החקירות בפרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן

אבי דוידוביץ (2016)

שלוש ועדות חקירה פעלו בעניין הכאוב והמביך הזה * שלושתן הפריכו את הטענות על חטיפת ילדים לצורך אימוץ בלתי חוקי * זו פרשה שטרגדיות, עלילות דם ואינטרסים פוליטיים משמשים בה בערבוביה

בהלול מינקובסקי
התצלום מתוך דף הפייסבוק של אבי מינקובסקי

ועדת בהלול – מינקובסקי

ועדת החקירה הראשונה שחקרה את הטענות על נסיבות העלמות ילדי תימן הייתה ועדת חקירה ממשלתית שכונתה "ועדת בהלול – מינקובסקי", שהוקמה בשנת 1966 וסיימה את עבודתה בשנת 1968. יוסף בהלול היה פרקליט מחוז חיפה והצפון וראובן מינקובסקי היה קצין משטרה בכיר. הוועדה בדקה 342 מקרים על בסיס תלונות שהגיעו אליה. התברר כי 316 מתוכם – נפטרו. ב- 2 מקרים התגלה כי הילדים אומצו. לגביהם המליצה הוועדה כי יש להודיע להורים הביולוגיים כי הילדים אומצו. לגבי 24 המקרים הנותרים הוועדה לא הגיע לממצא כלשהו. יחד עם זאת הוועדה לא מצאה כל ממצא המאשש את הטענה כי הילדים נחטפו, והיא העדיפה את הסברה כי מדובר בתקופת כאוס ושאר מרעין בישין. בנוסף ל- 342 המקרים האמורים, הגיעו לוועדה תלונות על 17 ילדים שנעלמו במחנה בעדן. הוועדה לא בדקה את המקרים האלו מסיבות טכניות – ובעיקרן כי מדובר במדינת אויב.

ועדת שלגי

על רקע טענות חוזרות ונשנות וביקורת ציבורית נוקבת, הקים ראש הממשלה יצחק שמיר בשנת 1988 ועדת חקירה בראשות ד"ר משה שלגי שהיה שופט בדימוס של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. הוועדה הגישה את הדוח כעבור 6 שנים. הוועדה קיבלה 505 הודעות על נעדרים – מתוכם 301 מקרים שלא נבדקו על-ידי ועדת בהלול. 204 הודעות נבדקו על ידי ועדת בהלול -מינקובסקי ולמעט 34 מקרים בהם מצאה הוועדה טעויות, נותרו שאר המסקנות כפי שהן.  מתוך 301 ההודעות החדשות, נמצא כי 14 נעלמו בעדן, כאשר לגבי 3 מהן נמצא מידע המצביע על פטירתם. לגבי 222 מקרים – התגלה כי הילדים נפטרו. לגבי 171 מהם נמצא תיעוד על הבאתם לקבורה. ובאשר ל- 51 הנותרים לא נמצא מידע כלשהו. בשורה התחתונה קבעה הוודה כי לא נמצא ממצא לגבי גורלם של 65 נעדרים, אולם אין בכל כדי לקבוע כי הם הועלמו. כמו כן בדקה הוועדה כ – 10,000 תיקי אימוץ שהתבצעו בין השנים 1949- 1960. בתיקים אלו לא התגלה מידע  באשר לאימוץ ילדים שסיבת היעלמותם נחקרה.

ראוי לציין כי הוועדה נמנעה מפתיחת קברים, הן בשל מורכבות ההליך, והן משום שהתייעצות בדבר עם מומחה מהמכון לרפואה משפטית, העלתה כי לאחר עשרות שנים לא ניתן לקבוע את זהות האדם הטמון בקבר. מדובר בעידן בטרם נעשו בשגרה בדיקות DNA בישראל.

ועדת החקירה הממלכתית

כחודש בלבד לאחר סיום עבודת "ועדת שלגי" ועל רקע המחאה הציבורית שהלכה וגברה, החליטה הממשלה בתאריך ה- 8.1.95, על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. הוועדה מונתה על ידי השופט מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון, בתאריך ה- 23.1.95. בראש הוועדה כיהן שופט בית המשפט העליון בדימוס, יהודה כהן, אשר פרש מכהונתו זו בפברואר 1999 ככל הנראה בגלל בעיות בריאות, ובמקומו מינה השופט אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון, את שופט בית המשפט העליון יעקב קדמי. בוועדה כיהנו גם האלוף במיל' דוד מימון והשופטת דליה קובל.

