לאן נעלמה היושרה העיתונאית?

אבי דוידוביץ (27.2.2017)

עמוד השער של גיליון יום שישי של ידיעות אחרונות - כחש באותיות קידוש לבנה.
עמוד השער של גיליון יום שישי של ידיעות אחרונות – כחש באותיות קידוש לבנה.

במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות מהיום התבשרנו כי אובדן הטלפון של תאיר ראדה הוא רק טיפה בים. הכתבה התהדרה בחשיפה של העיתון מלפני כשבוע כי הטלפון הנייד של המנוחה, שנמצא על גופתה בזירת הרצח בבית הספר "נופי גולן" – נעלם. יחד עם זאת העיתון לא הזכיר אפילו לא ברמז את הפלופ העיתונאי שלו שנחשף על ידי. את הפארסה הזו מבקש העיתון להצניע ולהשכיח מקוראיו. הודאה בטעות, בהטעיה והתנצלות אינה אופציה מבחינת העיתון. נראה שמעת לעת צריך לטלטל את כלב השמירה של הדמוקרטיה ולהזכיר לו משהו על מקצועיות ואמינות.

רק לפני 10 ימים יצא גיליון יום שישי של העיתון עם כותרת ענק בעמוד השער כהאי לישנא: "לאן נעלמה הודעה שקיבלה תאיר ביום הרצח". עוד באותו יום פרסמתי מאמר מפורט המסביר בפרוטרוט כי אף לא הודעה אחת שקיבלה תאיר ז"ל נעלמה. כל ההודעות נמצאות ומתועדות וכל החומר בעניין נמסר לסנגוריה בסמוך להגשת כתב האישום, והוגש על-ידי התביעה לבית המשפט. לו הייתה בודקת הכתבת שפרסמה את הסיפור את העובדות לאשורן – ולא מסתפקת בלשמש שופר לשרלטנים כפי שגם עשתה בעבר – הייתה עולה על הפלופ וחוסכת את החרפה מעצמה ומעיתונה. אבל הנה הוכח שוב – אחדים מאלו שרוממות אל בגרונם – חרב פיפיות בידם! יתרה מזאת – הניסיון הנואל לשוות לטלפון שנעלם חשיבות ראייתית מכרעת הינו פתטי וחטא גמור לאמת. המכשיר לא הוגש כראיה לבית המשפט – לא על-ידי התביעה ולא על-ידי ההגנה. כל המידע שהיה אצור בו הופק באמצעים הטכנולוגיים שהיו בידי רשויות אכיפת החוק. ההתנגדות של התביעה להחזיר לאם השכולה את הדיסק הקשיח של המחשב של תאיר ואת מכשיר הטלפון נובע משיקולים עניינים, שגם עליהם הלין העיתון בכתבת הנפל שלו מנובמבר 2016. מה נפשך? מצד אחד יצא העיתון בשצף קצף על ההתנגדות של התביעה להחזיר את התפוסים האלו לאימא, ומצד שני הוא יוצא בזעקות שבר על כי מוצג "קריטי" לטעמו אבד. האם לא הגיעה השעה שכותבת הכתבה המתיימרת להיות עיתונאית ומתגלית כקווזי עיתונאית – תגבש עמדה אחת ועקבית?!

הפלופ על ההודעה הנעלמה מצטרף כאמור למלאכת רמייה והונאה שעשה העיתון בעניין רצח תאיר ראדה ועל כך פרסמתי סדרה של שלושה מאמרים בהם ניתצתי אחת לאחת את כל הסילופים והשקרים שידיעות אחרונות נשא והביא לקוראיו, ובהם סיפור השערות הזרות בידה של המנוחה שלא היו ולא נבראו; עלילות המכנסיים של הרוצח ובכלל זה הטענה המגוחכת שמספר זוגות שנמצאו על-ידי המשטרה הושמדו מבלי שניתנה לנבל ההזדמנות לזהות אם אחד מהם היה שלו; ועוד כהנה וכהנה סיפורי אלף לילה ולילה ובכלל זה כיווני חקירה אחרים שלא מוצו וכיוצא באלה דברי הבל ורעות רוח.

אם רצה ידיעות אחרונות לכתוב על המצב הקלוקל של שמירת המוצגים בגופי החקירה בארץ, על הליקוי החמור שבאובדן הטלפון של תאיר – יבורך. זה תפקידו. אבל יחד עם זאת גם חובתו היא לפרסם דברי אמת, ואם טעה ונכשל – לחזור בו, להעמיד דברים על דיוקם, ולפי העניין גם להתנצל – פשוט עניין של יושרה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “לאן נעלמה היושרה העיתונאית?

