אקדמאיים, היזהר!

אבי דוידוביץ (2016)

בעלי תואר ד"ר ופרופ' נתפסים כאנשים משכילים, מלומדים, רחבי אופקים ומרחיקי ראות * במציאות מתברר כי חלקם מקובעים לדעות שעבר זמנן, או שתחום המחקר שלהם אינו רלבנטי * במקרים אחדים מדובר בתואר שהתקבל ממוסד בחו"ל, שאינו מוכר בישראל

אקדמאיים, היזהר! (גרפיקה - אבי דוידוביץ)
אקדמאיים, היזהר! (גרפיקה – אבי דוידוביץ)

לפני ימים אחדים פגשתי עמיתה לסגל המרצים במקום בו לימדתי שנים רבות. היא דוקטורנטית צעירה בעלת ניסיון רב בעבודה בתחום הייחודי שהתמחתה בו. באקדמיה היא נחשבת למרצה אהובה ומוערכת מאד, הן בזכות בקיאותה בתחום והן בזכות נועם הליכותיה. עד כמה שזכרתי היא הגישה את עבודת הדוקטורט שלה לפני כשנה ועדיין היא לא אושרה. שאלתי אותה מה קורה? והיא, תוך שאיפת אויר עמוקה ובקול נמוך, סיפרה לי שאחד השופטים מסוכסך עם המנחה שלה, והיא לא מצליחה לצאת מהפלונטר הזה. תחושה של Déjà-vu – הייתי בסרט הזה, אפפה אותי. ידעתי בדיוק על מה היא שחה. לפני שנים רבות, כשעמדתי להגן על התיזה שלי לקבלת התואר השני, התברר לי כי בין המנחה שלי ובין אחד השופטים שוררת מערכת יחסים עכורה, ככל הנראה על רקע של יריבות ותחרות מקצועית. במהלך הדיון התגלעה מחלוקת ביניהם. הדיון על הגנת התיזה נעשה מתוח והגיע למבוי סתום. במסדרון, תפס אותי שופט אחר בארבע עיניים ויעץ לי ליזום פגישה אישית עם אותו שופט, וליישר איתו את ההדורים בסולידיות ובדיסקרטיות. כך עשיתי. הגעתי לביתו לאחר שנדברנו להיפגש. אחסוך מכם את מראה הבית ורק אספר לכם אנקדוטה אחת. להצעתו לקפה בחרתי בתה עם כפית אחת של סוכר, כי חששתי ממצבו של החלב. הגיע ספל גדול ולגמתי מן התה, טעמו היה נורא ואמרתי לו שאני חושש שהתה מקולקל. הוא קם מיד, שפך את התה לכיור והכין אחר. גם זה היה עם אותו טעם איום. הוא טעם בעצמו מהספל ומיד נפל לו האסימון כי במקום כפית סוכר הוא שם כפית מלח. התה הוגש בפעם השלישית, הפעם בטעם הנכון. הסיפור כמובן אינו התה אלא הערותיו והביקורת שלו על הדיסרטציה שלי. לאחר הרצאה שנתן לי במשך זמן של כ- 20 דקות התפתח דיאלוג בינינו שבסופו סוכם כי אוסיף פסקא מסוימת באחד הפרקים של העבודה, שהחזיקה לא פחות מ- 133 עמודים. פסקא אחת קצרה הייתה כל ההבדל בין עצירת הדיון על הגנת התיזה, ובין אישורה בהצטיינות. הדיסרטציה הזו מופיעה עד היום במרבית הסילבוסים העוסקים בתחום שחקרתי, ואף צוטטה פעמיים בפסק דין תקדימי של בית המשפט העליון בעניין שנדון בפניו. ניתן לומר כי הזכאות לתואר השני שלי ניתנה בזכות כוס תה מהביל ובתוספת של פסקא אחת לעבודה. עניין של פוליטיקה.

