עיתונאי בלחץ

אבי דוידוביץ (2015)

סמל להב 433
סמל להב 433. התצלום מויקיפדיה

העיתונאי אמיר שואן הגיב להתייחסותי לכתבתו על יחידת להב 433 * בשגב לשוני הוא ממשיך בניסיונותיו להוליך שולל את הציבור * נראה שהוא קורא דברים שלא נכתבו, מגלה בורות בנושאים עליהם כותב, ומסתיר מקוראיו עובדות חשובות

לפני כחודש ימים פרסמתי כאן את הכתבה "האם להב 433 היא יחידת לחץ?" שבאה כתגובה לכתבה מיום 14.8.15 של אמיר שואן בידיעות אחרונות. בעקבות כך הוציא אמיר שואן תגובה לכתבה שלי ובעיקרה הטענה כי "… היא מתובלת בשקרים גסים ובהכפשות…". להלן התייחסותי לתגובתו של שואן, תוך שאמנע ככל הניתן מלחזור על דברים שכתבתי בכתבה המקורית – שהם כולם נכונים ומדויקים – אלא אם הדבר נדרש לצורך קיום ההקשר.

בין היתר כתב שואן בתגובתו כי: "… הקצינה שהכותב מספר כי היא חברה שלו וטוען ש"לא פשעה", עשתה תאונה כשבדמה כמות אלכוהול כפולה מן המותראשמח אם הכותב ישתף אותנו בהגדרות שלו ל"לא פשע" כי נדמה שאנחנו חלוקים בעניין זה…".

נראה כי כשעיתונאי בלחץ הוא מאבד במקרה הטוב את יכולת הבנת הנקרא, או במקרה הרע רואה דברים שלא היו ולא נבראו. בכתבה שלי לא סיפרתי שהקצינה היא חברה שלי ואינני יודע מאיזו אצבע מצץ שואן את העובדה הזו. בניגוד אליו, שהסתיר מידע חשוב מקוראיו, אני ציינתי במפורש כי: "… למען הגילוי הנאות אציין כי אני המלצתי בשעתו על קידומה ויציאה לקורס קצינים…". אכן הייתי מפקדה ולימים עמית לשירות במשטרת-ישראל. שואן, אני – ככל הנראה באופן השונה מאד מאחד המקורות שלך – לא התבלבלתי במהות הראויה של להיות מפקד ועמית.

שואן, הקצינה אכן לא פשעה. הנה לך הזדמנות ללמוד שני דברים בשיעור אחד. ראשית – לעניין האלכוהול והתאונה, שנדייק ונדגיש שהייתה תאונה עצמית, הרי מדובר בעבירות מסוג עוון. את זה אני משער גם יודע המקור שלך שתואר על ידך כעורך דין בכיר. אז הנה שואן, שיתפתי אותך בהגדרה שלי לפשע, שהיא גם ההגדרה לפשע במשפט הישראלי. הדבר השני שאתה יכול ללמוד כאן הוא כי מוטב שלא לכתוב על דברים שאין לך מושג בהם.

שואן הוסיף וכתב בתגובתו בין השאר כי: "… הכותב מגדיר את פרשה 242 כהצלחה וכועס מדוע לא הזכרתי אותה. למיטב זכרוני, עדיין לא הוגש כתב אישום אחד בפרשה. אשמח אם הכותב ישתף אותנו בהגדרות שלו למושג: חקירה מוצלחת. לטעמי, הצלחה נמדדת בהגשת כתב אישום ולבסוף בהרשעה ולא בשורה של פרסומים מטעם".

