רומן זדורוב – תיק סגור (חלק ראשון)

אבי דוידוביץ (דצמבר, 2016)

10 שאלות המעוררות לכאורה ספק באשמתו של זדורוב הוצגו בכתבה בעיתון * בחמש הראשונות נדון בחלק זה של המאמר: ברצח של מי הודה זדורוב? מדוע לא מוצתה חקירת הדיווחים על חשודים נוספים ברצח? מדוע לא חקרה המשטרה רמזים לאלימות כלפי תאיר בתקופה שקדמה לרצח? האם הועלמו ראיות מזירת הרצח? למי שייכות טביעות הנעליים הזרות המוכתמות בדם בזירת הרצח?

"תיק סגור – שאלות פתוחות" היא הכותרת שניתנה לכתבה של נעם ברקן במוסף לשבת של ידיעות אחרונות מיום 25.11.2016[1]. תיק החקירה אכן סגור –

לכל שאלה תשובה ברורה
לכל שאלה תשובה ברורה

הוא נגנז לאחר שהחשוד הורשע ופסק הדין חלוט. באשר ל- 10 השאלות "הפתוחות" שמעלה הכתבה ישנן תשובות ברורות, והן בהישג יד לכול דורש וזמינים לעיון במרשתת – בפסקי הדין, ובסיכומי התביעה וההגנה[2]. לא זו אף זו, המידע האצור בחומרים אלו לא רק שמספק מענה ברור, אלא גם מסדיר ומתקן חלק מן "העובדות" המועלות בבסיס אותן "שאלות פתוחות". כל שאלה המועלית בכתבה, יחד עם דברי ההסבר שניתנו לה, ידונו להלן על פי סדר רישומה בכתבה ועל פי ניסוחה במקור. יודגש ויובהר תחילה כי רובו ככולו של החומר ממנו נשאבו "העובדות" בכתבה ומהן נגזרו לכאורה אותן 10 השאלות, נמצאות בידי הסנגוריה עוד משנת 2007, היינו בסמוך להגשת כתב האישום. מרביתן נדונו בבית המשפט, למעט אלו שהסנגוריה בעצמה ויתרה עליהן.

1. ברצח של מי הודה זדורוב?

נוסח השאלה טומן בחובו רמיזה ברורה כי ההודיה אינה אלא הודאת שווא, כאשר הראיה לכך היא "העובדה" שהרוצח לא הצליח לתאר את קורבנו. בדברי ההסבר לשאלה הועלו "העובדות" הבאות: א) המניע לרצח – הקינטור של תלמידי ביה"ס בכלל ושל הקורבן בפרט – הועלה על ידי המדובב. ב) הרוצח סיפק תיאור מבולבל של הנרצחת. ג) הילדה שאותה רצח כביכול היא ילדה שביקשה ממנו לכבות את המקדחה שלו – והיא אינה תאיר ז"ל אלא ל' תבדל"א.

התשובה:

עם "עובדות" כאלו מתבקש לא פחות מזיכוי, אלא שהעובדות לאשורן הן שונות לחלוטין:

א) את עניין ההצקות של התלמידים לא העלה המדובב, אלא זדורוב סיפר על כך למדובב וגם לחוקרים. זדורוב תיאר את ההתנהגות של הגסה של התלמידים כלפיו בגלל עבודתו שהקימה רעש ובגלל ארץ מוצאו. על רקע אישיותו אותן התנהגויות הציקו לו עד מאד. מדובר בטיפוס הנוטה לתוקפנות רצחנית ואף חובב אלימות. העובדה כי לאורך זמן ממושך בו שהה בארץ שלא כדין הוסיפה לו מתח נוסף. בהכירו וביודעו את תגובותיו הקיצוניות להתגרויות שונות, נקט בצעדי מנע שונים שכללו שימוש מתמיד בנגן מוסיקה ((player והימנעות מכל אינטראקציה עם אנשי סגל ביה"ס או עם תלמידים.

ב) הרוצח סיפק תיאור מדויק של תאיר שכלל את הפרטים הבאים אותם מסר במספר הזדמנויות: נערה לא גבוהה – בגובה של כ- 150 – 160 ס"מ, בעלת גוף חטוב, שערה בצורת צמה מגולגלת בלי גומי, מעל גובה המותניים ומגולגל לאחור. לעובדה זו נודעת חשיבות רבה כי המנוחה נמצאה כאשר הגומי לשיער נמצא על ידה. כמו-כן הוסיף זדורוב כי היא לבשה מכנסי ג'ינס כחול, ונעלה נעלי ספורט שצבען לבן-שחור או אפור-שחור, וחולצה שלא זכר את צבעה מכיוון שהתמקד בחלק גופה התחתון, אך בכל מקרה אמר שהחולצה הייתה בהירה מהמכנסיים. זאת ועוד, הוא ידע לציין כי היא לא ענדה עגילים או פירסינג.

למי שתוהה הכיצד לא ידע זדורוב למסור פרטים נוספים על המראה של המנוחה – וההסבר שהוא עצמו מסר כי התמקד בחלק גופה התחתון אינו מניח את דעתו – יוער כי בדרך כלל רוצחים אינם מצטיידים במסרטה חגורה על מצחם, ולפני הודאתם הם אינם מרעננים את זיכרונם על-ידי צפייה בסרט של הרצח.