בעלי תואר ד"ר ועל אחת כמה וכמה בעלי תואר פרופ' נתפסים כאנשים משכילים, מלומדים, רחבי אופקים ומרחיקי ראות. הדיוטות רבים, בעיקר במהלך התדיינות כזו או אחרת, נסוגים מפני בעלי תארים אלו, או מקשיבים להם באהדה ובקשב רב. לעתים קרובות התואר ד"ר ופרופ' קל וחומר, מהווה מפתח "מאסטר" לפתיחת דלתות למקומות עבודה נחשקים, או למשרות נחשבות. יש בתואר האקדמי הגבוה גם מידה רבה של כבוד ומכובדות. אלו הזכאים לו מציינים אותו לא רק בכרטיס הביקור שלהם, אלא כמעט בכל מקום בהם מופיע שמם, כאילו היה זה חלק אינטגראלי מאישיותם. עם זאת המציאות הוכיחה לנו שלעתים מזומנות, בעלי תארים אלו, או אנשים הנתפסים כמומחים דגולים ובעלי השפעה בתחומם, מתגלים כאווילים גמורים, מקובעים לחלוטין בדעות ועמדות שזמנן עבר, ואפילו שרלטנים.

איך כמעט חוסלה הקריירה האקדמית של הפרופ' דן שכטמן ואריה ורשל?

פרופ' דן שכטמן זכה בפרס נובל בכימיה בשנת 2011, בעיקר על עבודתו בעניין קוואזי גבישים או משהו כזה. ככלות הכול אין לי מושג במה מדובר, אבל ככל הנראה בכל ספר לימוד בכימיה בעולם כולו מופיע פרק על התגלית והמחקר שלו. בסמוך להכרזה על קבלת הפרס הוא העניק ראיונות רבים לכלי התקשורת, ובין היתר סיפר כי כשהציג את התגלית לו לפני שנים רבות, בכנס בין לאומי חשוב של מדענים, עוד כשהיה מדען צעיר בטכניון, נכח באולם לינוס פאולינג. פאולינג היה אחד המדענים החשובים במאה ה- 20 וזכה פעמיים בפרס נובל – בכימיה ולשלום. בתום הרצאתו של שכטמן, קם פאולינג ואמר: "אין קוואזי גבישים, יש קוואזי מדענים". התבטאות זו, סיפר שכטמן, כמעט חיסלה את הקריירה האקדמית שלו. לימים הוכח ששכטמן צדק לגמרי. תגליתו על הקוואזי גבישים זכתה להכרה עולמית. גם פאולינג צדק כי יש קוואזי מדענים – ביניהם הוא עצמו ולא שכטמן. האקדמאיים, המלומדים והמדענים הנתפסים כענקי הרוח, מתגלים לעתים כאנשים קטנים, מקובעים, הניצבים על גבול הכסילות.

פרופ' אריה ורשל מארה"ב, ישראלי לשעבר, זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 2013. את תחילת דרכו במדע החל במכון ויצמן שם פנה למחקר בתחום של מודלים ממוחשבים. אין לי שמץ של מושג במה מדובר, אך במכון וייצמן כנראה לא התייחסו ברצינות למחקר שלו, ומשלא קיבל קביעות ירד לקליפורניה, שם עשה חייל בתחום מחקרו עד שהוכר כאחד המדענים החשובים בעולם. הלוואי ויכולתי לשאול את סגל המדענים שהיה בעת ההיא במכון ויצמן הכיצד זה לא הצליחו להבחין בחשיבות מחקרו של ורשל ובכך גם להעניק לו קביעות? האם נבע הדבר מקוצר ראייה? או מאי הבנת הנקרא? או מקיבעון מחשבתי או מסתם איוולת?

מה נפח הזיכרון הנדרש למחשב בייתי לפי בייל גייטס?

אנו אוהבים לשמוע על הצלחות של אנשים, בעיקר בתחומים עתירי ידע וטכנולוגיה. על קיבעונות וקוצר הראייה של אנשים חשובים ומשפיעים כמעט ואיננו שומעים. ככלות הכול יש להם מספיק כוח והשפעה בכדי להצניע את חרפתם, או אפילו להשכיחה מאיתנו. כך למשל האם ידעתם שיו"ר מועצת המנהלים של IBM פסק בשנת 1943 כי לדעתו יש שוק עולמי רק לכחמישה מחשבים? או האם מספרים לכם שנשיא דיגיטל קבע בשנת 1977 כי אין שום סיבה שלאדם פרטי יהיה מחשב בביתו? לא פחות ולא יותר כשהיום כל ילד מתהלך עם מחשב רב עוצמה בכיסו. לא זו אף זו, ביל גייטס האגדי, טען בכבודו ובעצמו בשנת1981 כי זיכרון למחשב בנפח של 640K אמור להספיק לכל מחשב ביתי! אם אינני טועה בחישוב, בטלפון החכם שלי יש פי 10,000 יחידות זיכרון מהאופטימום הנחוץ על-פי גייטס קשישא. ההיסטוריה יודעת לספר לנו על קוריוזים לא פחותים מאלו ובעיקרם אנשים מהאליטה הטכנולוגית או החברתית, שלקחו את העבר כמודל לעתיד, ולא השכילו להבין כי העתיד גדול אפילו מהם.

