בריחות מבתי סוהר בישראל

אבי דוידוביץ (2016)

כוכב תוכנית ריאלטי סיפר בראיון עיתונאי כי אביו הוא היחיד שהצליח לברוח מכלא בארץ, כלא באר שבע * אז האמת היא שלא * זאת גם אם נתעלם מאין ספור מקרי הבריחה מבתי המעצר המשטרתיים, או בעת ליווי לבתי-משפט, או בתי-חולים וכיו"ב, או גם מבריחות מבתי-סוהר שלא על-ידי פריצה שקטה או רועשת * להלן רשימת הבריחות – רשימה לא סופית

כלא שאטה
הנחת הזרים על קבריהם של רס"ר אלכסנדר יגר וסמל יוסף שבח (התצלום מביטאון שב"ס "רואים שב"ס)

במוסף "7 לילות" של העיתון ידיעות אחרונות מיום 1.7.2016, מופיעה כתבה על שני עמודים תחת הכותרת "לוהט". הכתבה עוסקת בכבאי אלי כהן, כוכב ריאליטי תורן מתוכנית מצליחה בערוץ 10 בשם "גיבורים". האיש, כנראה בעל אישיות סוחפת ומרשימה, מספר על חייו, שלא תמיד נטפו דבש וצופו בזהב. בין היתר הוא מספר על אביו ומציין כי: "הוא היחיד שהצליח לברוח מכלא בארץ, כלא באר-שבע…". אלי כהן שגה. כתב הכתבה – נבו זיו – שאפשר את פרסום העניין מבלי להעמיד דברים על דיוקם – מטעה.

ברשימה להלן נסקור בריחות מבתי סוהר בארץ שנעשו על-ידי פריצה שקטה או רועשת ואלימה מתוך הכלא. לא נעסוק בבריחות כאלו מבתי מעצר משטרתיים, או מבריחות שנעשו במסגרת ליווי לבתי משפט ובתי חולים וכיו"ב, או בריחות שנעשו ללא צורך להתגבר על שערים וסורגים כמו בריחתו של הרוצח צבי גור מכלא רמלה, בשעה שהועסק בציורי קיר מחוץ לחומות הכלא ללא השגחה. אם היינו צריכים למנות את המקרים כאמור בהם לא נעסוק, הייתה הרשימה נהפכת לספר עב כרס.

מרד כלא שאטה

הבריחה ההמונית הגדולה ביותר מבית סוהר בישראל התרחשה בתאריך 31.7.1958, מבית הסוהר שאטה שבעמק חרוד. 66 אסירים ערבים ביטחוניים ברחו בפריצה רועשת מבית הסוהר במהלך אירוע שייזכר בשם מרד "כלא שאטה", שלא היה אלא סיפור בריחה מתוכנן ונועז. 2 סוהרים נרצחו ו- 11 אסירים נהרגו במהלך האירוע.