ג) הניסיון להצביע על התלמידה ל' כאילו היא זו שזדורוב תיאר כקורבנו הינו סילוף גמור של העובדות. ל"ס הייתה עדת תביעה שנקראה להעיד במטרה להוכיח כי היה לזדורוב זעם רב כלפי התלמידים בגלל ההצקות שלהם, שגם עיכבו אותו בעבודה, עד כדי כך שהוא רצה להרוג אותם. ל"ס העידה כי מספר ימים לפני הרצח ניתקה לו את כבל החשמל והוא הסתכל עליה באיום. זאת עדות לזעמו הרב הבאה ממקור חיצוני מהימן, מנערה שלא היה לה כל קשר לרוצח, שלא יכלה לדעת את תוכן דבריו למדובב, ודבריה מהווים חיזוק משמעותי לגירסתו בפני המדובב. ולסיום יצוין כי זדורוב מעולם לא טען שהוא הרג את הילדה שניתקה לו את הכבל. זדורוב הודה כי הוא רצח את תאיר ז"ל.

2. מדוע לא מוצתה חקירת הדיווחים על חשודים נוספים ברצח?

נוסח השאלה טומן בחובו רמיזה ברורה כי היו כיווני חקירה נוספים והם נזנחו או נחקרו כלאחר יד כביכול, בגלל שחוקרי הצח"מ היו "נעולים" מן הסתם אך על הפללתו של זדורוב. בדברי ההסבר לשאלה מספר לנו העיתון על כמה "חשודים" נוספים שהחקירה בעניינם לא מוצתה: 1) ט', חברתה של ל"ס הנ"ל, שקיבלה הודעת ICQ מאדם שסיפר לה שהוא יודע מי רצח את תאיר ז"ל. ט' על-פי העיתון לא זומנה לחקירה, אך התראיינה לכתבה וסיפרה כי מדובר באדם שהציג עצמו בכינוי "זה לא נס שאני הורס" שסיפר לה כי הרוצחים הם נערים ונערות. 2) נערה שלדברי העיתון הייתה בשירותים "בטווח הזמנים המשוער" של הרצח, שסיפרה בעדותה על תלמידה מכיתה י' – שאת שמה סירבה למסור – שלמחרת הרצח סיפרה שהרוצחים הם נער ונערה שעסקו בעניין שתאיר "לא אמורה הייתה לראות". לדברי העיתון, הנערה זומנה להעיד בבית המשפט אך גם שם סירבה למסור את פרטי הנערה שסיפרה לה על מיהות הרוצחים.

התשובה:

נראה כי סיפורה של ט' לא נמצא בסיכומי התביעה וההגנה וגם לא בפסקי הדין. אם סברה ההגנה כי יש בסיפור דבר ממשי המצביע על כיוון חקירה שלא מוצה, הייתה מן הסתם מציינת זאת בסיכומיה. מכאן שאם זנחה זאת עשתה כן ככל הנראה מן הטעם כי מדובר בשמועה חסרת בסיס, כמו רבות אחרות שנפוצו למרבה הצער במקרה זה ובמקרים אחרים, על-ידי פתיים, רשעים או חולי רוח. באשר לנערה ששמעה מתלמידה אחרת שהיא יודעת מי הם הרוצחים, מדובר ככל הנראה בנ"ח שסיפרה בחקירה ששמעה מחברה, שהיא לא מוכנה לומר את שמה, פרטים על הרצח. נ"ח הגיעה לבית המשפט והעידה כי מדובר בשמועה וגם החברה שלה לא יודעת מי הרוצח. מופרכותן של כיווני חקירה אלו נובעות גם לנוכח העובדה כי הרצח בוצע בתוך תא שירותים קטן, אשר בקושי יכול להכיל 2 אנשים בעת ובעונה אחת. לא זו אף זו, העובדה כי תאיר פנתה באופן ספונטני לאותם שירותים שאינם נמצאים באגף בה הייתה כיתתה, וכי באותה השעה לא נראו זרים בבית הספר, שוללת כל אפשרות למארב ורצח שתוכנן מראש.

ראוי להרחיב בעניין הטענה כי נזנחו כיווני חקירה שאינם עולים בקנה אחד עם הפללתו של זדורוב. המציאות היא כי במהלך החקירה פתחו החוקרים את דלתם לכל מי שחפצה נפשו לשתפם בהגיגיו. במסגרת זו הם אף נחשפו למתקשרים ומאחזי עיניים. כדוגמאות לכך יובאו הדיווח האנונימי שהתקבל בצח"מ ובו חישובי גימטרייה המצביעים על כך שגנן בית הספר[3] ונערים הם  שרצחו את המנוחה. או מתקשרת אחת שטענה שקיבלה מהמנוחה את פרטי הרוצח. או אישה שטענה שקראה את עבודת השורשים של המנוחה ומצאה שם כי המנוחה הייתה בגן הילדים עם ילד אלים; ועוד  עדויות שמועה רבות מכלים שנים ושלישיים. הצח"מ קיבל את כל הפניות, והתייחס לכל פניה שהייתה ראויה לכך. גם לאחר מעצרו של זדורוב, לא חסכה משטרת-ישראל מאמצים כדי לבדוק מעורבותם של חשודים נוספים.

כבר בפתח החקירה עלו מספר כיווני חקירה נוספים, והצח"מ שקע בעבודה מאומצת שנועדה לבדוק האם מי מן התלמידים מעורב ברצח? האומנם בין כתלי בית הספר רחשה פעילות של כת השטן? האם נראו "זרים" בבית הספר? וכו'. במסגרת זו גם נעצר ונחקר גם חשוד נוסף – רפאל כהן[4] ושוחרר רק לאחר שמעורבותו נשללה בוודאות.

