חנינה ושחרור מוקדם למשה קצב

אבי דוידוביץ (2016)

משה קצב אינו העניין כאן * העניין הוא מוסד השליש שנעשה בעשורים האחרונים לזכות מוקנית. ועדות השחרורים הן ועדות הרומסות את שלטון החוק, פוגעות באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, מסכנות את הציבור ומפנות אליו אצבע משולשת גדולה

התצלום מתוך אתר נשיא המדינה
האם יעניק הנשיא חנינה למשה קצב התצלום מתוך אתר נשיא המדינה

 

בליל שבת, 11.3.2016, יצאה איילה חסון במהדורת "שישי" בערוץ 10 בידיעה מרעישה כי אם ועדת השחרורים תדחה בסוף החודש את בקשתו של משה קצב לשחרור מוקדם (שליש), אזי שרת המשפטים – איילת שקד – תמליץ בפני הנשיא על חנינה מלאה.

העניין כאן אינו משה קצב – העבריין השפל. העניין כאן גם אינו ההתערבות הגסה של שרת המשפטים בהליכים המתקיימים בוועדת שחרורים – מעשה הראוי לגינוי כשלעצמו. העניין כאן הוא בהתנהלות ועדות השחרורים, שהפכו את השחרור המוקדם למעין זכות מוקנית של אסירים. העניין כאן הוא רמיסת שלטון החוק על ידי ועדות השחרורים, תוך פגיעה חמורה באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, בסיכון הציבור, והפניית אצבע משולשת לנפגעי העבירה[1].

נקדים בכמה עובדות.

לוועדת השחרורים מוענק שיקול דעת רחב ביותר. בין היתר, על הוועדה להתחשב במאפייני העבירה שביצע האסיר, נסיבותיה, התנהגותו בתקופת המאסר, חוות דעת מאת שירות בתי הסוהר, הרשות לשיקום האסיר, שירות המבחן, ומשטרת ישראל. בנוסף על הוועדה לשקול גם את הפגיעה הצפויה באמון הציבור במערכת המשפט ובהרתעת הרבים, ובמקרים חמורים במיוחד בהם עלול להיווצר יחס לא סביר בין חומרת העבירה והעונש שנגזר על ידי בית המשפט, לבין העונש שיישא האסיר אם ישוחרר.

כשליש מבין האסירים הפונים לועדות השחרורים נענים בחיוב[2]. על מנת להבין אם מדובר בשיעור גבוה או נמוך, יש לפנות לעובדה כי למעלה מ- 28% אחוז מן האסירים שיצאו לשחרור מוקדם ע"י ועדת שחרורים (או הנציב לגבי אסירים הנושאים מאסרים קצרים מחצי שנה) הם אסירים רצדיבסיטיים[3]. במילים אחרות – קרוב לשליש מן האסירים שנמצאו ראויים לקיצור עונשם – חזרו לבית הסוהר בתוך 5 שנים מהיום שזכו לשחרור המיוחל.

לא זו אף זו, אין בנמצא נתונים סדורים לגבי כמות האסירים שביצעו עבירות במהלך "השליש". עם זאת אינני יכול לשכוח אחדים מהם, שביצעו פשעים חמורים במהלך השליש. שלושה מקרים למשל – מוחמד שניר שרצח 3 אנשים ביניהם את קצין המשטרה עופר כהן. משה אבגי, רוצח נהג המונית דרק רוט, ביצע שוד מזוין; והאנס בני סלע התחיל את סדרת מעשי האונס שלו כשהיה במסגרת השליש שלו ממאסר קודם על עבירות מין כמובן.

בראש ועדת שחרורים יושב בדרך כלל שופט בדימוס מבית המשפט השלום, שנותן הכשר לנבלות ולטרפות

בראש ועדת שחרורים יושב שופט בדימוס – בדרך כלל מבית משפט השלום. אינני רוצה להכליל ולהכתים אנשים טובים, אך אפשר ולחלקם ישנה אג'נדה אישית, הבאה ממקום של אי קידום וכעס על המערכת. כך או כך – אם לא התחדש דבר משמעותי בעניינו של האסיר – ועדה המחליטה על שחרור מוקדם לוקחת לעצמה את הזכות לנתץ גזר דין שניתן על ידי ערכאות דיוניות שונות, ואף עבר במרבית המקרים עין בוחנת של ערכאת ערעור ולפעמים שתיים.

אין חולק כי מדינה נבחנת לא רק ביעילות פעולתן של רשויות האכיפה, אלא גם בחמלה של גופי השלטון. ככלל, אין סליחה ומחילה על מעשה עבירה, אבל בתנאים מסוימים ניתן לסלוח לעבריינים, ולפעמים אף חובה לסלוח להם. כך נוהגים בתי המשפט בישראל. אם קיימת טענה נגדם במישור זה היא על עודף סלחנותם ולא על קשיחותם.

