טבח כפר קאסם

אבי דוידוביץ (אוקטובר, 2016)

"מאורע-זוועה מחריד" – במילים אלה השתמש דוד בן-גוריון לתאר את טבח כפר קאסם * 60 שנה למבצע קדש ולרצח הנורא * מה אנו יודעים על הפרשה ומה אנו רוצים שידעו?

בעוד מספר ימים ימלאו 60 שנה למבצע קדש. בכפוף לעניינים שיהיו על סדר היום תקדיש התקשורת אי אלו כתבות וראיונות לציון האירוע. פוליטיקאים שיישאו נאומים בטקסים הממלכתיים ידברו על תובנותיהם מהמבצע, המשרתות את הקו האידיאולוגי שלהם. לרבים מהדור הצעיר יהיה מבצע קדש לכל היותר מונח אשר יתערבב אצלם עם המבצעים ממלחמת העצמאות והקרבות בסיני במלחמת ששת הימים ויום כיפור. טבח כפר קאסם יהיה מן הסתם עניין מרכזי ביום השנה בקרב ערביי ישראל, ושולי בתקשורת העברית – בכפוף להפרות סדר, אם תיהנה חלילה, כתוצאה מאירועי הזיכרון במגזר הערבי. לציבור היהודי בישראל העיסוק והדיון בטבח הוא כמעין קוץ בישבן. עניין לא נעים, שיש להרחיקו מהתודעה במהירות האפשרית, מבלי לחטט בו יתר על המידה. ככל הנראה הנשיא ראובן (רובי) ריבלין היה המנהיג הראשון בדורות האחרונים שהבין כי גם אם נדחיק את סיפור הטבח לתהום הנשייה הוא ימשיך לבעבע, וגם אם נתעלם מהפרשה – היא לא תיעלם. לפיכך הוא התייצב לפני שנתיים (26.10.2014), בעצרת זיכרון בכפר קאסם ונשא נאום היסטורי בפני הציבור הערבי. למיטב ידיעתי אף לא נשיא אחד מקודמיו, ואף לא אחד מראש הממשלה שכיהנו בישראל מאז הרצח, הגיעו לעצרות הזיכרון שהתקיימו בכפר. המשפט בו פתח את נאומו יהדהד לדורות: "באתי לכאן היום כבן לעם היהודי, כנשיא מדינת ישראל, לעמוד בפניכם, משפחות הקורבנות והפצועים ולכאוב את הזיכרון יחד אתכן". לפעמים אישיות ציבורית קונה את עולמה במשפט אחד.

טבח כפר קאסם שהתרחש ביום 29.10.1956, היום הראשון למבצע קדש, הוא רצח הרבים הגדול ביותר בתולדות מדינת-ישראל מבחינת מספר הקורבנות. ישנה מחלוקת לגבי מניין הנרצחים והפצועים. מניין אלו שנורו עם הגעתם לכפר הוא 43 נרצחים ועוד 13 פצועים. תושבי הכפר מוסיפים למספר זה עוד 4 אנשים שנורו בתוך הכפר, לאחר הטבח[1]. בין 43 הנרצחים היו 6 ילדים מתחת לגיל 14, ו- 13 נשים (2 הן ילדות שנספרו במסגרת 6 הילדים).

האנדרטה לנרצחים בכפר קאסם (התצלום מויקיפדיה)
האנדרטה לנרצחים בכפר קאסם (התצלום מויקיפדיה)

סיפור האירוע יובא כאן בתמצית. כפר קאסם, שהיה חלק מאזור שנקרא "המשולש הקטן"[2], וכן מרבית מהאוכלוסייה הערבית במדינה באותן שנים, היו נתונים לממשל צבאי. עם תחילת "מבצע קדש", הוחלט בצבא להטיל עוצר על המשולש הקטן. מפקד החטיבה, אלוף-משנה יששכר שדמי, החליט על דעת עצמו להקדים את שעת תחילת העוצר מהשעה 21:00 לשעה 17:00, אך הודעה על כך נמסרה למוכתרים רק בסביבות השעה 16:30. מפקד גדוד משמר-הגבול, רב-סרן שמואל מלינקי, שהיה תחת פיקודו של שדמי, שאל אותו כיצד לנהוג במפרי עוצר. מלינקי טען כי שדמי השיבו בביטוי בערבית "אללה ירחמו" שמשמעותו בהקשר דנן "הם מתים". שדמי הכחיש שכך השיבו וגרסתו התקבלה על-ידי השופטים. אין מחלוקת כי בקבוצת הפקודות שקיים מלינקי למפקדי הפלוגות והמחלקות, הוא הורה במפורש "לירות ולהרוג ללא סנטימנטים" בכל מפר עוצר. למרות הוראותיו הברורות של מלינקי לירות בכל מפר עוצר, להוציא מפקד מחלקה אחד, כל המפקדים הכפופים לו הפעילו שיקול דעת ולא ביצעו את הפקודה הנוראה[3].

התושבים שעבדו מחוץ לכפר חזרו לכפר לאחר השעה 17:00, כי הם לא ידעו על הקדמת שעת העוצר. 7 לוחמים מהמחלקה בפיקודו של סגן גבריאל דהן שנפרסה בסמוך לכניסה הראשית לכפר, ודהן עצמו איתם, ירו בכל קבוצה של תושבים שהגיעה כאמור לכפר. הגופות של כל קבוצה הונחו בצד הדרך, ככל הנראה על מנת למנוע מהקבוצה הבאה את המראה. מספר הנשים הנרצחות הגדול יחסית נבע מן העובדה שמרביתן עסקו במסיק זיתים, והן חזרו הביתה במשאית אחת[4]. חלק מהפצועים נותרו בחיים בזכות העובדה כי עשו עצמם מתים ושכבו בין הגופות עד יעבור זעם.

