דו"ח הדבקה – או – איך הפשפש עלה למעלה?

אבי דוידוביץ (2016)

תחנת משטרה שלא הייתה ולא נבראה באזור המרכז, בתחילת שנות ה- 80 או ה- 90 * כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור זה ובין המציאות – הוא מקרי בהחלט * סיפור המיועד למי ששירת בחייל באותה תקופה, ולכל מי שחושב שמכיר מהו ארגון

כשנתמנה הקצין ראובן כהן להיות ראש משרד הסיור (הרמ"ס) בתקן פקד בתחנת בקעת הירח, כבר עמדו מאחוריו שתי שנות שירות אינטנסיביות באג"מ המרחבי, לאחר ששירת שנתיים במשמר האזרחי (המשא"ז), שם התחיל את שירותו במשטרה בחצי משרה בדרגת רס"ר, כמפקד בסיס הפעלה של מתנדבים. כשסיים את לימודיו בטכניון עבר למשרה מלאה, יצא לקורס קצינים מקוצר, ושירת שנתיים כסגן מפקד המשא"ז של התחנה. השירות הצבאי כקצין לוגיסטי בחיל האוויר, וההשכלה הגבוהה היו רק עטיפה לקצין אנרגטי ואינטליגנטי, שידע בדיוק לאן הוא חותר.

ביומו הראשון כמפקד בסיס ההפעלה במשא"ז הייתה כוננות בגלל התרעה על חדירת מחבלים בכדור פורח. ניצב-משנה יצחק בן-אברהם, קצין האג"מ המחוזי, שעבר במקרה ליד הבסיס בדרכו לביתו, נקרא להתקשר בדחיפות בטלפון קווי למרכז הדיווח המבצעי במטה-הארצי. ראובן כהן דאג להשיג לו את כל הטלפונים הדרושים, ותוך כדי כך ארגן לאורח הנכבד כיבוד שהתקבל בברכה. באותו ערב הבין כהן שהתפקיד של קצין אג"מ מחוזי מתאים לו ככפפה ליד.

תצלום: אבי דוידוביץ
תצלום: אבי דוידוביץ

את השוטר שמעון לוי פגש כהן לראשונה כשהגיע לתחנת בקעת הירח לשמש כרמ"ס שלה. ראובן כהן התארגן במשרד החדש ושמעון לוי התנדב לסייע לו בכל מה שהיה צריך: לתלות על הקיר את התמונות שלו מחיל האוויר והתעודות מהטכניון, להתקין את המדפים עמוסי המזכרות, ואפילו להחליף את צילינדר המנעול. כהן לא אהב הפתעות – שמא מאן דהו מחזיק במפתח למשרד וייכנס ללא רשותו – מה שבטוח בטוח. שמעון לוי היה השוטר שתפקידו היה להגיש דוחות תנועה בעיר. פעם קראו לזה "פיקוח סלקטיבי" – פק"ס – וקיצור זה דבק לשמו. המומחיות שלו הייתה למעשה בהגשת דוחות הדבקה על חניות לא חוקיות. דוח הדבקה מוצמד לשמשת הרכב – כשנהג המכונית אינו נמצא בסביבה. זהו דוח מהיר וחלק – בדרך כלל אינו מלווה בעימותים עם נהגים סוררים. שמעון לוי ידע למלא את מכסת הדוחות המתאימה והמצופה. הוא ידע להגיש את הדוחות במקומות הנכונים, ולהתפאר בפני כל כי הודות לו – הרחוב הראשי בעיר אינו חסום לתנועה. הקצינים לא אהבו להיתקע בפקקים בדרך למשרד, או בסוף יום העבודה כשמיהרו לביתם. הכול ידעו כי בזכות שמעון לוי, הרחובות בדרך למטה פנויים מחניות כפולות ומהפרעות אחרות לתנועה. לוי היה אהוד על כל הקצינים. תמיד הקדים להם "שלום" ולפעמים אפילו צרף לה הצדעה מסוגננת. לכל קצין קרא "המפקד" או "אדוני". לוי למד להבחין למי ערבה המילה "המפקד" ולמי ערבה המילה "אדוני". לוי היה שוטר שאפשר לסמוך עליו: לעולם לא הגיש דו"ח לניידת, או למכונית פרטית של שוטר, או למכונית של בן משפחה של שוטר – אם חנתה בניגוד לחוק. אם חלילה טעה ולא שם לב, או לא הכיר את המכונית, והגיש דוח, ידע לוי מה לעשות בכדי לבטל את הדו"ח. לוי לא אהב לעשות איפה ואיפה בעת אכיפת החוק. לכן הגיש דוחות הדבקה גם למכוניות משטרתיות בכל הזדמנות שהיה מגיע אליהן, אלא שהן היו אך ורק המכוניות המוסוות של הבלשים – אותם הוא שנא בגלל שהחֶברֶה הצעירים האלה, עם הפה הגדול, היו לועגים לו. הם, ברשעותם, היו אומרים עליו שהוא לא יודע לעשות כלום חוץ מלהגיש דוחות הדבקה וללקק לקצינים.

לוי הפק"ס דאג לכל צרכיו של מפקדו פקד כהן. בכל חודש הסטטיסטיקה של הדוחות הייתה טובה ולא נפלה מהתחנות השכנות. בימי "שוק" או מבצע מרוכז לאכיפת חוקי התנועה בעיר, כהן היה יכול להיות סמוך ובטוח בשני דברים: הצירים הראשיים בעיר יהיו פנויים, והוא לא יישאר רעב או צמא. בתיקו האישי של לוי ניתן למצוא חוות דעת תקופתיות רבות הקובעות כי הוא שוטר מסור, אמין, משתלב היטב עם מפקדיו, מקובל על חבריו, יוזם, חרוץ, דייקן, תורם ומקדם. רק טבעי היה כי כל ההערכות התקופתיות של לוי היו תמיד בציון 10 – מתוך 10.

שמעון לוי לא רצה שכל מיני פונקציונרים בתחנה ובמשרד יפעילו אותו ויטילו עליו משימות – "זה עלול לגרום לירידה במספר הדוחות, והכבישים בעיר ייסתמו" ידע להבהיר ולהזהיר. בשיעור השבועי הראשון שראובן כהן החליף את מפקד התחנה ואת סגנו, הורה כהן לכל השוטרים, על דעת מפקד התחנה כמובן, כי כל פנייה ללוי תעשה אך ורק דרכו, ושכל אחד צריך לעסוק בענייניו. בהכנות לנשף התחנתי השנתי היה לוי פעיל בוועד שארגן את המסיבה. ביום האירוע הוא דאג אישית לשמור חניות לקציני המטה ממש ליד הכניסה לאולם, תוך שהוא מוודא בעצמו שאיש לא יחסום את דרכם. במהלך הערב, לקול מחיאות כפיים, הוענקה ללוי תעודת "שוטר מצטיין תחנתי", חתומה בידי מפקד המרחב.