על מנת להתייחס לכל שמועה שרחשה במסדרונות בית הספר הציב הצח"מ תיבה בה ניתן היה גם בעילום שם, להעביר מסרים או להעלות כיווני חקירה בפני הצח"מ. העובדה שבתיבה לא נעשה כל שימוש מעידה על כך כי כל השמועות שרחשו בבית הספר הגיעו לידיעת החוקרים ונבדקו כאמור, או שהיו בגדר שמועה בלבד ותו לא.

הצח"מ הגיע לאנשים שונים שב"הינף מקלדת" מצאו את עצמם מעורבים בחקירה – לאחר שהאתרים נבדקו והגיעו אל כתובות המשתמש שלהם. כך נחקרה ילדה בת 12 מגבעתיים שכתבה שהיא יודעת פרטים על הרצח אך "יהרגו אותה אם היא תגלה", וכך גם נחקר בחור צעיר מטייבה, שטען כי הוא יודע מי רצח את המנוחה וכי מדובר בשלושה נערים ונערה. השניים התנצלו והובהר שאין להם כל קשר לרצח. גם כותב מפקיעין הודה שהתייחס לרצח וטען כי הוא "התלוצץ". הצח"מ גם נדרש להודעה שהפיץ "שי מקיבוץ כנרת" על פיו "יוסי" מכיתתה של תאיר הוא שרצח אותה. בדיקה מהירה ברשימת התלמידים בכיתתה של תאיר הבהירה שאין כלל תלמיד כזה.

כאמור, במהלך החקירה פתחו החוקרים את דלתם לכל מי שחפצה נפשו לשתפם בהגיגיו. כך למשל אחד "המומחים" מטעם ההגנה, אלכס פלג, הגיע לפגישה עם החוקרים ו"חידש" בפניהם פרטים שאליהם נחשף מהתקשורת. או "מומחה" אחר בשם חיים סדובסקי שכתב מכתב למפכ"ל ולמשפחת המנוחה ובו טען טענות העומדות בסתירה מוחלטת לחומר הראיות ועל-פיהן הוא הגיע למסקנה המופרכת כי הרצח בוצע על-ידי תלמידי בית-הספר בגלל קנאתם כלפיה[5].

מכת השטן לאבי מטבריה

כיווני חקירה אחרים שנבדקו בקפידה כללו גם שמועות על מעורבות "כת השטן" ברצח. כפי שניתן להיווכח חד משמעית מפסקי הדין, הרי בהירצחה של המנוחה לא היה דבר וחצי דבר הקשור לכת זו או אחרת, לא הוכח כלל וכלל קיומה של כת כאמור בביה"ס ובוודאי שלא הוכח כל קשר של כת מעין זו לרצח הנתעב של תאיר ז"ל. והיו גם כיווני חקירה אחרים: אבי מטבריה ושלושת הנערים. הסיפור של אבי מטבריה נולד מהודעתה של התלמידה ל"ל שמסרה כי תאיר סיפרה לה שבחור בשם אבי הגר בטבריה יצר איתה קשר. ל"ל מסרה גם כי חברה משותפת בשם ס"ת סיפרה לה שבאותו הקשר היו גם איומים מצידו של הבחור. ס"ת נחקרה ומסרה כי תאיר קיבלה מסר ממישהו שאמר שהוא רוצה אותה, אך שללה כל איומים שהיו כביכול באותו מסר. נהפוך הוא, לדבריה תאיר התייחסה בזלזול למסר הזה והן חשבו שמדובר אך בהצקה של חברים. היו גם כמה חברות של תאיר ששמעו על איומים כלפי תאיר מכלי שני – לא מתאיר – וגם זאת רק אחרי הרצח. חלקן מסרו שמדובר במסרונים שהגיעו לטלפון של תאיר ממספר חסום – כאשר טכנית לא ניתן היה לקבל מסרון ממספר חסום. כך או כך אף לא אחת מהן ראתה במו עיניה את המסרונים האלו. לא זו אף זו, בדיקת פלטי הפלאפון של המנוחה לא העלתה כי מסרים שכאלה שנשלחו אליה. נבדקו שיחות יוצאות ונכנסות לפלאפון של המנוחה לתקופה של חודש וחצי לפני הרצח,  כאשר  נבדקה הבעלות בכל מספרי הטלפון שעמדו בקשר עם המנוחה. לאורך כל התקופה לא נמצאו לא מסרונים ולא שיחות נכנסות מאנשים שאינם מוכרים למנוחה או שמספריהם אינם מופיעים בזיכרון של הטלפון שלה.  בתאריך הקונקרטי שעליו דיברו חלק מהחברות –  29.11.06 (שבוע לפני הרצח), לא קיבלה המנוחה שום מסרון, למעט אחד מזוהה ושאינו רלבנטי. ממצאים אלה שוללים את הטענה כי המנוחה אוימה טלפונית ע"י אדם זר.

יחד עם זאת אותר ונחקר אותו אבי מטבריה – אבי דיין שמו ונמצא כי אכן הוא היה בקשר אינטרנטי עם כמה מחברותיה של תאיר ואין לו שום קשר לרצח.

