על כישלונות, היכולת לספוג אותם והנכונות להודות בהם

אבי דוידוביץ (אוקטובר 2016)

הכול אוהבים לספר על הצלחותיהם. את הכישלונות נוטים לייחס לאחרים או לנסיבות בלתי נשלטות * מעטים יידברו על כישלונותיהם ובודדים יהינו לספוג כישלונות – גם אם נעשו בתום לב * בעת הזאת, בין כסה לעשור, יפה השעה לספר על שניים מכישלונותיי במהלך שירותי רב השנים במשטרת-ישראל

הכישלון הראשון שאדבר בו מחזיר אותי לשנת 1988 לצח"ם (צוות חקירה מיוחד) שנקרא "צהלה". מדובר בפרשת שחיתות שהייתה החקירה הגדולה ביותר שנוהלה עד אז במשותף על-ידי משטרת-ישראל ומשטרה צבאית. תחילתה בחודש מרץ 1988 כאשר מפקד הימל"מ (היחידה המרכזית לחקירות מיוחדות) במצ"ח (משטרה צבאית חוקרת), סגן-אלוף יואל מוזס (לימים אלוף-משנה) , נפגש עם ראש היחידה הארצית לחקירות פשעים (יאח"פ) תת-ניצב שמעון סביר, והציג לו מידע שנאסף בימל"מ בדבר חשדות לביצוע שורה של עבירות פליליות במטרה להשתמט משירות צבאי. העבירות היו בהיקף עצום ובוצעו על-ידי אזרחים ואנשי צבא כאחד. בסופה של הפגישה הוחלט לנהל חקירה משותפת במסגרת צח"ם. באותה תקופה הייתי ראש צוות חוקרים ביחידה והוטל עלי לרכז את הצח"ם לכל אורך החקירה הסמויה ובשבועות הראשונים של החקירה הגלויה, עד ליציאתי ללימודים לתואר הראשון. עיקר הראיות נאספו במסגרת החקירה הסמויה שנמשכה כחמישה חודשים במהלכה הופעלו סוכנים, התקיימו מעקבים סמויים על-ידי יחידת העיכוב של מחוז המרכז, שבשנים ההן סיפקה שירותי עיקוב ליאח"פ ועל-כך קיבלה מספר תקנים. כמו-כן בוצעו עשרות האזנות לטלפונים אזרחיים וצבאיים, כאשר הימל"ם היה אחראי על האזנות לטלפונים הצבאיים והיאח"פ על האזרחיים. במהלך החקירה הסמויה הלכה והתבררה היקף הפרשייה שחייבה חקירה של כמה מאות חשודים ועדים, אנשי צבא ואזרחים. ההכנות למעבר לחקירה הגלויה נמשכו כמה שבועות וכללו הקמת צוותים בשתי היחידות, כאשר לכל צוות הוקצה פלך מסוים מהפרשה. הימל"ם גייס למשימה גם אנשי מילואים שלו.

שמעון סביר ויואל מוזס. הימל"ם מאזין לטלפונים הצבאיים. היאח"פ - לאזרחיים.
שמעון סביר ויואל מוזס. הימל"ם מאזין לטלפונים הצבאיים. היאח"פ – לאזרחיים.

החקירה התנהלה בשני מאמצים: ראשי ומשני. המאמץ העיקרי היה כנגד רב-סרן צ"מ, שהיה ראש מדור סגל מילואים במפקדת קצין רפואה ראשי (מקרפ"ר). צ"מ היה אחראי על שיבוץ קציני רפואה במערך המילואים של צה"ל – עמדת כוח חשובה במקרפ"ר. על פי החשדות שהצטברו הוא האיש שעמד במרכזה של תעשיית הפטורים משירות צבאי, שפעלה בשלושה נדבכים:

1. "המטופלים" שביקשו לקבל פטור משירות צבאי, ואשר סווגו לשלוש קבוצות:

א. מלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) – צעירים העומדים לפני גיוס לצה"ל.

ב. חיילים בסדיר.

ג. אנשי מילואים.

2. המתווכים ובהם אזרחים ואנשי צבא.

3. "המטפלים" שהם הגורמים הישירים להשתמטות ולמעשה הם העבריינים העיקריים, ובהם רופאים המספקים אישורים פיקטיביים, ובעלי תפקידים בצבא שבסמכותם להוציא פטורים מסוגים שונים.