לוי ידע להסתפק במועט. לא היו לו דרישות מהרמ"ס שלו. הוא לא נזקק לחופשות רבות והוא לא הרבה להיעדר. תמיד כשהיו צריכים אותו הוא התייצב מיד. מכשיר הקשר הנישא, שהיה תמיד איתו (עלולים לתקוף אותו בעת הגשת הדוחות), והקטנוע הצמוד (הוא חייב להגיע בזריזות לכל חסימה ברחובות), אפשרו ללוי לטפל בכל ענייני המשק המשפחתי שהיה לו, ובו בעת למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. כשכהן היה כבר רמ"ס ותיק ומנוסה, בדיוק ביום שמלאה שנה לכניסתו לתפקיד, ארגן לוי לכבודו הרמת כוסית צנועה במשרד, אליה הוזמן גם מפקד התחנה וגם קצין האג"מ המחוזי. כולם אהבו את ראובן כהן. הוא נחשב לרמ"ס מוצלח ומבטיח. כשהסתיימה החגיגה וכהן הודה מקרב לב ללוי, ביקש לוי כבדרך אגב, שלא ישכחו לטפל בדרגת הרס"ר שלו. נכון שחסרה לו שנה לפז"מ[1] ושנת לימוד למניין שנות ההשכלה הנדרשות. אך מה ולהוראות פורמאליות שהוציאו קצינים במטה-הארצי, שבחייהם לא ראו פנקס דו"חות הדבקה, ולצורך האמיתי בשטח לקדם שוטר שנלחם בחירוף נפש מול נהגים פורעי חוק. לא זו אף זו, הוא מייצג את המשטרה בכבוד בכל הדיונים החשובים ברשות הפיקוח העירונית; ובכלל זה תיאום כל פעילות אכיפת חוקי התנועה בעיר מול ארבעת הפקחים העירוניים, ומול ניידת לשכת התנועה המרחבית, המגיעה פעם בחודש לפעילות בעיר. שוטר כזה ראוי לקידום. הקידום מגיע לו; וחשוב למשטרה כי שוטר כזה יקודם לדרגת רס"ר. כך יוכל לתפקד עם יותר סמכויות וביתר יעילות.

ביום השנה השני של כהן כרמ"ס, כשלוי ארגן לכבודו את הרמת הכוסית המסורתית, הפתיע מפקד התחנה את לוי והעניק לו את דרגת הרס"ר. קצין האג"מ המחוזי, יצחק בן-אברהם, שעזר לכהן לסדר את הדרגה ללוי, ולא הניח לראש ענף כוח אדם במחוז עד שאושרה הדרגה, הצטלם עם לוי וכהן. תמונה למזכרת לבקשתו של לוי. עם מפקד התחנה כבר לא היה חשוב להצטלם. השמועות אמרו שהוא עובר להדרכה וראובן כהן יקודם לדרגת רב-פקד ויחליף אותו כמפקד התחנה.

**

שלוש שנים אחרי שהגיע כהן כרמ"ס לתחנה הוא נתמנה למפקדה. כמה שבועות קודם לכך, קיבל יצחק בן-אברהם את הפיקוד על המרחב. סגן מפקד התחנה, שראה עצמו מועמד טבעי להיות מפקד התחנה, קודם בדרגה ונתמנה לקצין המשא"ז המרחבי. כהן שכנע את יצחק בן-אברהם, עוד כשהשמועות אמרו שהוא עומד להיות מפקד המרחב הבא, כי הסגן אינו מתאים לפקד על תחנה וכדאי למנותו לתפקיד מקדם של קצין משא"ז מרחבי. עוזר הרמ"ס, קודם בהמלצת כהן להיות הרמ"ס, נצטווה על-ידו כי לוי יופעל אך ורק על ידי מפקד התחנה אישית ובלעדית, היינו הוא עצמו. "אני רוצה להקל עליך כרמ"ס צעיר, לצמצם את מוטת השליטה שלך, ולהוריד ממך משימות ואחריות על מנת שתוכל להתרכז בעיקר ולא לגלוש לקטנות. אני גם רוצה שתצליח ולכן כדאי שיהיה לך זמן לטפל בסיירים שלך כמו שצריך". כך הפק"ס, רס"ר שמעון לוי, היה ת"פ[2] הישיר של מפקד התחנה.

ביום "השוק" הראשון בעיר לכהונתו של כהן כמפקד התחנה, אישר כהן ללוי לנסוע לירושלים להביא פנקסי דוחות מהמטה-הארצי. לוי במילא היה צריך להיות בירושלים במשרד החקלאות בענייני המשק שלו. בדואר המשטרתי פנקסי הדוחות יגיעו רק בתוך שלושה ימים. כך הם יתקבלו על אתר.

באותו בוקר, זימן ראובן כהן את הרמ"ס לסייר איתו בעיר. התנועה בכביש הראשי הייתה איטית. כהן רטן. הרמ"ס הפטיר כי זה בעצם המצב בכל יום שוק ואין הרבה מה לעשות. בצומת הרחובות הרצל, ז'בוטינסקי ובן גוריון איבד כהן את סבלנותו וצרח על הרמ"ס: "כשאני הייתי רמ"ס דבר כזה לא קרה; מצידי בשבוע הבא תיקח את כל הסיירים ממשמרת הלילה ותעשו דוחות בעיר. אני לא רוצה לראות כזה ביזיון. לא בתחנה שלי". הרמ"ס ניסה למלמל משהו על הפק"ס, שנסע לירושלים דווקא ביום השוק "להביא פנקסי דוחות", אבל דבריו נבלעו בצרחות של כהן.

באחד מימי האזכור לשהיד פלשתינאי הוכרזה כוננות על. המחוז עבר ל"שִלדי" – משמרות בנות 12 שעות כל אחת – וכל הפגרות בוטלו. בצהרי היום, משהתגברו הפרות הסדר ב"קו התפר" והיה חשש להסלמה ולשימוש בנשק חם, הצטוו התחנות להקצות 20% מהכוח המבצעי לטובת "קו התפר" – "הקפצה" – תוך 30 דקות התייצבות הכוח המתגבר במטה המחוז, ומשם יציאה מאורגנת ליחידה המתוגברת. כהן צרח על הרמ"ס שמצידו כל החיגרים והפיסחים יצאו, העיקר שהכוח ייצא מיד ליעדו. "אני עם הממ"ז לא מתעסק", הבהיר. עוזר הרמ"ס שלא ידע את נפשו מרוב לחץ שאל את הרמ"ס אם אפשר לצרף את הפק"ס לכוח התגבור. הוא במילא לא עובד בקבוצות הסיור וכך לא יצטרכו לבטל את הניידת האזורית בשיכון ג'. הטעות של עוזר הרמ"ס הייתה שהוא לא שם לב שמפקד התחנה עמד שם ושמע את השיחה.

  • "ומי ידאג לצירים פנויים?! אתה?! אני עם הממ"ר לא מתכוון לריב בגלל שהצירים יחסמו" שאג כהן לעבר עוזר הרמ"ס.
  • "כן, אבל הניידת באזור א' תוכל לתת מענה גם לזה" ניסה עוזר הרמ"ס להסביר.
  • כהן חייך לעברו בביטול. "בוא" הוא קרא לרמ"ס והובילו למשרדו לשיחה בארבע עיניים.
  • "תאמר לי, מי מנהל את משרד הסיור, אתה או העוזר המטומטם שלך?".
  • "אני".
  • "אז אם ככה, תגיד לעוזר שלך שלא יבלבל סתם את המוח כשיש מלחמה. מי ייצא כמפקד הכוח?".
  • " גדי בן נפתלי, הוא רב-סמל-בכיר" השיב לו הרמ"ס, "כך תמיד עשינו".
  • "אתה נורמאלי?! לשלוח כוח מתגבר בלי קצין? אצלי אין דבר כזה. שלח את העוזר שלך כמפקד כוח התגבור".