ערב המרד, ביולי 1958, היו בשאטה 7 אסירים פליליים ו- 190 אסירים ביטחוניים. על אלה הופקדו 11 אנשי סגל. ברחבי הכלא התנהלו עבודות בנייה, שכללו הקמת אגף חדש והרחבת החומות החיצוניות. ברוב העבודות הועסקו אסירים, דבר שאפשר להם גישה לחומרי בניין וכלי עבודה כמו גם היכרות עם כל שטחי בית הסוהר. בשל העבודות אף הוסרו, באופן זמני, חלקים מגדרות התיל סביב החומה. בנוסף התברר, כי גם מערכת היחסים בין האסירים לסוהרים היתה בעייתית, והתבססה על סוג של קרבה שטשטשה את הגבולות הנחוצים ביחסי אסיר-סוהר. בשעה 18:00 קיבל אסיר מצרי בשם סובחי את המפתחות לשער האגף, כדי שהוא וחבריו יוציאו אשפה לאזור השער הראשי. כעבור רבע שעה יצאו האסירים מתאיהם לטיול היומי בחצר הפנימית. בסמוך לחצר זו ישב החובש התורן ושיחק שחמט עם אסיר. בתוך מספר דקות נפתח שער החצר ומתוכה פרצו 10 אסירים, בראשות אחמד עלי עותמאן, סוכן מודיעין מצרי ששהה במעצר מינהלי והוביל את המרד בכלא. האסירים נשאו בידיהם לפידים בוערים. סמל אגף החצר יעקב גליק והסוהר אליהו נסראללה, שהיו ברחבה המרכזית של הכלא, ראו את האסירים הפורצים וצעקו לזקיף המגדל לפתוח באש. הזקיף היה אמנם חמוש במקלע ברן וברשותו היו שתי מחסניות, אך הוא לא עבר כל הכשרה בשימוש בנשק חם ולא הצליח לירות. גליק ונסראללה נחלצו לסגור את השער ולהכניס את האסירים לתאיהם. עותמאן נפצע מירי של סוהר וגליק הכניס גם אותו לתאו. סוהרים שמגיעים למחסן הנשק מגלים שהחדר נעול והיומנאי, שאצלו היה המפתח, יצא מהמקום. מי שכן מצליחים מאוחר יותר לפרוץ ללא קושי למחסן הנשק הם האסיר עיסא אל בטאט, מרגל ירדני שהיה סגנו של עותמאן בהנהגת המרד, ושני אסירים נוספים. הם אף מנתקים את חוטי הטלפון, יורים על מנעולי התאים, משחררים את האסירים הכלואים ובתוכם עותמאן ומחלקים להם את הנשק. אל בטאט יורה למוות ברס"ר אלכסנדר יגר, שחזר מארוחת ערב והגיע להחליף את היומנאי. סמל יוסף שבח שמגיע למקום למשמע היריות, נורה ונהרג אף הוא. בשלב זה מבחין זקיף המגדל באסירים הבורחים, המטפסים על החומה בעזרת קרשי הבנייה, והפעם הוא יורה לעברם. השעה היתה כבר  18:30. אסיר עולם בשם יעקב מרחבי, שיכול היה אולי להימלט, בוחר להילחם לצד הסוהרים ופותח במרדף אחרי עותמאן, חובט בו במוט ברזל ופוצע אותו בראשו. עשרות אסירים ממשיכים להימלט מהכלא. מרחבי מחליט להזעיק עזרה מבחוץ, קופץ מעבר לחומה, עוצר מונית ומגיע למשטרת בית שאן. גם נהג הכלא, עמרם בנס, מצליח להגיע לקיבוץ עין חרוד ולהזעיק עזרה. בסביבות השעה 19:00 כבר הגיעו לשערי הכלא חברי הקיבוצים עין חרוד, בית השיטה ותל יוסף וכן כוחות משטרה ומשמר הגבול. מתח ואי ודאות לגבי מה שמתחולל בין החומות. ב- 19:45 מקיפים את הכלא כ- 300 שוטרים שהגיעו מכל תחנות האזור, אך מבצע הפריצה נדחה משעה לשעה בשל החשש שהאסירים חמושים ומחזיקים בידיהם סוהרים כבני ערובה. בשעה 21:45, כאשר הוחלט על פריצה, התברר כי מפתח השער, שמסר הסוהר ד. חבושה לשוטרים, אינו מתאים לפתיחה מבחוץ. לשוטרים לא נותרה ברירה. הם קוראים ברמקולים לאסירים להשליך את הנשק ולהיכנע. סמל גליק יוצא ממחבואו, מקבל מהם את המפתח ופותח מבפנים. פריצת הכוחות לכלא נעשית בחסות משוריין חמוש במקלע והאסירים מוצאים מיד לאחר מכן מתאיהם. בשעה 23:00 כבר נערכו סריקות בכל רחבי הכלא, נאספו כלי נשק שהיו זרוקים בכל מקום, ונתפסו עשרות אסירים בורחים, חלקם פצועים, וזוהו 11 גופות של אסירים שנהרגו, ביניהן גופתו של עיסם אל בטאט. הבורחים מצאו דרכם לירדן דרך ג'נין. אירוע הבריחה מהכלא עשה לו כנפיים ועורר שמחה גדולה בקרב ערביי ישראל. גם מכיוון ג'נין עלו אותו הלילה קולות צהלה, שהעידו כי הנמלטים הצליחו להגיע לשם. בסריקות נמצאה מפת הכלא, כפי שצוירה וסומנה בידי עותמאן, וכן תכנית הבריחה לפרטיה. אירועי המרד נבדקו על ידי ועדת חקירה חיצונית בראשות השופט ד"ר משה עציוני, שגילתה מחדלים חמורים. בעקבות מסקנות הוועדה פרש נציב שב"ס דאז ד"ר צבי חרמון מתפקידו, מנהל הכלא וסגנו הודחו, כל הסוהרים ננזפו ופוטרו מהשירות לאחר מספר חודשים ופקודות האבטחה בכל בתי הסוהר הוחמרו (רואים שב"ס, בטאון שירות בתי הסוהר, גליון 25 – מאי 2009, עמ' 10 – 13).