המאמץ המשני הופנה כנגד רופא בשם ד"ר ג"ב, רופא אף אוזן וגרון, שעל פי החשד הנפיק אישורים פיקטיביים לצורך השתמטות משירות צבאי, וזאת ללא קשר לפעילותו של רב-סרן צ"מ. מול ד"ר ג"ב עבד מתווך אזרחי בשם י"י שידו בכול ויד כל בו. סוכן משטרתי – שוטר  מהיחידה – איש צעיר ובריא לחלוטין – נשלח לד"ר ג"ב וקיבל ממנו אישור רפואי שהוא סובל משורה של מרעין בישין, למרות שהשוטר הבהיר לו שהוא בריא לגמרי וזקוק לאישור זה אך עבור פטור צבאי.

בן פורת יוסף

במהלך החקירה הסמויה נאספו חשדות כי איש צבא קבע בשם רס"ר צמח יוסף (יוסף שם המשפחה) תושב ראשון לציון הינו אחד המתווכים. הוחלט לבצע האזנות על הטלפון הצבאי שבמשרדו – על-ידי הימל"ם – ועל הטלפון האזרחי בביתו – על-ידי היאח"פ. בימל"ם זיהו בוודאות את האיש ומשרדו. ביאח"פ זוהה האיש כיוסף צמח (צמח שם המשפחה) , איש צבא קבע, שגר באותו רחוב בה התגורר החשוד "האמיתי". יוסף צמח היה סגן-אלוף שלא היה לו כל קשר לדמויות המעורבות בפרשה, או לכל עבירה שהיא. ההאזנה על הטלפון במשרדו של רס"ר צמח יוסף הניבה ראיות מפלילות לכאורה. האזנה על ביתו של סא"ל יוסף צמח לא הניבה אף לא בדל של חשד. לא זו אף זו, במפגשים שהתקיימו בין עובדי האזנות הסתר ועובדי ההערכה בימל"ם וביאח"פ הייתה תמימות דעים שהחשוד מתנהג ומתנהל בצורה שונה לחלוטין במשרד בצבא ובבית. פה הוא מתבטא בלשון בוטה שלא נאמר גסה, ופה בנימוס ובאדיבות מרשימה. עם הטעות הזו יצאו היחידות לחקירה הגלויה. בבוקר בו בוצעו המעצרים העיקריים, יצא כוח ימל"ם לביתו של סא"ל צמח לבצע חיפוש ומעצר. האיש היה בהלם מוחלט ולא הבין במה מדובר. אשתו היא זו שהתעשתה תוך כמה רגעים ושאלה את מפקד הצוות אם אולי הם התכוונו להגיע לרס"ר צמח יוסף הגר במורד הרחוב. בדיקה מהירה הבהירה את הטעות המביכה והעקוב בא למישור, לא לפני שראש אכ"א של צה"ל התקשר לסא"ל יוסף צמח והתנצל על המשגה ועוגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו.

מי שלא משחק כדורגל לא עושים "פאולים"

"הפדיחה" השנייה שאספר עליה התרחשה בתחילת שנות ה- 90. אני ראש מפלג חקירות ביחידה, בדרגת סגן-ניצב, ממונה על משימת פיצוח יעד מודיעיני – משפחת פשע מפורסמת וידועה ממרכז הארץ. מהאזנות הסתר שנעשו התברר כי ראש המשפחה מצפה להגעתה בטיסה של גברת מסוימת ממדינה במערב אירופה, כאשר כל ההכנות להגעתה מתנהלות בחשאיות ראויה לציון. ההערכה הייתה כי ככל הנראה מדובר בבלדרית אשר מביאה איתה משהו חשוב מאד – קרוב לוודאי בלתי חוקי. במלאכת מחשבת של עובדי האזנות הסתר וההערכה אותרה הטיסה בה אמורה להגיעה האורחת, אשר אמורה לנחות בנתב"ג בשבת אחרי הצהריים. באותם ימים ליחידה לא הייתה יחידת עיקוב משלה והיא נזקקה לשירותי יחידת העיקוב של מחוז מרכז, אשר קיבלה כמה תקנים לצורך כך. ככל שהלך והתקרב יום ה"ע" כך הלכו ונשלמו ההכנות שכללו מענה מבצעי לכמה תרחישים אפשריים. בין היתר נלקחה בחשבון האפשרות שהאורחת תיעצר מיד עם הגעתה לדלפק בדיקת הדרכונים, תילקח באמתלת סרק לקו האחורי שם יעשה עליה ובחפציה חיפוש יסודי. אם יימצא משהו מפליל – תיעשה "הכפלה" והיא תשוחרר על אתר ותישלח לייעדה במעקב צמוד. מדובר בהיערכות מבצעית שכללה איוש "חי" של האזנות הסתר והדסק במחלק ההערכה, יחידת עיקוב הפרוסה בשטח עם כל כוחותיה, כוח מבצעי של בילוש וחוקרים. כאשר המטוס יצא לדרכו לארץ נבדקה רשימת הנוסעים בקפדנות והנוסעת לה חיכינו – שהייתה תיירת – אותרה. זו הייתה הפעם הראשונה שהתברר שמה, או לפחות הזהות בה היא אמורה להיכנס לארץ. לא היה ידוע כיצד היא נראית. הגברת הוכללה ברשימת ביקורת הגבולות לצורך סימון וזיהוי, היינו כאשר היא תתייצב בדלפק ייעשה סימן על מנת לזהותה פיזית. יתרה מזאת, כינסתי את כל עובדי המשמרת של דלפקי ביקורת הגבולות ותדרכתי אותם לגבי התיירת שאנו מצפים לבואה ומה עליהם לעשות כאשר תציג את דרכונה לביקורת השגרתית. התקווה הייתה שהנה אחד היעדים הרצחניים שפעלו במדינה אז, עומד לקראת פיצוח.