בסוף אותו יום חזר שמעון לוי לתחנה עם שתי מנות פלאפל ונכנס למשרד של ראובן כהן. פלאפל היה מאז ומעולם המאכל האהוב על כהן. בייחוד בימי עבודה ארוכים ומתישים. תוך כדי שאכל, סיפר לו לוי על הצרות שעשו לו היום בסדנא. כמעט ולא רצו לתקן לו את הקטנוע, והוא כל היום עמד שם עד שתיקנו לו. "קצין האג"מ החדש הדפוק הזה, זה שהחליף את בן-אברהם, נתן הוראה לתקן קודם את כל הג'יפים המבצעיים. מה הוא בכלל מתערב בענייני הסדנא?!".

"נכון" ענה לו כהן. "הוא גם לא היה מוכן לוותר לי אפילו על שוטר אחד מהתגבור. דפוק".

***

סגל הפיקוד המרחבי (הספ"ק) היה מתכנס כמעט בכל יום רביעי. באחת הישיבות העלה מפקד המרחב (הממ"ר), יצחק בן-אברהם, את נושא הסיכום השנתי המרחבי המתוכנן להתקיים בחודש הבא. המפכ"ל יוזמן לאירוע. כהן הציע מיד שהאירוע החשוב יתקיים בהיכל התרבות העירוני שבאזור התחנה שלו: "המקום מרווח ומכובד ואין לי בעיה לדבר עם ראש העיר שייתן לנו את האולם עם כל השירותים שצריך". הממ"ר אמר שזה רעיון מצוין.

כשהתחיל ראש לשכת המודיעין בסקירת המודיעין, יצא כהן מחדר הישיבות וטלפן ללוי: "קפוץ דחוף לרל"ש[3] של ראש העיר, ותגיד לו שאנחנו צריכים את האולם בהיכל התרבות לסיכום השנתי, ושירשום כבר לראש העיר ביומן שהוא מוזמן לאירוע בתור המארח. המפכ"ל הוזמן. תאשר לי בזימונית שזה סגור". ראש לשכת המודיעין עמד כבר לקראת סיום הסקירה כשחזר כהן לחדר הישיבות, במילא הוא לא סבל את ראש לשכת המודיעין ובכל הזדמנות היה יוצא מהחדר כשהוא דיבר. כהן עוד הספיק לעבוד איתו בתחנה, כשכהן היה רמ"ס חדש וראש לשכת המודיעין היה אז קצין מודיעין ותיק בתחנה. שתמיד הייתה לו ביקורת על הסיירים – ביקורת הרגיזה תמיד את כהן.

"סליחה הממ"ר" קרא כהן כשהממ"ר ביקש להכריז על 10 דקות הפסקה, "אני רוצה לעדכן שהאולם לסיכום השנתי – סגור".

"כל הכבוד ראובן" ענה לו הממ"ר תוך שהוא שולח מבט נוקב לעבר הסממ"ר, "ככה אני רוצה שמפקדי התחנות יעבדו אצלי!" המשיך והסתכל על נפתלי, מפקד תחנת בקעת השמש. ראובן כהן, עם חיוך ניצחון ובקול רם במיוחד הודיע שאלו הם הסטנדרטים של תחנת בקעת הירח, כפי שהתווה מפקד המרחב.

יהודה, קצין האח"ק[4] המרחבי, טפח על שכמו של נפתלי ולחש לאוזנו "נמאס לי מה"טאכעס לעקאר"[5] הזה ומהאפנדי ההוא".

ביום השנה הראשון לכניסתו של ראובן כהן לתפקיד מפקד התחנה, הוא הזמין את מנשה בן-יעקב, הכתב החדש של העיתון המקומי, לתדרוך על תפקוד התחנה והישגיה בשנה האחרונה. מפקד התחנה הוא גם הדובר התחנתי, תפקיד אותו מילא כהן באדיקות וחריצות יתרה. הוא לא העלה על דעתו להטיל את הדוברות על הסמת"ח[6], כפי שרבים ממפקדי התחנות עשו. כהן נתן לבן-יעקב סקירה מאלפת על עבודת התחנה והצלחותיה – מאז שקיבל את הפיקוד על התחנה. הוא תאר באריכות את המאמץ שהוא משקיע לשפר את תנאי העבודה של השוטרים ואת החשיבות שהוא מייחס לטוהר המידות. דגש גדול הושם על ידו על מניעת השימוש בכוח שלא לצורך מצד השוטרים. בשנה האחרונה ירדו התלונות בנושא זה מתשעה מקרים לשמונה, וזה למרות הגידול הרב במספר המעללים שביצעו שוטרי התחנה בכל תחומי הפעילות. בייחוד הדגיש כהן את העובדה שבנושא דוחות תנועה, תחום שמזמין חיכוך נצחי בין השוטר ובין האזרח, כמעט ולא נרשמו בארבעת השנים האחרונות תלונות נגד שוטרי התחנה בגין שימוש בכוח, או התנהגות לא הולמת. זאת לנוכח העובדה שמספר הדוחות שהתחנה מגישה אינו נופל מיחידות אחרות. בכלל, הקשר עם הקהילה הוא חשוב מאוד וכהן מקפיד לקיים "דלת פתוחה" בכל יום ג' אחרי הצהריים, משעה 3 וחצי ועד שעה 4 וחצי. "תדגיש שאין צורך לקבוע תור מראש" ביקש כהן, "כל מי שמגיע, מתקבל ומוצא אוזן קשבת מצד מפקד התחנה בעצמו".

בסוף הראיון הצטלם כהן בזוית אותה הקפיד שיצלמו אותו. מנשה בן-יעקב ביקש לצאת לשטח עם ניידת ולהתרשם באופן בלתי אמצעי מעבודת השוטרים, ואגב כך לשוחח איתם על עבודתם ועל הרגשותיהם. קצת צבע לכתבה. כהן אמר שאין בעיה, במילא הפק"ס כרגע נכנס לתחנה מסיור בעיר בקטנוע, והוא עומד לצאת עם מכונית לסיור נוסף. "בכדי לא להכביד על הכוחות ועל מנת שלא לבטל משימות אני נותן את המכונית שלי לעבודה", הסביר כהן לכתב. ראובן כהן ביקש שלוי יכנס אליו, הציג לו את הכתב מנשה ושאל אותו לאיזה אזור הוא תכנן לצאת לסייר עם הרכב. מנשה לא ידע שלוי נתבקש עוד באותו בוקר להיות מוכן בתחנה במקרה שהכתב ירצה לעשות סיור בעיר. שמעון לוי ניגש לתצלום האוויר הענקי שהייה תלוי על קיר המשרד של מפקד התחנה, והסביר למפקד ולעיתונאי את המסלול המתוכנן לסיור שלו, הצמתים שישנם בדרך ואילו בעיות חניה ותנועה הוא צופה שיתרחשו במהלך הסיור – זאת בהתחשב ביום, בשבוע ובשעה. לכן הוא עומד מראש להצטייד בפנקס נוסף של דוחות הדבקה.

