רומן זדורוב – תיק סגור (חלק שני)

אבי דוידוביץ (‏03.01.2017)

כתבה בשם "תיק סגור שאלות פתוחות" התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ומעלה עובדות כביכול השוללות את אשמתו של זדורוב מרציחתה של תאיר ראדה ז"ל * המאמר נועד להציג תשובות מפורטות לכל 10 השאלות שהוצגו – כמניין עשר השנים מאז הרצח * בחלק זה של המאמר יינתנו התשובות לשאלות 7,6 ו-8

 6) מדוע השמיד ראש צוות החקירה את המכנסיים שאולי לבש זדורוב ביום הרצח?

דברי ההסבר לשאלה מציינים כי זדורוב היה "החשוד המובן מאליו", וכי ביום בו נלקח זדורוב לחקירה הוא שיתף מיוזמתו את החוקר שהוא זרק את המכנסיים שלבש ביום הרצח. בהמשך מדווחת הכתבת כי המשטרה מצאה מספר זוגות של מכנסיים, ומשלא נמצא עליהם סימני דם של המנוחה, הורה ראש הצח"מ להשמידם, מבלי שניתנה לזדורוב האפשרות לזהות אם אחד מהזוגות הוא הזוג שהשליך. אין לטעות לגבי המסר המועבר בכתבה: אם היו מאפשרים לו לזהות את המכנסיים מבין אלו שנתפסו כאמור, אולי הוא היה יכול לזהות את המכנסיים שלבש באותו יום – ולהוכיח את חפותו.%d7%96%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%91-%d7%97%d7%9c%d7%a7-1

התשובה:

ראשית יובהר כי חצי אמת אינה 50% מהמציאות אלא היא בדרך כלל כָּזָב וסילוף גמור. למה דומה הדבר? למי שיאמר כי בעשרת הדברות נאמר "תרצח" תגנוב" תחמוד". ככלות הכול השמטת המילה "לא" לפני כל ציווי אינה אמירת 50% מהדיבר – אלא היא כַּחַש מוחלט. גיבוב של חצאי אמיתות אינו מייצר אמת אחת, אלא שקר צרוף אחד. ומהכלל אל הפרט – אל האמור בדברי ההסבר ותחילה ל"עובדה" שציינה הכתבת נעם ברקן לפיה: "הוא היה החשוד המובן מאליו", היינו הטיפוס "התאים לחוקרים" מלכתחילה והם ננעלו עליו. לא נחזור על כל האמור במענה לשאלה מס' 2 בחלק הראשון למאמר, שם תוארה בהרחבה העובדה שהצח"מ לא ננעל על שום כיוון, אלא בדק כל מידע שהגיע אליו.  מיד בהמשך ל"עובדה" כי זדורוב היה החשוד המובן מאליו נרשם כהאי לישנא: "ביום שבו נלקח לחקירה הוא שיתף ביוזמתו את החוקר שאת המכנסיים שלבש ביום הרצח הוא זרק…". ניתן להבין מהאמור כאן כי האיש זומן לחקירה, וכמו כל אדם הגון המסייע למשטרה הוא מדווח על המכנסיים שלבש באותו יום וזרקם. אין זו אלא 50% מן האמת, היינו סילוף ושקר גמור. להלן כל האמת: נחקרו כל עובדי בית הספר – כעדי ראייה פוטנציאלים. נקודת ההנחה הייתה כי עשרות עובדי בית הספר נמצאים שם כל שעות היום, ויתכן שמי מהם הבחין במשהו שיוכל לסייע לפענוח הרצח, אך גם במטרה לאתר חשודים פוטנציאליים, כאשר ההערכה הייתה כי גורם מן החוץ יתקשה להיכנס לבית הספר, לשוטט בו ולרצוח ללא שמאן דהוא יבחין בו. במסגרת זו נחקר זדורוב 4 ימים לאחר הרצח, ביום ראשון 10.12.06, ואף ניטלו ממנו דגימות ד.נ.א וטביעות אצבע. בחקירה זו שהייתה בהודעה "פתוחה" ולא באזהרה כי לא התעורר כל חשד נגדו, הוא מסר פרטים על עצמו ותיאר את יום הרצח כיום עבודה שגרתי, האחרון מבחינתו בבית הספר וטען כי לא נתקל בשום דבר חריג באותו יום. בתום החקירה הוא שב לביתו. הנה ניתן לראות, כי אין אחיזה במציאות "לעובדה" שנאמרה בכתבה, לפיה ביום שבו נלקח לחקירה הוא שיתף ביוזמתו את החוקר לגבי זריקת המכנסיים שלבש ביום הרצח.