המטוס נחת, כל הכוחות פרוסים ומתוחים כקפיץ דרוך, הנוסעים מגיעים לדלפקים עד האחרון שבהם ואין סימן. וידוא מיידי מבהיר כי כול הנוסעים שהיו בטיסה עברו את ביקורת הדרכונים. ליד מסוע המזוודות אין אף לא אישה אחת. בעת ההיא חלק מהתרשומת של ביקורת הדרכונים הייתה ידנית. בדיקת הטפסים מעלה שהיא עברה. כל הסריקות באזור הנמל ובדרכים משם העלו חרס. האורחת התאיידה.

הבקרית שמלאה הטופס נקראה לתחקור. אז התבררה הטעות הנוראה. את הגברת הכללתי ברשימת ביקורת הגבולות בדיוק כפי שהיא הייתה רשומה ברשימת הנוסעים – אות אחר אות. הדיוק הזה היה בעוכריי. ברשימת הנוסעים ליד כל שם הייתה מוצמדת הקידומת Mr. לגבר ו- Mrs. או Ms. לאישה, וכך היא הוכללה ברשימה. הבקרית שבדקה את השם לפי זה המופיע בדרכון כמובן לא קיבלה אינדיקציה שזו היא. הייתה לה אכן התלבטות לרגע, אך מאחר ובתדריך הבהרתי שהנוסעת מוכללת והנה זו שלפניה אינה מופיעה בהכללה – היא אפשרה לה להמשיך כרגיל מבלי "לסמן" אותה. מבצע אדיר ירד לטמיון בגלל שתי אותיות באנגלית: Ms.

סנדו מזור כניצב (התצלום מ-Ynet).
סנדו מזור כניצב (התצלום מ-Ynet).

למחרת נכנסתי ללשכתו של ראש היחידה תת-ניצב סנדוּ מזור (לימים ניצב) ואמרתי לו כי אני נושא באחריות מלאה לכישלון הצורב של המבצע ומקבל עלי כל צעד שיחליט עליו. ככלות הכול גם לו נגרמה מבוכה לא קטנה כי גם מפקדו – ראש אגף החקירות וגם המפכ"ל בכבודו ובעצמו היו  בסוד העניינים – לנוכח היקף המבצע ומיהותו של היעד. סנדוּ שהיה לא רק חובב אוכל משובח אלא גם כדורגל, חייך ואמר משהו על מי שמשחק ועושה פאולים. 30 שנה ויותר שרתי בחייל תחת פיקודם של רבים וטובים. מעולם לא נתקלתי ביכולת כזו לספוג תקלה מבצעית ברמה של "פדיחה" קולוסאלית, ולגבות את האחראי לה.

כעבור כמה ימים התברר כי חברתנו האורחת הפורחת לא הייתה בלדרית ולא קשורה לעולם התחתון. מאהבת של הבוס הנשוי היא הייתה ומכאן כל החשאיות שבהגעתה. לרומנטיקנים מבין קוראיי אספר כי היא עזבה את הארץ בבכי ובמורת רוח על שום החלטתו של הדון לסיים את הקשר הרומנטי איתה. לה היה זה מן הסתם צער גדול. לי – אנחת רווחה ענקית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s