כהן סיכם והסביר לכתב שבתחנה כל שוטר יוצא לכל משימה רק אחרי תכנון, תדריך ותאום. "חייבים לנצל נכון את האמצעים המצומצמים העומדים לרשותנו בצורה היעילה ביותר, ואני – כבוגר חיל האויר והטכניון, מקפיד לנצל היטב את כל המשאבים העומדים לרשותי".

מנשה הכתב הצטרף ללוי הפק"ס שלקח אותו לסיור בעיר והסביר לו איזה שינויים דרמטיים התחוללו בה בשנה האחרונה. ברחוב רוטשילד עמדה מכונית בגבול תחנת אוטובוס. עוד לפני שמנשה הספיק להכין את המצלמה שלו, לוי כבר חזר כשעל השמשה הקדמית של המכונית הסוררת היה צמוד דו"ח.

  • "אתה רואה, זו דוגמא למה שרב-פקד ראובן כהן דורש. אכיפה נמרצת נגד כל העבריינים שפוגעים בסדר הציבורי. אני, כאחד השוטרים הוותיקים בתחנה, יכול לספר לך שהיום כל השוטרים גאים לשרת בתחנה. לא כמו פעם שכולם הלכו עם הראש באדמה. היום כולם יודעים שיש מפקד שדואג להם. אבל את זה אל תרשום שאני אמרתי. תרשום שאת זה שמעת משוטרים בתחנה, שאני במילא כאחד הוותיקים מדבר בשמם. ככה גם העורך והקוראים שלך יחשבו שדיברת עם הרבה שוטרים בשביל להכין את הכתבה".

מנשה קנה הכתב את הרעיון, לשם מה לטרוח ולשוחח עם עוד שוטרים כשהכול מוגש לו על מגש של כסף?

בסוף השבוע הופיע המקומון עם כתבה שהתפרסה על שני עמודים ובמרכזה התמונה של ראובן כהן. הכותרת הייתה: "המפקד והאדם – שנה לתחנת בקעת הירח בפיקודו של רב-פקד ראובן כהן". כהן התקשר לכתב מנשה ואמר לו שבכל שנות שירותו בחיל האוויר ובמשטרה, הוא לא ראה כתבה שהוכנה בכישרון רב שכזה. מנשה הוזמן להרים טלפון לכהן בכל הזדמנות, ולבוא למשרדו בכל פעם שהוא בסביבה. בהזדמנות זו גם כהן סיפר למנשה "אוף דה רקורד" על הסיכום השנתי המרחבי העומד להתקיים בקרוב, בהשתתפות המפכ"ל, שהוא מארגן לממ"ר, "כי הסממ"ר לא מסוגל לארגן שום דבר". כהן הציע למנשה שיגיע לסיכום – "חשוב שתכיר את הממ"ר והוא יכיר אותך".

ביום הסיכום השנתי הגיע הפק"ס לוי ב- 6 בבוקר לעבודה לוודא שהפקחים מהעירייה סגרו את כל החניות והרחובות הקטנים מסביב להיכל התרבות. מכונית אחת חנתה בחזית ההיכל, והיא הייתה בבעלות חברת השכרה, שמשרדיה טרם נפתחו.

  • "21 כאן 246, עבור" קרא שמעון לוי לראובן כהן בקשר.
  • "246, בוקר טוב, אתה כבר בשטח?"
  • "כמו בכל יום 21, מטפל בהזרמת התנועה. יש בעיה עם רכב שמפריע ולא ניתן לאתר את הנהג. האם להזמין גרר?"
  • "חיובי".

****

הסיכום השנתי התקיים ביום רביעי והתנהל בשטף. ראובן כהן ישב בכסא שליד הממ"ר, שני כסאות מהמפכ"ל. קצין האח"ק ציין שגם השנה הפשיעה בתחנת בקעת הירח – זו התחנה שכהן פיקד עליה – הייתה גבוהה מהממוצע המרחבי, והשנה הגידול הסתכם ב- 2.67% לעומת 1.87% אשתקד. אחוז הגילויים בתחנה היה נמוך ב- 2.13% מהשיעור המחוזי, בשעה שבשנה שעברה אחוז הגילוי היה 1.46% מעל אחוז הגילוי הממוצע המחוזי.

"נבלה סרוחה" סינן כהן לעצמו; "את הגילוי בתיק הרצח של נהג המשאית, הוא כמעט ולא הזכיר". הממ"ר, בדברי הסיכום שלו הזכיר שלוש פעמים את תחנת בקעת הירח: בקשר האמיץ של התחנה עם הקהילה בראשות ראש העיר המארח; בשיפוץ מבנה התחנה המוסיף כבוד למשטרה, לחזות פני העיר, ולרווחת השוטר; ואת האכיפה היעילה בתחום התנועה, התורמת לאיכות החיים של תושבי העיר.

"אלו התחומים שאני כממ"ר שם עליהם את הדגש. אלו השטחים היסודיים, התשתיתיים עליהם נבנית ופועלת תחנה משטרה. אלו ההיבטים המבטיחים כי בעתיד גם הפשיעה תרד ושיעורי הגילויים יעלו".

בהפסקה תפס כהן את ראש לשכת הניהול ואמר לו שידאג לכך שהקטנוע החדש שמגיע לתחנה, יגיע צבוע בצבעי משטרה, כי הוא הולך לפק"ס ולא למודיעין, "ראית איזה עבודה הוא עושה בעיר? שמת לב שלכל הקצינים היו חניות ליד הכניסה לאולם? מי אתה חושב דואג לזה, הממ"ז? המפכ"ל? זה הפק"ס, חביבי. את הקטנוע הישן שלו תדאג שיעשו אותו מוסווה, והוא ילך לרכז המודיעין, ככה נרענן את הקטנועים יותר מהר".

ראש לשכת הניהול, המחכה לרגע שראש ענף הניהול ייצא לגמלאות ואז אולי יחליפו, אמר לכהן שבשבילו הוא יצבע גם את הגלגלים של הקטנוע. בסוף הכנס אמר כהן ללוי שיסע צמוד למכונית של המפכ"ל עד שהוא יוצא מהעיר, שלא ייתקע בפקקים.

כשהתפזרו כולם מהכנס, קפץ  הממ"ר, יצחק בן-אברהם, למשרדו של כהן. ראובן כהן אמר לו שזה היה הסיכום השנתי המוצלח ביותר שהוא זוכר גם מהצבא וגם מהמשטרה; וכי ההחלטה של הממ"ר לבחור את היכל התרבות העירוני, כמקום לאירוע, הייתה מאוד נכונה ותרמה להצלחתו. הממ"ר התקשר למכונית של קצין האג"מ המחוזי, שהיה קודם ראש ענף הסיור והחליף אותו בתפקיד. "איך היה? שמעת מה הממ"ז אמר?".