הבריחות מכלא רמלה

ב- 23.5.1961 ברחו שני אסירים שהוגדרו כמסוכנים לציבור, נחמן פרקש ורפאל בליץ בפריצה נועזת מכלא רמלה – בשעת הקרנת הסרט "באבט יוצאת למלחמה", בכיכובה של בריז'יט ברדו. נחמן פרקש עבריין ידוע וחברו רפאל בליץ (שנשפט למאסר עולם בגין רצח המהנדס פידיה פיאטלי ב-1957) ניצלו את ההזדמנות ונמלטו. באותו לילה הוצבו מחסומים לכל אורכה של המדינה וכוחות גדולים חיפשו אחרי השניים. פרקש נתפס מספר שעות לאחר מכן בתל-אביב כשהוא פצוע. בחקירתו סיפר כי הוא ובליץ גנבו אופנוע בחולון והתהפכו במהלך הנסיעה. מספר חודשים לאחר מכן, זיהו את בליץ ילדי כיתה ד' בבית הספר של קיבוץ יגור לאחר שנכנס כדי לישון באחד החדרים. בהמשך הגיע בליץ עד לסוריה לאחר שחצה את הגבול מבלי להיתפס. מספר ימים לאחר מכן החזירו הסורים את רוצח המהנדס לשטח ישראל. הוא עורר את חשדם של אזרחים שעברו במקום, וכשביקשו ממנו לעצור, ניסה לברוח – אך הם דלקו אחריו, תפסו אותו והסגירו אותו למשטרת טבריה. מיד לאחר בריחת שני האסירים מכלא רמלה מינה נציב שירות בתי הסוהר ועדה שתבחן את נסיבות הבריחה. נמצא כי "בשעת הבריחה עצמה, נטש את משמרתו אחד הסמלים שהיה צריך להיות בתפקיד – וצפה בסרט. זקיף אחר נטש את מקומו והלך לשתות מים וזקיף נוסף, שהיה מוצב על מגדל, לא הצליח לשמור היטב על השטח, משום שמשאית שנעצרה על ידי שוטר תנועה הסתירה לו את שדה הראייה. דעתו של סמל אחר, שמחובתו היה להחזיק את בליץ תחת פיקוח מתמיד, הייתה גם היא מוסחת בעת הבדיקה". עוד קבעה הוועדה כי בית הסוהר ברמלה, שבו מוחזקים עשרות פושעים מסוכנים לציבור, איננו מתאים לייעודו ויש לזרז את סגירת הכביש שליד בית הסוהר ולהגביר את התאורה מסביב למבנה.

בריחה נועזת נוספת מכלא רמלה התבצעה בליל ה- 8.1.1979 על-ידי 8 אסירים: יצחק קיש שפוט למאסר עולם על רצח האסיר יפת נגר בכלא שאטה. סלומון אבו – אזרח צרפת שפוט למאסר עולם על מעשי הרצח של שם טוב מזרחי ואהרון אלמליח. ג'אמל סולטן – אסיר בטחוני שפוט ל- 23 שנה, ואחיו נעים שפוט למאסר עולם על רצח אחותו. משה דנינו ואורי מזרחי שפוטים על מאסר עולם על רצח איפרגן וביתור גופתו. גבריאל בוזגלו שפוט ל- 17 שנה על שוד מזוין. ומאיר מכורש – שפוט ל- 15 שנה על שוד מזוין. כל האסירים נלכדו במהלך החודשים הבאים לאחר מצוד חסר תקדים.

הרצל אביטן בורח מכלא באר-שבע

בגיל 36 הרצל אביטן הוא כבר בעל ניסיון ושם בעולם הפשע לא רק בישראל אלא גם בחוץ לארץ. אחרי שלושה מעשי רצח וסידרה של מעשי שוד מזוינים הוא מבין שלפעמים השקל לא רק חזק מהקליע, אלא יכול להיות גם יעיל יותר. אביטן, על-פי החשד, מצליח להשחית קצין שב"ס בשם יוסף קידר וסוהר נוסף המשרתים בבית הסוהר באר-שבע. בדרך זו הוא מקבל אקדח ומדי צה"ל. הדרך החוצה סלולה ותלויה רק בשעת כושר.

