנבדקים עד היום בפוליגרף. המכונה הדומה לזו המוכרת לנו כיום פותחה על-ידי ויליאם מרסטון[12] בשנות ה-20 של המאה העשרים. עד מהרה הבינו המשתמשים במכונה כי לא די במדידת התגובות הפיזיולוגיות, אלא נחוצה גם שיטה לניסוח והצגת השאלות, ולפירוש התגובות לשני הסוגים השונים של השאלות בהם נעשה שימוש אז – שאלות רלוונטיות (לדוגמא: האם גנבת מהמחסן במשרדך מצלמה מסוג היפון 111?) ושאלות שאינן רלוונטיות (לדוגמא: האם אתה לובש כעת חולצה?). שאלות אלו התבססו על שני היסודות הבאים: 1) לעצם אמירת השקר יש תגובות פיזיולוגיות ייחודיות. 2) לנבדקים יש אמונה רבה מאד ביעילות הבדיקה. האמת היא כי שני יסודות אלו ניצבים על קרח דק. ליסוד הראשון – בעניין התגובה הפיזיולוגית לאמירת שקר – לא רק שאין בסיס מדעי, אלא ישנם ממצאים מחקריים רבים על-כך כי התגובות הפיזיולוגיות הנמדדות בבדיקה משקפות מצבים פסיכולוגיים שאין להם כל קשר לאמירת שקר. גם ליסוד השני – כי הנבדקים מאמינים ביעילות הבדיקה – אין בסיס מחקרי מוצק. זאת כי נבדקים רבים שמעו על מקרים לא מעטים בהם אנשים שהסכימו להיבדק הופללו על לא עוול בכפם. כל הדיוט, ללא שמץ של מושג במדעי ההתנהגות, מבין כי תקפותה של שיטת הבדיקה באמצאות שאלות רלוונטיות ושאינן רלוונטיות דומה לבדיקת אמת ושקר באמצעות מבחן האורז היבש של ההינדים[13], או מבחן החרב הלוהטת של הבדווים[14], או מבחן המים המאררים של בני ישראל[15].

טכניקת שאלות הביקורת

על-מנת להתגבר על חולשתן של השאלות הרלוונטיות והלא רלוונטיות פיתח ג'ון רייד[16] טכניקת שאלות הנקראת שיטת שאלות הביקורת, שלימים שונה שמה לשיטת שאלות ההשוואה. בשיטה זו, בנוסף לשאלות רלוונטיות/לא רלוונטיות נשאלות שאלות כלליות האמורות לעורר תגובה רגשית משמעותית אצל הנבדק. ככלל, מנסים להתאים את שאלות הביקורת לשאלות הרלוונטיות. לדוגמא: במקרה של גניבת המצלמה, השאלה הרלוונטית תהיה "האם גנבת מהמחסן במשרדך מצלמה מסוג היפון 111?". שאלת הביקורת יכולה להיות: "האם במשך 5 השנים האחרונות גנבת דבר מה?". אם הנבדק מגיב בעוצמה רבה יותר לשאלה הרלוונטית מאשר לשאלת הביקורת, המסקנה תהיה כי הוא משקר. אם דפוס התגובות יהיה הפוך – תגובה חזקה יותר לשאלה הביקורת מאשר לשאלה הרלוונטית – תהיה המסקנה שהוא דובר אמת. כלל ההכרעה לפי שיטה זו מתבסס על ההנחה כי כאשר הנבדק משיב בשלילה לשאלות הביקורת – או שהוא משקר, או שאינו בטוח לגבי אמיתות תשובתו. לפיכך הנבדק התמים יחשוש יותר משאלת הביקורת מאשר מהשאלה הרלוונטית. לעומת זאת, הנבדק המעורב בעבירה, יחשוש יותר מן השאלה הרלוונטית מאשר משאלת הביקורת.