שלושת הנערים הטרמפיסטים

הסיפור של שלושת הטרמפיסטים מעיד ביתר שאת על הרצינות של החוקרים שלא לחסוך במאמץ בכדי לבדוק כל מידע שהגיע לידיעתם. יחד עם זאת הוא מהווה דוגמא נאה למידע הכוזב שהופץ בכוונת מכוון ולסחרירים שנעשו בפרשה.

שלושה ימים אחרי הרצח התייצב בפני החוקרים אדם בשם אלי גדקר ומסר שביום הרצח אסף בקצרין 3 טרמפיסטים. במהלך הנסיעה אחד מהם תפס את ידיו בראשו ואמר "מה עשיתי". התנהגותם עוררה את חשדו. אחד מהם סיפר לו שהוא גר במושב אביבים. המשטרה זימנה לחקירה את כל הנערים בגיל המתאים מאביבים עד שאותר הנער ובעקבותיו השניים האחרים. התברר כי בזמן הרצח הם לא היו כלל בקצרין, אלא במועד אחר, וזאת לצורך בדיקת אפשרות ללמוד במכינה הצבאית בקצרין.

על בסיס הסיפור עם שלושת הנערים הטרמפיסטים נפוצו שמועות כזב שכללו בין היתר טענות כי בסמוך אליהם הייתה חולצה עם דם[6]. למותר לציין כי עניין החולצה עם הדם מצוץ מן האצבע וכל הסיפור הנוגע לנערים הטרמפיסטים נזנח על ידי הסנגוריה בעצמה בסיכומיה.

הסיפור על "הרוצחת" א"ק

נראה כי לא ניתן לסיים את הדיון על כיווני חקירה אחרים ללא סיפורה של א"ק. במרץ 2016 שודר בטלויזיה הסרט "צל של אמת" ועורר סערה גדולה על גילוי כביכול של עדות חדשה אשר לא רק מזכה לכאורה את זדורוב מכל אשמה, אלא מצביעה למראית עין על הרוצחת האמתית. האמת היא כי מדובר בחומר שנחקר 4 שנים קודם לכן, בשנת 2012, 6 שנים אחרי הרצח. אז הגיע למשטרה בחור בשם א"ח וטען כי בת זוגו לשעבר א"ק סיפרה לו ביום הרצח שהיא רצחה את תאיר ואף הראתה לו את הסכין ששימשה אותה לרצח, ואת בגדיה המגואלים בדמה של המנוחה. לדבריו, הוא לא סיפר זאת לאיש כיוון שחשש לחייו. בעקבות זאת א"ק נעצרה. בחקירתה סיפרה כי חודשיים קודם להגעתו של א"ח למשטרה, היא נפרדה ממנו ביוזמתה לאחר תקופה של זוגיות שנמשכה כ- 10 שנים. מאז שהיא נפרדה ממנו הוא איים להרוס את חייה, שלח לה מסרונים מאיימים, והעלה למרשתת תצלומי עירום שלה. על כל אלו ועוד לפני שהוא הגיע למשטרה למסור את "עדותו" נגדה, היא הגישה נגדו תלונה במשטרה ובה מסרה על אלימות קשה שנהג כלפיה לרבות פעמיים שאנס אותה וביצע בה מעשה סדום. בהמשך היא ביטלה התלונה כי סברה שהוא השלים עם הפרידה. לאחר זמן קצר א"ק נעצרה שנית בגין ניסיון לתקיפה של אחד מהעדים בתיק שנפתח בעקבות תלונתה הנ"ל ובגין תקיפה שוטרים. הוגש נגדה כתב אישום במהלך מעצרה והיא נשלחה להסתכלות בה נקבע שהיא אינה כשירה לעמוד לדין. ההודעה של א"ח נחקרה על-ידי יחידה אחרת מזו שחקרה את הרצח של תאיר. חוץ מגרסתו העומדת מול גרסתה והמניע הברור שלו להפלילה – אין כל ראיה הקושרת את א"ח לרצח.

מכל מקום התברר כי הייתה ביניהם מערכת יחסים פתולוגית הכוללת קיום יחסי מין באלימות קשה. גם א"ח עצמו אינו יציב בנפשו. מאז שנפרדה ממנו יחסו אליה נעשה אובססיבי. הוא תכנן את הגשת התלונה במסמך Word שנמצא במחשב שלו ובו "הגרסא" שלו שכללה פרטים על הרצח שפורסמו בתקשורת. נמצאו סתירות רבות בין "הגרסא" הזו לבין מה שמסר בהודעתו במשטרה. כך למשל הוא טען שיש לה דחף להיכנס למעיים של אנשים, כאשר למנוחה לא היה כל חתך בבטן. הוא טען שא"ק נשכה את המנוחה בצוואר – כאשר לא נמצאו סימני שיניים או דנ"א זר בגרונה. הוא גם טען שתאיר ז"ל שרטה אותה בעת המאבק, אך לא נמצא ד.נ.א זר בציפורניה של המנוחה. כמו-כן לא נמצאו טביעות אצבע של א"ק בבית הספר. זאת ועוד, הסכין שכביכול נעשה בו שימוש לרצח, נתפס ע"י המשטרה חצי שנה לפני הרצח! ולא נמצאה כל ראיה שא"ק רכשה סכין זהה נוספת. אין חולק כי במשך 6 שנים א"ח לא סיפר לאיש על העניין, ואף המשיך לחיות ביחד עם "רוצחת אכזרית" לשיטתו. ואם לא די בכך יצוין כי לדבריו א"ק יצאה לביה"ס ביום הרצח לבושה בבגדי גבר, לראשה פאה פורימית ולרגליה נעלי עקב סגולות. לפיכך היא נכנסה לביה"ס, רצחה את תאיר ויצאה מבלי שאיש הבחין בה, כי איש מהעדים שנחקרו אז לא ראו אדם העונה לתיאור הזה. ייתכן ועל רקע המופרעות שלהם א"ק אכן סיפרה לא"ח שהיא ביצעה את הרצח במתווה האמור לעיל – שכאמור אין לו אחיזה במציאות אלא אך בדמיון חולני או זדוני[7].