למחרת, ביום 11.12.06, משהתרשם ראש הצח"מ, רב-פקד יורם אזולאי, כי חקירת עובדי בית הספר לא מוצתה, הוא יזם בדיקה נוספת של עובדי בית הספר. רפ"ק אזולאי הניח כי אם "הרשת הצפופה" אותה הניחו אנשי הצח"מ בבית הספר לא העלתה דבר, הרי שיש להעמיק בחקירה. במסגרת זו זומן זדורוב לתשאול נוסף. במהלך התשאול, כשנשאל מה לבש ביום הרצח, נשמעה לראשונה מפיו הטענה כי הוא זרק לפח את המכנסיים אותם לבש ביום הרצח. לנוכח גרסה זו, ומשהבחין יורם בדמיון מסוים בין זדורוב לבין הגנן[1] – הוחלט על חקירתו באזהרה. האם לזאת ייקרא כי הוא "שיתף ביוזמתו" את החוקר את עניין המכנסיים שזרק באותו יום?! לָא מִנַּהּ וְלָא מִקְצָתַהּ. באותו יום יצאו החוקרים לחפש את מכנסי העבודה שזרק כביכול לפח הזבל כפי שתיאר. חיפושים אלה לא העלו דבר. מכל מקום למרות שגרסתו עוררה את חשדם של החוקרים, לאור ניסיון העבר ולאחר שחרורם של שני חשודים פוטנציאליים שהובהר כי אינם קשורים לרצח, הוחלט שלא לעצור אותו והוא שוחרר למעצר בית וזומן להמשך החקירה ליום המחרת 12.12.06, כשבסיומה הוחלט על מעצרו מן הטעמים הבאים:

  • בהודעותיו התגלו סתירות בעניין שעת כניסת עובדי התחזוקה למקלט בו עבד.
  • הוא לא הצליח לספק הסבר מניח את הדעת מדוע זרק את מכנסי העבודה שלו לפח לאחר הרצח. "צירוף המקרים" עורר סימני שאלה בנוגע לאמיתות גרסתו.
  • הוא עבד סמוך לזירה כאשר ברשותו כלי חד שיכול היה לשמשו לביצוע הרצח.
  • הוא לא יכול היה לספק אליבי לשעת הרצח.
  • חזותו תאמה לעדות של עובדת ביה"ס על אחד שהתנהג מוזר בשעות הסמוכות לרצח[2].
  • בחיפוש בביתו שנעשה באותו היום הבחינו החוקרים בכך כי מדובר בסכינאי חובב, אשר אוסף סכינים אימתניים תלוי על קירות ביתו.

כל הטעמים האלו ועוד רבים שיתווספו במהלך החקירה מפריכים את דבריה של הכתבת כי "הוא היה החשוד המובן מאליו". יש לומר כי מובן מאליו כי ממצאים אלו ואחרים הקימו את החשד נגדו. אין כאן משחק מלים אלא מהות רטורית. מצד אחד הרטוריקה של הכתבת המביעה הצבעה מראש ונעילה מוטה על זדורוב, ומצד השני הרטוריקה המשקפת חקירה כדין לגילוי האמת.

המכנסיים הנעלמות

כבר מהרגע הראשון בחקירתו לעניין לבושו ביום הרצח[3], משקר זדורוב לגבי המכנסיים שלבש:

  1. הוא מסר שביום הרצח לבש מכנסי עבודה מבד כחול כאשר האמת היא שהוא לבש מכנסי ג'ינס. הראיות לכך הן:
  • 2 שומרים זכרו שהוא המתין בשער בית הספר לדבק כשהוא לבוש מכנסי ג'ינס ולא מכנסי עבודה מבד כחול. בחקירה מטיח בו החוקר שלא רק שנראה לובש מכנסי ג'ינס ביום הרצח, אלא שאפילו הוא נשאל על-ידי השומר אריאל "אם לא חבל לך לעבוד בג'ינס?". זדורוב תחילה משקר ומכחיש שהייתה שיחה כזו. בהמשך משנה כמנהגו גרסתו וטען כי נשאל: "למה אתה עם מכנס קצר?" ועל כך השיב לדבריו: "יש לי ג'ינס, אחר כך אלבש אותו. את המכנס הזה אני אזרוק. בהמשך הוא שוב משנה גרסתו וטוען כי אותה שיחה הייתה בבוקר, כאשר הגיע לבית הספר בבגדיו הנקיים – ולא בצהריים כאשר המתין בשער שיביאו לו דבק, שאז נשאל על-ידי איש האחזקה מנשה אם לא חבל לו על הג'ינס. לבסוף, משנוכח לדעת כי הוא מסתבך בשקרים ובגרסאות סותרות, הוא מבקש לעצור את החקירה "ליום יומיים – כדי לנסות להיזכר ולהמתין לבדיקות המעבדה אשר יוכיחו את חפותו. במלים אחרות נראה כי הוא ביקש להמתין עד שייחשפו בפניו כמה שיותר ראיות על מנת לספק את הגרסא המתאימה ביותר.
  • מעבידו העיד כי ראה את זדורוב עובד בג'ינס ביום הרצח, וגם בימים אחרים.
  • אשתו מסרה בהודעתה כי הוא עבד אך ורק עם מכנס צבאי ירוק עם כיסים בצדדים ועם ג'ינס כחול בלי כיסים בצדדים.
  • חותנו, שהיה גם אחראי על הכביסה בבית, מסר כי היו לו 2 מכנסי עבודה: מכנס ג'ינס ומכנס צבאי ירוק, והוא לא זכר קיומו של מכנס כחול.
  • החותנת שלו מסרה כי ראתה בפח הזבל לאחר הרצח את מכנסי הג'ינס שלו.
  1. הוא משקר באומרו כי המכנסיים מהבד הכחול היו כביכול חלק מחליפה שכללה גם חולצה. הראיות לכך הן:
  • לא אותרה בחיפוש בבית החולצה האמורה לשמש החלק העליון של החליפה על אף שהוא עמד על כך בתוקף שהחולצה האמורה תלויה בארון.
  • אשתו מסרה שאינה יודעת דבר על החליפה הזו.
  • במשטרה טען שהוא בעצמו הביא את החליפה מחו"ל ואילו בבית המשפט העיד כי ההורים הביאו אותה.
  1. הוא משקר לגבי הנסיבות בהן זרק את המכנסיים לאחר הרצח. הראיות לכך הן:
  • התירוץ שנתן זדורוב לזריקת המכנסיים היה יען כי הוא השמין והם נעשו קטנים עליו. נראה כי על-מנת ליישב את התמיהה העולה מעיתוי לבישת המכנסיים שהיו קטנים עליו, ביום הרצח, וזריקתם לאחר הרצח – סיפר בחקירתו לאחר שנעצר (ביום שלישי 12.12.06)

כי במשך כחצי שנה לפני יום הרצח לא לבש את מכנסיו הכחולים. ביום הרצח גילה שהם קצרים על מידותיו מאחר והשמין ולכן השליכם.

  • בעדותו בבית המשפט הסתבך בנושא זה כאשר אישר כי אולי טעה בכל שמסר במשטרה כי לא ידע שהמכנסיים קטנים מאחר ולא לבש אותם חצי שנה.
  • בתשובה לכתב האישום טען זדורוב כי זרק את מכנסי העבודה שלו לפח בנוכחות החותנת שלו. בעדותו בבית המשפט לא זכר אם מישהו עמד לידו כשזרק את המכנסיים. כשהוצגה לו גרסתו של חותנתו לפיה היא ראתה ביום ששי או שבת, כאשר ניגשה לפח ליד המקרר על מנת לזרוק טיטול, מכנסי ג'ינס בשקית ניילון – השיב כי ייתכן שחותנתו לא ראתה אותו זורק את המכנסיים, אלא ייתכן כי החותנת שלו שאלה אותו למה הוא זרק אותם. במהלך המשפט שינו בני המשפחה את גרסאותיהם בעניין זה והסתבכו בגרסאות שונות.

מכל מקום זדורוב בטוח בעצמו כי את המכנסיים אותם לבש המשטרה לעולם לא תמצא, כפי שעולה בשיחה עם המדובב:

מדובב: "תפלל לאלוהים שלא ימצאו מכנסיים, תתפלל לאלוהים".

