הצוות הבין משרדי להתמודדות ומעקב עם תופעת הסחר בנשים לעיסוק בזנות

אבי דוידוביץ (2016)

על רקע התפשטות הסחר בנשים לעיסוק בזנות בישראל, והמענה הירוד שניתן לתופעה על-ידי הרשות המבצעת, יזם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, הקמת צוות בין משרדי שיגיש המלצות אופרטיביות למשרדי הממשלה, בכל תחומי הטיפול הנדרשים * בקשתו הייתה כי בראש הצוות יעמוד נציג ממשטרת-ישראל ויהיו בו נציגים ממשרד הפנים, משרד העבודה והרווחה, משרד המשפטים, פרקליטות המדינה, משרד החוץ ומהמשרד לביטחון הפנים * המפכ"ל החליט כי אני אשמש כראש הצוות * הצוות ישב על המדוכה כשנתיים ולבסוף יצא דוח אשר תרם למהפך בהתמודדות של הרשויות בישראל עם התופעה – הן בתחום המניעה והאכיפה והן בתחום הטיפול בקורבנות * למעשה, אומץ הדוח על-ידי הממשלה אשר החליטה על הקמת המקלט לנפגעות הסחר * להלן סקירה על חלקי בהתמודדות עם התופעה

תודה מרובינשטיין 001
מכתב תודה של היועץ המשפטי לממשלה

 

לקריאת הדוח המלא: דוח הצוות הבין-משרדי להתמודדות ומעקב עם תופעת הסחר בנשים לעיסוק בזנות

 

בין השנים 1994 – 2007, במסגרת תפקידי השונים במשטרת-ישראל, עסקתי בהיבטים השונים של המאבק בסחר בבני-אדם לעיסוק בזנות. בפעילות מתמשכת, תוך התגברות על התנגדויות רבות, הייתי בין הראשונים והמובילים לשינוי בעמדות בתוך הארגון ומחוצה לו, לטובת הגברת האכיפה בתחום ושיפור הטיפול בקורבנות.

חשיפת התופעה

בשנת 1994 הייתי אחראי על חקירה[1] באחת הפרשיות הראשונות שנחקרו בארץ של פשיעה מאורגנת של יוצאי חבר המדינות[2]. במהלך החקירה שהסתעפה לכיוונים רבים, נתגלתה תופעה שהוגדרה אז כ"יבוא נערות ליווי לישראל". בעת ההיא המושג סחר בבני-אדם לעיסוק בזנות לא היה ידוע כלל וכלל בקרב אנשי סוכנויות האכיפה בישראל. "נערות הליווי" שנתפסו – נעצרו וגורשו מן הארץ מיד בתום חקירתן. הן לא נתפסו כקורבנות והיחס אליהן לא היה כאל נפגעות עבירה לכל דבר ועניין. כל תהליך הגיוס שלהן בארצות המוצא והעברתן לישראל כמדינת יעד היה זניח לחלוטין לחקירה[3].

ראש צוות בדיקה

בשנת 1998[4] מוניתי על-ידי ראש אגף החקירות, לעמוד בראש צוות משטרתי שהוטל עליו לבדוק את מימדי התופעה, ולהציע מודל תקיפה אופרטיבי להתמודדות איתה. הדוח שהגשתי בשנת 1999 כלל מודל תקיפה המשולב עם רשויות אחרות, והמלצות אופרטיביות להגברת הפעילות המשטרתית בתחום. הדוח הביא, בין היתר, להכרה בתופעה ולהגדרתה לראשונה במשטרת-ישראל בשם "סחר בנשים לעיסוק בזנות". בעקבות הדוח והופעותיי בתוך הארגון ומחוצה לו, החלה התופעה להיתפס במשטרת-ישראל כתופעת פשיעה ייחודית המחייבת התמודדות ייעודית.

הצוות בין משרדי

בשנת 2000 ביקש היועץ המשפטי לממשלה, מר אליקים רובינשטיין, להקים צוות בין משרדי אשר יבדוק את התופעה ודרכי הטיפול בה. מתוך הבנה כי בלב העשייה בתחום נמצאת האכיפה, הציע היועץ כי בראש הצוות, שהורכב מנציגים ממשרד המשפטים, הפרקליטות, משרד העבודה והרווחה, משרד החוץ, המשרד לבט"פ ומשרד הפנים, יעמוד קצין משטרה. כך מוניתי כאמור לעמוד בראש הצוות הבין משרדי להתמודדות ומעקב עם תופעת הסחר בנשים. דוח הצוות הוגש ליועמ"ש ביום 24.11.2002. ביום 1.12.2002 הונח הדוח על שולחן הממשלה, כבסיס להחלטת הממשלה מס' 2806 בדבר הקמת מקלט לקורבנות סחר בבני-אדם לעיסוק בזנות. מי שעקב באותם שנים אחרי ההתמודדות של המדינה עם התופעה, יודע ומכיר היטב את תרומת הדוח למאבק בתופעה ועל התמורה היסודית שהוא חולל בהתייחסות המדינה אליה.