תאיר נרצחה על ידי תלמידים כשילדים נוספים צופים באירוע

מטעם ההגנה הגיע להעיד אדם המוצג בתקשורת כבעל תואר ד"ר ושמו חיים סדובסקי[8], אשר הוצג במשפט כמומחה. נקדים ונאמר כי עדותו נמחקה[9] ולמרות זאת נראה כי רוחו המשיכה לשרות על המשפט. סדובסקי טוען[10] כי הרצח בוצע בחדר השירותים ולא בתוך התא, כאשר חברות של תאיר ז"ל הן אלו שרצחו אותה וילדים אחרים באו לצפות במעשה. ראשית יודגש כי מוסכם על הכול, גם על עמיתו של סדובסקי, אלכס פלג, כי הרצח בוצע בתוך התא ולא מחוצה לו. שנית יוצין כי סדובסקי גם יודע מי הן בדיוק החברות שרצחו אותה: "הילדות היו ברוגז במשך כמה שנים… אילנה (אמה של תאיר) אמרה לי שתאיר פחדה לפתוח את שנת הלימודים בגלל אותה ילדה. אותה ילדה עזבה את קצרין אחרי הרצח. היא ביקרה אצל אחותה בקיבוץ ליד כפר סבא. חזרה אחרי כמה ימים. אנחנו יודעים ש- 70%-75% מהמקרים של אדם שרוצח עם סכין נחתך בעצמו מהסכין[11]. יכול להיות שנחתכה מסכין והלכה להבריא באיזה קיבוץ?". "החשודה" המרכזית היא נופר בן דוד שבראיון לתקשורת מסרה כי היא לא עזבה את קצרין אחרי הרצח[12].

3. מדוע לא חקרה המשטרה רמזים לאלימות כלפי תאיר בתקופה שקדמה לרצח?

נראה כי השאלה השלישית נוסחה ביד אמן. מצד אחד אין בה קביעה כי נגד תאיר ז"ל הופעלה אלימות מסוג כלשהיא על ידי מאן דהו – כי לא נמצאה כל ראיה שהייתה אלימות כלשהי נגדה. מצד שני בבסיס השאלה רמיזה כאילו היה משהו כזה – כפי שהשאלה מכוונת לכך במילים "רמזים לאלימות". בדברי ההסבר לשאלה נכתב בין השאר כי החוקר שבדק את המחשב של המנוחה דיווח במזכרו כי מצא "שיחה עם ט' וש' על מכות שהיכו אותה כנראה". ציטוט ממזכר אחר מתייחס ככל הנראה שוב לאותם ט' וש', כאשר לגבי ט' מצוין בכתבה שהוא היה חברה לשעבר של תאיר ז"ל והייתה שיחה שקשורה "למכות שהיו בינה ובין ט' בחודש אוקטובר" והיו "שיחות טעונות בינה לבין ש'. מצוטטת גם אמירה כהאי לישנא: "תלמדי קצת לבלום את הפה שלך. טוב שאתמול לא הפצת שלטים… א.ת אח בדם. מי שיידבר יידקר". עניין נוסף המצוין באותם דברי הסבר הוא שהתלמיד ע' סיפר בעדותו כי בסמוך לרצח, כשהם ישבו בחצר הוא והתלמיד א' הציקו קצת לתאיר "זה היה בצחוק, הרבצנו, יותר נכון היא הרביצה לנו, ככה סתם". השורה התחתונה בדברי ההסבר שם היא כי א' לא זומן לחקירה לעולם.

התשובה:

ראשית יודגש כי אין שום ראיה שהחברות של תאיר ז"ל היו מסוכסכות איתה. היא הייתה ילדה פופולרית וכולם אהבו אותה. זאת ועוד, לא היה כל סכסוך משמעותי בין המנוחה לתלמידים אחרים בבית הספר. לכל היותר מדובר בעניינים של מה בכך שאין צורך להכביר מילים לגביהם. מדובר בתלמידה בכתה ח', ילדה רגילה המנהלת אורח חיים שגרתי לחלוטין כמו יתר בנות גילה, וכל ניסיון לייחס קשר בין מריבות אופייניות לגיל זה לבין הרצח אינו אלא ניסיון נואל ונבזי. לפיכך לא בכדי הוא כי הסנגוריה בעצמה זנחה הטענות על אי חקירתם של הילדים ט' וא' – בעיקר לנוכח העובדה שהילדים ש' וע' נחקרו והסנגוריה אף לא מצאה לנכון להתייחס בסיכומיה לעדויותיהם. לא זו אף זו, הרצח בוצע בתוך תא שירותים קטן, אשר בקושי יכול להכיל 2 אנשים בעת ובעונה אחת. תאיר ז"ל פנתה באופן ספונטני לשירותים בהם נרצחה אשר אינם נמצאים באגף בה הייתה כיתתה. עובדות אלו השוללות כל אפשרות למארב ולרצח שתוכנן מראש. זאת ועוד, שיטת ביצוע הרצח – פצעי המוות הקטלניים והזמן הקצר שנדרש לתקיפה, מעידים על רוצח בעל כוח פיזי רב, מיומן בשימוש בסכין, המסוגל לבצע תקיפה, לעזוב את השירותים במהירות רבה מאד, ולהגיע מיד למקום מסתור בטוח מבחינתו בו יוכל להתנקות מהדם, מבלי שייראה.

