קולנוע אלנבי

אבי דוידוביץ (2016)

לך תספר היום לצעירים שברחוב בלפור 8 בתל-אביב, במקום בו היום מתנוסס מתחם רובע לב העיר, עמד ופעל בית חולים עירוני-ממשלתי, שוותיקי העיר קראו לו "בית-חולים הדסה". לא רחוק משם, ברחוב אלנבי היה בית קולנוע "אלנבי" גדול ששקק חיים, עם יציע מפואר. כתל-אביבי מובהק יצא אבירם בן-דוד לצפות בסרט בקולנוע אלנבי כמה וכמה פעמים, אבל הוא לא ישכח לעולם שני סרטים שהיו לו באזור הקולנוע[1].

גוני

גוני הייתה סטודנטית דתייה, דעתנית ולמדנית אותה הכיר אבירם בעבודה עם ילדי מצוקה, בתקופה שמצבה של מדינת ישראל מעולם לא היה טוב יותר – אחרי שהסתיימה מלחמת ההתשה ולפני שפרצה מלחמת יום כיפור. מלחמת ההתשה כמעט ולא הורגשה בארץ. האופוריה ממלחמת ששת- הימים והמרחק מתעלת סואץ הרחיקו את מלחמת הדמים האווילית הזו מהתודעה הציבורית לא רק בימים שהיא התנהלה, אלא גם למשך 33 שנים מאז שהסתיימה, כאשר ממשלת ישראל קבעה כי אכן הייתה מלחמה כזו והחליטה להעניק לכל מי ששירת אז בכוחות הביטחון אות מלחמת ההשתה.

כבחורה דתייה גוני לא הייתה מתקרבת לתחרות מלכת היופי וסביר להניח שלא היו לה את הנתונים הנדרשים להתמודדות על התואר הנכסף. היא התבלטה לא רק בגלל הג'ינג'יות שלה אלא בעיקר בזכות התבונה שהייתה בה. כאשת שיחה מרתקת אבירם מצא בה עניין רב. כצעירה דתייה כבת 21 גוני כבר חיפשה חתן מתאים, ולא פלירט מזדמן. ככלל, המתירנות הייתה ממנה והלאה, עובדה שאבירם לקח בחשבון, אבל הוא לא הוציא מכלל אפשרות שלכל כלל יש גם יוצא מן הכלל. שבועות ספורים אחרי שהכירו פרצה מלחמת יום כיפור ומיד אחריה התגייס אבירם לצבא ליחידה קרבית כך שהם לא הספיקו ממש לצאת. חלפו מספר חודשים, הסתיים שלב במסלול ההכשרה ואבירם זכה לחופשה הראשונה  מהצבא. ערב אחד הוקדש ליציאה עם גוני לסרט בקולנוע אלנבי. ביציאה מן הסרט התבררו לאבירם שתי עובדות. האחת כי ארנקו נעלם. העובדה השנייה הייתה כי ראוי שתהיה זו היציאה האחרונה עם גוני.

תעודת זהות הייתה במתכונת של פנקס עם כריכה מפלסטיק כחולה, שהחזיק ב- 15 עמודים שנועדו לכל הפרטים האישיים והשינויים כולל הצבעות בבחירות.
תעודת זהות הייתה במתכונת של פנקס עם כריכה מפלסטיק כחולה, שהחזיק ב- 15 עמודים שנועדו לכל הפרטים האישיים והשינויים כולל הצבעות בבחירות.

מאה הלירות לערך שהיו בארנק לא הטרידו במיוחד את אבירם, גם לא תעודת הזהות ועוד כמה ניירות ותעודות זניחות. המסמך החשוב מכול היה דווקא שובר הכביסה הצבאית. אבירם חשש שבלי השובר הוא יתקשה לקבל את ערימת הבגדים, הלבנים והמגבות שמסר לכביסה הצבאית. שירות הכביסה בצבא היה לעילא ולעילא. המדים היו חוזרים מגוהצים למשעי ומדי הא' אף היו מעומלנים כדבעי. לחיילים הקרביים שהיו יוצאים הביתה לחופשת ששי-שבת פעם בשלושה שבועות, היה זה שירות יעיל ורצוי. ביום ראשון בבוקר, קפץ אבירם לבית הקולנוע לבדוק אולי נפל הארנק במושב. פועלי הניקיון אפשרו לו בסבר פנים להיכנס ליציע ולחפש. הארנק לא נמצא. החופשה הסתיימה וכך גם הקשר עם גוני. הכביסה הגיעה לייעדה גם בלי הפתק. אביו של אבירם טיפל בהוצאה מחודשת של המסמכים האזרחיים, ובכלל זה לתעודת הזהות.  בינתיים נמצא הארנק, בלי הכסף כמובן. הכייס השליך את הארנק לתיבת דואר וממנה עשה את הדרך לבית הדואר ומשם למשטרה, שהודיעה להוריו כי נמצא ארנק של אבירם. בשובר הכביסה כבר לא היה צורך.