"היה 10, וגם הממ"ז היה מבסוט".

כשחזר שמעון לוי מליווי הרכב של המפכ"ל, דפק על הדלת של מפקד התחנה כהן ושאל אם הם צריכים משהו, כי הוא עומד לצאת לעיר ולהביא לעצמו משהו קטן. "הממ"ר" קרא כהן בקול חגיגי "אני רוצה שתדע שלוי קרע היום את התחת, כמו בכל יום, וזו הזדמנות לומר לו תודה ". הממ"ר קם, לחץ ללוי את היד, אמר לו "כל הכבוד"; וביקש את הפלאפל שלו בלי חמוצים.

כשהגיעו מנות הפלאפל דיבר כהן עם הממ"ר על התוכנית שלו לרה-ארגון בתחנה. הוא רוצה לחזק את כל השטחים הנותנים שירות לציבור ומשפרים את איכות החיים באזור; "זה המוטו שלי, האזרח צריך לראות משטרה ולדעת שיש כאן משטרה". במסגרת הרה-ארגון הוא לא מתכוון סתם לבכות ולבקש תקנים כמו כולם. הוא רוצה להציע משהו חדשני וייחודי. משהו שעוד לא נעשה, וכאשר ייעשה – כל מפקדי התחנות יבואו לראות וללמוד. זה משהו שרק הוא מבין וזה בדיוק מה שהממ"ר היה רוצה שיהיה. הרעיון הוא למנות בתקן קצין, ת"פ הישיר של מפקד התחנה, שיהיה אחראי על איכות החיים בעיר: "כל מה שנוגע להזרמת התנועה, בעיות חנייה, מניעת תאונות דרכים בגלל חניות לא חוקיות, וידוא מפני חסימת צירי תנועה במקרה אסון או פיגוע, הזרמת התנועה הציבורית ומניעת חניות בתחנות אוטובוסים המסכנות את הנוסעים; ומעל לכל, קשר עם גורמי הפיקוח העירוני בנושא התנועה. זה תחום שראש העיר מאוד מחשיב", הדגיש כהן. הממ"ר נזכר מיד שראש העיריה הוא מהמפלגה של השר.

"ויש לך קצין לתת לתפקיד הזה?"

"בהחלט, יש לי את האדם שהתפקיד הזה תפור עליו – שמעון לוי. אני אתן לו שוטרת שתעזור לו וזה יהיה דוגמא לכל המשטרה".

"שוטרת? למה שוטרת?" היקשה הממ"ר.

"אני לא רוצה שהוא יישב לי במשרד וינהל דיווחים ורישומים. הוא צריך להיות בשטח. להיות בעיר. להשתתף בישיבות בעירייה. אני אשלח אותו לדיונים בוועדי השכונות. השוטרת, היא זו שתדאג לדיווחים, לרכז את פנקסי הדוחות. מי יעשה את כל העבודה הזו? גם ככה אני נותן לו עזרה מדי פעם. רכז הסיור כמעט כל היום מתעסק עם הדוחות שלו ואין לו זמן לסידור העבודה ולדיווחים שרכז צריך לעשות".

"נצטרך להכין נמ"ט[7] מנומק, כהן. אתה מכיר את הקרציות במטה".

"אין בעיה" השיבו כהן. ביום ראשון הנמ"ט יהיה על השולחן שלך".

ראובן כהן ליווה את הממ"ר למכוניתו ונפרד ממנו לשלום, תוך שהוא מפציר בו לבוא לבקר בתחנה ולא להסס לבקש ממנו כל מה שהוא צריך – כל מה שקציני המטה האימפוטנטים שלו לא מסוגלים לבצע. "חשוב שיהיו אנשים שיבצעו את התוכניות של ממ"ר כמוך, וחשוב שידעו על כל מה שאתה עושה" הספיק עוד כהן לומר כשהממ"ר נכנס למכונית וסגר את הדלת. כהן לקח נשימה ארוכה, חזר לתחנה ושאל את היומנאי למה יש בדלי סיגריות על הרצפה. בעוד היומנאי מנסה להסביר משהו על מיליון אנשים שהיו מקודם ביומן ורץ להביא מטאטא, אמר לו כהן שיקרא לדינה, קצינת החקירות. "היא בדיוק יצאה מהתחנה לאירוע".

"שתחזור, אני צריך אותה דחוף".

*****

דינה הייתה קצינה שכהן הכיר עוד בתקופה שירת במשא"ז. היא סיימה את הלימודים שלה לתואר השני בפסיכולוגיה ארגונית וחיפשה ג'וב בתחום הזה. ראובן כהן הציע לה לבוא לתחנה עד שיתפנה משהו במטה שיתאים למקצועה. "אני צריך אנשים כמוך בתחנה. אנשים שיודעים לחשוב כמוני, ולכתוב כמו שצריך. תעזרי לי גם בכל הנוגע למחשוב וביקורת תיקים בחקירות. אין שום סיבה בעולם שכל חוקר יחזיק 60 – 50 תיקים והרמ"ח[8] לא מסוגל לבדוק אותם. אני רוצה שתעזרי לו להוריד את כמות התיקים אצל כל חוקר לרמה של 30 – 40 תיקים". בינתיים, דינה משרתת כבר כמעט שנה בתחנה וכמות התיקים שבידי החוקרים לא ירדה. במסמך מפורט ומנומק, בצרוף טבלאות, גרפים ונספחים, היא הסבירה כי לאור גידול האוכלוסייה, העלייה האחרונה, המצב במשק, תהליך השלום ועוד כמה גורמים, אי אפשר להוריד היום את כמות התיקים שבידי החוקרים, אלא אם כן יתוגבר המשרד בעוד שלושה חוקרים מנוסים וקצין מקצועי, רצוי משפטן. כהן העביר את המסמך לקצין האח"ק המרחבי אחרי שעדכן את הממ"ר על כך בשיחה אישית (ש"א) שנועדה להם.

הקצינה מיהרה להגיע למשרדו, ובעוד היא מנסה לשאול לשלומו, קטע כהן את דבריה ואמר בשטף: "דינה, אני צריך עד מחר נמ"ט עם הצעה לרה-ארגון בתחנה. תכניסי גם את הסיפור של התגבור בחוקרים ובקצין משפטן לחקירות, עם כל הניתוחים והנתונים המעודכנים, וגם את הצורך להוסיף ניידת אזורית לשיכון ד', ותסבירי את הצורך המבצעי-ביטחוני לכך. אבל הרעיון המרכזי צריך להיות שאנחנו מדברים על שינוי בתפיסה של הפעלת תחנת משטרה. אנחנו מדברים על היבט ייחודי בעבודת המשטרה שעליו מתבססת כל עבודת המשטרה: תקן של קצין איכות החיים. אני רוצה שתפרטי יעוד ותפקידים של קצין איכות החיים ולהדגיש כי תנאי להצלחת הרעיון הוא גם בתקן נוסף לקצין – של עוזר לקצין – בד"א[9]. בקיצור תוספת של 2 תקנים לתחנה – קצין ובד"א".

"מה בדיוק יעשה הקצין הזה?" שאלה דינה.

