השוטר שהוכח שאין לו אחות

אבי דוידוביץ (2016)

ליל שבת בתחילת שנות ה- 80 באזור תחנת המשטרה בפתח-תקווה * שוטר חוזר לביתו בטרמפ שאותו לא ישכח, גם לא את הקצין שהציל אותו ממעצר בטוח * סיפור על מזל, או סיפור על עיניים טובות

 

הטרור האיסלאמי המכה בנו ללא רחם, שינה במהלך השנים באופן דרסטי דפוסי התנהגות ואורחות חיים של הציבור הישראלי. עד לאמצע שנות ה- 80 הייתה הנסיעה בטרמפים ברחבי הארץ עניין שבשגרה, על-פי-רוב לחיילים, אך גם לשוטרים ולסוהרים, בעיקר בסופי השבוע – בהיעדר תחבורה ציבורית. חיילים וחיילות נסעו לבדם, גם בשעות הלילה. הטרמפיאדות נעשו למושג ידוע ומוכר. לעתים שוטרים צבאיים הוצבו בטרמפיאדות גדולות, והקפידו על הסדר. המ"צ היה ניגש למכונית שעצרה, שואל את הנהג לאן מועדות פניו וכמה חיילים ברצונו להסיע, מכריז בקול על היעד, ומוודא שהתור נשמר. קצינים לא עמדו בתור. אם היו כמה קצינים בטרמפיאדה, היה נפתח להם תור מיוחד, מהצד השני של התור לחיילים. במקרים רבים היו מגלים החיילים אדיבות ומאפשרים לחיילות לעלות קודם לטרמפ שעצר. אסור היה לעלות על רכב נושא לוחית זיהוי מהשטחים – בצבע כחול, או של סגל דיפלומטי, או של תושב מזרח ירושלים – שהייתה להם סדרת מספרים ייחודית. מחלקת ביטחון שדה ניהלה הסברה למניעת פטפטת בטרמפים, ומעת לעת אפילו נעשו מבצעים של איסוף חיילים בטרמפים וניהול שיחה איתם על עניינים צבאיים. חייל שפטפט מצא עצמו נעצר ונשפט בחומרה יתרה.

עסקת סמים לשבת

ימי הקיץ החמים בפתח תקווה. אז עוד עבדו בימי שישי. על שבוע עבודה בן חמישה ימים שמעו רק מהדודים שבאו לבקר מחו"ל, וגם אז זה נשמע דמיוני לחלוטין. לקצין המודיעין של התחנה, הקמ"ן, היו ימי שישי ימי עבודה רגילים, כמעט כמו בכל יום חול אחר. ככלות הכול מי מהקצינים היה מעז לעזוב את התחנה בימי ששי לפני השעה 2 – 3 אחרי הצהרים?

הטלפון שהגיע לקמ"ן בסביבות השעה 12 מראש לשכת המודיעין והבילוש במרחב (הרלמ"ב) בישר על קבלת שבת בשטח. מידע הוא קיבל, ממקור מהימן ביותר, כי סוחרי סמים מכפר קאסם יגיעו ללוד בליל שבת, לעסקת סמים גדולה. לילות שבת היו חביבים על סוחרי סמים לפעילות העסקית שלהם ולהובלת הסמים ממקום למקום, ביודעם כי כוחות המשטרה הפועלים בשטח, ובעיקר יחידות הבילוש, מצומצמים ביותר. את הסם שיקנו החשודים שזהותם טרם נודעה, הם יובילו במכוניתם לראש העין, או לכפר קאסם. מידע נוסף עשוי להגיע בהמשך היום. מכל מקום, הוסיף הרלמ"ב, יחידת העיקוב המחוזית, או כפי שנקראה אז "הסמויה" – עסוקה, ואין סיכוי להסתייע בה. צריך להתארגן לפעולה במסגרת הבילוש התחנתי וכוחות אחרים מהתחנה. לרשות הבלשים עמדה מכונית פורד אסקורט "ברנדה" בצבע ירוק בהיר, מוסווית – בעלת לוחיות רישוי אזרחיות –  ובה מכשיר קשר נייד. מזגן במכונית או אפילו רדיו היו אביזרים שגם אם הגיעו מותקנים ברכב מהיצרן, הם הוסרו בסדנא המשטרתית. בנוסף היה למשרד המודיעין מכשיר קשר נישא אחד. מכשירים נישאים נוספים היו בתחנה, אך לא תמיד הספיקו לכול בעלי התפקידים. בהנחה כי תיאור הרכב של החשודים יתקבל מבעוד מועד

