אונס תיירת ברמלה

אבי דוידוביץ (2016)

מזלו הטוב של תוקף המוצא טרף קל, הוא הגורל המר של הקורבן * תיק אונס של תיירת על-ידי עבריין אלים

תל-אביב, התחנה המרכזית "הישנה", יום חמישי ה- 6.8.1981, בסמוך לשעה 11 בלילה. תייר מאוסטריה בן 28 שנמצא בארץ מזה 8 חודשים, וחברתו תיירת מאנגליה בת 24, שנמצאת בארץ מזה 9 חודשים, מסתובבים ליד קולנוע "מרכז" ברח' נווה שאנן, מחפשים מקום ללינת הלילה. את רוב זמנם בישראל הם מבלים אצל חברים בשייח זוייד שבצפון סיני, שאז עוד הייתה בשליטתנו. לתל-אביב הגיעו על מנת להסדיר את הויזות שלהם בשגרירויות שלהם. בעוד הם חוככים בדעתם אם ללכת לאכסניית נוער או למקום אחר, פנו אליהם כמה אנשים "טובים" והציעו להם לישון אצלם. בני הזוג דחו את הצעותיהם בנימוס רב, עד אשר הגיע למקום אדם שהרחיק מהם את כל המזמינים "האדיבים", והציע להם לבוא לישון אצלו ברמלה. לאחר התלבטות קצרה בינם לבין עצמם ולאחר שהבטיח להם שלא יהיו בעיות וצרות, הם מחליטים להיענות להזמנתו. השלושה עלו למונית "שירות" והגיעו לביתו, התקלחו, אכלו ארוחה שהכין להם וישבו לשוחח. בין לבין הם אמרו לו כי ישמחו לבקר אותו גם בעתיד. המארח נתן להם פתק עליו רשם את שמו וכתובתו בעברית. האורח ביקשו שיתרגם לו את הכתוב והוא רשם על הפתק את שמו וכתובתו של המארח באנגלית. בסמוך לשעה 2 לפנות בוקר כשביקשו לפרוש לישון פנה אוחיון אל התיירת וביקש לשכב איתה. כשסירבה, אמר להם ללכת, אך כנראה נמלך בדעתו כששאלו הבחור לאן ילכו. בברכת "לילה טוב" פרשו האורחים לישון בחדר נפרד. בני הזוג לא ידעו ולא העלו על דעתם כי הם מתארחים אצל אחד העבריינים האלימים ברמלה – רפי אוחיון, רווק בן 40.

"אתה תנקה, ואת בואי איתי!"

למחרת, בסמוך לשעה 10 בבוקר הם קמו, סידרו את החדר והתכוננו ללכת לדרכם. אוחיון ציווה עליהם להישאר ולנקות את כל הבית. בלית ברירה הם התחילו במלאכת הניקיון, אך משנוכחו לדעת שהוא מתכוון שהם ינקו גם דברים שהם לא לכלכו – הם התכוונו לעזוב. אוחיון ניגש למטבח והוציא מאחת המגירות סכין גדולה, הצמידה לצווארו של הבחור וציווה עליו לנקות. חברתו המבועתת אמרה "בסדר אנחנו ננקה". "אתה תנקה" אמר אוחיון לבחור "ואת בואי איתי" ציווה כשהוא מצמיד את להב הסכין לבטנה. הוא הוביל אותה לחדר השינה וזרק אותה בכוח על המיטה. החבר ניסה למנוע ממנו מלתקוף אותה, אך אוחיון אמר לו לא להתערב או לעשות משהו "לא בסדר", כי הוא לא מתבייש לרצוח אותה. כשניסתה לקום הצמיד את הסכין אליה בכוח, הכניס את הגוף שלו בין רגליה ומשך את תחתוניה. הבחורה ניסתה להיאבק אתו ואז הוא היכה בראשה במכת אגרוף, לפת בכוח את צווארה, חנק אותה והסיר את בגדיה בקריעה. היא התחננה שיניח לה אך הוא הוריד את מכנסיו ותחתוניו והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה כשהיא בוכה ומנסה להתנגד. חסר אונים יצא החבר מהדירה וביקש עזרה משכנה. ייתכן והיא לא הבינה אותו כי דיבר אנגלית. ייתכן והעובדה שהיה חצי לבוש הרתיעה אותה, וייתכן והיו לה סיבות אחרות לא לסייע ולעזור לבחור האומלל. משראה שאין הוא מצליח להשיג עזרה מאף לא שכן אחד, הוא חזר לדירה של אוחיון. שם ראה את חברתו שוכבת על הגב עירומה לגמרי בחצי גופה התחתון וגופייתה מורמת למעלה כשאוחיון גוהר מעליה כשהסכין בידו. הוא התחנן בפניו שיניח לה כי היא עלולה להיכנס להריון. אוחיון התרומם ממנה כשאבר מינו זקוף למחצה וענה לו "מה? אתם בישראל בלי גלולות?". אוחיון קם ופנה לעבר המטבח. משהבינה כי הוא הגיע לסיפוקו בתוכה, ניסו השניים לבדוק אם יש על המיטה סימני זרע, אך לא הצליחו להבחין בכך בגלל אי הסדר שהיה על המיטה. לבסוף הוא הסכים שהם יעזבו רק אחרי שתרחץ את פניה וכך עשתה. הם יצאו בריצה לרחוב שם פגשו באזרח אחראי שהסיע אותם הישר לתחנת המשטרה ברמלה.אונס התיירת