"כל מה ששמעון לוי עושה" ענה לה. "זה לא ברור?! אני סומך עליך. רק את יודעת לעשות כזאת עבודה ולכתוב נמ"ט כזה. הממ"ר ביקש את המסמך הזה עד מחר בבוקר ואמרתי לו שאת תכיני את זה ללא קושי, כי בעצם כמעט יש לך הכול מוכן מהנמ"ט שהכנת על כמויות התיקים שבידי החוקרים".

"רק תגיד לרמ"ח שאני עלולה לאחר בבוקר, ולא אגיע לדיווח", אמרה ויצאה מחוסרת נשימה מהחדר.

בחצות כהן התקשר אליה ושאל מה נשמע. "אני עובדת על הנמ"ט" אמרה לו.

"אני רוצה שתעשי לו שער יפה וכריכה יפה, בחמישה עותקים. בבוקר, בדרך לתחנה תעברי דרך "רביץ" שיעשה כריכה יפה. תביאי קבלה. את יודעת כמה שזה חשוב לנו" אמר לה ולפני שסגר את הטלפון עוד הספיק לומר לה שמהיום הראשון שהוא הגיע להיות רמ"ס בתחנה הוא חלם על רה-ארגון כזה, אבל הדביל שהיה לפניו לא היה מסוגל לעשות כלום.

הטלפון השני היה לפק"ס שמעון לוי. "תתחיל להתפלל. עד סוף השנה אני עושה אותך קצין, עם מזכירה וטלפון נייד".

לוי, הלום שינה, היה מספיק צלול לומר לו כי בכל ה- 20 שנה שהוא בתחנה הוא לא זוכר מפקד כזה נמרץ ובעל יוזמה. האמת היא שהוא לא היה צריך להיות כל-כך עירני לומר משפט שהוא כל-כך היה רגיל לומר.

למחרת, ברבע לתשע בבוקר נכנסה דינה לחדר של מפקד התחנה ראובן כהן, שהיה עדיין בישיבת הבוקר עם ראשי המשרדים בתחנה. מראה עיניה העיד על הלילה הלבן שעבר עליה. כשדינה מסרה לו את החבילה אמר כהן לרמ"ח שזאת העבודה שהממ"ר מכין לממ"ז בקשר לתגבור משרד החקירות. כהן לא רצה שבתחנה ידעו על התוכנית המלאה. לעולם אתה לא יכול לסמוך על אף אחד שיזרזף משהו למישהו שהוא מכיר במטה, והכול ילך לאיבוד. דינה ושמעון לוי ידעו שכל מה שכהן מדבר איתם נשאר סגור. הם ידעו לשמור סוד.

כשהסתיימה ישיבת הבוקר ביקש כהן שיקראו לדינה. "היא חוקרת מתלוננת" אמר לו הרמ"ח.

"מההה?!" צרח כהן. אין לך חוקרות?! בשביל זה הבאתי לך קצינה?! ככה אתה רוצה להוריד את כמויות התיקים?!"

כעבור שתי דקות דינה נכנסה למשרד של כהן. "עשית עבודה שיגעון. באמת יפה, אבל יש לי כמה תיקונים קטנים", והגיש לה עותק של הנמ"ט מלא בהערות בכתב ידו.

"אני לא אוכל לעשות את התיקונים עכשיו כי זה על המחשב שלי בבית והרמ"ח לחוץ מאוד. יש הרבה צרות היום במשרד".

"קחי את המכונית שלי וסעי הביתה. אני אדבר איתו. הוא יכול לקפוץ לי. אני מתעסק עם העתיד של התחנה הזאת והוא עם השטויות שלו".

ביום ראשון בבוקר הנמ"ט היה אצל הממ"ר.

בדיון הספ"ק במטה המרחב על הרה-ארגון בתחנה שהציע כהן, הוא היה במיטבו. עם מחצית מהקצינים הוא הספיק לדבר בארבע עיניים ולשלוח להם עותק מהחוברת. להם אין זמן לקרוא את כל הדפים וכהן הסביר להם בקיצור את הרעיון האדיר שטמון כאן, ומותנה בשיתוף פעולה מצידם. לכל אחד מהם הסביר כהן מה יש לו להרוויח מהתוכנית הזאת, ובעיקר, מה יש לו להפסיד אם היא לא תאושר. כהן הדגיש בדיון שמדובר בתוכנית של הממ"ר ושחבל על הזמן – הרעיון סגור עם הממ"ז וצריך לרוץ הלאה. כהן צילם טוב טוב את כל מי שהתנגד לתוכנית. היה לו זיכרון ארוך טווח לכאלו. הוא לא ישכח אותם – הם עוד יזחלו אצלו. העיקר כעת זה לעבור את הדיון. לכל טיעון היה לו מענה מוחץ וחד משמעי שכלל את הביטויים: איכות חיים, שירות לאזרח, מניעת תאונות דרכים, שמירה על הסדר הציבורי, בטחון הנפש והרכוש, טובת המשטרה, המחוז והמרחב, התארגנות לשנות אלפיים, משטרה מודרנית וחכמה, חשיבה אסטרטגית, הגדרת יעדים וקביעת מדדים מדויקים לבחינה אם הושגו היעדים, ניסוי לשנה ודיון אחר כך – וכיוצא באלה הצהרות עד שנסתתמו כל טיעוני הנגד שבמילא היו רפים, ותמו כל הפקפוקים שגם כך הוא התייחס אליהם בביטול. לכל שאלה תשובה חד משמעית. לפעמים התשובה הקדימה את השאלה. הוא מכיר את קציני המטה ויודע מה יש להם לומר. אם היה מי שהיקשה יותר מדי אזי הוא זכה מיד להתקפת נגד מצידו של כהן: "קראת בנמ"ט בעמוד 14 בסעיף ח'? אם היית קורא היית רואה את הניתוח על הקשר בין דוחות ההדבקה ברחוב הרצל לירידה במספר התאונות שם בשלושת החודשים האחרונים. ואם היית קורא בעמוד 15 ומעיין בטבלא מס' 4 היית רואה את התפלגות הדוחות לפי שעות הבוקר והערב. אבל במקום לקרוא ולעשות שיעורי בית, כמו שהממ"ר עשה, אתה בא לא מוכן לדיונים ורק מדבר".

כהן רשם לעצמו שאותו נודניק שהיקשה בשאלות, סתם את פיו עד לסוף הדיון.

התוכנית אושרה עקרונית. בגלל אילוצי תקציב, נתבקש המרחב לקבוע סדרי עדיפויות ליישומה. כהן נכנס לממ"ר אחרי שהסתיים הספ"ק המרחבי ועזר לו לנסח את מכתב הלוואי שלו לנמ"ט. הממ"ר קבע שהרה-הארגון בתחנה יתבצע על פי סדר העדיפות כדלקמן:

  • איכות הסביבה והחיים. קצין + בד"א תחת פיקוד מפקד התחנה.
  • ניידת אזורית לשיכון ד'. שלושה תקני בד"א + רכב.
  • קצין חקירות (משפטן) למשרד החקירות.
  • שלושה חוקרים.

כשהגר, מזכירת הממ"ר הכניסה את הקפה, ניצל הסממ"ר[10] את ההזדמנות ונכנס למשרד הממ"ר. עיניו צדו את מכתב הלוואי. "מי יהיה הקצין?" שאל.

