מכבסת המילים במערכה על שחרורו המוקדם של קצב

אבי דוידוביץ (2016)

הרטוריקה הננקטת על-ידי מקורביו של משה קצב רוויה במילים מכובסות * מדובר בביטויים שלכאורה יורדים לשורש זכויות האדם אך למעשה הם משחקי מילים וסילוף גמור * נתעמת עם כמה ביטויים כמו זכותו להכחיש והוא הולך עם האמת הפנימית שלו

מכבסים מילים

במחזה על פרשת קצב, שבימים אלו ימלאו לו 10 שנים, רצה לאחרונה על הבמה הציבורית מערכה חדשה. היא עוסקת בשחרורו המוקדם, שחרור המכונה "ניכוי שליש". סוללת הדוברים המוצהרים והבלתי מוצהרים שלו ומטעמו מתייצבת בפומבי ומאחורי הקלעים, ומפריחה טעמים ונימוקים לרוב שבעיקרם כי הוא זכאי לשחרור מוקדם. שרבוב המילה "זכאי" לביטוי "שחרור מוקדם" אינו מקרי – הוא בא ללמדך שהוא זכאי. הרטוריקה הננקטת על ידי מקורביו כוללת ביטויים נשגבים ונאצלים לכאורה, שחלקם אינם אלא מכבסת מילים במקרה הטוב, והטעיה בזדון במקרה הרע. בין היתר ניתן לשמוע טיעונים כגון: "זכותו של כל אדם להכחיש את האשמות נגדו" – ועל כן אין לדרוש ממנו להודות בעבירות. או: "הוא פועל על-פי האמת הפנימית שלו" – ועל כן אין להפלות אותו ביחס לאחרים שקיבלו את השחרור המוקדם. וכמובן הטיעונים כי התנהגותו בכלא היא למופת וכי אין בו כל מסוכנות ("הוא בקושי עושה פיפי" כפי שהתבטא בתקשורת רעו ומוקירו). הסצנה האחרונה במערכה הזו היא ההברקה על האפשרות לשיקומו במסגרת השחרור המוקדם.

האם קיימת זכות ההכחשה בהליכים פליליים?

הגיע השעה לחשוף את מכבסת המילים הזו, אחת לאחת. נתחיל בביטוי "זכותו להכחיש". בעידן בו הפכנו את זכויות האדם לערך נעלה ונשגב, לא יעלה על הדעת כי נפר את זכותו של המכחיש להכחיש, או נתנכל לו בשל כך. אם זכותו להכחיש – הרי רוב הטיעונים כנגד ההכחשה נסוגים ואולי אף מתבטלים. מי יפגע בזכויות הבסיסיות של האדם? אלא שהעניין הוא שאין לעבריין זכות להכחיש את העבירה שביצע. זכות כזו מעולם לא הייתה ואינה קיימת במשפט. אם אדם חשוד – עומדת לו "זכות השתיקה" (ליתר דיוק הזכות לאי הפללה עצמית), שהיא אכן זכות יסודית ומקודשת. כידוע, מול כל זכות עומדת חובה. מול זכות השתיקה עומדת החובה להזהיר את החשוד ולהודיע לו במפורש מהן עיקרי החשדות נגדו, ואת עיקר זכויותיו ובראשם זכות השתיקה. לא זו אף זו, לא רק שקיימת חובה מול כל זכות – אלא שאי קיום החובה עלול להביא לצעדים משפטיים בגין אי קיומה. לדוגמא: כל הודאה שתחולץ תוך הפרה של זכות השתיקה – עלולה להיפסל, ובמקרים קיצוניים עלולה להיחשב כהפרת נורמה משפטית מצד החוקרים.