זדורוב: לוחש בשקט – לא ברור – "הם לא ימצאו כלום".

מדובב: "אתה חמור שזרקת לזבל".

זדורוב: "מכנס. לא ימצאו אותו מפני שזרקתי לשקית ואחר כך שוב לשקית" ואת השקית מסביר למדובב, השליך במקום בו שופכים בטון.

החיפושים אחרי המכנסיים

בכתבה מצוין כי "המשטרה חיפשה, אם כי לאחר שיהוי לא מוסבר, את המכנסיים ואף מצאה מספר זוגות שתאמו את התיאור שמסר זדורוב…". אין לשכוח, כי בעת שמסר זדורוב את גרסתו השנייה ביום שני, 1.12.06, כשלא היה במעמד של עצור, וטען כי השליך מכנסיו לפח השכונתי, יצאו החוקרים מיידית לחיפוש בפח כפי שמסר, חיפוש אשר לא העלה דבר. לאחר שחזר בו זדורוב מהודאתו, קיבלה  המשטרה החלטה לערוך סריקה יסודית של אתר האשפה "תאנים", אשר אליו מפונה האשפה של קצרין, תוך הוצאת צו להפסקת העבודות באתר למשך שבועיים, וסריקת  האשפה במשך ימים ארוכים על ידי עשרות שוטרים, בעלות של מאות אלפי שקלים, שחיפשו מכנסיים כחולים או מכנסי ג'ינס, ופרטי לבוש הנראים כמוכתמים בדם. הנה עולות העובדות בניגוד לנטען בכתבה כי כאשר הייתה הכוונה מדויקת נעשה חיפוש על אתר, ולגבי השיהוי בחיפוש באתר "תאנים" ניתן ההסבר ללא כחל וסרק. הפריטים שנתפסו על-ידי השוטרים שחיפשו במזבלה "אתר תאנים" שבחצור הגלילית, הועברו למעבדה ניידת חיפה, ולאחר בדיקת כל הפריטים על-ידי ראש המעבדה, רפ"ק ינאי עוזיאל, הוחלט להעביר מספר פריטים להמשך בדיקות במכון לרפואה משפטית, מדובר בשמונה פריטים אשר הגיבו לחומר המגיב לדם ולגבי שאר הפריטים הוחלט להשמידם לאחר שנקבע כי אין בהם כל חשיבות לתיק החקירה.

ד"ר מיה פרוינד, מנהלת המעבדה לביולוגיה משפטית במכון לרפואה משפטית, העידה כי בתיק זה באופן יוצא דופן התקבלו הרבה מאוד מוצגים, בסביבות 150 מוצגים, ולבקשת החוקרים נבדקו כמעט כולם, דבר חריג בתיק רצח רגיל. עדות זו הבאה מאדם שאינו מהמשטרה ממחישה את העובדה כי המשטרה לא חסכה כל מאמץ למצות את החקירה גם בעניינו של זדורוב ובכל כיוון אחר שניצב בפניה. בסופו של דבר לא הצליחו במכון להפיק ד.נ.א מאף לא פריט אחד מהאמורים לעיל.

נוכח גירסת זדורוב בפני המדובב כי קבר את המכנסיים במקום בו שופכים בטון ועל כן המשטרה לא תמצא אותם לעולם, ביקרה המשטרה במספר אתרים ברחבי קצרין בהם יצקו בטון בתקופה שמיום הרצח ועד יום מעצרו, וביררה עם האחראים שם האם יתכן שנקבר חפץ כלשהו בבטון. גם זאת ללא תוצאות. עם זאת  –  התגלה ממצא מעניין. באחד האתרים, הסמוך לתחנת המשטרה בקצרין (ולבית הספר נופי גולן – הצמוד לה) מועסק כקבלן חברו של זדורוב, מלישב פנוביץ', אשר עמו ניהל זדורוב ביום הרצח, בסמוך לשעה 19:00, שיחת טלפון ממושכת. פנוביץ' סיפר למשטרה כי יצק בטון באתר למחרת הרצח, ביום 7.12.06.