תודה מאהרונישקי 001
מכתב תודה של המפכ"ל

אציין את תרומתי האישית לעבודת הצוות ולגיבוש ויישום המלצותיו ובעיקרה הדאגה להתגבר על כל חילוקי הדעות שהיו בין חברי הצוות, על מנת שייצא דוח המוסכם על הכול[5]. לדוגמא: משרד העבודה והרווחה התנגד נמרצות לקבלת האחריות לניהול המקלט. במסכת ארוכה של פעילות שכנוע והסברה, גם מאחורי הקלעים וגם תוך עימותים חריפים עם פקידים בכירים במשרד העבודה והרווחה, הצלחתי לגרום לכך שעמדתם תשתנה ולקבל את האחריות על המקלט. בבוקר הדיון בממשלה, על הקמת המקלט, בראשות ראש הממשלה אריאל שרון ז"ל, בו השתתפתי, התברר לי לתדהמתי[6] כי המפכ"ל, שלמה אהרונישקי, התנגד להצעה לפיה האחריות הישירה על אבטחת המקלט תהיה על משטרת-ישראל, כפי שדרש משרד העבודה והרווחה. במאמץ שכנוע עצום של הרגע האחרון, בכניסה לחדר ישיבות הממשלה, תוך התרוצצות בין עוזרי השר לביטחון הפנים מר עוזי לנדאו והמפכ"ל, שלא כאן המקום לפרטם, הצלחתי להסיר את אבן הנגף שהניח המפכ"ל, והתאפשרה קבלת ההחלטה על ידי הממשלה. לא זו אף זו, גם פעלתי ליישומה המוצלח ככל שנגע העניין למשטרת ישראל.

הסברת פנים והסברת חוץ

בין השנים 2000 – 2003, בהיותי ראש מדור חקירות במטה-הארצי, שימשתי כנציג המקצועי הבכיר של משטרת-ישראל בכל הנוגע לסחר בבני אדם לעיסוק בזנות. ובכלל זה פעלתי בעיקר בנושאי הסברה, הדרכה והנחיה תוך ארגונית, וייצוג משטרת-ישראל בפורומים שונים[7] כגון הכנסת, התקשורת[8], ובמפגשים בין לאומיים. אחד המפגשים הדרמטיים שהשתתפתי כראש הצוות, התקיים עם שגריר ארצות-הברית בישראל, דן קרצר, במשרד החוץ בירושלים (במשכנו הקודם בצריפים) ביום 11.9.2001 אחרי הצהריים. במהלך הפגישה קיבל השגריר הודעה מאחד מעוזריו כי מטוס התרסק על מגדל התאומים. דן קרצר אמר שכנראה מדובר בתאונה. כעבור זמן קצר הוא קיבל הודעה נוספת על מטוס נוסף שהתרסק על המגדל השני, והוראה לעזוב מיד את המקום ולחזור לשגרירות בתל-אביב. הישיבה הופסקה באחת ויום זה ייכנס לדברי הימים לעד.

הסברת פנים

בתוך הארגון פנימה פעלתי לשינוי דפוסי ההתייחסות לתופעה בכלל ולקורבנות הסחר בפרט. פעלתי להגברת האכיפה על-ידי הנחיה מקצועית, הדרכה, פיקוח ובקרה, וגם על-ידי פגישות עם בעלי תפקידים רלבנטיים בהן עודדתי אותם לתעדף את הטיפול בתחום במקום גבוה יותר. במסגרת ההרצאות הרבות שהרציתי בארגון[9], חתרתי לשינוי הטרמינולוגיה כלפי הקורבנות: מנערות ליווי וזונות לקורבנות. שינוי יסודי זה בתפיסה ובגישה הוביל גם לשינוי בהתנהגות כלפיהם הלכה למעשה. בנוסף, עשיתי גם מאמצים, שנשאו פרי, להגברת שיתוף הפעולה בין בעלי תפקידים במשטרת-ישראל, ובין נציגים של מוסדות אחרים, ובעיקר של ארגונים לא ממשלתיים. זאת על ידי הכרות אישית ביניהם, הסרת חשדנות הדדית ויצירת אוירה נאותה של יחסי גומלין קונסטרוקטיביים. במסגרת זו היה עלי להתעמת ולהתגבר לא פעם, עם גישה אנטגוניסטית, הן מצד גורמים בכירים ממני בארגון, הן מגורמי המטה השונים והן מגורמי השטח, ולהביא לשינוי יסודי בעמדותיהם. ראוי לציין ולהדגיש כי ברבות הימים, כאשר הדברים נשאו פרי והצליחו, רבים הצטרפו להצלחה. חלקם היו קודם לכן בין תוקעי המקלות בגלגלים.