מאווילות לנכלוליות

תנאי הסף למשרות נחשקות רבות או לקבלת פרויקטים עתירי תקציב מותנים בדרך כלל בתואר אקדמי גבוה. במקרים רבים לחברי הוועדות הממליצות או המחליטות על מיהות הזוכה במשרה אין מושג קלוש על התחום ממנו בא המועמד והקשר בין התחום שלו לבין המיזם עליו הם דנים. פעמים רבות זוכה במכרז בעל תואר שהוענק לו לפני שנים רבות, ומאז הוא לא עסק במחקר ראוי לשמו ואבד הכלח על חלק ניכר מהידע שלו. העיקר שתעודת הדוקטורט שלו נשתמרה היטב מתחת לזכוכית במסגרת העץ הכהה. או כאמור הקשר בין הדוקטורט שלו ובין המיזם הוא מקרי לחלוטין. העיקר שיהיה בעל תואר ד"ר שיקשט רשימת סגל ההנהלה של הפרויקט. תארו לעצמכם דוקטורנט העושה מחקר לתואר שלישי באוניברסיטה מכובדת ויוקרתית על: "סוביניון בלאן' או 'קברנה סוביניון': עולם היין כפרקטיקה תרבותית של 'המעמד הבינוני החדש' בישראל", והנה הוא מסיים את הדוקטורט הזה ומצמיד כדת וכדין את הקידומת ד"ר לשמו. ליבו של מי לא יימס בפניו? ככלות הכול הוא דוקטור – הלא כן?

אני זוכר את התקופה שנקבע כי עובדים במגזר הממשלתי יוכלו לזכות בהטבות נדיבות לשכרם בזכות תארים אקדמיים. גל של אקדמיזציה שטף את מחוזותינו ועובדים רבים נרשמו למוסדות שונים ומשונים ל"לימודים לתואר ראשון ושני. מרבית מוסדות אלו היו שלוחות של מוסדות מחו"ל, שבמקרים רבים שמותיהם הזכירו לי מותגים של סיגריות. יום אחד פנה אלי חבר לעבודה שנרשם לתואר שני, וביקש ממני שאעבור על עבודת הגמר שלו. באותם ימים הייתי מנחה של תלמידה בכיתה י"א – י"ב שעשתה עבודת מחקר כחלק מחובותיה לתעודת הבגרות. העבודה של החבר ובכלל זה ההסתמכות על מקורות והכתיבה שלה, לא התקרבה לרמה של העבודה של אותה נערה בתיכון. למותר לציין כי הוא קיבל גם בזכות עבודה זו זכאות לתואר שני שהוכרה לו במקום עבודתו לצרכי קביעת דרגת שכרו החדשה.

מעבר לאווילות ולהזניית האקדמיה, נמצאת גם הנכלוליות לכאורה, והיא מתייחסת לבעלי תארי ד"ר שקיבלו אותם ממוסדות שאינם מוכרים בישראל ובמקרים רבים גם לא במדינה שם הם פועלים. חלק מאנשים אלו מופיעים כפרשנים בתקשורת ומתהדרים בתואר ד"ר המשווה לדבריהם תוקף ועוצמה. דומה כי מה שעומד מאחורי תארים אלו הוא לא איזה מחקר מונומנטאלי, אלא כמה רבבות אלפי שקלים הנדרשים לקבלת התואר.

אין לנו דבר נגד ההשכלה והמחקר, נגד המדע והלימוד. נהפוך הוא אנו בעד. אנו נגד הבורות והבערות, ומעל לכול אנו נגד הטמטום והשרלטנות.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אקדמאיים, היזהר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s