הציפייה כי יוצגו לזדורוב פרטי הלבוש שנמצאו במזבלה, דומה להגיון שבהצעתו של זדורוב להצטרף לחיפושים, כפי שמצוטט בכתבה שביקש שיצאו איתו 2 שוטרים, שיורידו לו האזיקים מהידיים והרגליים וישאירו אותו במזבלה לחפש. זדורוב היודע בדיוק מה לבש באותו יום ומה קבר בבטון ומדוע, יצביע על כל מכנס שיוצג לו שאינו המכנס הנדון. זאת בדיוק בדומה לציפייה הנאיבית או האוילית שהוא ימצא במזבלה את מבוקשו – כשעשרות שוטרים במשך ימים ארוכים לא מצאו, ולא היו מוצאים, אלא אם היו מפרקים וטוחנים את כל יציקות הבטון שנעשו בקצרין בארבעת הימים שאחרי הרצח.

  1. מדוע התקשה רומן זדורוב לשחזר את המשיכה בשערותיה של תאיר?

בקליפת אגוז ייאמר כי בדברי ההסבר בכתבה לשאלה זו נמצאת הטענה כי החוקרים ייחסו חשיבות רבה לשערות הרבות שנמצאו בזירה, ולכן הם לא הניחו לזדורוב בעניין דנן עד שלא השיב לשאלות המפורשות של חוקריו כי ייתכן ותפס בשערותיה. משהשיב כן – קיבלו החוקרים את מבוקשם.

התשובה:

בזירה נמצאו שערות. החוקרים ביקשו לברר כל ממצא שנמצא בזירה, ובכלל זה השׂערות, עם הודאתו של הרוצח. העובדה כי הרוצח התקשה לכאורה לספק הסבר לגבי כל ממצא וממצא אינה בהכרח גורעת מהודאתו. היא בהחלט מתיישבת עם העובדה שצוינה לא אחת במאמר דנן כי רוצחים בדרך כלל אינם חוגרים לראשם מסרטה בעת הרצח, וצופים בסרט לפני הודאתם בכדי לרענן את זיכרונם. יודגש כי מדובר ברצח שהתבצע בן רגע, בהתקפת פתע שנועדה למנוע מהקורבן להתנגד ולזעוק לעזרה, ולאפשר הימלטות זריזה מהזירה והיטמעות מהירה באזור המיידי בסמוך לזירה. בנסיבות אלו קטן הסיכוי כי הרוצח יוכל ליתן הסבר לגבי כל פרט וממצא שנמצא בזירה.

ומהכלל אל הפרט: צפייה בסרט השחזור מוכיחה עד כמה ביקש החוקר, מפקח אנטולי שקלאר, שניהל את ההליך[4], לברר עם זדורוב כל פרט ופרט מדבריו במהלך השחזור. בתום השחזור בבית הספר, ולאחר צפייה בסרט השחזור בתחנה, שאל מפקח אנטולי את זדורוב מספר שאלות הבהרה, אשר חלקן מבוססות על מידע שנמסר לאנטולי לאחר השחזור בבית הספר, ע"י החוקרים. בתוך כך גם ציין מפקח אנטולי בפני זדורוב כי בזירה נמצאו שערות של המנוחה. זדורוב אומר שהוא לא חושב כי תפס בשערה. אנטולי ביקש ממנו להיזכר, ואז דזורוב ציין כי נדמה לו כי כן תפס, והדגים על החוקר כיצד משך למנוחה בשיער מצד שמאל, היא סובבה את ראשה כאשר משך בו, ואז תקף אותה בסכין. בהמשך המשיך אנטולי בסדרה של שאלות הבהרה בעניינים נוספים ולא כפי שמשתמע מהכתבה כי כאשר "קיבלו החוקרים את מבוקשם" נסתיימה החקירה. לא זו אף זו, העובדה כי זדורוב התקשה פה ושם להיזכר בפרטי פרטים, או ליתן הסבר חד משמעי לכל ממצא מהזירה, רק מפריכה את דבר ההבל ורעות הרוח כי החוקרים הזינו אותו במידע לגבי הזירה ושיטת הביצוע.