4. האם הועלמו ראיות מזירת הרצח?

בדברי ההסבר לשאלה מצוין כי מדובר במקלות עטופים בקצה בסרט בידוד כחול או שחור שנמצאו בשיחים בסמוך לבית הספר, ולא נתפסו על-ידי המשטרה. לדעת העיתון באי תפיסתם ובדיקתם נמנעה האפשרות לברר אם הם קשורים לרצח – זאת לנוכח העובדה כי על ראשה של המנוחה נמצאו סימני חבלה שלא נגרמו מלהב הסכין.

התשובה:

עניין המקלות נזנח על-ידי הסנגוריה בעצמה ולא הוזכר בסיכומיה. עתה מנסה מי שמנסה להפיח חיים בעניין צדדי שאינו קשור לאירוע בכל צורה שהיא, ולהציגו כמחדל הפועל לזכותו של הרוצח המורשע. למען הסר ספק יוצגו להלן כל העובדות הנוגעות לעניין המקלות ולחבלות בראשה של המנוחה.

עם גילויה של המנוחה, הוזעקו כוחות משטרה רבים לשטח בית הספר. בין אותם שוטרים ומתנדבים היה גם א"פ. על-פי עדותו, הוא עמד בשער בית הספר ביחד עם ל"ס – מתנדב נוסף, כאשר הגיעה אליהם חבורת צעירים. אחד מהנערים לחש משהו על אוזנו של ל"ס, ולאחר מכן ניגש לשיחים שלאורך שביל הגישה לבית הספר ונטל משם שני מקלות עטופים באיזולירבנד, ושם אותם מתחת למעילו. במהלך הדיון בבית המשפט ניסתה התביעה להבין מה המשמעות שמנסה הסנגוריה ליתן לעניין המקלות – שהרי לכאורה מדובר ברוצח שהגיע על מנת להרחיק מהזירה את כלי הנשק בו רצח, זאת אף שאין חולק כי המנוחה נרצחה בכלי חד ולא במקל. כדי להתגבר על קושי זה, העלה הסניגור במהלך הדיון השערה כי למקל היה מחובר סכין… ההשערה כי מדובר בכלי הרצח נסתרת על ידי עדות העד א"פ עצמו, שאישר בבית המשפט כי על המקלות לא היו כתמי דם, או כתמים אחרים, וגם לא סכינים. ל"ס אישר כי נער בשם מ"א ניגש אליו ואמר לו שיש לו מקלות ליד בית-הספר, וביקש לקחתם. הוא הלך לשיחים והוציא מהם שני מקלות באורך של כמטר וחצי, כמו של מטאטא – מלופפים עם איזולירבנד. גם ל"ס הסכים כי לא היה מחובר למקלות סכין וכי הם לא היו מוכתמים. ל"ס הבהיר כי הגם שהוא הלך לקרוא לשוטר, וביקש מהנער לחכות, לא היה נראה לו שזה קשור לרצח, וכי אם העניין היה מעורר את חשדו הוא לא היה מאפשר את הוצאת המקלות מהמקום. טענה זו של ל"ס מתיישבת היטב עם השכל הישר. ברור כי אם מ"א היה מעורב ברצח הוא לא היה פונה למי שזוהו על ידו בוודאות כמתנדבים במשטרה ומבקש רשות להוציא את "כלי הרצח" מבית הספר. מ"א – הנער שהחזיק במקלות – שלל בתוקף כל קשר לרצח, ולא ברור כלל מדוע מנסים להפנות לעברו אצבע מאשימה על-ידי העלאה מן האוב את סיפור המקלות.

אכן, כפי שנאמר בכתבה, על ראשה של המנוחה נמצאו חבלות שנגרמו סמוך לזמן המוות וללא קשר סיבתי בינם לבין המוות. גם הרופאה המשפטית ד"ר פורמן, שהעידה מטעם ההגנה, לא חלקה בחוות דעתה על קביעתו של הרופא המשפטי שהעיד מטעם התביעה כי הדימומים בקרקפת מתיישבים גם עם נפילה. ככלות הכול חדר השירותים צר וצפוף, וגם אם זדורוב לא חבט כלל בראשה של המנוחה במהלך האירוע, הרי שראשה יכול היה להיחבט פעמים מספר תוך כדי האקט האלים וניסיונה להתגונן, או באופן בלתי רצוני ברגעיה האחרונים, תוך כדי קריסתה-נפילתה-השכבתה על גבי האסלה בתא הצפוף – אם מהאסלה, מהדלת, מהקירות, מהרצפה, ממתקן הנייר ומהניאגרה.