כרזה של מחלקת ביטחון שדה, מתוך אתר ארכיאון צה"ל ומערכת הביטחון
כרזה של מחלקת ביטחון שדה, מתוך אתר ארכיאון צה"ל ומערכת הביטחון

, ובהנחה כי החשודים ייסעו מלוד הישר לכיוון לראש העין, סוכם כי בלשי התחנה יקלטו אותם מתצפית בסמוך לצומת סירקין, ויעקבו אחריהם עד לנקודת המעצר. בהמשך הדרך בה אמורים לנסוע החשודים, באזור הכניסה לראש העין יתמקמו  2 – 3 ניידות של המשמר-האזרחי, המשא"ז, ושם יבוצע המעצר, כאילו באקראי, על מנת לא לחשוף את העובדה כי הם נעצרו בעקבות מידע ובכך להסתכן בחשיפת המקור.

לקמ"ן נותר זמן לקפוץ הביתה, לאכול משהו, להתרענן ולראות את בת הזוג והתינוק. טלפונים סלולריים נראו אז כקונספט בעיקר בסרטי ג'יימס בונד, וכל הקשר עם בעלי התפקידים היה באמצעות טלפונים והודעות בקשר למרכז הדיווח המבצעי (מרד"מ) במרחב. כל בעל תפקיד היה מודיע בקשר למרד"מ באיזה מספר טלפון הוא נמצא, על מנת להשיגו לכל עניין מבצעי. לקראת ערב נפגשו כולם בתחנה. הגיע הרלמ"ב, ועוד כמה בעלי תפקידים מהמרחב ומהתחנה, וכמובן גם מתנדבי המשא"ז הטובים שהיו בסוד העניין. מידע נוסף ועדכני שהגיע לרלמ"ב כלל פרטים על הרכב של החשודים – מכונית טריומף כחולה בעלת לוחית רישוי המתחילה בספרות 312, וכפי הנראה יהיו בה שני חשודים. הרלמ"ב הוסיף כי יש סיכוי טוב שיקבל מהמקור שלו התרעה כאשר הם ייצאו מלוד לכיוון פתח-תקווה. בטווח זמן מתאים יצאו הכוחות והתמקמו במקומות שקבע להם הקמ"ן.

הקמ"ן נהג בברנדה הירוקה ולצידו ישב בלש מהמשרד. הוא התמקם כמתוכנן בתצפית על צומת סירקין, מנקודה החולשת גם על התנועה המגיעה מכיוון לוד לעבר הצומת. הרכב המוסווה העניק להם את היכולת לקלוט את הטריומף ולקחת אותו בעיקוב, על-מנת לוודא שהוא אכן נוסע לכיוון הסגירות בכניסות לראש העין. כך המתינו להודעה נוספת מהרלמ"ב ולעדכונים ככל שיהיו, ובכל מקרה פקחו עין על הכביש והצומת, במידה והחשודים יגיעו מבלי שתהיה התרעה מראש. למרבה המזל התנועה דלילה בליל שבת, וקל לזהות כל כלי רכב המתקרב לכיוון הצומת. אלו שעות של המתנה, דריכות וריכוז בתצפית. מחשבות רצות בראש על תגובות נדרשות לתרחישים אפשריים – אם החשודים לא יפנו בצומת לכיוון ראש העין וימשיכו לכיוון העיר או לכיוון כפר סבא, אם "בתקל" שיעשו להן ניידות המשא"ז תהיה בריחה רגלית, או בריחה בנסיעה, ועוד כהנה וכהנה אפשרויות. מפעם לפעם גם רצה מחשבה על מה עושים הקרובים והידידים בשעה זו – סועדים ארוחת שבת, מתכוננים לצאת לבילוי, נוסעים לחברים ועוד וכיוצא באלה עניינים להוציא תצפיות כמובן.

