רומן זדורוב – תיק סגור – חלק שלישי ואחרון

אבי דוידוביץ

(‏08.01.2017)

התשובות לשתי השאלות האחרונות מהכתבה ב"ידיעות אחרונות"ושלוש שאלות לעיתון * מי הוא חיים סדובסקי? מי עומד ומממן את הוצאות ההגנה והקמפיין לזכותו? מה הרקע של זדורוב?

בשני החלקים הקודמים ניתנו תשובות מפורטות לכל 8 השאלות הראשונות מתוך ה- 10 שהועלו בכתבה "תיק סגור שאלות פתוחות", שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות". השאלות ניסו לקעקע את הבסיס עליו הושטתה ההרשעה של זדורוב ברצח של תאיר ראדה ז"ל. לוז התשובות מבוסס על חומר החקירה, הנמצא בידי הסנגוריה כבר מעת הגשת כתב האישום, ועל פסקי הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי והעליון. בשלהי המאמר יוצגו 3 שאלות מטרידות הרובצות לפתחה של העיתונות החוקרת. שאלה מס' 9 בכתבה הייתה:%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%a9%d7%a0%d7%99

מדוע הסתיימה הבדיקה בעניינם של שני חשודים נוספים?

בדברי ההסבר לשאלה נטען כי אחד העדים שנכחו בזירת הרצח – שמסר הודעות "פתוחות", נחקר באזהרה במהלך הודעה נוספת שנגבתה ממנו. באותה חקירה באזהרה אף הסכים אותו נחקר לעבור בדיקת פוליגרף, ולא ידוע לעיתון אם היא בוצעה. למחרת, לדברי העיתון, הודה זדורוב. מאותו הרגע, טוען העיתון "כנראה שנסתיימה החקירה בעניינו של אותו חשוד. הוא הגיע פעמיים נוספות למסור עדות פתוחה ואף העיד בבית המשפט". בנוסף נטען בכתבה כי ספרנית בית הספר דיווחה כי תלמיד כיתה י"ב בשם ת"ל אמר לה שהמשטרה לא חוקרת בכיוון הנכון בכלל, באשר הם חוקרים את "החנונים". לדבריה היא אמרה לו שאם הוא יודע משהו עליו למסור זאת למשטרה, והוא השיבה שאם המשטרה רוצה, עליה לחקור את שכבת י"ב. בלשים נשלחו לאתר את הנער, ומשלא מצאוהו ירדה המשטרה מהעניין ות"ל לא נחקר עד עצם היום הזה.

התשובה:

ראשית נראה כי שאלה זו שעניינה אי מצוי חקירה נגד חשודים פוטנציאלים, חופפת לטענה שהוצגה בשאלה מס' 2 "מדוע לא מוצתה חקירת הדיווחים נגד חשודים נוספים ברצח", וגם לשאלה 3 בעניין אי חקירה של רמזים על אלימות כביכול נגד המנוחה. נראה כי הרצון לנפח את הכתבה ולהעמידה על 10 שאלות, כמניין השנים שחלפו מאז זדורוב רצח את תאיר ז"ל, היוו את השיקול לפצל טיעון אחד ל- 3 שאלות. יובהר כי גם חזרה ג' פעמים על טיעון הבל אינה הופכת אותו למוצק, אלא להבל הבלים. באשר לשני "כיווני החקירה" המוזכרים בדברי ההסבר לשאלה 9 יצוין כי מחוסר פרטים מזהים של המוזכר הראשון לא ניתן לדעת במי מדובר. עם זאת התשובה נמצאת בגוף השאלה, ואם לא הייתה נעשית בכתבה זו עבודה שטחית כפי שנעשתה, ספק אם עניין זה היה מוזכר. מכל מקום ניתוח התוכן לדברי ההסבר נעשה כאן בהסתמך אך ורק על הנאמר בכתבה, מבלי שניתן לבודקם מול מקור אחר בגלל שזהותו של העד לא נודעה. על-פי הכתבה נחקר עד מסוים שנכח בזירה – אך לא צוין מתי ובאילו נסיבות הוא נכח בזירה. נראה כי בשלב מסוים התעורר נגד אותו עד חשד ועל-כן הוא נחקר באזהרה. במסגרת זו נבדק גם אם הוא מוכן להיבדק בפוליגרף והוא הסכים. כפי שמובן מן הכתבה, בהמשך הוסר החשד שהיה נגדו. הראיה לכך כי הוא נחקר אחר כך פעמיים בהודעה "פתוחה". במצב שכזה – כשהוסרה העננה מעל הנחקר – מה הטעם לזמנו לפוליגרף? לא זו אף זו, העיתון המתאר את שתי חקירותיו הנוספות שהתבצעו לאחר חקירתו באזהרה, אך מגחך את עצמו בכך שהוא טוען "כנראה שנסתיימה החקירה בעניינו של אותו חשוד", שהרי העיתון בעצמו מציין שפעמיים הוא נחקר לאחר החקירה היא. הלזה ייקרא הסתיימה החקירה בעניינו? איך הסתיימה אם נחקר שוב ושוב? והערה נוספת לעיתון – שתי החקירות "הפתוחות" שבאו אחר זו באזהרה, אינן מצדיקות את הגדרתו "כחשוד". "החשוד" הוא רק בעיני העיתון, שאף לא טרח לציין במי מדובר על-מנת שניתן יהיה לבדוק את טענותיו. זאת ועוד, החומר בעניין דנן – כמו בשאר הדברים – היה בידי הסנגוריה מהגשת כתב האישום, והעד עצמו היה זמין לה בבית המשפט כי הוא זומן להעיד. מבדיקת סיכומי ההגנה עולה כי עניינו של אדם זה לא הוזכר בסיכומיה – ככל הנראה מן הטעם כי הסנגוריה בעצמה לא מצאה טעם בטיעון שבדיקתו של אדם זה לא הסתיימה.