"שמעון לוי", ירה לעברו כהן; "רק הוא מסוגל לארגן אכיפה יעילה לחניות בניגוד לחוק, בלי תקיפות שוטרים, בלי תיקים ירוקים. רק הוא מסוגל להבטיח משמעת בדרכים העירוניות. רק הוא מסוגל לשבת עם העירייה ולרתום אותם לסייע לנו. רק הוא מסוגל להחדיר לכל השוטרים את חשיבות האכיפה בתחום הזה. אני לא מתכוון לקחת קצין שגמר את הסוס ולתת לו את התפקיד הזה. בשביל זה לא נלחמתי – שיבוא לי איזה גרוטאה. אני לא מוכן לתת תפקיד רגיש ומרכזי כזה לקצין חסר ניסיון שיעשה אצלי סטאז'. אני רוצה מישהו שעובד ושאני סומך עליו. אתה יודע שאנחנו בתחנה כבר שנה רביעית נמצאים בממוצע דוחות התנועה המחוזי, ובין התחנות הבודדות במספר הקטן של הדוחות שחוזרים בגלל ליקויים במילוים. אתה יודע מה זה אומר? יש לך מושג איזה הישג זה?!".

"כן, אבל ישנם שוטרים טובים שהבטיחו להם קידום, ישנם קצינים מצוינים שחשוב לעשות להם רוטציה, לבחון אותם בעוד מקום, לתת להם צ'אנס" המשיך הסממ"ר כמעט בקול מתחנן. הוא ידע שהקרב אבוד.

"אדוני הסממ"ר", הרעים הממ"ר, "אני לא רוצה שכל העניין ייכשל בגלל שיבוצים. זה 'בייבי' של כהן ואני נותן גיבוי לקצינים שלי. לוי הוא שוטר מצוין ואני מכיר אותו באופן אישי. הוא המועמד שלי ואני הולך עם זה לממ"ז. כהן – אתה בא איתי".

הסממ"ר שאל אם לא תהיה בעיה של השכלה וקריטריונים לקצונה אצל לוי. הכול שטויות. סינן הממ"ר. "הממ"ז ידבר עם ראש אכ"א ונמשיך הלאה. אתם מכירים את המוטו שלי: הכלבים נובחים והשיירה עוברת".

******

בהרמת הכוסית לרגל ראש השנה, קיבל שמעון לוי את המינוי שלו לקצין איכות החיים של תחנת בקעת הירח, יחד עם המברק המודיע שהוא יוצא מיד אחרי חגי תשרי לקורס קצינים מיוחד לאמהות מהמגזר המנהלי, שיתקיים בבית השוטר. הממ"ר נשא דברים וברך את התחנה על העבודה המצוינת שהם עושים כפי ששמעון לוי מגלם זאת. אין לו ספק שהתחנה נכנסת לעידן חדש בזכות הרה-ארגון שלה. הוא מקווה שעד חנוכה יגמרו את העמ"ט[11] על התקנים של הניידת האזורית לשיכון ד', ועד פורים יגמרו את העמ"ט על התקינה בחקירות. מפקד התחנה ראובן כהן ברך את דינה שמונתה, זמנית, כעוזרת של שמעון לוי עד אשר הם יבנו את המסגרת החדשה ויריצו אותה. דינה תרכז את כל הדיווחים ותפקח על הניסוי ועל צוות ההיגוי שנתמנה לבחון את הניסוי. בתום הניסוי תמונה כעוזרת קבועה ללוי, ועד אז דינה מסופחת למשרה הזו כי התקן שם הוא של בד"א. כשהרמ"ח ייצא לקורס קצינים מתקדם דינה תחליף אותו – ומשם השמיים הם הגבול.

ביום הראשון של חול המועד סוכות, על הבוקר, נסע שמעון לוי למטה לחתום על הטלפון הנייד שלו. סוכות זה שיא הלחץ במשק שלו אבל הוא היה חייב להגיע מוקדם למטה כי עובדים שם בחול המועד רק חצי יום. כהן לחץ על קצין הקשר לנפק ללוי את הטלפון הסלולארי הרזרבי שהיה במרחב עד שהטלפון המתוקנן שלו יגיע, כי הוא צריך את לוי שיהיה זמין 24 שעות ביממה, ולא יצטרך לשבור את הראש לחפש אותו. כשחזר לוי לתחנה והראה לכהן את הטלפון, ביקש כהן שמיד אחרי החג, בשיעור השבועי, עוד לפני שייצא לקורס הקצינים, יביא לוי לשיעור מצגת שדינה תכין, עם הסברים לסיירים איך מגישים דוחות הדבקה כמו שצריך. "הגיע הזמן שהמאוננים האלו יתחילו להגיש דוחות ולעשות סדר בעיר", הודיע כהן ללוי. "אין שום סיבה בעולם למה משמרת סיור לא תגיש דוחות, רק צריך ללמד אותם איך – וזה יעשה בשיעור הקרוב".

לוי, בתפקידו החדש, ירכז את הדיווחים ויעקוב שמית על מי מגיש דוחות ומי לא. "גם לרמ"ס לא יזיק לתת דוגמא אישית ומדי פעם לצאת לעיר ולעשות דוחות. אנשים פה מקבלים משכורת בשביל לעבוד", אמר תוך שהוא פנה לטלפון וביקש מרבקה, בת שירות הלאומי העובדת במזכירות התחנה, שתשיג לו את הבית, ותקרא לבני, ראש משרד המשמר האזרחי, הרמ"מ.

הרמ"מ המתין בחדר המזכירות עד שיסיים מפקד התחנה את השיחה עם הבית. כהן הבחין בו וסימן לו להיכנס. "חווה", אמר לאשתו, "כרגע נכנס אלי הקצין שאני הכי אוהב, אז אני אתקשר אליך מאוחר יותר. ביי"; ובאותה נשימה, בחיוך לבבי ותוך החזרת האפרכסת למקומה, פנה כהן לבני ואמר בקול של הקריין מפסוקו של יום: "בנימין – זאב יטרוף, בבוקר יאכל עד, ולערב יחלק שלל". כהן החזיק בארונית שלו תנ"ך שלם, ובכל פעם שרצה לקנות מישהו, היה מחפש פסוק מתאים ומצטט אותו תוך כדי שיחה. בני, קצין חובש כיפה, חייך בנחת תוך שהוא מאזין לפסוק וממתין בקוצר רוח לשמוע מה המת"ח[12] רוצה הפעם. "מה נשמע, בני?".

"בסדר, תודה".

"איך הולך אצלך? שמעתי מכמה מתנדבים בעיר שאתה עושה יופי של עבודה. לא שאני צריך אותם בשביל לדעת את זה" צחק כהן והרצין, "אבל חשוב לשמוע מה אומרים החֶברֶה בשטח. ואתה יודע שלי מספרים הכול ואני כל הזמן עם היד על הדופק ויודע כל מה שקורה".

"בהחלט" השיב לו תוך שהוא בציפייה דרוכה לשמוע מה כהן רוצה ממנו.