להשלמת העניין יובהר כי במקרים רבים, ממצאים מסוימים הנוגעים לזירה אינם ידועים כלל לחוקרים במהלך ההודאה של החשוד. זאת בעיקר כי חלק מהממצאים הפורנזיים מתקבלים רק אחרי מתן ההודאה – ולעתים גם אחרי ימים רבים – כך שלא כל פרט משיטת הביצוע ברור וידוע לחוקרים בעת השחזור. כך למשל בעיינן דנן לגבי המנעול הפגום של התא – זדורוב לא יוכל לטעון להדרכה בעניין זה ע"י חוקריו, שכן פרט זה של המנעול הפגום, נודע לחוקרים רק ביום 24.12.06 כאשר השחזור והודעתו בעניין ניתנו ביום 19.12.06 וביום 21.12.06. כן גם העובדה כי זדורוב, הן בשחזור והן בחקירותיו, ידע לציין כי המנוחה עמדה כשצידה מופנה אליו. הדבר תואם לממצאי הזירה, ולהתזות הדם על הקיר. בעת שזדורוב מסר ושיחזר פרט זה, טרם ניתנה חוות הדעת הפורנזית בעניין. עניין המנעול ותנוחת המנוחה בעת התקיפה הם פרטים מוכמנים מהותיים שאף לא היו בידיעת החוקרים. פרטים אלו יחד עם שאר הראיות ובכלל זה הודאותיו, מצביעים ברורות על זדורוב כרוצח של תאיר ז"ל.

  1. מדוע לא נאספו כל הראיות הפורנזיות מהזירה בזמן אמת?

הכתבה טוענת כי "בזירה כל כך סוערת ומדממת – מלאה בראיות פורנזיות – לא נמצאה אף ראיה, טביעת אצבע, דגימת די־אן־איי, שקושרת את רומן לזירה. ישנן ראיות פורנזיות שלא נבדקו, שהיו יכולות לכוון את החוקרים למי שאולי כן נכח בזירה בזמן הרצח". על-פי העיתון "בכיר במשטרה שנקרא לבקר את עבודת החוקרים הגיע לאחר כשבועיים לזירת הרצח" נשאל על-ידי העיתון "האם נאספו כל השׂערות שנמצאו בזירה? האם הועתקו כל טביעות האצבע? האם נאספו כל ניירות הטואלט ששימשו ככל הנראה את הרוצח לניקוי? והוא השיב, 'ראיתי שלא אספו את כל הממצאים שם ושלא עשו את עבודת פיתוח טביעות האצבע בסדר הנכון. גם החיפוש אחר דם על נעלי החשוד לא נעשה כראוי". עוד נטען בכתבה כי לאחר שאותו בכיר דיווח לממונים עליו על ממצאיו "מעבדה ניידת חזרה לזירה לאסוף עוד דברים" והוא הורחק מלהתעסק יותר בתיק. יחד עם זאת סיכם אותו בכיר כי: "מלא מעט סיבות אני בטוח שמי שהורשע הוא אכן הרוצח, וכי ייתכן שעבודה יותר טובה לא הייתה משאירה מקום לספקות".

לא ברור אם הדברים שבאו אחר כך בכתבה באו מפיו של אותו בכיר – וסביר להניח שלא – אך הצמדתם לציטוטים מפיו נותנת את הרושם כי גם הם נאמרו כביכול על-ידו: "נמצאו שערות בכף ידה של תאיר ועל חולצתה. מתוך תשע שערות שנשלחו למעבדה בארצות־הברית רק חמש נבדקו, ונמצא כי שלוש מהן אינן של תאיר או של זדורוב. ואולם המשטרה ביקשה מהמעבדה בארצות־הברית להפסיק את הבדיקות בטענה המגוחכת שגם אם תימצא שערה של רומן זדורוב לא תהיה לה כל חשיבות שכן זדורוב הוא בג"ח, כלומר, בעל גישה חופשית לזירה. האם באמת גבר זר הוא בעל גישה חופשית לחולצתה של תלמידה?". השורה התחתונה של דברי ההסבר לשאלה 8 הייתה כי: "עבודה יסודית יותר שבוחנת את הזירה באובייקטיביות ומחפשת לא רק התאמה לחשוד – אלא גם למי הממצאים הפורנזיים הרבים בזירה כן מתאימים – אולי הייתה יכולה ללמד על חשודים נוספים או אחרים…".

התשובה:

הדברים שנכתבו בכתבה לעניין השׂערות, שכאמור מקורם אינו מאותו "בכיר במשטרה"  ראויים לתעודת עניות לכותבם על מקצועיות ויושרה. אלו דברים בטלים המבוססים על חצאי אמיתות שאינם אלא סילוף גמור. המשטרה והתביעה מעולם לא הציגו את זדורוב כבג"ח[5] לחולצתה של המנוחה כפי שנאמר בכתבה ברעות רוח. חומר החקירה בעניין בדיקת השׂערות בארה"ב, לרבות ההוראה להפסיק בדיקה מסוימת הוצג בבית המשפט ולא נמצא רבב בהחלטה זו, כי אין בה רבב.