לעניין עדות הספרנית על התלמיד ת"ל, מאחר וגם עניין זה נזנח על-ידי הסנגוריה – למרות שהחומר היה בידה – אין אלא להסיק כי מדובר בניסיון נואל לדוג במים עכורים. אם הסנגוריה בעצמה לא הזכירה אפיזודה זו בסיכומיה – האכסניה הטבעית לטיעונים אלו – הרי שגם היא הבינה כי מדובר בעניין שאינו "כיוון" חקירה, אלא אמירה בעלמא של תלמיד לספרנית בית הספר.

שאלה 10 והאחרונה: מדוע הפרקליטות מסרבת להחזיר לאילנה ראדה את המחשב הביתי?

שאלה אחרונה אמורה מן הסתם להיות "שאלת המחץ" ולהותיר את הרושם האחרוני על הקורא, שחשיבותו אינה נופלת לעתים מזו של הרושם הראשוני. במקרה זה השאלה האחרונה היא ההזויה מכול קודמותיה. השאלה ודברי ההסבר הבאים אחריה אינם מבהירים כיצד החזרת המחשב תסייע להוכיח את חפותו של זדורוב, או לחילופין תביא לגילוי הרוצח האמיתי – לשיטתו של העיתון – אם לכך הייתה הכוונה. נחסוך מהקוראים את מרבית דברי ההסבר שניתנו לשאלה, שחלקם אינם אלא בליל של "אויר חם", ונביא רק את השורה התחתונה שלהם כי: "סנגוריו של זדורוב מסרו כי ניתן להשיב לאמה של תאיר את המחשב ולהשאיר בידיהם ובידי הפרקליטות עותק של הדיסק הקשיח". מכאן למדים שאם סנגוריו של זדורוב חושבים כך, הרי הלכה אמורה להיות כמותם. לא הבינונו מדוע נחשבת יותר דעתם של אלו שאינם מייצגים את האם השכולה האומללה, שהלקוח שלהם רצח את בתה, מעמדתה של הפרקליטות והחלטתו של בית המשפט – אך נניח לפולמוס דנן ונתמקד בעיקר. והעיקר הוא כי כאן התעלה על עצמו העיתון בהסתרת מידע חשוב בעניין דנן ובסילוף הדברים. והרי כל העובדות:

בהתאם לחוק הארכיונים, לתקנות שהותקנו מכוחו, ולפסיקת בית המשפט העליון, חלה חובה לשמור לצמיתות חומרים הקשורים בתיקים פליליים חמורים, בין אם החפצים הוצגו כמוצג ובין אם לאו. זאת בשל האפשרות שבעתיד ניתן יהיה לבצע בדיקות מעבדה חדשניות יותר מאלה המוכרות כיום. הדברים מקבלים משנה תוקף בשל העובדה שככל הידוע באי כוחו של זדורוב  מתכוונים להגיש בקשה לקיום משפט חוזר. הפרקליטות לא התנגדה להשיב את המחשב, אלא אך ורק את הדיסק הקשיח שלו. הפרקליטות הסכימה שהעתק ממנו יועבר לאילנה ראדה ולסנגוריו של הרוצח, על גבי דיסק קשיח, שתספק המדינה[1]. לא זו אף זו, הפרקליטות לא התנגדה כי נציג מטעמה של אילנה ראדה יהיה נוכח בעת העתקת הדיסק[2]. אלו הן כל העובדות בעניין דנן וכך נראית אמת ולא אגד של כחל וסרק.