סוף שבוע במועדון התחנה

בסמוך לשעה 11:20 לפני הצהריים הם מגיעים לתחנה יחד עם השכן הטוב שהסיע אותם. הבחורה נראתה רועדת ובוכה כשלגופה אך רק חולצת טריקו קרועה, ללא תחתונים או כל בגד תחתון אחר. תחתוניה היו רטובים והיא העדיפה לא ללבוש אותם, אלא לשים אותם בתרמילה בין שאר חפציה. בתחנה הם מופנים לקצין החקירות, מפקח אבי דוידוביץ, שיודע אנגלית. הם מספרים מה אירע והמתלונן מציג את הפתק שקיבל מהחשוד עליו רשומים פרטיו. יחד עם תיאור התוקף כפי שהתקבל מהם, ומציון המקום בו פגש אותם העד שהביא אותם לתחנה, מבינים היטב אנשי המשטרה במי מדובר. מפקד התחנה, אבי דותן ורכז המודיעין, הנרי בלעיש, יוצאים בדחיפות לביתו, אוחיון כמובן אינו ממתין להם, והוא בורח מהעיר.

יום ששי בצהריים. החוקרים מתקשרים למכון לרפואה משפטית באבו-כביר ומבקשים להודיע כי הם עומדים להביא לבדיקה מתלוננת על אונס. המתלוננת נלקחת מיד על-ידי החוקרת יפית מזרחי לבדיקה במכון. בעת ההיא לא היה הסדר אחר לבדיקת קורבנות של תקיפה מינית, ומרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית היו אולי בהתהוות. המתלוננת חששה מאד שהיא עלולה להיכנס להריון כתוצאה מהאונס מאחר והווסת האחרון שלה היה לפני 12 ימים והיא בחודש זה של המחזור שלה הפסיקה לקחת גלולות למניעת הריון. חוץ מאנשי המשטרה אין מי שיסעד אותו ויתמוך בה בשעה הקשה ביותר שידעה בחייה.

בעוד היא מוסעת לבדיקה נרשמת הודעתו של החבר על-ידי קצין החקירות. כשחזרה מהבדיקה נלקחו בני הזוג לביתו של החשוד, הם הצליחו לזהות את הדירה וגם את השכנה אליה פנה החבר לעזרה בזמן האונס. השכנה זיהתה את הבחור כביטניק דובר האנגלית המבוהל, שהתדפק על דלת ביתה – אך מאחר והיא לא הבינה מה רצונו היא הפנתה אותו לדלת השנייה, וסגרה בפניו את דלתה.

אחרי הצהריים כשמרבית פעולות החקירה הראשוניות ההכרחיות כבר הסתיימו, התפנה קצין החקירות לסעוד את הקורבנות. בראש ובראשונה טיפל בעניין שהטריד ביותר את המתלוננת – החשש מפני הריון לא רצוי. הוא התקשר לגניקולוג התורן בבית החולים "אסף הרופא" אך זה השיבו שהוא אמור להיכנס כעת לניתוח דחוף, ובכל מקרה לא נראה לו שיוכל לעזור בעניין. הקצין התקשר לרופאה מהמכון לרפואה משפטית, שבדקה את הקורבן, לקבל ממנה עצה כיצד ניתן לסייע לה, והיא הציעה להפנות את המתלוננת לבית חולים "הקריה" בתל אביב, שהיה בית חולים לנשים (בית יולדות ומחלקות גניקולוגיות). שם אכן נענה הקצין בסבר פנים יפות. הקצין יחד עם שוטרת והחבר הסיע אותה לבית החולים בתל-אביב. המתלוננת שוחחה עם רופא נשים שנתן לה את הייעוץ הנדרש.

מאחר ונדרשו פעולות חקירה נוספות, ובתקווה שהחשוד ייעצר בקרוב, ומאחר ולא היה כל סידור אחר לבני הזוג למקלחת, לקח אותם הקצין אליו הביתה להתקלח. בהיעדר כל אופציה אחרת הם נשארו ללון במועדון התחנה למשך השבת. במועדון התחנה היו ספות שאנשי משטרה היו נחים עליהם במהלך המשמרות הארוכות. השירותים היו השירותים הכללים בתחנה שהיו בדרך כלל מטונפים, בעיקר בסופי שבוע שהמנקים לא עבדו. מקלחות לא היו כלל וכלל. כך טופלו ונתמכו בישראל עד אמצע שנות ה- 80 קורבנות לאונס אלים, שלא היה להם אף לא מכיר אחד בארץ ולא מקום להתגורר בו.