"היית פעם בראיון חתך? אצל הממ"ז?"

"לא", ענה בני תוך שהוא מבין שכהן מתכוון להודיע לו שהוא מוזמן לראיון חתך אצל הממ"ז. הרעיון שהוא ייפגש עם הממ"ז לשיחה חופשית ובלתי אמצעית קסם לו מאוד. הזדמנות נדירה לעלות בפניו כמה נושאים עקרוניים שהוא רצה לקדם בקשר להפעלת המתנדבים, ועוד כמה הצעות שהיו לו בכל הנוגע לשילוב סגל המשא"ז במבצעים. ובכלל הוא רצה לדבר איתו על כמה דברים שקשורים למשטרה.

"אז תשמע בני, אני החלטתי ליזום ראיון חתך לקצין מהתחנה. שמעתי שהממ"ז הזמין כמה קצינים מיחידות אחרות. דיברתי עם הרלשי"ת שלו ושאלתי אותה איך זה קורה שמהתחנה שלי לא הוזמן אף אחד. היא הבטיחה לי שהיא תדחוף אחד. אני לא הייתי מעז לדבר איתה על זה אם לא הייתי יודע שיש מישהו שאני רוצה שילך לממ"ז. שאני יכול לסמוך עליו שלא יעשה בושות. זה טוב שהממ"ז יכיר אותך".

"שיגעון, זה הזדמנות בשבילי לדבר איתו על תרגיל 'שיש לבן' שעשיתי, וגם על כמה לקחים ממבצע 'שמים כחולים' שהייתי אחראי עליו".

"אה, אה, אה, בני, אתה לא 'עשית'… אתה כאן לא לבד… אם לא אני – בכלל לא היית מגיע לתרגיל, ומי ששלח אותך למבצע – היה אני… אל תשכח שכל התחנה עבדה על זה…"

"בהחלט, אני בהחלט אומר את זה ואדבר על השיתוף פעולה בתחנה", תיקן בני. "זה ברור".

"כן בני, לך זה ברור. אבל צריך שזה גם יהיה ברור לממ"ז".

"ראובן, אין לי טענות ואתה יודע את זה. אני רק רוצה לקדם כמה דברים חשובים. הביקורת שלי היא קונסטרוקטיבית. אני בא עם הצעות לאור הפקות לקחים מתרגילים וממבצעים…"

"בני" קטע אותו כהן, "אל תהיה נאיבי, הממ"ז לא רוצה לשמוע על הפקות לקחים ותרגילים. בשביל זה יש לו את קציני המטה. הוא רוצה לשמוע מה קורה בתחנה. לקבל רושם על אנשים שהוא צריך להחליט על שיבוצם. בשביל זה הראיונות האלה. לכן אני שולח אותך. אסור שהוא יקבל רושם רע על התחנה. יש קצינים שמתחילים לקטר וללכלך, ובסוף הם דופקים את עצמם, כי הוא מקבל עליהם רושם לא טוב. תדבר על האווירה הטובה בתחנה. על הביקורים שלי במשא"ז ועל המעורבות שלי בכל מה שקורה אצלך. תדבר על השיתוף פעולה שאני מוביל בין המשא"ז לשאר המשרדים. ככה הוא יידע שאתה משולב בכל מה שנעשה בתחנה ואתה לא קוּטר שבוכה כל הזמן, אלא אתה איש עבודה שמחפש לעבוד. ספר לו על איך אני בקשר עם המתנדבים. הוא צריך לדעת שיש הרבה מתנדבים ומטפלים בהם כמו שצריך. אלו דברים שאתה צריך לומר לו. בני, זה חשוב לי שתופיע כמו שצריך. אני בונה עליך ומתכנן לך קידום. אני רוצה שהממ"ז יידע שאני מפקד תחנה מיוחד. אתה קצין צעיר ואמין. הוא יקבל את כל מה שאתה אומר".

כהן ניגש לבני, שקם מהכסא, הניח יד על כתפו וליווה אותו לכיוון הדלת. "חשוב שתסביר לו שקצינים כמוני יכולים לבוא לידי ביטוי ולתרום מהכישורים שלהם רק אם הם בעמדות הבכירות הנכונות. אחרת זה סתם בזבוז למערכת. תהיה בטוח בני, אני אדאג לך ורוצה רק בטובתך, למה אתה חושב שאני שולח דווקא אותך לממ"ז?!".

"בסדר ראובן, אתה יכול לסמוך עלי", אמר לו ויצא מהחדר, אחרי שלחצו ידיים.

*******

בצרוף מקרים נדיר חגגו לכהן מסיבת פרידה באולם השמחות בעיר בדיוק ביום השנה השלישי מאז שקיבל את הפיקוד על התחנה. כהן נתמנה לסממ"ר וקודם לדרגת סגן-ניצב. שמעון לוי, עונד דרגות מפקח, דאג אישית שכוח מתנדבים מהמשא"ז יתפרס מסביב לאולם השמחות וידאג לסידורי התנועה והחניה. בסוף האירוע ניגש לוי לכהן לברר אם הוא זקוק לעוד משהו. "דיברתי עם הממ"ר, אתה בא איתי למרחב, יהיה לך רכב צמוד".

"ומה אני אעשה שם?" חקר לוי כשחיוך רחב נמתח על לחייו.

"מה שעשית בתחנה, אבל ברמה המרחבית. אתה עובר עם התקן שלך למרחב, תן לי כמה שבועות ואני מעלה את דרגת התקן מפקד לרב-פקד. אם ראש לשכת התנועה יעשה בעיות, נעשה אותך לדובר של המרחב או משהו כזה, או קצין קשר עם הרשויות המקומיות וכל מיני דברים שצריכים במרחב". כהן צחק והכניס צ'פחה ידידותית ללוי. "צלצל אלי מחר ואני אודיע לך מה קורה. לילה טוב".

לוי יצא מהאולם והתקשר מהסלולארי שלו לעיתונאי מנשה בן-יעקב. "תרשום שהנשף הסתיים. תרשום שהסתיימה תקופה בתחנת בקעת הירח, תקופה שלא תחזור. תרשום שכהן ממשיך לדהור קדימה והוא הולך לעשות להם במרחב בית ספר, וללמד אותם מה זה עבודה. תרשום, תרשום…".

[1] פרק זמן מינימלי.

[2] תחת פיקוד

[3] ראש לשכה.

[4] אגף חקירות.

[5] מלקק תחת באידיש.

[6] סגן מפקד התחנה.

[7] נייר-מטה – מסמך המעלה הצעות מנומקות לדרג ממונה.

[8] ראש משרד החקירות בתחנה.

[9] בעל דרגה אחרת, שוטר שאינו קצין.

[10] סגן מפקד המרחב.

[11] עבודת מטה.

[12] מפקד התחנה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “דו"ח הדבקה – או – איך הפשפש עלה למעלה?

  1. אברם לצערי אפרים קישון לא כתב מדמיונו את "השוטר אזולאי" ואסי דיין לא ביסס את "גבעת חלפון אינה עונה" מהזיות מוחו. אז וגם היום אנו מתנהלים באותה דרך, עכשיו עם יותר אמצעים. אתה מתאר את דמות המדינה, מציב מראה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s