התשובות המפורטות לעשר השאלות שניתנו במאמר זה הכילו פרטים רבים שנועדו להזים טענות רבות, להעמיד דברים על דיוקם ולהציג את העובדות כהווייתן. בשל כך אין הן תשובות קצרות המורכבות מסיסמאות וכותרות, אלא הן מציגות את כל המידע הרלבנטי. כל החומר עליו מתבססות התשובות נגזר ממידע גלוי הזמין במרשתת, ובכלל זה סיכומי התביעה וההגנה, ופסקי הדין של בית המשפט המחוזי והעליון. עתה, משהומצאו התשובות לכל 10 השאלות שהוצגו בכתבה של נעם ברקן, לא נותר אלא להציג לעיתון סדרת שאלות שאם יינתנו עליהן תשובות, אולי יהיה ניתן ללמוד ולהבין כיצד ציבור גדול של אזרחים תמימים הוּלַך שולל אחרי ים של כזבים שהופצו בזדון ובכוונת מכוון משרלטנים ומחורשי רעה בפרשה זו. ולהלן השאלות:

  1. מי הוא חיים סדובסקי?

עד ההגנה הראשון שזומן להעיד במשפט היה חיים סדובסקי, אדם אשר טען למומחיות שטיבה לא הוברר ואף הגיש לבית המשפט מסמך המתקרא "חוות דעת מומחה" והעיד בחקירה ראשית ביום 26.2.09. בראשית הישיבה הבאה, ביום 1.3.09, בה היה אמור לסיים את החקירה הראשית ולהיחקר בחקירה נגדית, קם לפתע הסנגור והודיע כי בתום הישיבה הקודמת נקלע העד למצב בריאותי ונפשי אשר אינו מאפשר את המשך העדתו על כל המשתמע מכך. חרף התנגדות התביעה אשר דרשה לחייב את סדובסקי לשוב לדוכן העדים ולהיחקר, קבע בית המשפט כי חוות דעתו, המוצגים שהוצגו באמצעותה וחקירתו הראשית יימחקו מתיק בית המשפט. לפיכך עדותו התבטלה מן העולם, אולם רוחו הוסיפה לשרות על המשפט ומעל לכל – באמצעי התקשורת בהם הוצג כבעל תואר ד"ר[3]. סדובסקי טוען כי זדורוב חף מפשע והרשעתו אינה אלא "תיק תפור" מא' ועד ת'. זאת ועוד, סדובסקי טוען[4] כי הרצח בוצע בחדר השירותים ולא בתוך התא, על-ידי חברות של תאיר ז"ל, בשעה שילדים אחרים באו לצפות במעשה. זאת כאשר המקום בו התבצע הרצח מוסכם על הכול, גם על עמיתו של סדובסקי, אלכס פלג, כי הרצח בוצע בתוך התא ולא מחוצה לו. על מומחיותו של סדובסקי ניתן ללמוד מן הניסוי שהוא ערך עם אחרים במטרה להוכיח כי הרצח של תאיר בוצע מחוץ לתא. עורכי הניסוי שפכו 3 ליטרים של מיץ אדום ממותק, האמור לדמות דם אדם (!) על-מנת לבחון זרימת הנוזל. על מופרכות ההשוואה בין מיץ ממותק לבין סמיכות דם אדם אין צורך להכביר במלים.