הסברת חוץ

בשדה זה, שכלל כאמור הופעות בפני פורומים שונים בארץ[10] ובחו"ל, מצאתי עצמי לא אחת לא רק מגן על אינטרסים ממלכתיים[11] אלא בעיקר מנרמל דמוניזציה של התופעה אשר עלולה הייתה לפגוע בתהליך של מניעת התפשטותה וצמצומה.

תעודה על המשלחת בסחר בנשים 001
תעודת על ההשתתפות בפרויקט על הסחר בבני-אדם בארה"ב, שנערך בוושינגטון הבירה, במיאמי שבפלורידה ובאל-פאסו שבטקסס

היעדים שהצבתי לעצמי בהסברת החוץ היו בתחום המניעה וההרתעה. בין היתר מצאתי עצמי מתעמת עם עובדות וטענות שאין להן כל אחיזה במציאות[12]. ראוי להבהיר כי יצירת מצג של קיומה של תופעה בלתי נשלטת מעודדת יחידים, או קבוצות, להמשיך ולפעול בתחום. לעומת זאת, הסברה נכונה[13] יכולה להביא להגברת ההרתעה האינדיבידואלית והכללית.

כך הופעתי בישיבות של ועדות הכנסת[14], בהרצאות בפני פורומים שונים, במפגשים עם גורמים בין לאומיים ובכלל זה הרצאות שנתתי בחו"ל: בכנס של האו"ם בברזיל[15], בכנס אזורי באוקראינה[16] ובמפגשים מקצועיים בהולנד[17] ובמשלחת לארה"ב מטעם ובהזמנת מחלקת המדינה של ארה"ב[18].

ביקורת פנימית

בשנת 2006, עת כיהנתי כראש יחידת הביקורת הפנימית של משטרת-ישראל, הכנסתי ביוזמתי את עניין הטיפול המשטרתי בתופעה לתוכנית העבודה השנתית של הביקורת הפנימית. ואכן, במהלך אותה שנה התקיימה לראשונה במשטרת-ישראל ביקורת פנימית מערכתית בעניין דנן, אשר הביאה שוב את הנושא, מזוית חדשה ואפקטיבית, לקדמת סדר היום המשטרתי. דוח הביקורת היה יכול לשמש גם כחומר לימודי מהמעלה הראשונה לכל מי שעסק בתחום בתוך הארגון.

העמקת האכיפה

בשנים 2006 – 2007, כאשר מלאתי תפקיד כסגן ראש היאחב"ל, וידאתי כי היחידה תמלא את יעדה בתחום הסחר בבני-אדם בכך שתטפל בכל שנת עבודה בארבע פרשיות בהיקף ראוי, ובכלל זה חקירה החורגת בהיקפה אל מעבר לגבולות המדינה, כדוגמת פרשת "אור ירוק"[19], "עובדות בדאבלין"[20], "מאיר מזרחי"[21] ועוד.

בחיי האזרחיים

אחרי שפרשתי ממשטרת-ישראל בתחילת שנת 2008, המשכתי לפעול ולקדם את העניין בכל הזדמנות שנקלעה לידי, בין עם בהרצאות לקהל הרחב, בכתיבת מאמרים ובהופעות בכלי התקשורת[22].

הערות:

[1] בהיותי ראש מפלג חקירות ביאחב"ל (אז נקראה היחידה "יאח"פ – היחידה הארצית לחקירות פשעים").

[2] הפרשה נקראה "סל קליטה" ובמרכזה עמד דימטרי קפלון.

[3] חשיפת הפרשה הביאה לידיעת הציבור לראשונה את קיומה של התופעה, כפי שהוגדרה ונתפסה אז, בין היתר הודות לכתבה בטלויזיה הישראלית, של אורי כהן אהרונוב ז"ל, שסייעתי בהכנתה. כמו-כן גם כתבה על הפרשה במוסף לשבת של "מעריב", מיום 7.10.1994, "העוקץ האוקראיני".

[4] בהיותי ראש מדור חקירות במטה הארצי.

[5] זאת בעיקר על רקע דוח מחלקת המדינה של ארה"ב על התמודדות המדינות השונות עם התופעה ומיצובה של מדינה ישראל במקום שהטיל עליה צל כבד וסכנה של נקיטת צעדים כלכליים נגדה.