הידיעה על הטבח עברה מפה לאוזן. בתחילה הצנזורה אסרה כל פרסום בנושא ובימים הראשונים גם נאסר על "זרים" להיכנס לכפר[5]. עם זאת מיד כאשר נודע הדבר לראש הממשלה דוד בן גוריון הוא ציווה ב- 1.11.1956 על הקמתה של ועדת חקירה, ודאג לכך שכל ההליכים המשפטיים יתקיימו וימוצו. ביום 12.12.1956 הוא אף התייצב בכנסת ומסר הודעה על האירוע ועל הצעדים שנקט. את האירוע הוא הגדיר כ"מאורע-זוועה מחריד"[6].

כל האחראים לטבח הועמדו לדין בבית דין צבאי. טענת ההגנה שהועלתה על-ידי לוחמי המחלקה, כי הם מלאו פקודה בזמן חירום, נדחתה הן על-ידי הערכאה הדיונית והן על-ידי ערכאת הערעור. השופט בנימין הלוי שישב בראש מוטב בית הדין קבע כי מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה, ועל כן אין לקיימה. בסופם של ההליכים המשפטיים נקבע אשמתם ועונשם של המורשעים כדלקמן:

  1. מפקד החטיבה, אלוף-משנה יששכר שדמי, שזוכה מאשמת הרצח הורשע בגין חריגה מסמכות בגלל שהקדים את שעת העוצר על דעת עצמו, נדון לקנס כספי בסך 10 פרוטות. שדמי נשאר לשרת בצה"ל ולימים קודם לדרגת תת-אלוף. כיום הוא כבן 94.
  2. מפקד הגדוד, רב-סרן שמואל מלינקי, בעת הטבח היה בן 38, נשוי ואב ל- 4 ילדים. הורשע ברצח ונדון ל- 14 שנות מאסר. בשנת 1964 שוחרר מהצבא בדרגת אלוף-משנה והוכר כנכה צה"ל בגלל סכרת חריפה שלקה בה במהלך המשפט[7]. הוא נפטר בשנת 1978.
  3. מפקד המחלקה, סגן גבריאל דהאן, הורשע רצח ונדון 10 שנות מאסר. היחיד מבין מבצעי הטבח ששינה לימים את שם משפחתו. הוא התמנה למנהל הבונדס באחת מבירות אירופה וכנראה חי בחו"ל.
  4. טוראי-ראשון עופר שלום, בן 25 בזמן הטבח. הורשע ברצח ונדון ל- 10 שנות מאסר.
  5. טוראי מחלוף הרוש, בן 22. הורשע בניסיון לרצח ונדון ל- 3 שנות מאסר.
  6. טוראי אברהם אליהו, בן 21. היה מקלען בחוליה של שלום עופר. הורשע בניסיון לרצח ונדון ל- 3 שנות מאסר.
  7. רב-טוראי גבריאל עוליאל, בן 25. הורשע בניסיון לרצח ונדון ל- 3 שנות מאסר.
  8. טוראי אלברט פחימה, בן 20. הורשע בניסיון לרצח ונדון ל- 3 שנות מאסר.
  9. טוראי ארמונד נחמני, בן 23. הורשע בניסיון לרצח ונדון ל- 3 שנות מאסר. חזר לשרת במשמר הגבול עד לשנת 1971.

איש מבין אלו שנדונו למאסר לא ישב בבית הסוהר למעלה משנה. ועדה ציבורית קבעה פיצוי לכל נפגע מהטבח. בנובמבר 1957 התקיימה סולחה רבת משתתפים בין נכבדי הכפר ונציגי המשפחות ובין נציגי הממשלה.

חוסנה של מדינה אינו נמדד רק בהישגיה הצבאיים, הכלכליים, המדעיים וכיוצא באלה. חוסנה של מדינה מתבטא גם בדרכי התמודדותה עם פשעים מסוג הטבח בכפר קאסם. הסתרה, הכחשה, התעלמות והמעטה – הן אך עדות לחולשתה.

הערות:

[1] יש גם המוסיפים שלושה חללים נוספים: אביו של אחד הנרצחים שמת ככל הנראה מהתקף לב בשעה שהודיעו לו על מות בנו, ושני עוברים של נשים הרות שנורו בין 43 הנרצחים בכניסה לכפר.

[2] טירה, טייבה, קלנסוואה.

[3] רוזנטל, ר'. (2000). כפר קאסם – אירועים ומיתוס. תל-אביב: קו אדום – הוצאת הקיבוץ המאוחד.

[4] מצפן – הארגון הסוציאליסטי בישראל. (10 נובמבר 1970). יום השנה ה- 14 לטבח כפר קאסם. אוחזר ב- 7 ספטמבר 2013, מתוך גליון 56: http://www.matzpen.org/1970-11-10/%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%94-14-%d7%9c%d7%98%d7%91%d7%97-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a7%d7%90%d7%a1%d7%9d/

[5] תום שגב, בחזרה לכפר קאסם, "הארץ" 24.10.2006.

[6] https://www.knesset.gov.il/review/data/heb/plenum/kns3_121256.pdf

[7] הפרטים האישיים לקוחים מתוך (רוזנטל, 2000, עמ' 178 – 195.)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s