בשבת, 27.8.1988, בשעה 14:30 בצהריים נכנסים לתאו שני סוהרים. הוא שולף את האקדח, מצווה עליהם לקשור את עצמם ולהזעיק רכב פינוי בטענה שיש פצוע. אביטן לובש את המדים של אחד הסוהרים ודרש לחבוש אותו כאילו הוא סוהר פצוע. כשהגיע רכב הפינוי, הורה לקצין ארביב ולסוהר ששון לעלות לרכב, להתניע ולמהר לצאת החוצה. הקצין ששון ניסה להערים על אביטן ולנסוע לתחנת המשטרה בבאר-שבע. אביטן ירה פעמיים. איש לא נפגע אבל ששון ויתר על הרעיון. לימים יטען אביטן כי נפלט לו כדור. אחר כך אביטן הוריד את שני אנשי השב"ס מהרכב, והמשיך בעצמו בנסיעה. הוא הגיע לאחת השכונות בבאר-שבע, ונכנס לבית משפחת אלמקייס, אותם תפס כבני ערובה.

בשב"ס ובמשטרה הלם מוחלט. שבועיים קודם הועבר אביטן מכלא שאטה לכלא באר-שבע במטרה לנייד אותו מטעמי ביטחון. איש לא העלה על דעתו את האפשרות להשחתת אנשי סגל שב"ס. מפקד מרחב הנגב במשטרה, תת-ניצב חים בן-איון ז"ל, נתן הוראה ברורה לשוטרים במידה ויתקלו בו – לפתוח באש על אתר. מטה מבצעי משטרתי ארצי הוקם לנהל את כל פעולות המצוד, בראשו הועמד ניצב עוזי ברגר שהיה אז ראש המשמר האזרחי, אך בתפקידו הקודם היה ראש מחלקת המודיעין של המשטרה ולשעבר בכיר בשב"כ. שמירה הוצבה על כל השוטרים, הפרקליטים והשופטים שטיפלו באביטן.

במוצאי שבת ובמהלך הלילה אביטן שמר על ערנות מוחלטת בבית משפחת אלמקייס. בבוקר יום ראשון הוא התקשר לעו"ד דוד יפתח ומסר לו את התנאים שהוא יהיה מוכן להסגיר את עצמו ובהם לבלות יומיים עם בנו – גורל אדם, ועם חברתו מיכל עבאדי – לה הוא רוצה להציע נישואין – וכן שיפור בתנאי המאסר שלו ושל שמעיה אנג'ל ויעקב שמש. אביטן גם התקשר לעיתונאים ואמר להם שהוא יהיה מוכן להסגיר את עצמו בתנאי ששר המשטרה, חיים בר-לב ז"ל, יערוב אישית לתנאים שהוא העביר לעו"ד יפתח. לקראת 12:00 הוא לבש את הבגדים של שמעון אלמקייס, ויצא איתו ועם בתו יפעת מהבית. הוא עצר מונית תוך שהוא מתחזה לקשיש. נהג המונית לא חשד במאומה. הם נסעו לקריית מלאכי ומשם לתל-אביב ולכיוון השרון. ליד צומת רעננה אמר לנהג לעצור, שילם לו 100 ₪ ושיחרר את כולם. אלמקייס חזר הביתה ורק אז התקשר לדווח למשטרה על קורותיו.

אביטן נפגש עם אברהם מלכה "בבר" (33) מהוד השרון, איתו ישב שנים בכלא, שהביא את המכונית של אחיינו, יצחק ביטון, להסיע את אביטן. הם נסעו לביתה של אחותו של בבר, יפה מלכה בהוד השרון. המודיעין המשטרתי נפרס וכיסה את כל חבריו של אביטן בהאזנות ובמעקבים. המכונית של יצחק ביטון אותרה ואחד העוקבים ראה כי מתא המטען יוצא אדם ונכנס לבית של יפה מלכה, שהשאירה לו מפתח מתחת לשטיח. כשוידוא שהרצל אביטן נמצא לבד בבית, פרץ הימ"מ לבית ואביטן נעצר ללא התנגדות.

בשב"ס מינו ועדת חקירה. שורה של קצינים וסוהרים הודחו או הועמדו לדין משמעתי, ביניהם גונדר אבי שגיב, ראש מנהל הביטחון וסגן גונדר רוני לבקוביץ, מנהל בית המעצר באר-שבע. פרשת השחיתות האמורה תתגלה מאוחר יותר.

לימים אביטן נעשה אדם שבור וחולה, שנים רבות ישב בבידוד. עיקר עיסוקו היה עם עתירות נגד שב"ס: להכניס חתול לתא, מיקרוסקופ וכיוצא באלה בקשות. ב- 30.6.2001 הוא מת בבית החולים איכילוב בתל –אביב במהלך אשפוז בעקבות ניתוח בגב.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s