סדובסקי ועמיתו בלדינגר הגישו בשנת 2011 עתירה לבג"ץ נגד היועמ"ש ובעיקרה הבקשה להורות ליועמ"ש להוסיף ולחקור בפרשה, שכן הם סבורים כי בידיהם שלל ראיות המלמדות על כיווני חקירה שלא מוצו. סדובסקי ועמיתו הדגישו כי אין בכוונתם לנסות לערער על הראיות שעמדו בבסיס הרשעתו של זדורוב, אלא להראות שממצאיהם מלמדים על מעורבות של אחרים ברצח. העתירה נדחתה על הסף והעותרים חויבו בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪[5]. עתירה נוספת לבג"ץ שהגיש סדובסקי יחד עם אלכס פלג, ניר יסוד[6] ורועי וייס[7] בשנת 2016 נדחתה על הסף מבלי לפסוק להוצאות, כי לא נתבקשה כלל וכלל תגובת היועמ"ש. העתירה הייתה נגד החלטת מח"ש והיועמ"ש לדחות תלונות בעניין פרקליטה ושלושה אנשי משטרה שהיו מעורבים במשפט נגד זדורוב, בטענה כי בדו ראיות מפלילות, ואף השמידו ראיות שהיה בהן פוטנציאל לזכותו. עוד נטען בעתירה כי נמסרו לזדורוב במכוון פרטים מוכמנים בחקירתו, וכי לבית המשפט הוגש תרגום שקרי של הודאתו בפני מדובב. הבג"ץ ציין כי זדורוב עצמו אינו חלק מן העותרים ויתרה מכך, העותרים שביקשו להביא את החומר שבמרכז העתירה בפני סנגוריו של זדורוב, נדחו על ידם בהשיבם כי כלל החומר הרלוונטי מצוי בידיהם.

הנה כי כן, פעם אחת סדובסקי אינו מתכוון לנסות ולערער בפני בית המשפט העליון על הראיות שהביאו להרשעתו של זדורוב, ופעם שנייה מתברר כי אין בידו אף לא ראיה אחת שאינה נמצאת בידי הסנגורים. לקביעה זו נודעת חשיבות רבה לאלו הטענים כי חומרים רבים הוסתרו מההגנה. הנה כי-כן – כל הראיות המזכות לכאורה את זדורוב, הנמצאות בידי גדולי מזכיו, נמצאות גם נמצאות בידי הסנגוריה, והיא יכלה לעשות בהן כל שימוש שמצאה לנכון במסגרת פרשת ההגנה או הערעור.

סדובסקי מוצג כרופא נטורופת[8]. באגודת הנטורופתים בישראל הוא אינו מופיע כחבר[9]. על-פי העיתון "גלובס" הוא טען שהוא חוקר פרטי[10] אך התגלה כסוכן למוצרי חשמל. על מנת להוכיח את חפותו של זדורוב, שכרה לו ההגנה בית בקרית-שמונה במשך 5 חודשים[11].

ניתן לומר כי סדובסקי הינו אחד ממעצבי דעת הקהל על חפותו של זדורוב. נראה כי הוא יקירם של כמה מכלי התקשורת שהתגייסו וגויסו לקמפיין ומתראיין אצלם פעם אחר פעם. סדובסקי היה פעיל במשפט – עד אשר עדותו הייתה כלא הייתה, והוא פעיל בשדה המשפטי בעתירות שהגיש כאמור לבג"ץ. מכאן שהוא אינו "אדם פרטי מן השורה" אלא נטל על עצמו תפקיד ושליחות. לכן יש עניין ציבורי לחשוף מי הוא באמת.

לאור כל האמור לעיל מתבקש העיתון "ידיעות אחרונת" לברר מניין תואר הד"ר של חיים סדובסקי ובמה הוא? האם תואר זה מוכר בישראל על-ידי המל"ג, או על-ידי גורם מוכר אחר בישראל? איזה מוסד בישראל מכיר בסדובסקי כרופא נטורופת? והאם הוא בעל רישיון "חוקר פרטי".

  1. מי עומד ומממן את הוצאות ההגנה והקמפיין לזכותו?

המשפט של זדורוב נמשך קרוב לשלוש שנים, העידו מטעם התביעה 67 עדים, וכן הוגש בהסכמה חומר הנוגע לכ- 30 עדים נוספים. התביעה ויתרה על כ- 50 עדים מרשימת עדי התביעה. בין עדי התביעה שהעידו היו:

  • כל השוטרים שהשתתפו בחקירתו והמדובב המכונה "ארתור", אשר העידו ושללו את טענותיו כנגד החקירה וקבילות ההודאות. התביעה אף הגישה לבית-המשפט את כל הקלטות המתעדות את חקירתו ושיחותיו עם המדובבים.
  • אזרחים, עובדי בית הספר ומעבידיו, אשר העידו לגבי התנהגותו ולבושו ביום הרצח. בנוסף, העידו מטעם התביעה שורת תלמידים בבית-הספר אודות צעדיה האחרונים של תאיר ז"ל וביקורים בזירה ביום הרצח.
  • שורת מומחים ממז"פ ומהמכון לרפואה משפטית.
  • קרובי משפחתו אשר בהודעותיהם במשטרה הפלילו את זדורוב בנקודות משמעותיות, ובבית-המשפט ניסו להתאים גירסתם לגירסתו.