הריח של החשיש הוא ריח אופייני וחריף כל כך שאי אפשר לטעות בו
לקראת השעה 23:00 דיווח הרלמ"ב בקשר שהחשודים יצאו מלוד. תוך 20 דקות לערך הם אמורים להגיע לצומת סירקין. ההערכה התאמתה. הם נצפו מתקרבים לצומת בנסיעה במהירות רגילה לחלוטין. כשאתה מוביל סמים אין צורך לבצע עבירות תנועה מיותרות, שאך עלולות להביא אותך למפגש לא רצוי עם ניידת משטרה. הקמ"ן שידר בקשר דיווח קצר שהטריומף נצפתה, והוא מיד יצא בנסיעה אחריה, שומר ממנה מרחק מאחורי מכונית או שתיים, להימנע מחשיפה. הנסיעה הייתה מתונה למדי, שני צעירים נראו היטב במכונית. אחד נוהג ושני לידו. כעבור 2 דקות לערך אותתה הטריומף ימינה, ופנתה בצומת לכיוון ראש העין, המידע אכן היה מדויק. השאלה שנותרה היא האם אכן יש "חומר" ברכב.

מיד אחרי שפנתה הטריומף ימינה לכיוון ראש העין, היא נעצרה בטרמפיאדה בה עמדו כמה אנשים מחכים לתפוס טרמפ, ביניהם גם היה שוטר במדים. מאוחר יותר יתברר כי הוא רב-סמל, רס"ל, שסיים משמרת ב' במרחב ירקון בשעה 10 בלילה, והתחיל לעשות את דרכו לביתו בראש העין, כפי שתמיד עשה בלילות שבת: מהתחנה המרכזית בתל-אביב עד פתח-תקווה נסע במונית "שירות", ומשם הביתה בטרמפים. אלא שהפעם הוא עלה לטרמפ שהוביל לא פחות מ- 12 ק"ג חשיש, ב- 30 "סוליות", וכשהוא עלה לטרמפ הזה, הקמ"ן ראה אותו עולה, עניין של מזל או עניין של עיניים טובות.

חשיש אז היה הסם הרווח בשוק. בקימונאות הוא נמכר בתצורה של "אצבעות", כל אצבע שקלה כ- 4-5 גרם. בסיטונאות החשיש נמכר בסוליות. היו סוליות קטנות והיו גדולות. הגדולות נקראו "אוּקוֹת", והן שקלו כ- 1.2 ק"ג כל אחת. "ההיפר" סוחרים מכרו את החשיש בשקים: 50 עד 100 סוליות בכל שק. הריח של החשיש הוא ריח אופייני וחריף כל כך שלא יכולת לטעות בו. לכן כשבוצע המעצר בכניסה לראש העין, על-ידי ניידות המשא"ז, כאילו לביקורת שגרתית, והנהג נצטווה לפתוח את מכסה תא המטען, אי אפשר היה לטעות בזיהוי של "הסחורה" שהייתה שם. הריח התפשט מיד באויר וכל מי שהכיר את הריח ידע מה זה. – גם הרס"ל ידע מה זה, אומנם עבד בסיור, אבל כשוטר ותיק יצא לו לא אחת לתפוס סמים ולראות חשיש. הוא הבין מיד מה יש במכונית בה נסע כטרמפיסט, ומה פירוש הדבר שהוא נתפס במכונית המובילה סמים. השוטר האומלל נכנס לטרוף. התחיל להשתולל ולצעוק שהוא רק טרמפיסט, שהוא לא מכיר אותם ולא ידע שיש ברכב הזה סמים. אחוז בלהות עבר משוטר לשוטר וצרח שהוא נשבע שהוא רק טרמפיסט. הקמ"ן ניגש אליו ואמר לו שיירגע, שהוא קצין המודיעין של תחנת פתח-תקווה, והוא אכן ראה אותו במו עיניו עולה לטרמפ. הרס"ל ביקש מהקמ"ן בבכי קורע לב שישבע לו שהוא אכן ראה אותו עולה לטרמפ. משהודיע לו שוב שאכן כך היה, נישק הרס"ל את נעלי הקצין ההמום.

אם הרס"ל לא היה נצפה עולה כטרמפיסט לטריומף, הוא היה נעצר לחקירה, לברר מה לו ולשני החשודים שנתפסו כשברשותם 12 ק"ג חשיש, שזו כמות מסחרית עצומה. חקירה כזו עלולה להימשך לאורך כמה ימי מעצר. ככלות הכול לא פשוט להוכיח שאין לך אחות. קמ"ן התחנה הוכיח על אתר שלרב-סמל ממרחב ירקון אכן לא הייתה אחות.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “השוטר שהוכח שאין לו אחות

  1. אבי.שאפו ממש מרתק.יישר כח.אני מקווה שאתה חושב לקבץ את כל האירועים והמאמרים שאתה מפרסם מפעם לפעם בספר.אחרת זה בזבוז.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s