"גם לךָ אני אתן להנות בגלל הכנסת האורחים הטובה שעשיתָ לנו"

התקווה הייתה שהאנס ייעצר עד מהרה ועל כן השאיפה הייתה להשאיר את הקורבנות זמינים באזור למתן עדות בבית המשפט. ביום ראשון אחרי האונס היה ברור שלא ניתן להשאיר את בני הזוג בתחנה וקצין החקירות פנה לידיד התחנה, שמחה אפלבאום שמילא תפקיד ניהולי בקיבוץ נצר סרני והיה אחד ממייסדיו. הקיבוץ כידוע נמצא באזור עליו מופקדת תחנת רמלה. שמחה התגייס על אתר לסייע למשטרה ועוד באותו יום, ביום ראשון, קיבל אותם לשהות בקיבוץ. סוכם כי הם ייהנו מאש"ל מלא ללא תשלום, רק לעבוד בקיבוץ כמו כל חבר אחר.

בינתיים כל פעולות החקירה המתבקשות שלו נעשו ביום ששי הושלמו. בין היתר התקבלו גם תוצאות הבדיקה מהמכון לרפואה משפטית. אזכיר לקוראים כי בעת ההיא, בתחילת שנות ה- 80, במדינת ישראל לא הייתה כל יכולת לבדיקות DNA למטרות פורנזיות – וייתכן וגם בעולם לא הייתה יכולת כזו. מכל מקום בבדיקת המתלוננת שהתקיימה פחות משעתיים מהאונס, המתלוננת הראתה סימני התרגשות ניכרים. בצווארה נראו סימני מובהקים של לחץ שנגרם באותו יום, שיכול להיגרם על ידי אדם. שטפי דם תת עוריים שנמצאו בצד הפנימי של ירכיה מצביעים על חבלה קהה במהלך היממה האחרונה, ואשר אופייניים להתנגדות פיזית של קורבן למגע מיני. באבר מינה נמצאו תאי זרע.

לאחר כעשרה ימי שהייה בנצר סרני עזבו המתלוננים את הקיבוץ והמשיכו לטייל בארץ. סוכם שיתקשרו פעמיים בשבוע לתחנה לשמור על קשר, זאת על כל התפתחות שתהיה או לתאום עדות מוקדמת, כפי שאכן נעשתה כחודש וחצי אחרי האירוע. כמה ימים אחר כך הם עזבו את הארץ.

אין כל ספק כי המאמץ ללכוד את החשוד לא היה בסדר עדיפות גבוהה. לבסוף הוא נעצר כעבור כשנה, על ידי יחידה אחרת, בעקבות תלונה שהוגשה נגדו בעניין אחר. באותה יחידה בדקו במסוף (מאגר המידע המשטרתי) ומצאו שהוא עבריין נמלט של תחנת רמלה, וכך אוחיון עשה את דרכו חזרה לרמלה, הפעם בניידת כבול בידיו וברגליו כנאה וכיאה לעבריין אלים הידוע במסוכנותו. אנשי המשטרה מהתחנה הכירו אותו ידעו לספר על היותו אלים גם נגד אנשי משטרה. על כן הייתה התלבטות מי יחקור אותו. לבסוף סוכם כי החוקרת שגם טיפלה באירוע בתחילתו היא זו שתחקור אותו. החלטה שהוכיחה עצמה. אוחיון לא גילה כלפיה עוינות או אלימות כלשהי.

לאחר שבתחילה נמנע מליתן גרסא הוא טען לבסוף בגרסא רצופת סתירות, לדבריו באותו בוקר, בעוד חברה עדיין ישן, היא באה אליו לחדר ואמרה לו "אני יודעת מה הרגשת אתמול כשאני שכבתי איתו, ואמרה לי 'אל תדאג גם לך אני אתן להנות, בגלל הכנסת האורחים הטובה שעשית לנו' ואז היא התפשטה ושכבה איתי, אז פתאום הוא התעורר בזמן שאני והיא קיימנו יחסים מיניים. היא לא רצתה שהוא יראה שהיא הסכימה לשכב איתי מרצונה, אז היא עשתה עצמה כאילו היא התנגדה".

משפטו של אוחיון הסתיים בהסדר טיעון ונגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל' שכללו גם הפעלת מאסר על-תנאי בן 20 חודש שהיה תלוי נגדו, היינו 3 וחצי שנות מאסר על אונס בנסיבות מחמירות. נראה כי בית המשפט המחוזי בתל-אביב שדן בתיק זה הקדים את רשת המרכולים "חצי חינם" בכ- 15 שנים.

אבי דוידוביץ בתקופה בה נחקר התיק, ספטמבר 1981. בתצלום בזירת נסיון להצתה במנזר סן ז'וזף ברמלה
אבי דוידוביץ בתקופה בה נחקר התיק, ספטמבר 1981. בתצלום בזירת נסיון להצתה במנזר סן ז'וזף ברמלה
מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אונס תיירת ברמלה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s