אומנם שיטת שאלות הביקורת – שהיא הנפוצה ביותר בין שיטות הבדיקה – אינה שיטה מדעית, אך היא אינה נטולת ערך שימושי. ככלות הכול רבות הן השיטות הלא מדעיות המשמשות בתהליך החקירה הפלילית בכלל והתשאול בפרט – ומניבות תוצאות טובות. בר ובן-שחר (2014: 108-119) מונים חמישה מובנים השוללים את הבסיס המדעי של השיטה, מתוכם נציין ארבעה:

  1. היעדר בסיס תיאורטי והיעדר רציונל לוגי

אין אף לא תיאוריה אחת המבססת קשר כלשהו בין אמירת שקר ובין תגובה פיזיולוגית. המחקר הפסיכולוגי הצביע על כך כי תגובות פיזיולוגיות הנמדדות בפוליגרף יכולות לשקף גם מצבים פסיכולוגיים שאינם קשורים לאמירת שקר. למשל – כשמציגים לנבדק גירוי בלתי צפוי, או כשהוא נדרש למאמץ קוגניטיבי, או כשהוא נתון במתח רב, או לפחד וחרדה – מתעוררת אצלו מערכת העצבים האוטונומית המעוררת את מערך התגובות הנמדדות בפוליגרף, המתפרש על-ידי הבודקים כאמירת שקר. מובן מאליו כי הנבדק יחשוש יותר מהשאלות הרלוונטיות מאשר משאלות הביקורת ומכאן ההטיה המובנית בפירוש התוצאות המתקבלות בשיטה דנן.

לא זו אף זו, במונח "שאלות ביקורת" טבועה הטעיה. מהמונח "שאלות ביקורת" משתמע לכאורה כי ישנה כאן בקרה אמיתית, היינו זהות מוחלטת בין כל העובדות המוצגות בבדיקה, למעט העובדה הנבדקת והיא המעורבות של הנבדק בעבירה המיוחסת לו. במלים אחרות – שאלות הביקורת אמורות להיות זהות לשאלות הרלוונטיות בכל הפרטים למעט עובדה אחת ספציפית המוצגת בשאלות הרלוונטיות והמתייחסת לעבירה הקונקרטית עליה מתקיימת הבדיקה. בפועל, במציאות, תנאי זה כמעט ואינו מתקיים. לדוגמא – במקרה של נבדק הנשאל שאלה רלוונטית כגון: "האם אתה יודע מי גרם לשריפה בחנות שלכם?" שאלת הביקורת, המתייחסת לעבירות כלליות שביצע הנבדק בעבר, יכולה להיות: "האם לקחת דבר מה שאינו שייך לך בחמש השנים האחרונות?". ברי לכולי עלמא כי הזהות הנדרשת לשאלת ביקורת אינה מתקיימת בשאלת הביקורת הזו. דוגמא מתיק חקירה לרעיון זה מובאת במאמרם של פיורדי וליס (1986)[17]. שומר במעבר פסי רכבת בן 74, ללא עבר פלילי, נחקר בגין חשד לתקיפה מינית של ילדה בת 4. השאלה הרלוונטית הייתה: "האם ליקקת את איבר המין של הילדה?". שאלת הביקורת הייתה: "האם אי פעם ביצעת דבר מה שאתה מתבייש בו?". הנבדק, שהיה חף מפשע, הגיב בעוצמה רבה יותר לשאלה הרלוונטית – כפי שאני כסבא לילדות בנות גילה של הקורבן הייתי מגיב לשאלה כזו – מכעס, מגועל נפש, מעלבון, או מאימה כי שמי הטוב תלוי בבדיקה שתקפותה דומה לזו של מבחן המים המאררים (ראה הערת מס' 15), וסירובי להיבדק היה מתפרש כהודאה באשמה. הבודק במקרה הנ"ל קבע שהנבדק, שכאמור היה חף מפשע, שיקר.