להלן הדברים לאשורם ולעניין השׂערות תחילה.

מדובר בכמות של עשרות שערות וחלקיקי שערות (חלקם מיקרוסקופיים ושערות גוף) שנמצאו על בגדי המנוחה. דבר נפוץ הוא למצוא על בגדי אנשים שערות הנושרות באופן טבעי מאותו אדם, או מועברות אליו באמצעות מגע ישיר מאדם אחר, או במגע עקיף באמצעות דבר מה כגון מושב רכב. מרבית השׂערות האלו לא הכילו שורש הניתן לבדיקת ד.נ.א גרעיני. שערה אחת אשר הכילה שורש כזה נבדקה ונמצאה תואמת לד.נ.א של המנוחה. מתוך אותן שערות שנמצאו על הבגדים, מספר שערות בודדות נשלחו לבדיקת ד.נ.א מיטוכונדריאלי[6]. חלקן נבדקו, ונמצא כי שתיים מהן מתאימות לד.נ.א של המנוחה, ו-3 נוספות אינן מתאימות לד.נ.א של המנוחה או של זדורוב. כאמור בחוות דעתה של המומחית ממז"פ ששלחה את השׂערות לארה"ב, היא הורתה על עצירת בדיקת הד.נ.א לאותן שערות שנמצאו על הבגדים ולא שלחה לבדיקה שערות נוספות מהבגדים, וזאת לאחר שהסתבר לה כי החשוד עבד בבית הספר, ועל כן לא ראתה טעם בהמשך הבדיקה, שכן גם אילו הייתה נמצאת שערה שלו בין שערות אלו, לא היה בכך להוכיח כי היא הגיעה לשם דווקא בהקשר לרצח. למעשה כל השׂערות וחלקיקי השׂערות שנמצאו על בגדי המנוחה, יכלו להגיע לשם בדרכים שונות גם שאינן קשורות לרצח, ואף ללא מגע ישיר בין בעל השׂערות לבין המנוחה, או מנוכחות שלו בשירותים, ועל כן היא לא ראתה טעם כאמור בביצוע בדיקות ד.נ.א נרחבות יותר לשאר השׂערות. ברור כי אין טעם בהשוואת אותם חלקיקי שערות לאינסוף חשודים פוטנציאליים, כאשר גם התאמה אם תימצא, אינה יכולה לקשרם לרצח.

הנה כי כן ההוראה להפסיק את הבדיקה כאמור אינה בגלל טענת בג"ח כפי שנאמר בכתבה, או מרשלנות כלשהי, אלא שיקול מקצועי צרוף שהתקבל על-ידי בית המשפט המחוזי ללא עוררין. הראיה לכך היא מתוך 21 השׂערות שנמצאו בידיה של תאיר ז"ל ועל הדלת והקיר של התא מהצד הפנימי, 8 נשלחו לבדיקה ד.נ.א מיטוכונדריאלית בארצות-הברית, ובדיקתן מוצתה. כולן נמצאו כשייכות למנוחה או למישהו מבני משפחתה.

לעניין דברי הבכיר במשטרה על אי מיצוי בדיקות אחדות וביצוע בדיקות מסוימות בשיטה שאינה אופטימלית. מדובר ככל הנראה בסגן-ניצב (בדימוס) אליוט שפרינגר, ששירת בתפקידים חשובים במז"פ, שבמקביל לראיון הנ"ל ל"ידיעות אחרונות", בנובמבר 2011, התראיין לכלי תקשורת נוספים[7]. בראיונותיו הבהיר שפרינגר כי בעקבות הדוח שמסר לממונים עליו על ממצאי בדיקותיו בזירה, שעל-פי העיתון הייתה סגורה ונעולה מאז יום הרצח, נשלחה לשם שוב מעבדה ניידת לבדיקה נוספת. דבר זה כשלעצמו מחזק את העובדה כי המשטרה לא חסכה כל מאמץ למצות את החקירה בכלל, וחקירת הזירה בפרט, בכל כיוון אפשרי. שפרינגר טען גם כי בדיקות המעבדה הראשונות שנעשו לנעלי החשוד במכון לרפואה משפטית, ניתן היה לדבריו לבצע בסדר שונה, שאולי היה מניב ממצא פוזיטיבי כלשהו. בכל מקרה הבהיר שפרינגר כי אין מדובר במחדל או בחוסר מקצועיות, או ברשלנות. יחד עם זאת שפרינגר הדגיש כי הוא משוכנע שזדורוב הוא הרוצח ולא אחר, ואילו כל מה שהוחמץ לטענתו, אם אכן הוחמץ, היה רק מחזק את הראיות נגדו ולא מחלישן. לפיכך כל המוסיף גורע. אולם פטור בלי כלום אי אפשר ועל כן יובהרו עוד שני עניינים.