בכל הנוגע לוועדת שחרורים הרי אם לא השתנה דבר מהותי בעניינו של האסיר, מדוע קמה לה זכות להתערב בכל השיקולים שנשקלו בבית המשפט, שגזר את עונשו או שאישר אותו? רק אם השתנו דברים מהותיים – שאינם סותרים את העקרונות שנקבעו במשפט הישראלי לגבי שחרור מוקדם, ניתן לשחרר אסיר לשליש. דברים מהותיים שהשתנו מהעת שעניינו נדון בבית המשפט יכולים להיות: מצב בריאותי, שכול, פיצוי מפליג לקורבנות העבירה וכיוצא באלה – והכול אם אלו אינם סותרים אחד מן התבחינים העיקריים לשחרור מוקדם: מסוכנות, התנהגות טובה במאסר, ופגיעה באמון הציבור במערכת האכיפה. כך למשל אין לשחרר אסיר חולה אנוש שביצע רצח המוני אך ורק בשל מחלתו, אפילו אם בעת משפטו היה בריא. האינטרס של נפגעי העבירה, ובכלל זה משפחותיהם, ואמון הציבור במערכת האכיפה גוברים על האינטרס של אותו אסיר.

ישנה דעה הרווחת בציבור כי השופטים לוקחים בחשבון את השליש בעת שהם גוזרים את הדין, על ידי החמרת בעונש. אלו דברי הבל במקרה הטוב, ורעות רוח במקרה הרע. ראשית, אם ישנה ביקורת על השופטים היא כי הם רחמנים בני רחמנים בעונשים שהם נותנים. כיצד מתיישבת דעה הזויה זו עם המציאות שרף הענישה הממוצע בישראל נמוך לאין שיעור ובמידה קיצונית מעונשי המקסימום הקבועים בחוק?! שנית, כיצד מתיישבת דעה חלולה זו עם העובדה כי במקרים רבים חלוקים השופטים על גזר הדין[4] ובמקרים רבים קטן העונש בערעור. הרי אם הייתה מדיניות כזו אצל שופטים לקחת בחשבון את השליש, לא היינו רואים מחלוקות בין השופטים על חומרת העונש. שלישית, אין חולק כי רף הענישה בפועל אכן עלה במהלך העשורים האחרונים, וכי שיעור האסירים הזוכים לשליש אכן נמצא בירידה לעומת העשורים הקודמים. אם הייתה נכונה הטענה כי השופטים לוקחים בחשבון את השליש בהחלטתם על העונש, הרי רף הענישה היה אמור לרדת – כי פחות אסירים מקבלים את השליש – ועל כן אין להם צורך להתחשב בו בעת קביעת העונש.

משה קצב האיש אינו הסיפור כאן. לכן לא כל כך חשוב לי אם הוא שילם את הפיצויים לקורבנות אם לאו[5], ואם התנהגותו אכן הייתה טובה במאסר – קיום כל פקודות שב"ס ובכלל זה לבישת מדי אסיר. גם עניין מסוכנתו שאינה קיימת אינה רלבנטית. הטענה כי קצב אינו מסוכן לציבור זהה במופרכותה לטענה הנשמעת בהקשר לטיעונים לעונש נגד עברייני צווארון לבן, כי אין להם הרשעות קודמות. לאילו הרשעות קודמות בדיוק מצפים שיהיו לראש ממשלה לשעבר, או לשר לשעבר באוצר, במשפטים, בבריאות ובביטחון?

לית מאן דפליג שעבריין מין סדרתי שביצע מעשי אונס ושיבש חקירה, שהסכים (לפחות בשתיקה) להכפשת מתלוננת נגדו, שניצל משאבים ציבוריים לענייניו הפרטיים, ושחטא והחטיא – ושלא השתנה דבר משמעותי מאז שנחרץ דינו – אינו ראוי לשליש. אבל הוא אינו העיקר כאן. גם לא השרה המתערבת בעבודת ועדת שחרורים. העיקר הוא השיטה המאפשרת מהלך נואל שכזה.

[1] בעניין דנן פרסמתי בעבר 2 כתבות: "עבודות בחופשה ותעודת השליש" מיום 1.11.13 http://www.news1.co.il/Archive/003-D-87757-00.html ו- "להטיל איסורים על ועדת השחרורים", מיום 21.1.15,  http://www.news1.co.il/Archive/003-D-99249-00.html?t=133002.

[2] דוח הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, בראשות שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, שהוגש בשנת 2015.

[3] רצידיביזם של אסירים פליליים משוחררי 2008 – דוח מאת אליאב ברמן ודרור לק שיצא מטעם מחלקת מחקר ואסטרטגיה של שירות בתי הסוהר בפברואר 2015.

[4] גם במשפט קצב בבית המשפט המחוזי הייתה מחלוקת בין השופטים לעניין העונש. דעת המיעוט הייתה לגזור עליו רק 4 שנות מאסר ולא 7, אך להכפיל הפיצויים לקורבנות.

[5] 100,000 ₪ לקורבן האונס ו- 25,000 ₪ לקורבן המעשה המגונה והדחת העד. בהקשר זה יצוין כי כל דובריו שיצאו להגן על השליש והחנינה שלו, וטענו טענות נפלאות ונשגבות לא הזכירו אפילו לא ברמז אם הפיצויים שולמו לקורבנות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s