חסידי שיטת שאלות הביקורת טוענים כי בודק מיומן ומנוסה מסוגל לנסח שאלות ביקורת המבטיחות כי הנבדק יחשוש מהן יותר מאשר מהשאלות הרלוונטיות, ורק נבדק אשם יחשוש יותר מהשאלה הרלוונטית מאשר משאלת הביקורת. אם כך, ראשית מי ערב לנו שכל בודק הוא מיומן ומנוסה בעידן בו בודקי פוליגרף צצים כפטריות אחרי הגשם. שנית, כיצד נדע אם נבדק שהגיב בעוצמה רבה יותר לשאלה הרלוונטית עשה כן כי הוצגה לו שאלת ביקורת הולמת – והוא אכן אשם, או שהוצגה לו שאלת ביקורת גרועה והוא חף מפשע. להמחשת הרעיון מציגים בר ובן-שחר (2014: 111) אירוע אמתי שבו הודלף לתקשורת חומר חקירה חסוי. במטרה לאתר את המדליף החליטה המשטרה לערוך בדיקת פוליגרף לכל בעלי הנגישות למידע החסוי. אחד מהם שהיה בעברו בודק פוליגרף מצא עצמו בדילמה קשה. כמי שהכיר היטב את אופן הבדיקה ומודע לתפקידה של שאלת הביקורת הרי הוא אינו חושש כלל ממנה. לפיכך תנאי הכרחי לבדיקה בשיטת שאלות הביקורת – שהיא תעורר חשש אצל הנבדק – אינו יכול להתקיים במקרה שלו. לעומת זאת הוא היה מאד מוטרד מהשאלה הרלוונטית וזאת גם מעצם ההדלפה שהביכה את כל המעורבים בחקירה, מעצם חקירתו בעניין וכו'. על כן הוא העריך כי תגובתו לשאלה הרלוונטית עלולה להיות חזקה יותר מתגובתו לשאלת הביקורת – ואופס – הולכת לו הקריירה שבנה במהלך שנים רבות. הצלחת המניפולציה שעושה הבודק על הנבדק בשאלת הביקורת – "הונאת הנחקרים" כפי שבר ובן-שחר מגדירים – היא תנאי הכרחי להצלחת הבדיקה, לשיטתם של הבודקים בשיטה זו[18]. האם גורלות של אנשים תלויים בכישרון של הבודק לתפלל אותם?

זאת ועוד, מלומדים רבים העלו טענה כי השיטה פועלת לרעת הנבדק התמים. זאת כי כפי שהוסבר לעיל, השאלות הרלוונטיות עלולות לאיים עליו יותר מן שאלות הביקורת. לא זו אף זו, שיטה זו מקנה יתרון לנבלים המבצעים עבירות פליליות לעתים קרובות. שהרי שאלות הביקורת, המתייחסות למעשיהם באופן כללי, ואלו "רבים ועשירים", עלולות לאיים עליהם יותר מהשאלות הרלוונטיות על מעשה מסוים. ומכאן תגובתם לשאלות הרלוונטיות תהיה חלשה יותר מתגובתם לשאלות הביקורת והם יימצאו דוברי אמת. ייתכן וכאן טמון הסבר טוב לעובדה שנבלים רבים מצליחים בבדיקות הפוליגרף.

בודקי הפוליגרף השכילו בדרכם להתמודד עם הביקורת הקשה שהוטחה כנגד טכניקת הבדיקה החביבה עליהם – שיטת שאלות הביקורת. הם שינו את שמה של הטכניקה לשיטת שאלות ההשוואה. ככלות הכול עסקינן באותה הגברת, בשינוי האדרת – רק עם ערווה חשופה יותר.

  1. היעדר סטנדרטיזציה

נקודת התורפה השנייה של טכניקת שאלות הביקורת, הרווחת בבדיקות הפוליגרף, נוגעת לסטנדרטיזציה, המהווה תנאי הכרחי למהימנותו של כל מבחן פסיכולוגי. הריאיון המוקדם, ניסוח השאלות ואופן הצגתן (ראה הרחבה בפרק דלהלן: תהליך הבדיקה) הינם מרכיב סובייקטיבי לחלוטין התלוי בבודק ובאינטראקציה שנוצרה בינו ובין הנבדק. לפיכך מסקנותיו של הבודק מתוצאות הבדיקה דומות יותר ממסקנות המופקות מריאיון, מאשר מתהליך אובייקטיבי המבוסס על עקרונות מדעיים.

  1. אפשרות להטעיית הבדיקה על-ידי הנבדק

המחקר והניסיון הוכיחו כי ניתן להערים על הבודק על ידי שימוש בטכניקות נגד (countermeasures) אותן ניתן ללמוד, להפנים וליישם בקלות רבה יחסית – בעיקר בכל הנוגע לבדיקות באמצעות שיטת שאלות הביקורת, אך גם בבדיקות פח"ם (על בדיקות הפח"ם ראה  להלן), כפי שיוסבר בחלק השני של המאמר.