התביעה וההגנה הגיעו להסכמה דיונית, כי התביעה לא תביא מראש בפרשת התביעה את כל העדים הנוגעים לכיווני חקירה שנבדקו ונשללו. בהתאם לכך, הוכיחה התביעה את שלילת כיווני החקירה החלופיים באמצעות עדות השוטרים אשר חקרו כיוונים אלה, ובאמצעות הגשת דוחות תשאול של נחקרים ותיעוד של פעולות חקירה שונות שנועדו לסנן חשודים אפשריים ולבדוק את גירסתם. מטעם ההגנה העידו כ- 50 עדי הגנה, וכן הוגש בהסכמה חומר הנוגע לעשרות עדים נוספים, במקום עדותם. בסך הכול הוגשו לבית המשפט כמות רבה של סרטים, קלטות, תמלילים, צילומים, ראיות חפציות וכיו"ב.

אין חולק כי ניהול ההגנה במשפט שכזה, ובכלל זה תשלום ההוצאות למומחים – גם מחו"ל – עלה הון תועפות. מיקי רוזנטל כשהיה עיתונאי דיווח כי אולגה, אשתו של זדורוב, אמרה לו כי המימון להגנה הגיע ממיליארדר רוסי[12]. לאחרונה הוגשה בקשה לדיון נוסף שנדחתה ונודע כי עורכי דינו מתכוננים להגיש בקשה לקיום משפט חוזר – עניינים העולים מן הסתם ממון רב. בנוסף נראה כי הקמפיין התקשורתי המתנהל באתרים שונים וברשתות החברתיות, ובכלל זה טוקבקיסטים חרוצים ואדוקים מרביתם אנונימיים, אינו חינמי. לפיכך נשאלה השאלה מניין למהגר שעבד כרצף אצל קבלן סכומי כסף כאלו? אם נכונה הידיעה כי מיליארדר רוסי מימן את הוצאות הגנה, נשאלת השאלה מי הוא אותו מיליארדר ומה טעם מצא לתמוך בסכומי עתק שכאלו ברצף מקצרין? האם הייתה הכרות קודמת כלשהי בין אותו מיליארדר ובין זדורוב, ומה טיבה של הכרות זו? התשובות לשאלות אלו יכולות לסייע בתשובה לשאלה הקודמת מי הוא זדורוב, ובתשובה לשאלה הבאה – מה הרקע שלו בחו"ל.

  1. מה הרקע של זדורוב?

ככל הידוע זדורוב היה אזרח אוקראיני שהיגר לארץ בשנת 2002 ולאורך תקופה ארוכה שהה בישראל שלא כדין. לפרנסתו בישראל עבד כרצף.

נודע כי בשנת 1999, כ- 3 שנים לפני שהיגר לישראל, כשהיה בן 21, ושירת בצבא האוקראיני – אחיו איגור אברס (להלן:"איגור") היה נער כבן 14-15. זדורוב ביקש מאיגור להיכנס לבית בכדי לשמור על אחותם הצעירה. איגור לא הסכים להיכנס ואף קילל את זדורוב ש"ראה שחור בעיניים" והחל מכה את איגור מכות נמרצות, עם אלה מגומי ואגרופים, כולל מכה חזקה בכליות שגרמה לו "להשתין כל חמש דקות עם דם". זדורוב סיפר כי הדבר היחיד שהציל את אחיו היה שאיגור ברח אל הבית וסגר את הדלת, כי אם הוא לא היה בורח, רומן כבר היה "יושב שם". בעקבות התקיפה הזו ההורים צרחו על רומן והוא התחיל "לצאת עם אגרופים" על אביו. בעקבות כך עבר רומן להתגורר אצל סבתו. איגור סיפר שאחרי האירוע הוא לא דיבר עם רומן במשך מספר שנים, ורק אחרי שרומן היגר לישראל והוא הגיע לביקור באוקראינה – נאות איגור לבקשת אימו וסלח לו.