ראשית, אהבתי את המושג "פרסומים מטעם" הבאים לא פחות ולא יותר מעיתונאי. לגופו של עניין יצוין כי פרשת 242 הייתה רק דוגמא לעשרות רבות אחרות בהן הוגשו כתבי אישום ונאשמים רבים הורשעו. 242 היא פרשה מסועפת הנמצאת עדיין בחקירה וטרם הוגשו כתבי אישום. על מרכזיותה וחשיבותה העיד היועמ"ש בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין בתל-אביב, ב- 8.9.15, כשאמר בין היתר: " … בפרשה המכונה 242 חשפה משטרת-ישראל רשת מסועפת של חשודים אשר העבירו, על-פי החשד, סכומי כסף מהקופה הציבורית לגופים מתוקצבים ולרשויות שונות שלא כדין; כל זאת בתמורה למתן טובות הנאה לחשודים ולמקורביהם. ממצאי חקירה זו הובילו לכך שלאחרונה פורסמו מטעמנו הנחיות לכריתת הסכמים קואליציוניים, וכן הנחיות לחלוקת כספי תמיכה. הנחיות אלו, אשר יש בהן כדי לסתום את הפרצות, יושמו כבר במערכת הבחירות האחרונה". עד כאן דברי היועמ"ש וכל המוסיף עליהם גורע.

המדד לחקירה מוצלחת אינו רק הרשעה

שואן, הנה לך שיעור נוסף – כאשר יוגשו קרוב לוודאי כתבי האישום וניתן להניח כי הרשעות תיהנה ותהדהדנה – לא תוכל למחוק את דברי ההבל שלך. אגב שואן, חקירה מוצלחת איננה נמדדת רק בהגשת כתב אישום. יכולות להיות חקירות מוצלחות מאד גם אם לא הסתיימו בבית המשפט. למשל כשהאמת יוצאת לאור כשמתברר שכלל לא נעברה עבירה, או כשהנילון אינו קשור לעבירה. לפעמים גם השגת דבר כמו גופה או רכוש גנוב – גם כשעבריין אינו בנמצא (מת למשל) יכולה להיחשב כחקירה מוצלחת ביותר – גם שהיה ברור כי היא לא תניב כתב אישום.

משעשעת הערתו השלישית של שואן ובעיקרה: "… הכותב מציין כי ניסיון בעבודת משטרה לא יסולא מפז ואין לו תחליף, והידע האקדמי הוא ערך מוסף. ראוי לציין בפני הקוראים של הבלוג הנ"ל שזה בדיוק מה שנטען בכתבה ומכאן לא ברור איך הכותב מציג את זה כטיעון ל"חצאי אמיתות", אלא אם הוא מגדיר את עצמו כשקרן".

כשעיתונאי נלחץ הוא כנראה שוכח מה הוא כתב ומצטט חצאי דברים המהווים סילוף גמור. כזכור, המקורות של שואן השתלחו באקדמאיים שהתגייסו למשטרה, וחתמו את דברי ההבל שלהם בעניין זה בקביעה כי "האיזון צריך להיות 80 אחוז מהאנשים המנוסים ו- 20 אחוז אקדמאיים, ולא ההפך, שזה מה שקורה היום בלהב". זה מה שנכתב בכתבה. אני, לעומת זאת, לאחר שהפרכתי כמה מדברי האיוולת שנכתבו על ידי שואן, התוויתי את התמהיל הנכון בין האוכלוסיות המדוברות כהאי לישנא: "הניסיון בעבודת המשטרה הוא ערך שלא יסולא בפז, לכישרון כמעט ואין תחליף, והידע האקדמי הוא ערך מוסף הכרחי להצלחת הארגון במציאות המורכבת של ימינו". דברי ההסבר והנוסחא שלי לתמהיל דנן לא רק שאינם מה שכתב שואן בכתבה, אלא הם רחוקים מלהיות. הנה כי כן שואן מנסה פעם נוספת להתל בקוראיו כשהוא מספר להם שדברי הם בדיוק מה שכתוב בכתבה שלו. העובדות – שואן – מדברות אחרת.

דומה כי לשיא הפתטיות הגיע שואן בסעיף 4 לתגובתו: "הכותב מציין כי 'לא צוטט מקור אחד מהצד האוהד' ובשל כך מטיל ספק ביושרה של הכתבה. אני אתן ציטוט אחד מתוך הכתבה ושהקוראים יישפטו האם לא מדובר ב"צד האוהד": "בפרשה 512 סגרנו חשבון עם ראשי עולם הפשע. המשמעות של הפרשה הזו היא אדירה, כי עכשיו ראשי ארגונים וחיילים וכל ההיררכיה מבינה שיום אחד הם ייתפסו – וזה משמעותי. המסר לעולם הפשע הוא שגם אם בטווח הזמן הקצר לא הובאתם לדין, זה יכול להיות עוד 15 שנים והחשבון פתוח".