ניתן לומר כי עולמה של המשפחה של תאיר ז"ל עמד מלכת מאז הרצח, אך העולם מסביב המשיך כמנהגו, ובכלל זה התרחשויות שונות ומשונות כמו עניין שלושת הנערים הטרמפיסטים ומציאת המקלות. קישור אותם מקלות לחבלות שנמצאו בראשה של המנוחה אינו אלא ספקולציה שאינה מייצרת אמת אלא פנטזיה.

5. למי שייכות טביעות הנעליים הזרות המוכתמות בדם בזירת הרצח?

בדברי ההסבר לשאלה מגובבות עובדות וספקולציות המשמשות בערבוביה ובעיקרן הטענה כי שלוש עקבות נעליים של אותו אדם, שנמצאו בזירה ושלא זוהו, שייכות לרוצח האמיתי. זאת כי לא ייתכן ועקבות אלה הוטבעו ע"י מי מצוות החילוץ או המחפשים, שכן גופת המנוחה נמצאה שעות ארוכות לאחר הרצח, פרק זמן בו נקרש הדם. לפיכך כיצד נוספו טביעות נעליים טבולות בדם שנקרש זה מכבר? יתרה מזאת, לתוך התא עצמו נכנסו על-פי הכתבה רק שני פרמדיקים ואף לא איש מלבדם. הכתבה מציינת כי שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר, שקבע בדעת מיעוט כי יש לזכות את זדורוב מחמת הספק, פסק כי יש בראיה זו כדי לגרוע ממשקל ההודאות.

התשובה:

עניין עקבות הנעליים ועליהן סימני הדם הטרי כביכול נעשה ברבות הימים לאחת מ"ראיות הדגל" לזיכויו של זדורוב, ולא בכדי. אם אכן היו אלו עובדות, סביר להניח כי הוא מזוכה. להלן העובדות:

  • הזירה "זוהמה" כבר בשלב הראשון, שכן עד לסגירתה כראוי, נכחו בתא המחפשים שגילו את הגופה, אזרחים שונים, צוותי מד"א והשוטרים הראשונים שהגיעו למקום.
  • עניין קרישת הדם הינו סברה אשר לא הוכחה בחוות דעת מתאימה.
  • בפועל נמצאו מספר עקבות כתואמות לנעלי מרדכי בן צור ורמי דאודי (אזרחים שהשתתפו בחיפושים) והחובש, אשר אין חולק כי נכחו בזירה שעות ארוכות לאחר הרצח ונעליהם טבלו בדם שהיה על הרצפה.
  • אין להוציא מכלל אפשרות כי אחד מהנוכחים הרבים בזירה הוא זה שהותיר את העקבות, כאשר בלהט האירועים לא זכר לשחזר כיאות את התנהלותו בתא[13].
  • כשם שהרוצח אינו מצטייד בדרך כלל במסרטה חגורה על ראשו, כך גם מרבית הזירות אינן ממוקמות תחת מצלמות למיניהן המתעדות כל אדם שעבר שם.
  • בשעה שהכתבה הדגישה במשפט הסיום לדברי ההסבר בעניין דנן כי השופט דנציגר מצא כי אותן עקבות גורעות ממשקל ההודאות, היא לא דיווחה לקוראיה כי כל "התיאוריה" לעניין הדם הטרי אינה מוזכרת בדבריו של השופט דנציגר או בפסק הדין בעליון בכלל – כי כאמור מדובר בעורבא פרח. למותר לציין כי שופטי הרוב חלקו על מסקנתו של השופט דנציגר ולא סברו כי יש בחלל בלתי מוסבר זה כדי לפגוע במסכת הראיות המרשיעה.
  • משצוטטו דברים של השופט דנציגר, ראוי לצטט עוד כמה משפטים מדבריו השמים לאל את כל תיאוריות הקונספירציה ושאר דברי ההבל ורעות הרוח על בידוי והעלמת ראיות. השופט דנציגר, שמצא ספק – שנוי במחלוקת – הפועל לטובתו של זדורוב קבע גם כי: "מדובר במקרה גבולי, המצוי כ"פסע" מהרשעה… האפשרות שהמערער (זדורוב) הורשע על לא עוול בכפו מחייבת התרחשות של סדרת צירופי מקרים נדירה. במילים אחרות, ההסתברות לכך שהמערער חף מפשע אינה גבוהה… הגם שהתשתית הראייתית קושרת את המערער לביצוע הרצח בקשר הדוק כאמור, לא ניתן "לעגל" את הספקות הצפים ועולים ממנה, אשר צריכים להיזקף לזכותו"[14].

לחלק השני של המאמר

הערות:

[1] לינק לכתבה: http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4884027,00.html

[2] הלינקים הם:

[3] ביום 9.12.06, נעצר ישראל נפתלי, גנן בית הספר וזאת לאור עדותה של פסיכולוגית בית הספר רות נשרי, אשר זיהתה אותו כמי שנכנס סמוך לאחר שעת הרצח המשוערת אל חדר המורים, לצורך הכנת קפה ונראה נסער. טענת האליבי שמסר אומתה במלואה. ביום הרצח הוא לא שהה כלל בין כתלי בית הספר, אלא עבד בגינון בבית משותף בעפולה ולאחר מכן, בשעות הצהריים היה בטיפול אצל רופא שיניים  המתגורר בעפולה. האליבי שלו אומת לגמרי וגם "מחקר התקשורת" שבוצע תמך בגרסתו. רות נשרי שעדותה הייתה העילה היחידה למעצרו של הגנן, חזרה בה מאוחר יותר, בעת ראיון שנערך לצורך הכנתה לעדות בבית המשפט מטענתה על פיה האדם אותו ראתה בחדר המורים הוא הגנן. בעדותה היא עמדה על כך שהסיטואציה אותה תיארה אכן התרחשה כפי שתיארה, ואולם חזרה בה מזיהויו של הגנן. בעדותה בבית המשפט  קבעה כי הדמות שראתה אינה של הגנן, אלא של הנאשם, עובדה המתיישבת עם כך שאינה עובדת בבי"ס כלל באותם ימים בהם הגנן עובד שם, אך מאחר ומצפונה יסרה על שגרמה בעבר למעצרו של חף מפשע – סירבה "להתחייב" על כך. בנסיבות אלה, שוחרר הגנן ממעצרו. לעדותה של רות נשרי, נמצא גם תימוכין בחומר הראיות. הכשרתה כפסיכולוגית סייעה לה להבחין כי האדם שהכין לעצמו קפה בחדר המורים מיד לאחר שעת הרצח המשוערת היה נסער, אך היא טעתה בזיהוי אותו אדם. ניתן להתרשם מהדמיון בין זדורוב שבעת מעצרו היה עטור זיפי זקן – לגנן, ומהעובדה כי לאחר מעצרו והודאתו ברצח הוא תיאר את אותה סיטואציה אותה תיארה הפסיכולוגית בהתאמה מושלמת של זמן מקום ופרטים נוספים.

[4] רפאל כהן נעצר ביום הרצח. ע"פ עדותה של השוטרת איילת אזולאי הגיע הנ"ל מיוזמתו לתחנת המשטרה, עוד טרם קבלת הדיווח על הרצח, כאשר  הוא חבול ופצוע, לצורך דיווח על גניבת תיקו. מאוחר יותר, לאחר שהתקבל דווח על הרצח, עלה החשד שמא החבלות שנראו על גופו של כהן מצביעות על מעורבותו ברצח, למרות שלא נמצאו בזירת הרצח אינדיקציות למאבק. הנ"ל נשלח ל"בדיקת חיים" במכון לרפואה משפטית. שם נקבע כי הפצעים שהיו על גופו של כהן הינם פצעים בני מספר ימים, שנגרמו לו עוד לפני מועד הרצח. מאחר ומלכתחילה החשד כנגד רפאל כהן היה קלוש, והסיבה היחידה בגינה נעצר הינה פצעים שהובהר כי אינם נוגעים לרצח –  שוחרר כהן ממעצר. יצוין גם כי הדם שנמצא על כהן נדגם ונבדק, ונמצא כי דמו הוא.

[5] על שני "המומחים האלו ראה הרחבה בהערת שוליים מס' 8.

[6] למשל הדיווח של שמעון כהן בערוץ 7 מיום 2.3.11 בלינק: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/216217.

[7] למען הגילוי הנאות יצוין כי ההגנה ביקשה להגיש עדות זו לביהמ"ש העליון אך בקשתה נדחתה. התביעה התנגדה להגשת העדות כי הסיפור ההזוי הזה נחקר לעומק ונמצא כאמור חסר בסיס גל לאור הגרסא הכבושה של א"ח והמניע הברור שלו להפלילה, וגם ע"פ ההלכה שראיות חדשות תתקבלנה רק אם טיבן כאלו שהן עשויות לשנות את התוצאה הסופית של הדיון.

[8] על חיים סדובסקי ואלכס פלג, "המומחים" שהופיעו מטעם ההגנה כתבתי בשנת 2010 שתי כתבות תחת הכותרת: "עדות המומחה מטעם ההגנה במשפט הרוצח זדורוב – מומחה לְמה?" לינק לכתבה הראשונה:  http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-52016-00.html והלינק לכתבה השנייה:

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-52136-00.html

[9] סדובסקי אינו מוזכר בכלל בסיכומי ההגנה.

[10] רביב דרוקר בכתבה בעיתון הארץ מיום 13.4.2016 "צל של אמת – מטעה ומסלפת". לינק לכתבה:

http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2913608

[11] הנתון הזה אינו מוכר מהספרות המקצועית בתחום הרפואה המשפטית והמשפט הפלילי. זאת ועוד, אם התוקף נפצע מהסכין הדבר קורה בדרך כלל מתקיפה באמצעות דקירות וחתכים – ראה במאמר:

Varnon, J. Countney M. Ekis, T. (1995) Self-Wounding of Assailants During Stabbing and Cutting Attacks. News of the California Association of Criminalistics. Pp. 8-13.

לינק למאמר: http://www.forensic-lab.com/publications/cutslice.html. יתרה מזאת, אם אכן הרוצח היה פוצע את עצמו מחתכים אזי גבוה מאד הסיכוי למצוא בזירה או על הגופה DNA מדמו.

[12] אין מחלוקת כי נופר לא עזבה את קצרין אחרי הרצח שהתרחש ביום רביעי. עם זאת בסיכומי ההגנה צוין ללא מראה מקום כי נופר בן דוד סיפרה כי התארחה עם משפחתה בכפר סבא ביום שבת לאחר הרצח. ההגנה לא חקרה את נופר בבית המשפט אם ביום רביעי היו לה חתכים בידיים.

[13] עמ' 257 – 269 לפרוטוקול המחוזי ראה הערה 2.

[14] סעיף 354 בעמ' 202 לפסק הדין בעליון. ההדגשות אינן במקור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s