  1. זיהום בבדיקות

הנוהל בבדיקות פוליגרף באמצעות שיטת שאלות הביקורת הוא כי הבודק מנסח בעצמו את השאלות, תוך אינטראקציה עם הנבדק במהלך הריאיון המקדים כמפורט בפרק: תהליך הבדיקה, ואחרי שתודרך על-ידי מזמין הבדיקה ונחשף לחומרי החקירה. כמו-כן על-פי הנוהל על הבודק בעצמו לבצע את הריאיון המקדים, את הבדיקה עצמה ואת פענוח התוצאות. במהלך הבדיקה הוא צופה מן הסתם גם בהתנהגות הנבדק. כל אלו מובילים לכך כי הבודק "יודע" יותר ממה שהמכשיר "מגלה" לו – וזו "ידיעה" שעלולה להשפיע על מסקנתו. כמעט בלתי אפשרי לדעת באיזו מידה מסקנתו הסופית של הבודק מסתמכת אך ורק על ניתוח הממצאים הפיזיולוגים (שכאמור גם מזוהמים בגלל ניסוח השאלות) או מהמידע אליו נחשף הבודק כאמור – ובאיזה מידה. מכאן גם יכול להתפתח הזיהום הידוע כהטיית האישוש (confirmation bias). כל הידע שצבר הבודק על הנבדק כאמור, עלול להביא את הבודק לעמדה מזכה או מפלילה כלפי הנבדק, ולכן תהליך הבדיקה בכלל וניתוח התוצאות בפרט עלול להיות מוטה בכיוון העמדה המקדימה שגיבש לעצמו הבודק. דוגמא מובהקת לכך הובאה בתחילת המאמר בעניין הניסוי שנעשה על-ידי התוכנית 60 דקות. דוגמא מאלפת נוספת הביא פרופ' גרשון בן-שחר (בר ובן-שחר, 2014: 117-118) ממשפט אזרחי שם נדרש השופט להכריע בין שתי גרסאות מנוגדות. שני הצדדים הסכימו להיבדק בפוליגרף – ככלות הכול קשה לסרב להצעה כזו כי סירוב עלול להתפרש כסימן לשקר. הצדדים נבדקו ע"י אותו בודק בשיטת שאלות הביקורת. הבודק פסק כי הנבדק הראשון היה דובר אמת. ניתן לשער מה הייתה עמדת הבודק לגבי השני, שאיתרע מזלו והיה הנבדק הבא, וזאת עוד לפני שהחלה בדיקתו. למותר לציין כי הוא נמצא לבסוף דובר שקר. עורכי דינו של ביש המזל פנו לבן-שחר שיחווה דעתו הבדיקה[19]. התברר כי את ניתוח התוצאות ביצע הבודק על-פי שיטת בקסטר, כמתואר בסעיף ‎4 לפרק תהליך הבדיקה, כאשר הוא שיכתב את כל הציונים בכיוון שהוביל למסקנה שנבדק ב' הינו המשקר.

לא ניתן לסיים את הפרק הדן בטכניקת שאלת הביקורת מבלי להתייחס לשאלה מהו שיעור הדיוק של שיטה זו על-פי אמות מידה מדעיות צרופות. למרבה הצער אין היום למדע תשובה לשאלה דנן. במלים אחרות – אין כיום ולא אף לא מחקר אחד העומד בתנאים המתודולוגיים הנדרשים למענה על שאלה זו – וזאת בניגוד לאחוזים בעשירייה התשיעית המדווחים תחת כל עץ רענן על שיעור הדיוק בבדיקות פוליגרף.

תהליך הבדיקה

תהליך הבדיקה מורכב מארבעה שלבים עיקריים:

  1. ריאיון מקדים הכולל הסבר על תהליך הבדיקה ובכלל זה קבלת הסכמת הנבדק לבדיקה, וקבלת גרסת הנבדק לגבי האירוע הרלוונטי.
  2. ניסוח השאלות תוך הקפדה על ניסוח שאלות ביקורת שהתשובה להן תהיה שלילית. תהליך זה מתבצע עם טשטוש ההבדל בין השאלות הרלוונטיות לבין שאלות הביקורת. זאת כי הנבדק אינו מודע לכלל ההכרעה של הבודק הנזכר לעיל. היינו תגובה חזקה יותר לשאלה הרלוונטית תפלילו, ואילו תגובה חזקה יותר לשאלת הביקורת תזכהו. אם הנבדק יהיה מודע לכלל ההכרעה, לא תהיה לו סיבה לחשוש משאלת הביקורת והוא יחשוש אך ורק מהשאלות הרלוונטיות – ולכן יגיבו בעוצמה רבה יותר אליהן ויימצאו דוברי שקר. מצב שעלול להיות false positive.
  3. הבדיקה גופה שיכולה לכלול גם "הצגה" על מידת דיוקו של הפוליגרף. לצורך כך הבודק עורך לנבדק "מבחן קלפים" בו עליו לבחור קלף ולהסתיר את זהותו מהבודק – למרות שהקלפים מסומנים כך באופן שהבודק יודע את מיהות הקלף הנבחר מבלי שהנבדק מודע לזאת. הבודק מציג לנבדק סדרת שאלות בנוסח: "האם בחרת בקלף X?" ומבקשו להשיב בשלילה לכולן. בסוף הסדרה הבודק "יגלה" את זהותו של הקלף הנבחר על סמך הבדיקה. בכל מקרה הבדיקה מורכבת מכ- 10 שאלות: 3-4 שאלות רלוונטיות, 3-4 שאלות ביקורת, ו- 3-4 שאלות לא רלוונטיות. השאלות מוצגות בזו אחר זו, במרווחים של כ- 20 שניות בין שאלה לשאלה. סדרת השאלות כולה חוזרת ומוצגת לנבדק 3 פעמים לפחות.
  4. ניתוח התוצאות. יודגש ויובהר כי המסקנה אם הנבדק שיקר או אמר אמת מבוססת על פרשנות הבודק של התוצאות. הפוליגרף כשלעצמו אינו מזהה אמירת אמת או שקר. קליב בקסטר[20] הציע לנתח את תוצאות הבדיקה בשיטה מובנית לה קרא בשם אזור השוואה (zone of comparison). השיטה מבוססת על מתן ציונים על בסולם של מ- 3- עד 3+ לעוצמת התגובות לשאלות הרלוונטיות ולשאלות הביקורת בחזרתיות הנשאלות בחזרתיות מובנית. הציונים ניתנים על-פי הערכת הבודק. הציון 0 מציין שאין הבדל בין התגובות. כלל ההכרעה נקבע על-פי סיכום הציונים.

שיטת פרטי החקירה המוכמנים

נקדים ונאמר כי אם ישנה בדיקת פוליגרף אמינה הרי היא בדיקה בשיטת פרטי החקירה המוכמנים (פח"ם) ועל-כן נייחד לה במאמר זה מקום של כבוד. ככל הידוע הראשון שדיווח על השימוש בשיטה זו היה המלומד האמריקאי דיוויד ליקן[21] בשנת 1959[22]. בדיקת הפח"ם בודקת אם יש לנבדק מידע נסתר הידוע אך ורק למי שהיה בזירת העבירה. מובן מאליו כי שיטה זו מתאימה אך ורק לבדיקה תלוית אירוע. במהלך הבדיקה מוצגות לנבדק כמה שאלות רבות ברירה (שאלות אמריקאיות) ורק אחת היא הנכונה – היינו פרט אמיתי מהזירה. למשל:

האם ירית במנוח באמצעות:

1) אקדח רינגו 0.45"?

2) רובה סער מקצורר M-16?

3) תת-מקלע "עוזי" 9 מ"מ?

4) אקדח יריחו 9 מ"מ?

5) אקדח ברטה 0.22"?

בשיטה זו גם אם הנבדק מתרגש מעצם חקירתו בכלל ובדיקתו בפוליגרף בפרט וחושש מתוצאותיהן, כל עוד אין הוא יודע את מיהות כלי הנשק בו נעשה שימוש במהלך העבירה, הרי אין לו כל סיבה לחשוש יותר מפריט מסוים בהשוואה לאחרים. לפיכך, אם תגובתו לפריט הנכון חזקה יותר מתגובתו ליתר הפריטים, תהיה המסקנה שפריט זה מוכר לו בהקשר לעבירה הנחקרת. ככול שתוצגנה לנבדק כמה שיותר שאלות מסוג זה לגבי פרטים נוספים, כך יעלה תוקף המסקנה אם הנבדק משקר או אומר אמת. לית מאן דפליג כי תקפותה של הבדיקה תלויה בעובדה כי הפרטים הנשאלים הם אכן מוכמנים, אינם ידועים לציבור בכלל ולנבדק בפרט – אלא אם הוא אכן מעורב בעבירה.