[6] להסיר ספק יודגש כי הדוח על כל המלצותיו הוגש על דעת הממונים עלי ובאישורם.

[7] למשל בדיון בוועדת השרים לקידום מעמד האישה בסוגיית הסחר בנשים ביום 23.4.2002.

[8] להלן מספר דוגמאות: "מראות המשטרה" מס' 178, יולי – אוגוסט 2000 – "העבדות הלבנה"; "ידיעות אחרונות – 7 ימים", 3.5.2002, "עד הקליינט האחרון; "הארץ", 15.8.2002, "פלילים/עבירות שהן איום אסטרטגי"; "ידיעות אחרונות", 26.11.2002, "למכירה: נשים"; "העיר", 15.5.2003, "עיר מקלט".

[9] בין היתר הרצאות למחוז הדרומי ביוני 2002; בהשתלמות תובעים ביולי 2002; בקורס רמחי"ם בדצמבר 2002.

[10] בין היתר יצוין יום עיון בנושא סחר בבני אדם לעיסוק בזנות בנווה אילן שאורגן על ידי המשרד לבט"פ ומ"י והייתי אחד ממארגניו ומהמרצים בו.

[11] אני משתייך לאלו המאמינים כי גם למדינה ישנן זכויות שיש להגן עליהן, ובכלל זה הזכות להתגונן מלשון הרע. הכתמתה והכפשתה של המדינה, שלא בצדק, לא רק שלא היו מביאים כל תועלת אלא היו גורמים לנתק מיותר בין גורמים שונים שפעלו בתחום.

[12] כך למשל אציין טענות שהושמעו על כי בישראל נמצאות כ- 10,000 נשים שנסחרו למטרת עיסוק בזנות, בשעה שהיו לכל היותר כ- 3,000. או טענות כי מרבית הנשים הובאו לארץ במרמה או בכפיה, בשעה שמרביתן הגיעו מתוך ידיעה ברורה במה הן תעסוקנה, אם כי הן לא ידעו באילו תנאים קשים הם ימצאו עצמן ולאלו סיכונים בריאותיים הן תיחשפנה. או טענות כגון אלו שהשמיע מר יעקב קדמי (שהיה ראש "נתיב" – לשכת הקשר) בכנסת כי את "סחר הנשים אפשר לבער תוך שלושה חודשים" – "מעריב" 15.12.1998, עמ' 10.

[13] אדגיש כי הכוונה להסברה אמינה ומקצועית אשר גם מכבדת את הטוענים נגד הממסד שהודות להם, לא אחת, מתחיל הממסד לעשות מעשה.

[14] הופעותיי ודברי בוועדות הכנסת הבאות: הוועדה לקידום מעמד האישה – 14.12.1998; 6.3.2000; 26.2.2001. ועדת החוקה, חוק ומשפט – 28.6.2000. ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא סחר בנשים  – 21.3.2001; 16.7.2001; 13.2.2002; 30.10.2002; 11.6.2003; 16.10.2003. ועדת משנה למאבק בסחר בנשים – 13.3.2007.

[15] בנובמבר 2000 שם הופעתי כנציג מ"י והרציתי על האופן שישראל ביצעה שינוי יסודי בכל הנוגע לאכיפה בתחום.

[16] הכנס אורגן על ידי ממשלות ארה"ב ואוקראינה והיה למעשה סדנא להתמודדות אזורית עם הסחר בנשים וילדים. הכנס התקיים ביוני 2000.

[17] אוקטובר 1999.

[18] מדובר בפרויקט בשם  International Visitor Program שהתקיים בפברואר-מרץ 2003.

[19] הפרשה נקראה על שם "המכון" בו הועסקו קורבנות סחר, והיא זכורה במיוחד בעקבות הסגרתם של ולדיסלב וקסלר ואלכסנדר ברג מצ'כיה בדצמבר 2006.

[20] פרשה שנחשפה בשנת 2007 ובמרכזה אנג'ליק סבג.

[21] נעצר באפריל 2008 בעקבות חקירה סמויה שהחלה עוד בשנת 2007.

[22] למשל הרצאתי בטקס חלוקת תעודות: http://134725.livepage.co.il/image/users/134725/ftp/my_files/%D7%A1%D7%97%D7%A8%20%D7%91%D7%91%D7%A0%D7%99%20%D7%90%D7%93%D7%9D%20%E2%80%93%20%D7%AA%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%94%20%D7%A9%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94%20%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%94%20%D7%99%D7%A4%D7%94%20%D7%9C%D7%94.pdf?id=3141836

והמאמר שכתבתי על תופעת הפונדקאות: https://avidwidowicz.wordpress.com/2015/10/24/%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%A1%D7%97%D7%A8-%D7%91%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%93%D7%9D/

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s