המזריק

חלפו 5 שנים. אבירם כבר בן 24 בדרגת מפקח במשטרת-ישראל, ממלא תפקיד של קצין מודיעין ובילוש בתחנת משטרה במרכז הארץ. במסגרת זו הוא ממונה על 2 רכזי מודיעין שתפקידם לאסוף מידע ממקורות חיים, 6 – 7 בלשים שאז הם עוד נקראו פקחנים, ופקידת מיצוי מידע שבאותם ימים איש לא ידע איך למלא את יום העבודה שלה בתוכן של ממש. היה זה רעיון חדש במשטרה שאיש משטרה מנוסה יפיק מידע מכל בעלי התפקידים המשרתים ביחידה, ובכלל זה מהסיירים והחוקרים. הכשרה פורמאלית לתפקיד אם הייתה, הייתה על תקן "החפיף" וכך המשרה הזו הייתה שמורה לפרוטקציונרים, או ליתר דיוק לפרוטקציונריות, שמפקד התחנה היה חפץ ביקרן. בתוך זמן קצר שם המשרה שונה לעובדת מיצוי מידע – כי התואר "פקידה" לא היה מחמיא במיוחד והוא סיכן קבלת הטבות כספיות שונות בשכר ש"פקידים" לא קיבלו.

המעלה היחידה והמובהקת שהייתה לאותה עובדת מיצוי מידע היא העובדה שהיא הכירה לאבירם את זו שיינשא לה. באחד הערבים הקיציים והמהבילים, כשהם דנים בקדחתנות בענייני הנישואין, החליטו בני הזוג הנלהב לעשות הפוגה קצרה מהתכנונים לטובת התרעננות, ויצאו לקולנוע אלנבי. בתום הסרט שמו פעמיהם לבית הוריו לא הרחק מרחוב בלפור, באזור בתי הבאוהאוס של תל-אביב. כשעמדו לפנות מאלנבי לרחוב בלפור, חלף על פניהם בהליכה מהירה צעיר צנום, מעט כחוש. אבירם הספיק לקלוט כי ביד ימינו הצעיר אוחז במזרק ובשמאלו בחוט, או בשרוך שנראה כמו חבל דק, באורך של כ- 40 ס"מ. אי אפשר היה לטעות בתכליתו של המזרק והחוט. בתוך כך הם הולכים ומתקרבים לבית החולים הדסה, והבחור מכניס את המזרק את מתחת לחולצתו. אבירם ללא היסוס ביקש מבת זוגו שתמתין ברחוב מעברו השני של הכניסה לבית החולים, תוך שהוא הולך אחרי הצעיר הפונה אל תוך חצר המוסד. בכניסה לחצר הצעיר שואל את השומר שהיה בכניסה, בקול חנוק ולחוץ משהו, איפה כאן השירותים.

עד לתחילת שנות ה- 80 היה נוהג להעניק לאנשי משטרה פרסים כספיים על תפיסות. היה מעין "תעריף" למשל - למציאת רכב גנוב 50 ל"י וכך הלאה.
עד לתחילת שנות ה- 80 היה נוהג להעניק לאנשי משטרה פרסים כספיים על תפיסות. היה מעין "תעריף" למשל – למציאת רכב גנוב 50 ל"י וכך הלאה.

השומר מצביע על הכיוון  ואבירם מחליט לפעול לפני שהוא יגיע לתא השירותים ויסתגר שם. הוא שולף את תעודת המינוי שלו ומבצע מעצר תוך שהוא מונע מהבחור להושיט יד אל מתחת לחולצתו. הדבר האחרון שהתחשק לאבירם זה דקירה ממזרק מלא מלוא החופן בנוזל לבן. הבחור מתחנן שאבירם יניח לו. אבירם קורא לשומר להזעיק מיד ניידת, המגיעה תוך דקות ספורות. הייתה זו הקורטינה סטיישן המרווחת והנאה. מכונית עם תיבת הילוכים אוטומטית בעלת נפח מנוע של 1,600 סמ"ק שהצליחה לעקוף בנסיעה אך ורק מכוניות חונות – בייחוד כשהיא הייתה עמוסה באנשי משטרה ובציוד. השוטרים בניידת העלו לניידת אחר כבוד את הבחור, פינו גם מקום לאבירם ובת הזוג נותרה להמתין בשעה 11 וחצי בלילה ברחוב בלפור, מול הכניסה לבית החולים. הניידת הגיעה למטה מרחב הירקון ברחוב הרכבת 14. אבירם מילא דוח פעולה ותפיסה והבחור הובא בפני החוקרת התורנית, כשהוא מבקש מהסיירים להמתין לו על מנת שיחזירו אותו לרחוב בלפור מייד כשיסיים לרשום את הדוח. הוא הגיש את הדוח לחוקרת שבדקה שכל הניירת והמוצג מסומנים ורשומים כהלכה ופנה בזריזות לניידת. הפעם הוא היה יכול להתרווח במושב האחורי המהודר דמוי עוד בצבע חום בהיר, וליהנות מהנסיעה בקורטינה עד לאיחוד עם החברה שהמתינה באותו מקום. בתחנה שלו היו בעיקר ג'יפים ואסקורטים, הקורטינות היו בעיקר במרחבים העירוניים או ביחידות התנועה.

למחרת דיווח אבירם למפקד התחנה שלו על האירוע מאמש, שעשה עצמו מתרשם מהעניין והחליט לדווח על כך למפקד המרחב עם המלצה להעניק לאבירם פרס כספי על הפעולה, למרות שזו התרחשה באזור שמחוץ לגבולות המרחב והמחוז. לא חלפו ימים רבים וההמלצה חזרה לתחנה, ועליה החלטה של הסממ"ר – סגן מפקד המרחב – בכתב ידו ובחתימתו כהאי לישנא: "אין מקום לפרס כספי. כך מצופה מקצין משטרה לפעול ".

"מעניין" הרהר בליבו אבירם, "כמה פעמים יצא לסממ"ר לפעול כך – בחופשה, מחוץ למרחב ולמחוז שלו, כשהוא לבדו?! מעניין".

[1] כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור זה ובין המציאות הוא מקרי בהחלט.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “קולנוע אלנבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s