למרבה הצער – למרות התוקף המדעי של שיטה זו, ושיטה זו בלבד, השימוש בשיטת בדיקה זו ביחס לשיטות האחרות הוא מצומצם מאד. הסיבה לכך נובעת מן העובדה כי היא תלוית אירוע,  מחייבת הכנות מדוקדקות מצד הבודק, ואפשרית אך ורק אם אכן ישנם של פרטים מוכמנים. ביפן למשל, בה השימוש בשיטה זו הוא נפוץ מאד – יכולה בדיקת פח"ם לשמש כראיה בבית-המשפט.

בניגוד לשיטת שאלות הביקורת, לשיטת הפח"ם יש בסיס תיאורטי ולוגי מוצק. שיטת הפח"ם זו אינה מתיימרת להבחין בין שקר לאמת, אלא אך ורק לאבחן אם לנבדק יש מידע הקושר אותו לזירת העבירה. שיטה זו אינה תלויה בתגובה מילולית של הנבדק. ניתן להשתמש בה גם במקרים בהם הנבדקים אינם משיבים לשאלות ולהסתפק בתגובה הפיזיולוגית שלהם. הספרות המקצועית עשירה בתיאוריה ובמחקר על הקשר בין מידע מוכמן ובין התגובות הנמדדות בפוליגרף. גל הבסיס הלוגי של הבדיקה הוא איתן ושריר. מנקודת מבטו של הנבדק התמים אין כל הבדל בין הפרטים המוצגים לו בבדיקה, ובכלל זה הפרט המוכמן.

בשונה משיטת שאלות הביקורת, אין שיטת הפח"ם מצריכה ריאיון מוקדם. יתרה מזאת, הבודק עצמו יכול להיות "עיוור" לגמרי באשר לזהותו של הפרט המוכמן – בדומה לנסיין בניסויים פסיכולוגיים שאינו מכיר את פרטי הניסוי. מתכונת זו מבטיחה מפני שיפוטיות מצדו של הבודק ותגובות משפיעות מצידו על הנבדק. בכך גם נמנע במידה רבה זיהום הבדיקה כפי שיכול לקרות בשיטת שאלות הביקורת כמפורט בפרק זיהום בבדיקות. יחד עם זאת יובהר כי למרות כל יתרונותיה של בדיקת הפח"ם על-פני הבדיקה בשיטת שאלות הביקורות, גם שיטה זו אינה חסינה מפני שימוש בטכניקות נגד (countermeasures) על-ידי נבדקים, במטרה להכשיל את הבדיקה – ועל כך יפורט בחלק השני למאמר זה.

כפי שצוין בפרק על טכניקת שאלות הביקורת לעניין שיעור הדיוק של בדיקות בפוליגרף, הרי שגם לגבי בדיקות הפח"ם אין לשאלה קרדינאלית זו תשובה מדעית אמפירית. יחד עם זאת, על-פי ההיגיון והשכל הישר, כאשר משווים בין מאפייני הבדיקות ונקודות התורפה של כל אחת מהן, ניתן להגיע למסקנה לוגית ברורה כי שיעור הדיוק של הבדיקות בשיטת הפח"ם גבוה לאין שיעור משיטת שאלות הביקורת.

בחלק השני של המאמר נדון במובנים נוספים כגון: השימוש בפוליגרף למיון ולסינון עובדים, טכניקות לעבור בהצלחה בדיקת פוליגרף, ודיון על הפוליטיזציה של הבדיקות.

הערות:

[1] אריק בנדר, 20.6.17. מעריב on-line.

[2] חדשות הוועדה, 15.5.2017.

[3] משרד המשפטים 6.3.2017.

[4] הפוליגרף עשוי להציל את ניצב ארביב, 19.1.2014.

[5] משה נוסבאום, 3.2.2014, ארביב נמצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף.

[6] המרגלים – יוסי מלמן ואיתן הבר (2007).