העובדה כי אין זכות להכחיש מוכחת גם מן הטעם כי אין עומדת מולה כל חובה. אפילו החובה לתעד את ההכחשה, לא באה בשל הזכות להכחיש, אלא בשל הזכות להליך הוגן כשאחת החובות לקיומו היא חובת התיעוד של החקירה. במילים אחרות, אם הייתה זו זכות להכחיש, הרי הייתה מוטלת על החוקר החובה לקבל את ההכחשה ולהסתפק בה. לא לנסות להפריכה ולא לעשות כל מעשה אשר ישנה את עמדתו של המכחיש. המצב המשפטי והמוסרי הוא בדיוק להיפך, על החוקר לא להסתפק בהכחשה של החשוד כגרסתו, בחזקת כזה ראה וקדש, אלא המחוקק מטיל למעשה על החוקר לפעול כחוק, במלוא הסמכויות והמשאבים העומדים לרשותו, בכדי להשיג הודאה תקפה כדין.

הכחשה כאמור אינה זכות אלא אפשרות, אופציה, העומדת בפני החשוד או הנאשם. זו אפשרות שמותר לחשוד לנקוט בה. ההכחשה אינה אסורה ועל כן היא מותרת. קידוש האפשרות להכחיש לכדי זכות, אינה אלא עשיית פלסתר. למה הדבר דומה? לקידוש האפשרות של אדם לבצע עבירה ולהתייצב מיד בכדי לקבל את עונשו. לכאורה זכותו לעבור את העבירה ולשלם עליה את מחירה. אלא שדברים אלו הם דברי הבל. אין זכות כזו ואין רשות כזו, אלא ישנה אך רק אפשרות כזו, שבמקרה דנן היא גם אסורה ופסולה.

כאמור האופציה להכחיש אינה אסורה, ועל כן היא מותרת, ואין נענשים בגלל הכחשה. אפילו אין מפלילים אדם על הכחשתו לאחר שהורשע, שהרי משהורשע ונקבע למעשה שהכחשתו אינה אמת, היא מעין עדות שקר בבית המשפט. אין מענישים אדם על כי הכחיש, ואין מפלילים אותו בשל כך. זאת לא בגלל שזו זכותו להכחיש, אלא בגלל שזו אפשרות שאינה אסורה, והוא יכול לבחור בה.

הולך עם האמת שלו – האומנם?

רטוריקה נוספת היא כי קצב מכחיש את האשמות נגדו, כי הוא הולך עם האמת שלו, שזו האמת הפנימית שלו. על-כן אין לקפח אותו בשל כך. הביטוי שהוא הולך עם האמת שלו, ומוכן לשלם בשל כך את המחיר – משווה לאיש מראה של קדוש מעונה, או נביא שבא להוכיח עדת סוררים ורשעים. הוא הצדיק ההולך עם האמת שלו, ואלו המנוולים שלא רק שאינם רואים את האמת שלו, אלא מתנכלים לו בשל כך.

ובכן, אמת יש רק אחת. אין חצי אמת ואין אמת פנימית ואמת חיצונית. אם כותב שורות אלו יאמר לכם שהאמת הפנימית שלו היא שדבריו נכתבים ישירות על פי הכתבה מאת השכינה, יהיה ברור לכול שזה שקר וכזב. אני אמשיך לטעון בלהט שהאמת הפנימית שלי היא כי אלו דברי השכינה, מילה במילה, ואתם תחזיקו בעמדתם כי מדובר בשקר. ככלות הכול השפה סובלת ביטויים מופרכים. אני יכול לומר בדיוק ובשגב לשוני רב כי דלת חדרי פתוחה וסגורה בו זמנית. המשפט הזה הוא נכון מבחינה לשונית ותחבירית, ואולי אף נפלא מבחינה ספרותית. אך הוא שקר. בני האדם קבעו לעצמם כללים, בדרך כלל לפי תחומים שונים, לפיהם הם מחליטים מתי מדובר באמת ומתי בשקר. כך במדע, במשפט, במתמטיקה, בפילוסופיה ובלוגיקה. בכל תחום ומקצוע נקבעו כללים לפיהם ניתן לקבוע אמת או שקר, או שאין ממצא. אם האמת הפנימית שלי סותרת את אחת ממערכות הכללים האלו, הרי האמת הפנימית שלי אינה אלא הזיה – עשירה ומרתקת ככל שתהיה, ואפילו אם תבוטא בלשון גבוהה, היא עדיין בבחינת שקר.