נראה כי באוקראינה עבד זדורוב כשומר סף בדיסקוטק, עבודה שסיפקה לו שחרור פיסי כמעט כל יום, ואפשרה לו על בסיס קבוע למצוא מוצא לאלימות שלו. לחוקריו אמר שתודה לאל שהוא לא הרג שם אף אחד, אבל לנכות הוא כן גרם.

בביתו בקצרין נמצא אוסף סכינים. נמצא אצלו דיסק שהכיל 170 תצלומים של סכינים כולל אופן השימוש בהם. הוא עיין ברשת בספר לוחמה של הקג"ב המסביר כיצד לשסף גרונו של אדם במהירות, תוך הסבר על 2 עורקי הצוואר המרכזיים. שבוע וחצי לפני הרצח הוא ניסה להוריד מהרשת סרטי "סנאף". 4 ימים לפני הרצח הוא קרא מאמרים ברשת של שיטות לנטרל יריב במהירות וביעילות. הוא גם קרא מאמר על מוסקבאית אחת שהורשעה בהריגה ונדונה רק לשנתיים מאסר על-תנאי מאחר והייתה במצב של אי שפיות זמנית בעת הרצח.

אם נכונה הטענה כאמור כי מיליארדר רוסי החליט לממן את הוצאות ההגנה של זדורוב, על רקע עברו בחו"ל הלוט בערפל, והתנהגותו הרצחנית, נשאלת השאלה האם לא ראוי כי יבוצע תחקיר מעמיק באוקראינה לגבי עברו שם, ובכלל זה בדיקת רישומים פליליים אם ישנם, וכיוצא באלה דברים אשר יכולים לשפוך אור על היווצרותו העבריינית והקרקע עליה צמחה. נעם ברקן – הרי לך 3 שאלות פתוחות המצפות לתשובות.

הערות

[1] תפ"ח (נצרת) 502/07 החלטה מיום 19.12.106.

[2] יונתן הללי, 27.10.2016, מעריב on-line. הלינק לכתבה: http://www.maariv.co.il/news/law/Article-561400

[3] על חיים סדובסקי ואלכס פלג, "המומחים" שהופיעו מטעם ההגנה כתבתי בשנת 2010 שתי כתבות תחת הכותרת: "עדות המומחה מטעם ההגנה במשפט הרוצח זדורוב – מומחה לְמה?" לינק לכתבה הראשונה:  http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-52016-00.html והלינק לכתבה השנייה:

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-52136-00.html

[4] רביב דרוקר בכתבה בעיתון הארץ מיום 13.4.2016 "צל של אמת – מטעה ומסלפת". לינק לכתבה:

http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2913608

[5] בג"ץ 1451/11.

[6] מנהל התעמולה בדף הפייסבוק "כל האמת על תאיר ראדה", ראה כתבה באתר חרדים 10 שנקרא ביום 7.1.2017 בלינק:  http://www.ch10.co.il/news/272499/#.WHEhWPkrJPY

[7] רועי וייס הינו ככל הידוע אחד ממנהלי האתר "כל האמת על תאיר ראדה". יוצרי הסדרה "צל של אמת: מי רצח את תאיר ראדה" הגדירו את מנהלי האתר ורועי וייס בראשם כ- "אנשים נבזיים אשר מנהלים ציד מכשפות משולח רסן ומסע שיימינג אכזרי מזה מספר שנים". ראה באתר מאקו תרבות בדף מאת מערכת ערוץ התרבות, שנקרא ביום 7.1.2017, בלינק http://www.mako.co.il/culture-tv/local/Article-e4662ee97c2c351006.htm.

[8] ראה באתר "במת המרצים" בדף שנקרא ביום 7.1.2017 בלינק:

http://www.xn--eebib6aj.com/%D7%93%D7%A8-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99/

[9] ראה באתר האגודה בדף שנקרא ביום 7.1.2017 בלינק:

http://www.naturopathy.org.il/Page.aspx/He/MembersPage

[10] ברשימת החוקרים הפרטיים שמו לא נמצא, ראה בדף המחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה של משרד המשפטים, בדף שנקרא ביום 7.1.2017 בלינק:

http://www.justice.gov.il/Units/HokrimPratim/Pages/default.aspx

[11] גלובס מיום 1.3.2009 נקרא ביום 7.1.2017 בלינק:

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000429777

[12] ראה בראיון בערוץ 10 לתוכנית המקור בלינק: https://www.youtube.com/watch?v=Nb1R9wpxaiY.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “רומן זדורוב – תיק סגור – חלק שלישי ואחרון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s