[7] לימים דאג ויליאמס נדון לשנתיים מאסר בגין סיוע למסירת דיווחי שקר בהליכים רשמיים. הודעת משרד המשפטים האמריקאי מיום 22.9.2015.

[8] https://www.youtube.com/watch?v=ROhp2aS9pQU

[9] התגובות הן: 1) המוליכות החשמלית של העור הקשורה להפרשת הזיעה (GSR), הנמדדת באמצעות הצמדת אלקטרודות לחלק הפנימי של שתי אצבעות. 2) קצב נשימה הנמדד באמצעות צינורות חלולים הנכרכים סביב בית החזה והבטן. 3) מידת לחץ הדם הנמדדת באמצעות כרית לחץ דם המנופחת חלקית ומוצמדת לזרוע. 4) דופק הנמדד בד"כ יחד עם לחץ הדם.

[10] חלק הארי של המידע המובא במאמר זה מקורו בספר:

בר, מריאנה. בן-שחר, גרשון (2014). מכונת השקר – האם אפשר לסמוך על גרפולוגיה, פוליגרף, אסטרולוגיה ושיטות נוספות לאבחון אישיות ולניבוי? תל-אביב: מטר הוצאה לאור.

גרשון בן-שחר נולד בשנת 1942 בירושלים. הוא פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בין שאר תפקידיו באוניברסיטה היה דיקן הפקולטה למדעי החברה, וסגן-הרקטור. בנוסף על כך כיהן כנשיא האוניברסיטה הפתוחה. בן-שחר נחשב כחוקר מוביל בתחום הפסיכו-פיזיולוגיה, פרסם כ 100- מאמרים בכתבי-עת יוקרתיים, וכן פרקים בספרים וספרים בנושא זה ובנושאים משיקים. מאמריו מצוטטים על-ידי מלומדים ואנשי מקצוע בכל רחבי העולם. מריאנה בר היא מתרגמת ועורכת ספרות.

[11] (Cesare Lombroso (1909-1836 היה רופא צבאי יהודי איטלקי שעבד בבתי סוהר. היה הראשון שקיים מחקר מדעי על תופעת העבריינות – על-כן נחשב לאבי הגישה המדעית בקרימינולוגיה. לימים נמצאו במחקריו פגמים מתודולוגיים: אין קבוצת ביקורת, הגזמה בערכן של תופעות קיצוניות, והסתייעות בדמיון להשלמת הנתונים. לאור זאת מעניין אם נבדק בעצמו במכשיר שפיתח ומה הייתה תוצאת הבדיקה.

[12] (William Marston (1893-1947 היה פסיכולוג, ממציא וסופר אמריקאי. היה גם יוצרה של הדמותWonder Woman.

[13] הנבדק היה מתבקש ללעוס אורז יבש ולירוק אותו על עלה של פיקוס שנחשב לקדוש. אם האורז היה נדבק לחך או ללשון ולא נחת בהצלחה על העלה, הוכרז הנבדק כמשקר.

[14] על החשוד להעביר על לשונו כלי מברזל מלובן. דובר שקר הוא הנבדק שלשונו הייתה נצרבת.

[15] על-פי במדבר פרק ה', פס' י"ב-כ"ו: "… אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל… וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ, אֶל-הַכֹּהֵן… וְהֶעֱמִדָהּ, לִפְנֵי יְהוָה. וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים, בִּכְלִי-חָרֶשׂ; וּמִן-הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם. וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וּפָרַע אֶת-רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל-כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא; וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ, מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים. וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל-הָאִשָּׁה אִם-לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם-לֹא שָׂטִית טֻמְאָה, תַּחַת אִישֵׁךְ–הִנָּקִי, מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה. וְאַתְּ, כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ–וְכִי נִטְמֵאת; וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת-שְׁכָבְתּוֹ, מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ. וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה, יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ–בְּתֵת יְהוָה אֶת-יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת, וְאֶת-בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה, בְּמֵעַיִךְ, לַצְבּוֹת בֶּטֶן, וְלַנְפִּל יָרֵךְ; וְאָמְרָה הָאִשָּׁה, אָמֵן אָמֵן. וְכָתַב אֶת-הָאָלֹת הָאֵלֶּה, הַכֹּהֵן–בַּסֵּפֶר; וּמָחָה, אֶל-מֵי הַמָּרִים. וְהִשְׁקָה, אֶת-הָאִשָּׁה, אֶת-מֵי הַמָּרִים, הַמְאָרְרִים; וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים, לְמָרִים… וְהָיְתָה אִם-נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ–וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ; וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה, בְּקֶרֶב עַמָּהּ…".