שואן, איש לא טען שהמקורות שלך מטומטמים. חלקם אומנם לוקים כנראה במהימנות וביושרה אבל לא בשכלם. לכן איש מהם אינו מתכחש להצלחה האדירה של פרשת 512. אבל ממש בהמשך הדברים מהצד האוהד לשיטתך, וברצף ישיר אליהם "נעצת" את הבלע והכזב ואני מצטט: "… אז בסדר, יום אחד הצלחת, אז זה אומר שאתה בסדר? או שזה אומר ש- 20 שנה ישבת עם האצבע בתחת?". לדברים אלו שואן קורא הצד האוהד. לא זו אף זו, "האהדה" הזו, שקוץ עם ארס מובא בסופה, היא כנראה האהדה היחידה המובאת לאורך כל הכתבה. שואן, אם זה אצלך איזון אז יש לך מאזניים מקולקלים.

התייחסותו של שואן לכתבה שלי הייתה יכולה להיות נפלאה אם רק היו בה אמת ודיוק. לשיא הכסילות הוא מגיע בסייפא 'המוחץ' שלו: "… הבקשה להכניס גם כמה מילות תודה ומחמאות לכתבה מצחיקה עד דמעות, האם הכותב היה מבקש ממבקר המדינה שיכניס כמה מילים טובות על המשטרה לפני הביקורת?".

שואן, לא כל הקוראים שלך כסילים כפי שייתכן ואתה מניח שהם. דווקא בסייפא הדרמטי שלך חיזקת את כל טענותיי כנגד מה שכתבת ושמת עצמך ללעג במו ידיך. זה השיעור האחרון שאתה מקבל כאן, חינם אין כסף, על ביקורת מהי. ביקורת עניינית והוגנת כוללת את כל הממצאים – הטובים והרעים. אין משמיטים את הטובים בכדי לחזק את הרעים. יתרה מזאת, הממצאים – גם הרעים – מבוססים על מקורות מהימנים ועל עובדות בעלות אחיזה במציאות. אין מעידים את היוצא מהכלל כאילו היה הכלל. בכל אלו שואן, נכשלת, ובגדול.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “עיתונאי בלחץ

  1. הייתי עונה לבליל השטויות ('חבר אינו עמית'), הקשקושים ('ביקורת חייבת להיות גם חיובית') ולהטוטי המילים ('עוון אינו פשע') שהכותב כתב כאן, אבל מכיוון שמדובר באיזוטריה ואולי בפינה הכי נידחת ברשת, תהיה זו השחתת זמן של ממש ואני מעדיף להמשיך ולכתוב כתבות ביקורתיות לא מתחנפות, זאת למרות המלצתו של כותב הבלוג הנ"ל, על טעמם המענג של החורים אותם הוא נהנה ללקק.

    אהבתי

  2. אבי, אני עוקב אחרי הבלוג שלך ולדעתי לא מדובר בפינה נידחת של הרשת אבל הפעם יצאת אידיוט… בא עיתונאי, כתב כתבה ביקורתית על המשטרה ואתה רק מנסה לחפש בין הטיפות איפה אפשר להכניס לו. מילא אם היית מוצא משהו לא מדוייק שהוא כתב אבל בתור מי שקרא את הכתבה ואת הפוסטים שלך, ראיתי שכל מה שהוא כתב נכון. אתה מנסה להגן על קצינה שסרחה בגלל שהייתה פקודה שלך? תתבייש. מי שסרח, גם אם זה בגלל לחץ בבית, עדיין סרח. גם ערן מלכה סרח כי היה לו לחץ בבית להביא יותר כסף.
    ועוד שאלה יש לי אליך, פעם היית נלחם במשטרה ומבקר אותה, היום, מאז שהתחלת להרצות שם, אתה מגן עליה מפני כל מילה רעה גם כשצריך לבקר אותה כמו שעשו בכתבה הזו, האם יכול להיות שהעובדה שאתה מרצה בפני המשטרה בשכר גרמה לך לשנות את דעתך? אם כן, ךא רק שמדובר במעשה לא אתי, אלא על הגבול האפור.
    אותי, אגב, איבדת כקורא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s