"אמת פנימית" השוללת אמת שנקבעה במשפט ראוי – אינה אמת. היא הצהרה שיכולה להיות דרמטית ומרתקת, מעוררת חמלה והערצה – ואחרי הכול למרות הכול – היא שקר. מדוע? כי נקבע בהליך סדור ותקין, על-ידי שהוסמך לכך, כי האמת היא שהוא ביצע את מעשי האונס ואת שאר העבירות שהורשע בהן. האמת הפנימית שלו היא לפיכך שקר. שקר שאדם בוחר בו כאמצעי בכדי להשיג את מטרותיו, ולממש את האינטרסים שלו. בנסיבות דנן, גם אם הביטוי של "האמת הפנימית" מלווה בדמעות ובזעקות, ובשורה של מאשרים, תומכים ואוהדים, היא תיוותר שקר. ועל כן מי שמשקר אינו ראוי לשכר ולפרס. שחרור מוקדם הינו פרס. ריצוי מלא העונש, אינו עונש נוסף, אלא העונש עצמו כפי שנקבע. מדוע יש להעניק פרס לפושע ולשקרן?

הערכת מסוכנות והתנהגות למופת

מספרים לנו שקצב אינו מסוכן והתנהגותו בכלא היא למופת. הטענה על היעדר המסוכנות במקרה דנן, אינה רלבנטית ככלל ואם כן – הרי קיימת מסוכנות כלפי המתלוננות. ככלל, הטענה על היעדר המסוכנות במקרה זה רלבנטית כאילו היה נטען שאין לו עבר פלילי קודם, או שהוא לא הורשע בעבירות אלימות. קצב, הדבק בטענה כי הוא חף מפשע והרשעתו באה בעקבות עלילה, לא ינוח ולא ישקוט ככל הנראה עד אשר ייפרע מאותם מעלילים כפי שימצא לנכון. חלקם כמובן הן המתלוננות.

התנהגות למופת בכלא!? מי קרא תיגר במשך חודשים ארוכים על הוראות השב"ס בכל הנוגע ללבישת מדי אסיר? יצחק אברג'יל? מאיר רוזנשטיין? לא ולא. היה זה משה קצב.

תוכנית שיקום

הרשות לשיקום האסיר הפתיעה אותנו באמירה כי יש בידה תוכנית לשיקום אסירים שאינם מודים, על כן ניתן לשחרר את קצב בשחרור מוקדם. אני מניח כי זו תוכנית נפלאה וכולנו בעדה, מחזיקים ידיים שתצליח. הצלחתה – הצלחתנו. אלא רק נשאלת השאלה מדוע לא ניתן להוציאה על הפועל בתום ריצוי כל העונש? האם תוכנית זו תקפה רק למי שמקבל שליש או מותנית בקבלת השליש?

רשימת האסירים שקיבלו שליש וחזרו לפשע גם בתקופת השליש וגם אחר כך אינה קצרה. כמה וכמה מהם היו רוצחים ואנסים מסוכנים. אם לא השתנה דבר מהותי בנסיבות האישיות של האסיר, מאלו שעמדו בפני הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, אסור לוועדת השחרורים לשמש כערכאת ערעור עליונה ולשנות מהחלטות בתי המשפט. הרשות לשיקום האסיר מוזמנת בכל הכבוד, להוציא אל הפועל תוכניות לשיקום אסירים אחרי שירצו את מלוא העונש. גם כך יש לנו טענות על רמת הענישה שבמקרים רבים נמוכה מדי. מוטב לנו כי אסיר המתנה את שיקומו בקבלת השליש, שלא יקבל את השליש.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s