הוועדה בחנה מקרים של למעלה מ- 800 תינוקות. לגבי 733 מהם נמצאו עדויות מהימנות בדבר מותם. לפיכך דחתה הוועדה את התיזה שהיא מכנה "החטיפה הממסדית", ולפיה נחטפו כביכול תינוקות של עולים מתימן על ידי הממסד האשכנזי לצורך מסירה למשפחות אשכנזיות. עם זאת, הוועדה קבעה כי דבר מותם של הילדים לא דווח להורים בזמן אמת, והבאתם לקבורה נעשתה שלא בהשתתפות ההורים.

לגבי 56 תינוקות כתבה הוועדה, כי גורלם "עלום". כלומר, הוועדה לא מצאה קצה חוט לגבי גורלם. הוועדה כתבה כי קיימת אפשרות שתינוקות אלה נמסרו לאימוץ על-ידי עובדות סוציאליות מקומיות. הוועדה מותחת ביקורת על מחדלי הסוכנות היהודית במניעת חרושת השמועות על חטיפות ילדים, וקובעת כי הסוכנות יכלה למנוע זאת באמצעות פעולה יזומה.

דעה אישית

שואף לאפס הסיכוי שבין השנים 1948 – 1954 נמצאו בישראל מאות משפחות שיכלו להרשות לעצמן וביקשו לאמץ ילד. מדובר בתקופת "צנע" קשה. אוכל היה בקיצוב ונרכש תמורת תלושים. ככול שהיו משפחות כאלו אזי מניינם היה ככל הנראה עשרות בודדות לכל היותר. סביר להניח כי היו אלו משפחות מבוססות יחסית, מן הסתם מרביתם ממוצא אשכנזי. איש לא יופתע עם נגלה שמרביתן לא רצו לאמץ ילד "שוורצע".

מגוחכת הטענה כי ישראל באותן שנים הייתה מדינת מקור לאימוץ ילדים במערב. באירופה היה שפע של ילדים שגדלו בבתי יתומים. רובם היו ילדים אומללים שנולדו לפליטים וניצולים שהוריהם לא היו מסוגלים וכשירים לגדלם, או לא חפצו בכך. לא זו אף זו, במאגר הילדים העצוב הזה היה שפע של ילדים בהירי עור ושיער. לשם מה להוציא במחתרת ילדים כהים מישראל לאירופה ועוד בעלויות נכבדות, אם יש שפע של ילדים "לבנים" בהישג יד – חינם אין כסף.

נבזית ומרושעת הטענה כי עובדי ציבור בתקופה ההיא – בעיקר במערכת הבריאות והרווחה – פעלו במסגרת מנגנון משומן לחטיפה ולסחר בילדים. ככלל, היו אלו מקימי ובוני המדינה, אנשים שעבדו במסירות לנוכח גלי עליה שאין להם אח ורע בעולם כולו, ובתנאים קשים ביותר. גם אם פה ושם היו שלקו בהטיה אתנית, דעה קדומה ואף בהתנשאות – הרי היו ככלל אנשים הגונים וישרי דרך. ישנם אף כאלו שהרחיקו לכת ולימים אמרו דברי הבל ורעות רוח כי הילדים נחטפו לא לצורך אימוץ שלא כדין אלא למטרת ניסויים בבני אדם. אם כבר התפתחה עלילת דם אז שתהיה מושלמת.

השמצות הכזב על קיומו של מוסד לחטיפת ילדים לצורך אימוץ שלא כדין, ופעולתו של מנגנון הסתרה והולכת שולל – לא נעצרו לגבי העניינים שהתרחשו בין השנים 1948 – 1954. הטענות כי כל ועדות החקירה פעלו במטרה לטייח, לשקר ולהסתיר את האמת הן חלק ישיר של אותן טענות, ולא פחות הזויות.

טועה מי שסבור שבפרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית יימצאו סתירות בינם ובין דוח הוועדה. החיסיון עליהם הוטל בגלל שהם מכילים שמות של נפטרים וסיבת המוות, פרטים מתיקי אימוץ, וככל הנראה גם מידע על מקרים חריגים כגון: ילדים שנולדו מ"הריון לא רצוי" (בדרך כלל אישה לא נשואה), נטישת ילדים (בעיקר ילדים שנולדו עם לקות קשה) וכיו"ב עניינים בהם צנעת הפרט מחייבת את החיסיון. ייתכן גם שבפרוטוקולים ישנם דיווחים שהתקבלו מחו"ל, בדרכים שהשתיקה יפה להם. ניתן וצריך לשחרר את המסמכים לעיון הציבור לאחר "הלבנתם", היינו מחיקת כל פרט העלול לפגוע בצנעת הפרט, או ביחסי החוץ של המדינה. העלות המשוערת של מלאכה זו, שאמורה להיעשות על ידי צוות מיומן ומהימן, אינה גבוהה – להערכתי כמיליון ₪. סכום השווה את הסרת העננה הרובצת על המדינה והחברה בישראל, ויפה שעה אחת קודם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s