[16] (John Reid (1910-1982 היה מומחה לפוליגרף ולתשאול. הוא התגייס למשטרה בשיקגו בשנת 1936 בגלל אילוצים כלכליים, והיה שוטר סיור למרות שהיה בעל תואר אקדמי במשפטים. בשנת 1940 נעשה בודק פוליגרף בעל שם. בשנת1947 פרש והקים מעבדה לפוליגרף פרטית וקנה לעצמו שם גם בזכות הטכניקה בת תשעת השלבים לתשאול חשודים שפיתח ונקראת על שמו, עליה כתבתי בהרחבה בספרי משנת 2010 ושיודע לשאול – על התשאול המקצועי והאפקטיבי, עמ' 136 – 155. למיטב ידיעתי אני הייתי הראשון בארץ שלימד את הטכניקה של רייד וכתב עליה בעברית. על ג'ון רייד ניתן לקרוא בדברים שכתב לזכרו שותפו לדרך פרופ' פרד אינבאו בכתב העת Polygraph 1982, 11(1) עמ' 1-6.

[17] Furedy, J.J., & Liss, J. (1986). Countering Confessions In­duced by the Polygraph: Of confessionals and Psychological Rubber Hoses. The Criminal Law Quarterly, 29, 96-97.

[18] תודתי לפרופ' גרשון בן-שחר על ההסבר המפורט שמסר לי בעניין דנן.

[19] על מומחיותו של בן שחר ראה בהערה 10.

[20] (Cleve Backster (1924–2013 היה אמריקאי בעל השכלה בפסיכולוגיה ששרת מספר שנים בסוכנויות מודיעין בארה"ב בהן ה- CIA בעיקר כמומחה לתשאול בפוליגרף ובהיפנוזה (Hannah Jenkins, 2015). שמו נודע לציבור הרחב בזכות פרסומיו על מחקריו על "פסיכולוגיה של צמחים" שהתבררו כמפוברקים (אורן הוברמן, 21.6.12, כלכליסט). אם היה נבדק בפוליגרף על מחקריו על הצמחים מעניין מה הייתה תוצאת הבדיקה.

[21] (David Lykken (1928-2003 היה חוקר אמריקאי בתחום מדעי ההתנהגות.

[22] Patrick, Christopher J. (2011). Science on the rise: birth and development of the Concealed Information Test. In: Bruno Verschuere, Gershon Ben-Shakhar, Ewout Meijer (Eds.) Memory Detection: Theory and Application of the Concealed Information Test. Cambridge University Press: 3-11.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “האמת על בדיקות הפוליגרף – חלק ראשון

  1. אבי ידידי, מאמר מרשים בהחלט. הרשה נא לי להוסיף דבר, "עבודה" מוצלחת על בדיקת הפוליגרף.
    בשלהי שנת 1979 הוצתו מתקנים בבסיס חיל האוויר בתל נוף. בכל המקרים, השרפות כובו על ידי צוותי הכבוי של הבסיס בפיקודו של מפקד תחנת הכבוי סרן יוסף לב.
    במשך כשנה, חקירות ההצתות שנערכו על ידי מצ"ח בסיוע משטרת ישראל והשב"כ, לא הניבו מאומה, ההצתות המשיכו.
    רבים מאנשי הבסיס נחקרו ואף רובם נבדקו בפוליגרף, כולל מפקד תחנת הכבאות סרן יוסף לב. סרן יוסף לב נבדק כאמור ונמצא דובר אמת.
    בהמשך החקירה נתפס והודה מפקד התחנה כי גרם לאחד עשרה מקרי ההצתה בבסיס, מאחר וחשק בקידום בדרגה.
    ככל הידוע לי, סרן לב הכין עצמו לקראת הבדיקה, רץ לפני הבדיקה 20 ק"מ, נטל מספר כדורי "ווליום" ונמצא דובר אמת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s