1) לעניין בדיקת הנעליים של זדורוב. העובדה שלא נמצא כל ממצא על הנעלים (ד.נ.א וכד') אינו פועל בהכרח לטובתו של זדורוב – נהפוך הוא. זדורוב אישר בעצמו כי בנעליים אלו הוא עבד ביום הרצח במשך כל היום – עבודה הכרוכה בניסור אריחי קרמיקה והדבקתם. העובדה כי אף לא שריד אחד מהניסור – פעולה המייצרת אבק רב של קרמיקה –  ואף לא שריד אחד מהדבק שהשתמש בו לא נמצאו בנעליו – אך פועלת לרעתו בנסיבות העניין ומפלילה אותו. שנית יודגש כי גם אם נרחיק לכת ונאמר כי דבריו של שפרינגר מגלים ליקוי כלשהו או אפילו מחדל חלילה, הרי אין בהם בכדי לפגוע בהגנה של הנאשם בכל צורה שהיא, אלא לכל היותר הוחמץ ממצא נוסף שהיה פועל נגדו – כפי ששפרינגר אמר בעצמו ובקולו באופן חד משמעי וברור.

בחלק השלישי והאחרון למאמר יינתן מענה לשתי השאלות האחרונות שהוצגו בכתבה של נעם ברקן ויוצגו 3 שאלות בעניין דנן, עליהן מתבקשות תשובות

הערות:

[1] ראה הערה מס' 3 בחלק הראשון למאמר בעניין מעצרו של הגנן.

[2] ראה האמור בהערה 3 בחלק הראשון למאמר בעניין מעצרו של הגנן.

[3] כאמור הוא נשאל לראשונה על לבושו ביום הרצח בחקירתו השנייה מיום שני, 11.12.06 כשהוא לא היה במעמד של עצור.

[4] ביום 19.12.06 בערב נלקח זדורוב לשחזור בבית הספר. השחזור נוהל ע"י אנטולי שקלאר – קצין חקירות מתחנת חדרה, אשר נבחר ע"י נצ"מ אבי שי, קצין האח"מ המחוזי, במיוחד לצורך המשימה בשל שתי תכונות: שליטתו בשפה הרוסית, והעדר כל מעורבות או ידע על החקירה. נצ"מ אבי שי העיד כי מצא לנכון לבחור לניהול השחזור קצין "זר" לצוות החקירה, על מנת שלא ייחשד כי ידע פרטי חקירה מוכמנים והוביל את המשחזר לכיוון הרצוי לו. אנטולי עצמו העיד כי עד לשחזור ידע על החקירה רק מהתקשורת. כל שידע על הזירה הוא כי היא בתוך בית ספר, והוא לא ידע דבר על הדרך בה נרצחה, או על החשוד וגרסתו. מפקח אנטולי תודרך ע"י נצ"מ אבי שי עצמו רק לגבי אופן ניהול השחזור מבחינה טכנית, ולא קיבל פרטים לפני השחזור לגבי החקירה או הזירה.

[5] בעל גישה חוקית.

[6] בדרך כלל לא ניתן לקבוע זיהוי ודאי באמצעות ד.נ.א מיטוכונדריאלי, זאת בשונה כמובן מד.נ.א גרעיני.

[7] מעריב 0n-line ב- 25.11.16, להלן הלינק לכתבה: http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-564733. מאקו – חדשות ערוץ 2 (גיא פלג) ב- 25.11.16, להלן הלינק לכתבה: http://www.mako.co.il/news-law/legal-q4_2016/Article-b3570f741ec9851004.htm.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “רומן זדורוב – תיק סגור (חלק שני)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s