  1. אל תיתן לעובדות לבלבל אותך גבר!…אתה רחוק שנות אור מהאמת. אם היו הודעות כבר היו מפרסמים. את העובדה שהטלפון הנייד נעלם אתה מכסה ב500 מילה על כלום. ראייה קריטית שהוגדרה לא פעם ולא פעמיים כחשובה ביותר בתיק ביחד עם המחשב אגב נעלמה!. הפרקליטות הגדירה את הראייה כחשובה וסירבה לתת אותה לאילנה ראדה בכל פעם מחדש ואז שכבר בית המשפט אומר דיי אז הראייה נעלמת. השערות בידייה של תאיר נעלמו גם כן אז קל לטעון שלא היה ולא נברא. השערות בתוך האסלה לגם כן לדבריך לא היו למרות שיש תיעוד וצילום. ברור לי מדוע אתה בוחר להכחיש את נושא השיער שכן אם אכן היה קיים הדבר מרמז לא רק על חשודים נוספים אלא גם נסיון לניקוי הזירה דבר שאינו תואם להודאה והשיחזור. אגב הרבה דברים נעלמו גם הכונן הקשיח של המחשב נעלם והמחשב הוחזר בלי הכונן המקורי וזה סתם בקטנה ממני אלייך אם לא ידעת. הרבה דברים נעלמו מעיינך כגון העובדה שמעולם לא ציינת או התייחסת לתכולת המכולה שנתגלתה בבית הספר ואיך מעולם לא חקרו לעומק את הראיות הקריטיות שהתגלו בתוכה או לסריקה שנעשתה בתחומי בית הספר ולכל מה שהתגלה במהלכה אך מעולם לא פורסם. מעולם לא התייחסת לכל העדויות הקריטיות של התלמידים וכן לתאום עדויות או לפרטים הקטנים אך החשובים ביותר שפלטו במהלך החקירה. מעולם לא התייחסת לנושא חתכים שנעשו בגופה לאחר המוות, חבלות ראש וגוף, נסיון הפשטת הגופה על ידי חיתוך החולצה, הד.נ.א שהתגלה על חולצתה של תאיר מעולם לא נאמר מה מקורו רק שהוא שתערובת של ד.נ.א זכרי ממספר מקורות שונים, ציורים שהתגלו בזירה אך הועלמו על ידי גורמים בעלי אינטרס למרות שיש הוכחות לכך שהיו ציורים שכאלה. איסור כניסת רופא לזירת הרצח והתחלת צילום הזירה על ידי מז"פ שעות אחרי הגילוי. טביעת הרגלים בדם בתוך התא שלא תואמות לזדורוב וכן העובדה שכל מי שנכח בזירה נבדק כנגד אותן טביעות רגליים ולא נמצאה התאמה. העובדה שמפתחות לשער בית הספר ניתן לתלמידים ואנשים זרים מחוץ לבית הספר ע"ע סוחרי סמים וגורמים עברינים ועוד ועוד ועוד. שים לב לא הזכרתי את השיחזור הבעייתי של זדורוב וגם לא את העובדה המוגמרת שעבריין המקבל תשלום מהמשטרה ביחד עם שוטר באותה תחנת משטרה ישבו ותמללו את ההודאה של זדורוב בניגוד לחוק או את נושא של זיוף לכאורה של טביעות נעליים על הג'ינס שלבשה תאיר ראדה על ידי המומחה של המשטרה ועוד ועוד ועוד.תאמין לי אני לא חסיד של זדורוב ולא מעניין אותי אם ירקב בכלא גם החולת נפש ששמה נקשר לפרשה לא מעניין אותי, מה שכן מעניין אותי זו העובדה שיש כל כך הרבה מחדלים וחשדות כבדים לשחיתות שוחד וסחיטה בתיק הזה ואף אחד לא חוקר ואנשים כמוך מתעסקים עם שאלות מטומטמות כמו טלפון שהוא אולי קצה קצהו של העניין כולו.

    אהבתי

    • שמי אבי דוידוביץ ולא "גבר" – אני לא מסתתר מאחורי כינויים. אינני עורך דין – אם בכינוי שאימצת לעצמך התכוונת לכך.
      באופן יוצא מן הכלל אתייחס בקיצור נמרץ רק לחלק מהמעשיות והבדיות שרשמת. על היתר תצטרך לקרוא בעצמך בפסקי הדין:
      הטלפון לא היה ראיה ובוודאי שאינו "ראיה קריטית". ההחלטה לא להחזיר אותו למשפחה פורטה במאמר זה ובמאמרי: "לאן נעלמה הודעה שקיבלה תאיר ביום הרצח?".
      השערות – ראה במאמרי: רומן זדורוב – תיק סגור (חלק שני) במענה לשאלה 8.
      המחשב ראה במאמרי: רומן זדורוב – תיק סגור – חלק שלישי ואחרון במענה לשאלה 10.
      מעשיית "המכולה" – איפה הסנגוריה העלתה עניין כזה במשפט? האם יש לך מידע שאין לסנגוריה עם תקציבי עתק? סנגוריה שהשיגה "מומחים" רבים מהארץ ומחו"ל?!
      עדויות תלמידים – ראה התייחסותי בשני המאמרים הנ"ל ובמאמר הראשון בסדרה.
      תאום עדויות – לא נמצא אבק של חשד בכיוון כזה.
      חבלות בראש – התייחסתי במאמר הראשון המענה לשאלה 4.
      טביעות הנעליים – התייחסתי במאמרי הראשון במענה שאלה 5.
      כל טענות ההבל ורעות הרוח לא היו מקובלות אפילו לא על השופט דנציגר, שזיכה את הנבל מחמת הספק.
      בניגוד אליך, אותי כן מעניין אם חף מפשע הורשע על לא עוול בכפו. אני מעדיף זיכוי של 10 אשמים ולא הרשעה של חף מפשע אחד.
      הזכרת הבחורה האומללה (א"ק) בצורה ובהקשר שהוזכרה מלמדת על רשעות גמורה והינה מעשה נבלה – זאת עוד מאדם המדבר גבוהה על מוסר טוהר המידות.
      ולסיום – אני לא מתעסק עם שאלות מטומטמות – ומשתדל גם לא להתעסק עם מטומטמים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s